מרביתם הגדולה של יהודי צפון אמריקה הנם חילונים. אף על פי שכמחציתם חברים בבתי כנסת ריפורמיים או קונסרבטיביים, השתייכות זו אינה באה לידי ביטוי באורחות חייהם הפרטיים והציבוריים. האווירה האמריקאית אינה מעודדת אורח חיים דתי. להיות באמת דתי באמריקה דורש מאמץ ניכר ונחישות.
מה שמקובל כ"דתיות" באמריקה הוא, למעט החרדים, סמלי בלבד. תפילה, עבודת האל והתנהגות טכסית עקבית נעדרים מחייהם של מרבית היהודים. נופש, בידור ו"תרבות" מהווים את עיקר עיסוקי הפנאי שלהם. בחירה מודעת זו היא ביטוי לרמה הגבוהה של השכלה חילונית ומקצועית שהשיגו היהודים. מערכת אמונית שהייתה אמורה לפרנס אדיקות דתית פשוט נעלמה מזמן.
יש לראות בחלק ניכר מיהודים אלו פוטנציאל בשל להתארגנות חילונית. מרביתם, כשהם מתנצלים על העדר הזה ות הדתית אצלם, מעדיפים לתאר את עצמם כ"יהודים במובן  התרבותי". ברם, אין זה קל לקיים זהות יהודית חילונית באמריקה.  כאשר עדות אתניות "לבנות" אחרות זונחות את שפות האם שלהן, הן עוברות להישען על  הדת כדי לשמר את שארית זהותן. כשיהודים מציגים את עצמם בפני הציבור הלא ­ יהודי האמריקאי הם מזהים את עצמם אך ורק כדת, אפילו כאשר הם עצמם כבר מזמן הפסיקו  להיות דתיים. בגלל שרידי האנטישמיות, יהודים אמריקאיים מרגישים לא בנוח להציג את עצמם כקבוצה אתנית. הודות לנישואי התערובת הנפוצים, גם המודעות האתנית של  היהודים מתחילה להיעלם. ניידות חברתית וגיאוגרפית כפי שקיימת באמריקה נוטה  להחליש זהויות קבוצתיות ולחזק תודעה עצמית אינדיבידואלית מובהקת.
לא ההגירה של יהודי פורטוגל מהמאות ה17- וה-18 ולא זו של יהודי גרמניה מאמצע המאה  ה19-, הולידו איזו שהיא יוזמה יהודית חילונית. אבל ההגירה הגדולה של היהדות האשכנזית ממזרח אירופה של סוף המאה ה19- אכן כללה מספר רב של חילונים נלהבים.
חילוניות היהודית תוצרת אמריקה
ברור למדי שהיהודים דוברי האידיש ברוסיה ובפולין היו יותר מסתם קבוצה דתית. הם היו לאום. הודות להשכלתם ולמעורבותם הפוליטית, הרבה מן המהגרים היהודים מרוסיה ומפולין כבר היו חילונים גמורים כשהגיעו לנמל ניו יורק, וכמה מהם כבר היו מעורים עמוקות בתנועות פוליטיות רדיקליות.
במשך יותר ממחצית המאה, בכל מקום בו התקיימו גיטאות של יהודים דוברי אידיש, התקיימו גם חיים יהודיים חילוניים מאורגנים ותוססים. הודות לאמונותיהם הסוציאליסטיות, החיים היהודיים של יהודים חילונים אלו היו הרבה יותר אינטנסיביים מאלו של קהילות יותר מסורתיות. המוסד המרכזי של החילוניות היהודית לא היה בית הכנסת אלא בית הספר עבור הילדים ומועדון התרבות עבור המבוגרים. התכניות במועדונים אלו כללו גם חוגים לספרות ומסגרות לפעילות פוליטית. בלבה של  הזהות התרבותית של קבוצות אלו הייתה שפת האידיש, גם כשמדובר בקבוצות ציוניות וגם בונדיסטיות. היום, מרביתם נעלמו, קורבנות לתהליך ההתבוללות ולהצלחה  הכלכלית הגדולה של יהודי צפון­אמריקה. האנגלית האמריקאית "קטלה" את האידיש בדומה למה שהיא חוללה לשפות של מהגרים אחרים. לסוציאליזם לא היה סיכוי במדינה של הצלחה קפיטליסטית. בניהם ונכדיהם של קומוניסטים חילוניים הפכו לחילונים של הפרברים שהצטרפו לטמפלים ריפורמיים וקונסרבטיביים.
המעוניינים באלטרנטיבה חילונית מאורגנת באווירה הצפון אמריקאית, נזקקים לאסטרטגיה חדשה. יהודי אמריקה של היום אינם בעלי תודעה אתנית איתנה. הם גם אינם מעורים עמוקות בפעילות תרבותית יהודית. אם הם בכלל מעוניינים לקיים את  זהותם היהודית הם על פי רוב מחפשים דרך בה יוכלו לקשר בין זהות זו  לפילוסופיית חיים אישית. תופעת ה"רוחניות היהודית" בעלת הסממנים של דתות המזרח היא אחת הסימנים לכמיהה זו. יש כאן דמיון מה לצעירים ישראלים המחפשים את עצמם בהודו ובדתות המזרח.
