יוצאים לשאלה, שעזבו את העולם החרדי, הקימו עמותה בשם "דעת אמת" המציגה בפרסומים המופצים ברחוב החרדי, שאלות קשות בענייני אמונה.
למה רגשו גויים? מה מסעיר את נפשו הרגישה כל­כך לאמת של הרב יהודא ליב לנדא, מלך חותמות הבד"צ גורפות הממון בישראל, שקרא בפשקוויל÷ "באתי להזהיר ולהתריע מקונטרסים המגיעים לבתינו בדואר. נראה ונדמה כדברי תורה, ומקורם במינים אפיקורסים ומיסיונרים". האמנם כצעקתה?
לפני מספר חודשים התארגנו מספר יהודים טובים, שבעברם חיו כחרדים, והכירו אותו עולם לפני ולפנים, על היפה והמכוער שבו, על האמת והשקר המשמשים בו בערבוביה מוזרה, ובשלב מסויים הבינו במה מדובר (כמש"נ "נפל להם האסימון"), חזרו בתבונה לעולם החופשי, והחליטו להתארגן בעמותה בשם "דעת אמת", ולחשוף את השקר והצביעות, בהם מכסים ומטייחים לעתים חרדים רבים את עולמם, את אמונתם, ובעיקר ­ את חינוך ילדיהם. היטב חרה להם, כפי שחורה גם לנו, שבכוח שקרים כאלה מצליחים מטיפים חרדיים להטות לב צעירים ובוגרים, החיים בעולם החופשי, להמיר את דתם ודעתם ולהפוך חרדים כמותם. לצורך זה בחרו אנשי "דעת אמת" קטעים מתוך מקורות ההלכה היהודית, אותם הם מציגים כפי שהם, בלי כחל וסרק, וחושפים קבל עם ועדה את האמת העירומה, שהרבה ממה שנחשב קדוש, משום שניתן, כביכול, מפי אלוהים, איננו אלא הבל ורעות רוח. התורה, כולל זו שבעל פה, נמסרה, כך לגירסה הדתית, מידי אלוהים למשה, שהעבירה לזקנים, וחז"ל הם נציגיהם המובהקים. להלן קטעים המצוטטים מפי חברי צוות "דעת אמת"÷
"כל מה שכתוב בהלכה מפי חז"ל הוא דבר אלוהים חיים, וכולו אמת, ושקר אין בו. כביכול. חז"ל הרחיבו את התורה שבכתב בעזרת "חכמתם האלוהית" וקבעו את המצוות ואת פרטי ההלכה היהודית, ועל פי מצוות אלה חיים ומתנהגים החרדים והדתיים עד היום. בתורה שבע"פ יש הרבה מאד התייחסות לבעיות של חיי יום­יום (מה מותר ומה אסור לאכול, מתי ואיפה מותר להתפלל, ענייני המחזור החודשי של האישה, וכו§), ומעט מאד תיאולוגיה. כל דקה מחיי הדתי והחרדי נשלטת ע"י מצוות ההלכה (למשל קובעת ההלכה, שחייבים לקשור את שרוכי נעל שמאל לפני נעל ימין).
את המצוות, הדינים וההלכות אירגנו וקבעו, אפוא, חז"ל. חז"ל הם החוליה המקשרת שבין התורה
שבכתב לתורה שבע"פ.
חז"ל טעו
היום אנו יודעים בוודאות מוחלטת, שחז"ל אמרו הרבה דברים שאינם נכונים עובדתית. כאשר קוראים כיום את קביעותיהם רואים, שבהרבה מקרים חז"ל ש"אלוהים דיבר מגרונם" ביססו את פסיקותיהם על עובדות לא נכונות. ההלכות, שנקבעו בצורה זו, תקפות עד עצם היום הזה, והדתיים והחרדים ממשיכים לשמור ולקיים אותם באדיקות מוחלטת. הנה, למשל, אחד מדיני השבת מבוסס על ה"עובדה החז"לית", שכינים אינן מתרבות ברבייה מינית, אלא נוצרות מזיעת האדם. דיני טריפה (בשר האסור באכילה) נקבעו על סמך ה"עובדה", שחתול מתיז רעל מציפורניו ויש דוגמאות נוספות אין ספור.
תלמידי ישיבה, רבנים ופוסקים, הלומדים טקסטים הלכתיים, מתעלמים במודע ושלא במודע מדברים אלה בזמן הלימוד. הסיבה ברורה÷ אם חכמי החרדים אומרים דברים שאינם נכונים עובדתית, הרי לא ייתכן שאלוהים מדבר מגרונם (בהנחה שאלוהים יודע תמיד את העובדות הנכונות). ואם אלוהים איננו מדבר מגרונם, אז אין תוקף אלוהי לקביעות ההלכתיות שלהם¡ ואם אין להלכות שלהם תוקף אלוהי, אז אין שום סיבה לציית להן. לפיכך, אם החכמים המציאו מצוות והלכות מדמיונם האנושי הפורה, המסקנה המתחייבת היא, כי אין למצוות הללו ולמילויין שום חשיבות¡ מובן, שרק המחשבה על אפשרות כזאת גורמת ליהודי החרדי או הדתי פחד וזעם רב÷ היא מערערת את כל עולם אמונותיו¡
חברי "דעת אמת" מפיצים את החומר בחוברות הקרויות "קונטרסים". כל קונטרס מודפס בגופנים אופייניים לכתבים דתיים, מסוגננים בלשון יהודית­חרדית, נושאים סממנים חיצוניים חרדיים (בס"ד, "שמור על קדושת הגיליון", קיצורים וכו'), ומופצים באלפיהם במקומות ישוב ולימוד דתיים­חרדיים (ראה בסוף הקטע). עד כה פורסמו והופצו 5 קונטרסים. מרגע הפצתם הגיבו החרדים והדתיים בהתפרצויות זעם מילוליות ובאלימות פיסית. העיתונות החרדית מלאה מודעות האוסרות עיון בקונטרסים, ומחייבות שריפתן והשמדתם. לוחות מודעות ברחוב החרדי מכוסים פשקווילים, המפחידים ומזהירים מפני הקונטרסים, מחלקי הקונטרסים הוכו ונפצעו, וזאת ­ כאשר בכל החומר הזה אין שום שקר¡ הכל אמת מן התורה¡ הכל ציטוטים מדוייקים מהלכות חז"ל בתלמוד!
