בעיון רב קראתי את רשימתו של ד"ר חגי דגן "האמורפיות של האמונה" הבגיליון האחרון שלל "ליהדות חופשיתת" (גליון מספרר 17-16).
לומר את האמת הייתי בטוח, לרגע קט, שהחוברת שנטלתי לידי הינה מוסף של "יתד נאמןן" או השבועוןן "למשפחה" של ש"ס ודומיהם. בשקיקה קראתי את דבריו של הכותב עד שאשר הגעתי לסוף ונשארתי פעור פה. הזאת משום שהנאמר בפיסקת הסיום, םבה מדגיש הכותב כי איננו שומר תורה ומצוות ומכיר בקרע שעליו עומדת יהדותו משום שאינו מקיים מצוותת.
אם כך הדבר, נשאלת השאלה לשם מה נכתבה הרשימה, הועוד יותר מזה מה הטעם בחרה האכסניה להכיל רשימה זו?
אין אני בא להתמודד עם טיעוניו של ד"ר דגן. ןבעשרים וחמש השנים בהן אני משמש ברבנות ועומד בשורה הראשונה של המנהיגות הרפורמית בישראלל, להייתי צריך לא אחת להתמודד עם טיעוניםם "תואמי טיעוניו של ד"ר דגן. "דתיים" דגולים כמו פרופ' שלמה אבינרי, השמיעו לא אחת את הטיעוןן: בית הכנסת שאליו איני הולך חייב להיות אורתודוכסיי. טיעונים כטיעוניו של ד"ר דגן נשמעים בפאנלים ציבוריים כאשר בר הפלוגתא לרב הרפורמי/הקונסרבטיבי הינו איש המחנה הדתי והחרדי, זאת אומרת לא "תואם" אלא האורגינל הממשי להבנת השאלה הקיומית הגדולה: מה דורש מאיתנו האלוהים. כאשר בדיון משתתף גם אדם חילוני, אין הוא נכנס למאבק שבין שני סוגי הדתיים. הטיעון המרכזי שעליו נשענת התיזה שלו הוא "אנחנו (החילונים) יהודים ריבוניים אנחנו ולא רבניים".
עולמנו המודרני היהודי נשען על תפיסות עולם שונות מאלה שהיו שליטות בימי הביניים ובעת העתיקה, ועל כן יישום יהדותנו יהיה שונה. הכרה זו באה לידי ביטוי הגותי ברור כבר לפני שנים רבות על ידי פרופ' עקיבא ארנסט סימון ז"ל. במאמרו האידיאולוגי: "האם עוד יהודים אנחנו" (הופיע בספר מסותיו הנושא אותו שם בשנת 1982). במאמרו זה הגדיר פרופ' סימון את המתח שבין היהדות ה"קתולית" והיהדות ה"פרוטסטנטית". בניגוד לדגן אין סימון חושש מפני השימוש בסממנים בעלי מאפיינים כאילו נוצריים. כדי להגדיר "יהדות קתולית" בלי השימוש במושג הקתולי ידרשו מילים רבות. כך הדבר גם לגבי הסברת המושג "יהדות פרוטסטנטית". סימון עושה זאת ללא יסורי מצפון וללא חשש. לקורא ברור כי המושגים הינם אנלוגיות להוויות קיומיות בחברה היהודית המודרנית. פלסתר חרדי/חילוני דגן, לעומת זאת, כישראלי ממוצע וצפוי, שוביניסט לדוגמות היהודיות שלו. ושוביניזם זה גורם לו שלא לקבל כל דרך מחשבה יהודית אם, במקרה ושלא במקרה, הכותרת או תוכנה אינו מזכיר בדיוק את השטעטל של מזרח אירופה או את המלאח מצפון אפריקה. טוב היה בעיניו של דגן כי כל אותם יהודים, אשר אינם יכולים לחיות את חייהם כאורתודוכסים ואולי אפילו כחרדים, ינתקו את הקשר בינם לבין היהדות על זרמיה ותת זרמיה השונים ויהיו לחילונים, ואולי אפילו בלי התוספות יהודים וישראלים, מופיע בשמה של תחיל"ה.
ולסיום בלשון תמוהה. לעורך כתב העת "יהדות חופשית" ישנה זכות עריכה. זכות זו, המוקנית לו מתוקף תפקידו, מקנה לו גם את הזכות לפסול דברים שהגיעו לשולחנו. בטור המערכת מופיעים ארבעה הנושאים את התואר עורך: ראשי, עמית, מלביה"ד וספרותי. האם לא העלה אף אחד מהעורכים המכובדים את השאלה: מה מקומו של מאמר, כעין פלסתר חרדי/חילוניי, זה בתוך עמודי העיון של כתב העת בעריכתם? האם מאמרו ההומניסטי של הלל הזקן "דעלך סני לחברך לא תעבידד" לא עמד לנגד עיניכם כאשר חשבתם שיש לכלול את המאמר אצלכם? ואידך זיל גמור.
*הרב יהורם מזור הוא מזכיר מועצת הרבנים המתקדמים בישראל
.jpg){kind=small}
