מודעת הענק "שנת אלפיים או שנת תש"ס",  מקדמת את פניהם של החולפים בנסיעה על פני האיילון ממבואותיה הדרומיים של תל­אביב, בואכה צפונה. יוסי שריד קידם את פני בבית מרצ, שהמה ככוורת של צעירים,בני נוער וקשישים כסופי­ שיער.
שאלה: מה יש למרצ להציע לבוחר החילוני, שאינו מוצע לו על­ידי מפלגות אחרות, שאינן דתיות או חרדיות? 
ת: מרצ הוכיחה עצמה לא אחת, כמפלגה היחידה שניהלה בעקשנות ובעקביות את כל המאבקים בכפייה הדתית. החל בפעולות חקיקה בכנסת, וכלה ביציאה לשטח ובתמיכה בפועל בכל ימות השנה, לא רק סמוך לבחירות, בכל מי שראו עצמם נפגעים מהשתלטות חרדית עליהם, או מכרסום בזכויות האדם והאזרח שלהם. החל ברח' בר­אילן בירושלים, דרך נווה רותם בפרדס חנה. לא היו לנו שותפים למאבקים אלה. ברוב המקרים היינו בודדים במערכה. כך קרה בהצבעות על חוק ההמרה, חוק המועצות הדתיות, חוק יסוד: חופש הדת, וחוקים רבים אחרים. כאשר מפלגת העבודה השתמטה ו"הבריזה", שלא לדבר על מפלגות אחרות, מרצ העזה ­ ולא בהכרזות בלבד ­ לעתור לבג"ץ בנושא גיוס בני­הישיבות ­ וזכתה בעתירה.
שאלה: האם אך מקרה הוא שמדביקים למרצ תווית אנטי­דתית? אולי מסיבה זו אין למרצ תמיכה רחבה יותר בציבור הרחב?
ת: מרצ, בניגוד למה שמייחסים לה, לחלוטין איננה אנטי­דתית. בין חברינו יש גם לא מעט אנשים דתיים ומסורתיים. אבל רבים בציבור אינם מבחינים בין היהדות כתרבותו וכמורשתו של העם היהודי, לבין היהדות כדת ופולחן, המוכתבים על­ידי הממסד הרבני האורתודוכסי. מרצ אינה מסכימה, ולעולם גם לא תסכים, שהממסד הפוליטי, הרבני, הדתי והחרדי, יכתיב לאזרחי ישראל את אורח חייהם. שאלה: אם מרצ תהיה בעמדת השפעה, כיצד יבוא הדבר לידי ביטוי מעשי? למשל, בתחום החינוך. מה תהיה מרצ מוכנה לעשות למען רשת­חינוך כללית­חילונית, על מנת שתזכה באוטונומיה כמו זו שהוענקה לרשת החרדית, ובמידה רבה אף לממלכתית ­דתית?
ת: נעשה מאמץ לאחד בתי­ספר ממלכתיים וממלכתיים­דתיים, בכל מקום בו תהיה הסכמת ההורים לכך.  ננתק כל קשר בין החינוך הממלכתי­דתי לבין המפלגות הדתיות. בתחום ההשכלה הגבוהה, נעשה הכל כדי להבטיח את השוואת התמיכה בסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות, עם אלה של תלמידי הישיבות וה"כוללים".
שאלה: לאור הניסיונות האחרונים לקעקע את ערכי הדמוקרטיה והחוק במדינה, איזה משקל תיתן מרצ לחינוך לאזרחות ולערכי הדמוקרטיה?
ת: מערכת חינוך בחברה דמוקרטית, על כל שלוחותיה, חייבת לטפח בנחישות את ערכי הסובלנות, השוויון, הפלורליזם, ההומניזם והדו­קיום בין כל קבוצות האוכלוסייה במדינה. למעשה ­ החינוך לערכים אלה של הדמוקרטיה הוא שיקבע מה דמות תהיה למדינה שלנו כבר מתחילת האלף הבא. האם תהיה כאן חברה חופשית, מתקדמת, ערכית, סולידרית ויצירתית, או שתהיה זו חברה נחשלת, חשוכה, שסועה, מסתגרת ומתנוונת. האם השנה הבאה, הפותחת לעולם כולו עידן חדש, תהיה שנת האלפיים או שנת תש"ס, תרתי­משמע. ראי לאיזו רגרסיה הגיעה מערכת החינוך בתקופות בהן היתה נתונה בידיהם של אלה, הכופרים למעשה בשיטה הדמוקרטית, ומוכנים לכל מעשה שיקדם את השקפותיהם.
שאלה: מה תוכל לומר לציבור החילוני המתלבט בבחירתו בין מרצ לבין טומי לפיד, שרץ לבחירות הנוכחיות בראש תנועת שינוי, עם דגל המאבק בכפייה הדתית כדגל יחיד?
ת: להצהיר ולהבטיח יכול כל אחד. בערב בחירות גם כל אחד עושה זאת. לכשעצמי, לא הייתי מהמר על חוגר המתהלל כמפתח. מכל המבטיחים למיניהם, הצצים בערבי­בחירות כפטריות אחר הגשם, מרצ היא היחידה שהוכיחה לא אחת בעבר, שהיא גם עומדת בנחישות ובצורה נחרצת מאחרי הבטחותיה לבוחר, ככל שהדבר תלוי בה. מרצ איננה מפלגה של דגל אחד. במשך שנות קיומה הרבות מניפה מרצ דגלים רבים, שמכסים את כל תחומי החיים במדינה, ושהיום כולם מאמצים אל לבם. הדגל שאנו מעלים לראש סולם העדיפויות עתה הוא דגל המאבק לחופש הדת וחופש מדת.  
מרצ והחינוך­ האם תהיה הזדמנות נוספת? הערת המראיינת:
בתגובה לדברי ח"כ יוסי שריד, שלח לי אורי בן­צבי, מהמכללה ליהדות פלורליסטית ומעורכי "יהדות חופשית" מכתב, שהפנה לפני למעלה משנה לח"כ אמנון רובינשטיין, שר החינוך מטעם מרצ בקדנציה הקודמת, ובו, לצד ההכרה בחשיבות הצעדים שננקטו ע"י שרי החינוך של מרצ, גם הבעת אכזבה מן ההזדמנות שהוחמצה על ידם, כלשונו: "לבצע שינוי של ממש בנושא הבעייתי והמורכב של החינוך ליהדות הומניסטית". ההזדמנות לשינוי, כפי שצויין מפורשות באותו מכתב, היתה בתזמון של הימצאות משרד החינוך בידיה של מרצ, והגשת "דו"ח ועדת שנהר, שקבע, בין השאר, כי יש לחזק את לימודי היהדות בבתי הספר הממלכתיים, לפעול להכשרת מורים מתאימים, ולוודא כי נושא רגיש זה יימצא בידיהם של מורים חילוניים".
שעת רצון חד פעמית זו הוחמצה לדעתו, כאמור, ועמה אף הסיכוי להציב סכר אמיתי כנגד ידעונים, מחזירים בתשובה ושאר מיני עובדי אלילים ובעלי אמינות המסתובבים בשטח ומוכרים את מרכולתם.
לו הוצג טיעון כזה בפני אנשי מרצ היום, אפשר שהתגובה לכך היתה, כי קשה לתקן בקדנציה אחת את כל הקלקלות שנעשו בתחום החינוך מאז קום המדינה. אופטימיסטית ללא תקנה כמוני, היתה נותנת סיכוי נוסף לשינוי פני החינוך בידי מרצ.