ברם, חילוניות אינה רוחניות מיסטית. חילוניות מתבססת על תבונה אנושית, רגישות לטבע בו אנו חיים ולתובנה שהמוות הוא אמיתי. חילוניות אינה גורסת קיומו של כוח אל ­ טבעי מאגי אי­שם ביקום וטוענת שרק לבני האדם היכולת להבטיח צדק חברתי ואושר אישי. איך אפשר, אם כן, ל"שדך" ביעילות ובצורה משמעותית בין פילוסופיית חיים  כזו לבין זהות יהודית?
גל שני של חילוניות
 ה"גל השני" של חילוניות יהודית התחיל עם הרצון והצורך להתמודד הם האתגר הזה. גל שני זה נבט בקרב קהילה יהודית שהיתה שונה מאוד מן הגיטאות של דוברי האידיש שאפיינו את הגל הראשון של החילוניות היהודית. זה התחיל להתפתח אצל יהודים בורגנים, מצליחנים, בעלי רמות השכלה מרשימות והמבוללים עמוקות אל תוככי התרבות דוברת האנגלית.
אמנם נשארו ביניהם שביבי זיכרונות מן התרבות האשכנזית דוברת האידיש, אבל הלהט היהודי שלהם התמקד בבעיית קיומה וביסוסה של מדינת ישראל היהודית דוברת העברית. בהיותם חלק מחברה פתוחה וחופשית, מספר הולך וגדל של ילדיהם בחרו להתחתן בנישואי תערובת, על פי רוב עם בני זוג חילוניים ממשפחות נוצריות. במציאות חברתית של חופש  אישי, עברו דאגותיהם היהודיות מבעיות האנטישמיות לעבר הבטחת המשך הקיום  היהודי הקיבוצי. המנהיגות של יהדות צפון אמריקה משוקעת היום כולה בבעיות אלו ובאיסטרטגיות שעשויות להבטיח עתיד יהודי בצפון אמריקה ­ לא בסביבה עויינת אלא דווקא בחברה פתוחה הבנוייה על חרות הפרט.
ראשיתה של התנועה ההומניסטית באמריקה
הומניזם יהודי מהווה תשובה מובהקת לאתגר זה. התנועה ההומניסטית שואפת לשרת יהודים חילוניים המחשיבים את זהותם היהודית אבל רק בתנאי שיוכלו גם לשמור על היושר הפנימי שלהם. הם יסרבו להצטרף למסגרות יהודיות המחנכות לאורח חיים המבוסס על ערכים שהם לזרא להם.
זה התחיל בעיר דטרויט ב1963- עם הקמתה של קהילה יהודית חילונית בבירמינגהאם טמפל. שמונה משפחות, ואנוכי, רצינו לייצור קהילה יהודית מסוג חדש.
בדומה לבית הכנסת הצפון אמריקאי, אנו מהווים "קהילה טוטאלית" השואפת לספק את צורכיהם האישיים והיהודיים של חבריה. ובדומה לבית הכנסת הצפון אמריקאי, אנו גם עוסקים בחינוכם של מנהיגים שישמשו כמורי דרך פילוסופיים, מדריכים טכסיים ומחנכים לבני הקהילה הבוגרים ולילדיהם.
אני עצמי חונכתי והוסמכתי כרב ריפורמי. אבל דעותי ההומניסטיות גרמו אצלי אי­נוחות מטרידה עם מושגים של "אלוהים" ו"תורה". התחלנו עם שמונה משפחות והיום אנו מונים 500 משפחות, וברחבי צפון אמריקה יש לנו קהילות דומות ב35- ערים גדולות. יש לנו היום מכון לחינוך מורים, מדריכים טכסיים, נגנים וזמרים ורבנים לצורכי תנועתנו.
בחרנו בשם "יהדות הומניסטית" מפני שרצינו לתת ביטוי לאמונותינו הפוזיטיביות, ומפני שרצינו להדגיש שיהדות היא יותר מסתם "דת". יהדות, לפי תפישתנו, היא גם התרבות והציביליזציה של העם היהודי. בתוככי התרבות הזו התקיימו, ומתקיימות היום, מערכות אמונה מרובות. בעיקר בעת החדשה יישנם הרבה יהודים המאמינים שהתבונה האנושית היא הדרך הטובה ביותר לגילוי האמת; שעולם הטבע בו אנו חיים הוא העולם היחיד הקיים; ושהכוח היחיד המסוגל להוביל אותנו לעבר אושר אישי וצדק אנושי הוא כוחנו אנו.
