מבוא: ייחודה של התרבות היהודית החילונית
אין להכיר את  היהדות כתרבות מבלי להכיר את  התרבות היהודית החילונית, כשם שאין להכיר אותה מבלי להכיר את תרבותה הדתית. היהדות הינה והיתה מראשיתה "תרבות פלורליסטית" - בה חיו והתפתחו תרבויות יהודיות אשר התפתחו בזרמים ובעדות היהודים בארץ ישראל ובעשרות ארצות התפוצה, בכל היבשות.

ב"תרבות יהודית חילונית" חיים רוב היהודים בעולם, הקרויים בלשון העם "חילוניים" - משמע:  יהודים שאינם שומרי מצוות הדת היהודית.  אמונות של יהודים לא דתיים מתבטאות באורחות חייהם המשוחררים ממחוייבות לשמירת מצוות הדת, כשם שאמונות של יהודים דתיים מתבטאות בשמירת מצוות דת ההלכה.  

העם היהודי הוא ייחודי, כמו כל עם בעולם. המכנים המשותפים של הזהות הלאומית של יהודים החיים בתרבויות היהודיות השונות - עדתיות, דתיות, חילוניות - כוללים: 
[1] מודעות לחברות בעם היהודי, בגלל מוצא משפחתי או הצטרפות מרצון לציבור יהודי
[2] מודעות למורשת תרבותית והיסטורית של העם היהודי, המתבססת על התנך - הספרות הקלסית והמכוננת של תרבות העם היהודי אליה מתייחסות כל תרבויותיה
[3] מודעות לארץ ישראל כארץ מולדת של העם ולעברית כשפתו הלאומית הראשונה אשר השפיעה וחדרה לשפות יהודיות אחרות
[4] מודעות למדינה היהודית הרביעית שקמה בארץ ישראל באמצע המאה העשרים ושינתה מעמדו של העם ומעמדה היהדות בחברת עמי העולם
[5] מודעות למחוייבות לסולידריות לאומית הנובעת ממודעות לגורל המשותף של יהודים המתמודדים זה אלפיים שנה עם גילויי אנטישמיות בכל סביבותיהם
מכנים משותפים אלה של זהות לאומית יהודית החליפו את מאפייני הזהות היהודית הדתית של רוב היהודים בעידן ההלניסטי ובימי הביניים.
בספר "תרבות היהדות החילונית" באים לביטוי התמורות בזהות היהודית ובמאפייני תרבותו של העם היהודי, המהוים נושאים מרכזיים בהגות היהודית החילונית, במחקרים וביצירות הספרות ואמנויות ההצגה הנוצרות על ידי יהודים - בקולנוע ובתיאטרון -  באורחות החיים ובמיגוון התופעות המייצגות את התרבות בה חי רוב העם היהודי בימינו.
   
יהודים חילוניים, כמו כל בני האדם בעולם, הם אנשים מאמינים כיון שאין אדם יכול לחיות בחברה ובתרבות כלשהי ללא אמונה. בתרבות היהדות החילונית התפשטה, מאז שפינוזה, האמונה בנכונות הידע המדעי על הייקום, אשר תהליכיו מונעים מכוח עצמם, בהתאם לחוקי טבע קבועים. בייקום זה אין מקום לאל פרסונלי המנהל את העולם כרצונו, מחולל נסים בניגוד לחוקי הטבע, או מצווה מצוות דת המחייבות רק את חברי העם היהודי.
גישה כזאת אל דעת הייקום מבוטאת באמונה ב"ריבונות האדם" -  באחריות החלה עליו בגלל היותו חופשי לבחור דרכו בחיים, במסגרת האילוצים הפיסיים, החברתיים והתרבותיים אשר עמם הוא חייב להתמודד.
כיון שאנושיותו של כל אדם מעוצבת במסגרות חברה ותרבות לאומית, החיה בקרב או בשכנות ללאומים אחרים, מאמינים יהודים חילוניים במחוייבות לחינוך ולהשכלה בתרבותם היהודית ובזיקותיה לתרבויות העמים, ליישומם של עיקרי צדק  (הם האיסורים על גרימת נזק לזולת, כבהגדרות הלל וקנט) ולערכי מוסר (הם אמות מידה להערכה והעדפה של חוקים ומנהגים), אשר רק בזכותם מתאפשר קיומה של חברה אנושית - חברה בה ניתן להבטיח את זכויות האדם.