להלן קטע קצר מתוך קונטרס מס' 1 מחודש אלול התשנ"ח:
קונטרס דעת אמת
ובו תמצא דברי אמת על המציאות ועל הסברא. התנהגות עולם ומלואו לכל הנעשה והנמצא. להאיר עיניים עוורות ולהשכיל לב לא ידע. וירוץ בו הקורא ויבין דעת חכמה.
מקובל עלינו שכשם שהתורה שבכתב ניתנה מסיני, כך גם דברי המדע שבתלמוד נמסרו איש מפי איש מסיני, כדברי חז"ל (מסכת ראש השנה כא ע"ב), שאמרו כי חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה רע"ה, חוץ מאחד, שנאמר "ותחסרהו מעט מאלוהים". וכן כותב הרמב"ן בהקדמתו לספר בראשית, שחמישים שערי בינה הם שער אחד בידיעת המחצבים, ושער אחד בידיעת צמחי האדמה, ושער אחד בידיעת האילנות והחיות והשרצים וכו§ וכו§. וכדי לבדוק את ידיעתם של חז"ל, נתחיל בשער השרצים ובע"ה נוכיח, שחז"ל כנראה לא קבלו או לא הבינו את משה רבנו ונמצא שידיעתם בחכמת הטבע היתה כפי ידיעת אותם דורות... הקדמונים האמינו כי יצורים מעין שרצים ורמשים, ואפילו דגים ועכברים, נוצרים מן העיפוש, ז"א מחומרים רקובים, או מן הבוץ. במסכת שבת קז ע"ב, נאמר, "כינה אינה פרה ורבה", ולכן, לדעת חכמים, מותר להורגה בשבת. ובדף יב ע"ב נאמר, "רבה מקטע להו (פרש"י הורגן ובשבת, והטעם שכינים אינם פרים ורבים, אלא "מבשר האם היא שורצת", עכ"ל). ובתוספות שם ד"ה÷ שמא יהרוג ­ כתבו שיש שני סוגי כינים, כינה שחורה הקופצת, והיא נוצרת מן העפר, דכתיב÷ "והך את עפר הארץ והיה לכינים", ויש סוג כינה שעל הראש והיא כינה רוחשת ואינה פרה ורבה אלא באה מזיעת אדם. וברא"ש, פרק ראשון אות כט÷ זה לשונו÷ מותר להרוג כינים לבנים שבראש שיוצאים מבגדים ישנים". כך כתוב בר"ן ד"ה÷ "אמר רב הונא÷ וכל הפרעוש זו הכינה הקופצת וכ"ת אותה הקופצת למה היא אסורה והרי מן העפר נעשית ואינה פרה ורבה וי"ל דכי בעינן פרה ורבה ה"מ למעוטי רמשים שהוויתם מן העפושים ככינה וכיוצא בה, אבל כל המתווה מן העפר חיות יש בו כאילו פרה ורבה מזכר ונקבה וההורגו חייב עכ"ל."
היוצא מן הנאמר, שלדעת חז"ל הכינה אינה פרה ורבה, אלא שנחלקו היאך היא נוצרת. לדעת רש"י היא נוצרת מבשר אדם, לדעת התו"ס מזיעת אדם, לדעת הרא"ש מבגדים ישנים, ולדעת הר"ן מן העפושים. פרעוש, לדעת מקצת מהראשונים, נוצר מן העפר. עוד אוסיף שהגמרא בשבת בדף קז ע"ב הקשתה÷ וכינה אינה פרה ורבה? והאמר מר יושב הקב"ה וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים (משמע שיש ביצים, שמהן יוצאות כינים ואז הכינה כן פרה ורבה). ותירצו "מינא הוא דמיקרי ביצי כינים" (כלומר, יש מין רמש ששמו ביצי כינים, ותשובה זו מראה עד כמה חז"ל היו נחרצים בדעתם, שהכינה אינה פרה ורבה)".
מילכוד חרדי
והכתוב ממשיך ומשכיל ומלמד את הקורא הדתי, אלא שזה איננו מוכן ללמוד, למעט ממקורותיו ההלכתיים, ולהשכיל. מכאן מובן וברור וידוע לכל למה רגשו הגויים האלה÷ הרבנים, המלמדים והמטיפים, הדתיים והחרדיים, מוצאים עצמם במלכוד הקרוי "דיסוננס קוגניטיבי" לקבל את ההסבר אינם יכולים, אבל גם לשוללו אינם מסוגלים, שהרי אמת צרופה היא. הפתרון הוא, אפוא, אלימות¡ לשרוף את הקונטרסים¡ להכות את מפיציהם¡ להוקיעם ככופרים אנטי­דתיים¡ שיטה מוכרת ובדוקה, ובימי הביניים אף הוכחה כיעילה מאד.