חיים כהן הוא ההוגה היהודי ההומניסטי הראשון שביסס אמונתו באדם כהשקפה פוסט-תאיסטית: משמע אמונה הומניסטית המתפתחת מעבר לדת ולאתאיזם אמונה באדם הבאה במקום האמונה באלוהים: אמונה באדם כריבון לחייו.

גישתו של חיים כהן, האומרת שהאדם אחראי על עצמו, ואינו זקוק לכוח עליון כדי לעשות זאת. מצד אחר, הומניזם פירושו ראייה כוללת של אינטרס אנושי, כלומר בראש וראשונה שמירה על חייו וכבודו של האדם.

חיים פקח את עיניו לעולם שהושתת על מסורת דתית ותרבותית כאחד, בחינת "תורה עם דרך ארץ". הלא היא מטבע הלשון שאותה טבע הרב שמשון רפאל הירש, מי שנחשב כאבי האורטודוקסיה הגרמנית.

עוסקים אנחנו בעניינו של אחד מענקי הדור. אני כבר לא מדבר על התרומה לשיח המשפטי – שעוד רגע קט אדגום ממנה דגימות, ואנסה לנסח כמה תובנות, אלא על האופן בו הציג השופט חיים כהן את משנתו.