אנו רואים את עצמנו כתלמידים גאים של תנועת ההארה הכלל אנושית ושל ההשכלה היהודית, בדומה למייסדי הציונות ולמקימיה של מדינת ישראל. אנו מאמינים שיש קשר אינטימי ואמיץ בין ההומניזם שלנו לבין יהדותנו. הקשר הזה נובע מן ההיסטוריה היהודית. במשך אלפי שנים האמינו הרבה יהודים שהעם היהודי הוא עם נאהב, נבחר ומוגן על ידי השגחה עליונה. אי אפשר להמשיך להאמין באמונה זו במאה בה התחוללה השואה.
עונג שבת חילוני
הקהילה ההומניסטית היהודית שלנו מספקת לחבריה הזדמנוית לרכוש השכלה, לפעילות מוסרית ולחברות. רשת עניפה של פעילות חברותית משמעותית מתקיימת באמצעות שני תריסר קבוצות פעולה לנוער, לבוגרים צעירים, למשפחות, לרווקים ורווקות ולקשישים. הקהילה מתנהלת בידי שתי ועדות העוסקות בנושאים פוליטיים, תופעות של  אי­צדק חברתי וצרכיהם של אנשים נזקקים. ועדות אלו מקיימות מערכת ענפה של כיתות לימוד, סמינרים, סימפוזיונים וימי עיון של סופי שבוע. כמוכן, אנו חוגגים את השבת ואת החגים ההיסטוריים היהודיים וגם חגים חדשים שמטרתם להקנות דרמטיזציה לערכי היהדות החילונית.
אנו עורכים עונג שבת כל ערב שבת כדי להצהיר על השתייכותנו אל העם היהודי. אופי החגיגה מבוסס על ארבעה יסודות: 1) אנו אומרים רק דברים שאנו מאמינים בהם. אנו אף פעם לא נזקקים לדברי פרוזה, שירה או מילות שיר שלא מתיישבים עם אמונותינו, ולא חשוב כמה עתיקים או ידועים יהיו; 2) אנו מעריכים את הכוחות היצירתיים של ההווה באותה המידה בה אנו מתייחסים לביטויי העבר. שירתו של יהודה עמיחי, למשל, משמעותית עבורנו כמו שירת התנ"ך;   
3) אנו רוצים שהחגיגה תחזק את זהותם היהודית של חברינו ותתייחס גם לשאיפותיהם ודאגותיהם האישיות. דאגות בנוגע ליחסים אישיים ונושאים חברתיים אינן נופלות בחשיבותן מאלו של הקיום היהודי; 4) החוויה חייבת להיות בעלת השראה ומרוממת נפש. מוסיקה וריקוד הם לפעמים בעלי עוצמה גדולה יותר ממלים.
כל עונג שבת נערך באולם המרכזי של הטמפל וסובב סביב נושא מרכזי הקשור לחג, להיסטוריה היהודית או לציון ערך מוסרי. לכל חגיגה חמישה היבטים: 1) שירה יהודית ומוסיקה הרלבנטיים לנושא המרכזי; 2) הדלקת המנורה לציון ימי הולדת, תאריכים אישיים ומקרי מוות של בני משפחה וידידים; 3) מרצה על הנושא המרכזי או הצגה דרמטית; 4) תגובת הקהל לתכנית; 5) כיבוד והתיידדות. בין 100 ל500- איש משתתפים בכל עונג שבת.
דגש חדש של קהילה חילונית
גישה יצירתית דומה נקוטה לגבי ציון יתר החגים והאירועים המרכזיים של מחזור החיים. חגיגות בר­ובת­המצווה שלנו לא מתמקדות סביב התורה אלא סביב הנושא של התבגרות כיהודי הומניסטי. במרכז עומדת דרשת הצעיר על אישיות מן ההיסטוריה היהודית שבחר כמודל מוסרי. במשך השנה אנו מקיימים יותר ממאה חגיגות כאלו. מה שקורה אצלנו בבירמינהאם טמפל קורה גם בקהילות אחרות. מכיוון שכל קהילה היא אוטונומית ישנם הרבה חידושים ווריאציות המועתקות מקהילה לקהילה.
המשפחה הקהילתית שלנו פתוחה בפני כל מי שמזדהה עם הפילוסופיה והתוכניות שלנו. אנו פתוחים גם לאלו שלא נולדו אל תוך היהדות אלא הנמשכים אל התרבות, ההישגים וההיסטוריה של העם היהודי. אנו מקדמים בברכה זוגות מעורבים המחפשים את הקשר עם היהדות. איננו מבקרים אותם על בחירתם שעשו מאהבה, בחברה חופשית, אלא שואפים לצרפם לעולם היהודי. אנו ממשיכים לגדול ואנו אופטימיים באשר לעתיד.
ייתכן שבית כנסת חילוני ורב חילוני יישמעו מוזרים לקורא הישראלי. אבל בצפון אמריקה הם חלק מן המציאות היהודית.