שנים תהיתי מי הוא אותו גולם "שאינו יודע לשאול" החוזר אלינו מדי שנה בהגדה של פסח. השנה עמדתי על פשרו. לאחרונה זומן מפגש יוצא דופן בין שתי קבוצות צעירים שבאו משבני עולמות שונים ומנוגדים. קבוצה של יוצאים בשאלה, שרק עתה עזבו את העולם החרדי, התארחה במדרשת אורנים ונפגשה עם תלמידי תיכון, בני אותו גיל, מהתנועה הקיבוצית. באירוע הועלו דילמות שונות הקשורות לעולמו של האדם המאמין, יחסה של הדת לאדם, לטבע ולחופש, והתפתחה שיחה על דת וחילוניות ביהדות.
לאורך כל המפגש בלטה תופעה סוציולוגית מרתקת. מצד אחד ישבה קבוצת היוצאים לשאלה. 30 נערים ונערות, שואלים, מעירים, מגיבים, מגלים מעורבות בלתי רגילה בנאמר. ניכר שאכפת להם, חשוב להם לשמוע, ובעיקר להביע את דעתם. מצד שני ישבו בני הקיבוץ ושתקו. חבורה גדולה של צעירים אלומי פה, בוהים באוויר, אדישים, ספק מתעניינים, לא שייכים.
היוצא לשאלה – סקרן ותאב דעת
הניגוד בין שתי הקבוצות לא היה מקרי. הוא מצביע לא רק על השוני כי אם גם על עולמם התרבותי ומטענם הערכי של המשתתפים.    מצד אחד, היוצא לשאלה. אתמול הוא אברך בישיבה חרדית, היום הוא עושה צעדים ראשונים בעולם זר ומנוכר. הוא סובל מחסר גדול בכל התחומים המרכיבים את מציאות החיים החופשית – שפתו דלה, חסרות לו מלים רבות בעברית, ידיעותיו בחשבון, בשפות, בהיסטוריה וביהדות שוות על פי רוב לרמתם של תלמידי בי"ס יסודי. מעודו לא ביקר בתיאטרון או בקולנוע, לא קרא ספר שירה או פרוזה ואינו מכיר מוסיקה קלאסית. הוא אינו אמון על כללי ההתנהגות, עשה ואל תעשה, המקובלים בחברה החילונית בדומה למהגר שבא לארץ חדשה וניצב נוכח אין ספור בעיות של קליטה והבנה. החברה ממנה יצא, אין לה חלק באתוס הלאומי הישראלי. היא שונה לא רק במראה ובמנהגיה אלא גם באורח מחשבתה וסירובה להסתגל לחיים המודרניים ולמציאות הזמן המשתנה. יחד עם זאת הוא ניחן בסקרנות וברצון עז ללמוד ולהבין. הקשיים העומדים בפניו עם עצומים. מי שאינו בנוי להתמודדות הקשה לא יתחיל בה. הסקרנות, התאווה לדעת מסייעת לו לגשר על פערים, לסגור חסרי מידע, ללמוד ולהדביק את רמתם של בני גילו תוך זמן קצר.
מצד שני ניצב בן הקיבוץ שהוא בהרבה מובנים היפוכו של היוצא לשאלה. החינוך שקיבל נחשב לחממה ערכית בעלת תפיסת עולם המהווה, או לפחות היוותה עד לא מכבר, את האידיאל של היהודי החדש, הוא יורשה של המורשת היהודית. הוא חלק אורגני של המציאות הישראלי, ואחד מסמליה. בעבר הצטיין במעורבות פעילה באתגרים שעמדו בפני הדור והיה מהובילים כמעט בכל תחום בו עסק.
היום נדמה, מבקש הצעיר בן הקיבוץ את עצמו בלבד. אין בו נחישות, לא תמצא בו בטחון עצמי, תחושה של שכנוע פנימי, בעולמו, בערכיו. אם יש פן מובהק המאפיין אותו הריהו חוסר המעורבות, חוסר העניין בנושאים חברתיים ולאומיים (למעט צבא).
בן הקיבוץ – תלוש וחסר כיוון
בן הקיבוץ שחי בחברה שפיתחה אורח חיים חילוני שלם שהתיימר להציב אלטרנטיבה לנוסח החיים הדתי ולהציג דגם לחיים יהודיים שלמים, מוצא עצמו מגמגם, נסוג, מתקפל. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בהגדרת זהותו היהודית. מפגשים רבים עם קבוצות נוער ותלמידים מלמדים כי בן הקיבוץ רואה ביהדות מושג לא מוגדר, משהו ששייך לדתיים. וזאת דווקא בעת שהדתיות מאבדת מגייסותיה, והחילוניות נהיית לאורח חיים דומיננטי ביהדות.
ניתן היה לומר, ברוח המשל של ארבעת הבנים שבאגדה, שפעם היה בן הקיבוץ הבן החכם – בן הזמן, מתאים עצמו לרוח החיים המודרניים, בונה חברה חדשה, היפוכה של דמות היהודי מן העבר. היום דומה בן הקיבוץ למי שיאננו יודע לשאול, לאותו בן נבוך, אובד, תלוש, חסר מצפן.
לנוכח חיוניותם, סקרנותם ורצונם העז של יוצאים לשאלה רבים להקלט ולהטמא בחברה החילונית ולנוכח העבודה שכבר עתה משמשים הקיבוצים כאבן שואבת לצעירים חרדים, יתכן  והולך ומתגשם לעינינו חזונו של עמוס עוז, שניבא לפני מספר שנים כי "הגל הבא שיבנה קיבוצים יהיה של עוזבי ישיבות חרדיות".