אין לכנות יהודים חילונים "לא מאמינים" או "כופרים", כיון שהכפירות שלהם נובעות מאמונותיהם, כפי שכל כפירה נובעת מאמונה - דתית או חילונית.  
מאמונה דתית בנכונות ספור הבריאה בתנך - נובעת הכפירה באוולוציה ובנכונות ממצאי חקר תולדות הייקום. מאמונה דתית באל בורא אשר בחר את היהודים מכל העמים לצוות עליהם את מצוות הדת מפי המתיימרים לדבר בשמו - נובעת הכפירה בחירות האדם לבחור דרכו בחיים ובזכותו לבחון, לאשר או לפסול מצוות דת, גם כשהן מנוגדות לכללי הצדק או אינן מיטיבות את חיי האדם.
מאמונה לא-דתית בנכונות הידע המדעי על הייקום ועל תפקידים אפשריים של האלים בהנהגתו (כמו האמונה הפנתאיסטית, האגנוסטית, הדאיסטית או האתאיסטית), ומהאמונה במחוייבותו של האדם לכללי צדק וערכי מוסר האמורים להבטיח זכויות שויון וחירות לכל בני האדם - נובעת הכפירה של מאמינים לא-דתיים במחוייבות של יהודים לשמירת מצוות ההלכה הדתית, לציות לפסקי הלכה של מנהיגים דתיים, לעבודת אלוהים בתפילה וצומות, למנהגים מקודשים על ידי מסורת דתית שאינה מועילה לאדם, או מזיקה לו - כמו המנהגים והמצוות הדתיות האורתודוכסיות המקפחות ומפלות את המחצית הנשיית של החברה היהודית, בכל חברה שבה הם מיושמים, כמו במדינת ישראל.
הספר "התרבות היהודית החילונית"  הוא אסופה של מסות ומאמרים המתארים התפתחותה של ההגות בתרבות היהודית החילונית בישראל, אשר המשיכה תהליך התפתחות ההגות היהודית בתפוצה, מאז התפנית שחלה בהגות היהדות הספרדית (ובעקבותיה גם ביהדות האשכנזית) בהשפעת שפינוזה.  עד המאה ה19 הושפעו היצירות והחיים של רוב היהודים בעולם מהתרבות הדתית לזרמיה, במשך המאה ה19 וה20 הלכה השפעתה ופחתה, עד שרוב היהודים, בישראל ובעולם, פיתחו אורחות חיים יהודיים חופשיים ממחוייבות לשמירת מצוות הדת, מהחינוך הדתי המסורתי ומהשפעת המנהיגות הדתית. בציבור גדול וגדל זה, הקרוי בלשון העם "היהדות החילונית" התפתחה תרבות והגות יהודית חילונית חדשה, נוצר בה שפע עצום של יצירות ספרות ואמנות, יצירות המביעות אמונות לא-דתיות המושפעות מתהליכי החילון בכל התרבויות הלאומיות האחרות במערב.
עשרות אלפי יצירות ספרות ואמנות שנוצרו על ידי יהודים לא דתיים בתפוצה ובישראל, מהוות מכלול כמותי גדול יותר מכלל היצירות שנוצרו ביהדות עד הזמן החדש. חלק מתוך שפע יצירות אלה הוכרו בתרבות המערבית כיצירות מופת, כמו  יצירות מאת שפינוזה, היינה, קפקא, פרוסט, שלום עליכם, בובר, איינשטין, פופר, שגל, מודיליאני, ריינהארדט, ברנשטין, גרשוין, אייזנשטין, אלאן ואחרים.
בתרבות היהודית החילונית וובהשפעתה התפתחו מדעי יהדות חדשים והשתנתה בהווה תמונת העבר היהודי.  יצירות ההגות היהודית החילונית והמחקר המדעי האירו באור חדש את התנך במחקרי "ביקורת המקרא" ואסכולת "התנך כספרות". בהשפעת תרבות היהדות החילונית השתנה מבחר "מקורות היהדות", אשר יצאו מארון הספרים היהודי המסורתי, וכללו מעתה מבחר  מיצירות יהודיות בזמננו ובכל עידני העבר, כולל יצירות שהוגלו מהיהדות במשך כ2000 שנה, כגון: יצירות היהדות ההלניסטית כיצירות פילון ויוסף בן מתתיהו פלוויוס, יצירות יהודיות ב"ברית החדשה", יצירות "אפיקורוסים" יהודים שהושפעו מהפילוסופיה האפיקוריאנית.
בספר הנוכחי כללנו מסות המוקדשות להתפתחות ההגות היהודית החילונית.

במסתו של יהודה באואר ולתוצאות התפתחותה של תרבות היהדות החילונית - במסתו של עמוס עוז, במסתו של אליעזר שבייד על ראשית ההגות היהודית החילונית ביצירת ברוך שפינוזה, במסה של  יעקב מלכין על מקורותיה  של ההגות החילונית ועל השפעות הפילוסופיה האפיקוריאנית על ההגות האפיקורסית ביהדות, ובמסה של רחל אליאור על מעמדה של האשה ביהדות - נושא המחלוקת החברתי תרבותי המשפיע יותר מכל נושא אחר על היחסים בין התרבות היהודית החילונית לבין התרבות היהודית הדתית, ובמסה של עמוס פונקנשטין  על מקורות החילוניות ביהדות. ידידיה יצחקי  עומד על התמורה שחלה במבחר "מקורות היהדות" בעקבות התמורות בתרבות העם היהודי .
בעיית "מי הוא יהודי" והגדרות הזהות הלאומית היהודית, קיבלו בימינו חשיבות ייחודית בגלל השפעת הדיון בהן על חוק השבות והאזרחות הישראלית.
בהגות היהודית החילונית, מוארת ההפרדה מחדש של הזהות הלאומית היהודית מהזהות הדתית היהודית - הפרדה ששררה בעם היהודי בעידן התנך, נעלמה בעידן ההלניסטי ובעידן ימי הביניים, כשהזהות הדתית היהודית התמזגה עם הזהות הלאומית של היהודים. במדור ה"זהות הלאומית היהודית" הבאנו מבחר מביטויי ההגות היהודית החילונית בנושא זה, כולל מאמרים מאת חיים כהן, א.ב. יהושע , ידידיה יצחקי, שניאור עינם, עזר כהנוב, גרשון ויילר, אריה איסר.
מסתו של  אביעד קליינברג "המוסר החילוני יורשו של הזרם הנבואי ביהדות", במדור הומניזם ויהדות, דנה בזיקה בין האמונה ההומניסטית הרווחת ביהדות החילונית לבין הדרישה של נביאים בתנך להעדיף את המחוייבות לעיקרי הצדק החברתי על כל מצווה דתית פולחנית. בדיון זה באמונות ההומניסטיות והרציונליות הרווחות בתרבות היהדות החילונית כללנו מאמריהם של ס. יזהר, אורי רפ, דפנה מוסקביץ. האמונות ההומניסטיות נפוצו ביהדות החילונית עם התחזקות האמונה במחוייבות לכללי הצדק  ולערכי מוסר. אמונות הומניסיות אלה מחייבות את המאמין החילוני לבחון, לאשר או לפסול,  כל מצווה, דתית או אזרחית, לאור כללי הצדק ובאמצעות ערכי המוסר.   ישעיהו לייבוביץ, רואה בהרצאתו המובאת במדור זה, ניגוד בין נאמנות לעיקרי ההומניזם לבין אמונתו במחוייבותו המוחלטת והבלתי מותנה של כל יהודי לשמירת מצוות דת ההלכה היהודית, ללא יוצאים מן הכלל. על ניגוד זה בין ההלכה לעיקרי הצדק והדמוקרטיה עומד חיים כהן במאמרו "הלכות מסוכנות".
בישראל פועל בימינו מרכז היצירה הגדול ביותר בתרבות היהודית החילונית, יצירות ספרות, אמנות והגות חילונית הנוצרות בה משפיעות על תרבות החיים הרוחניים של רוב הנער היהודי בעולם המתחנך כיום במדינה היהודית. מדור "יהדות חילונית בישראל" נפתח במסתו של גדעון כץ: חילוניות פוסט ציונית ותפיסת היהדות כתרבות - בעקבות "לקראת תרבות יהודית מודרנית" לאליעזר שבייד וכולל מאמרי  יאיר צבן וחיים באר על התבססותה של התרבות היהודית החילונית בישראל וזיקתה לספרות העברית החדשה. במאמרה של פליס פזנר מלכין על הגישה החדשה לאמנות ביהדות מתבררת השפעת ההגות החילונית על מבחר היצירות שמלאו תפקיד בתרבותנו גם כשהיו מנוגדות לתפישת הדת היהודית.  מאמרו של  עומרי קאופמן  עומד על הסטטוס המשפטי של היהדות החילונית בישראל, צופיה מלר מבטאה במאמרה על דמויות נשיות בתנך את השינוי המתחולל בתפקידו ל התנך בחיי התרבות החילונית בישראל.
  
יהודים חילונים, כמו יהודים דתיים, הם כאמור אנשים מאמינים. הם נבדלים אלו מאלו בתוכן אמונותיהם לא בהיותם מאמינים או לא מאמינים.  במדור אלוהים בעיני יהודים חילוניים  אנו מציעים מבחר מאמרים בהגות יהודית חילונית ביחס לאמונה באלוהים,  על התמורות באמונות באלוהים שרווחו ביהדות במשך כל הדורות ושינו את תדמיתו של האלוהים - במאמרה של רחל אליאור, על היווצרו של האלוהים כגיבור ספרותי על ידי מחברי המיתוסים, הספורים ויצירות האמנות המעצבות אותו - במאמרו של יעקב מלכין. מאמרו של חיים כהן דן בשימוש הנעשה באלוהים כפיקציה משפטית, אשר כל חוק מיושם במשפט זקוק לה, ומאמרו של  אברהם וולפנזון דן בגישות הפילוסופיות אל האלוהים שהתפתחו מהגותו של הרמבם ב"מורה נבוכים" עד זיהוי האל עם הטבע בהגותו של שפינוזה.  יהודה באואר עומד על התגובה המדהימה והמזעזעת בהגות היהודית ובאמונות שהובעו בה ביחס לאלוהים לאור השואה .
מאמרו של פליקס פוזן, אשר לו מוקדש כרך זה, סוקר את תולדו פעלו מאז שנות התשעים המוקדמות להפצת ידע היהדות כתרבות ותרבות היהדות החילונית .
במדור סקירת ספרים בנושאי "התרבות היהודית החילונית" כללנו סקירות קצרות ותכני עניינים של מבחר מתוך הספרות העשירה שהתפתחה בישראל בהקשר תרבות היהדות החילונית, בנושאים:
א. ספרים המתייחסים למיגוון אמונות ודעות הרווחות ביהדות החילונית 
ב. ספרים על תהליכי החילון ביהדות כתרבות וביטוייהם בהגות, בתרבות היהודית שהתפתחה בארץ ישראל ובמדינת ישראל עם תחיית העברית כשפת דיבור ויצירה של רוב הנוער היהודי בעולם, בתפיסת הזהות הלאומית, בחגים ובהשקפות על תנועות דתיות ומיסטיות.
ג. ספרים ובהם מבחר קטן המייצג את היחס המשתנה לישו ולנצרות היהודית הקדומה, שהיה נושא מחלוקת גם ביהדות החילונית החל מתחילת המאה העשרים
   
חלק מהמאמרים הכלולים בספר זה התפרסמו בגירסה ראשונית שלהם ב"יהדות חופשית" - כתב העת ליהדות חילונית הומניסטית שיצא לאור בירושלים במשך עשר שנים (מאז 1995) בעריכת יעקב מלכין ואורי בן צבי ובהוצאת "תחיל''ה" - התנועה הישראלית ליהדות חילונית הומניסטית.
י.מ.