ועדת שנהר הוקמה, כידוע, כדי לבחון את מצבם של לימודי היהדות בחינוך הממלכתי-כללי לאור התמורות המעצבות את ההוויה התרבותית במדינת ישראל. נקודת המוצא לדיוניה היתה הדאגה הרבה למצב של ירידה נמשכת במעמדם של לימודי היהדות בכל רמות החינוך, כולל במכללות להכשרת מורים ובאוניברסיטאות. הועדה פעלה כמעט לאורך שלוש שנים והתמודדה עם בעיות קשות ביותר. למן הגדרת היהדות בחברה חילונית ופלורליסטית, הפתוחה לתרבות העולם ועד הצעת מסגרת תקציבית לעריכת רפורמה בלימודי היהדות. הועד עיצבה שורה של עקרונות להוראת מקצועות היהדות, הגישה שורה ארוכה של המלצות המתייחסות לטיפוח מסגרות פורמליות ושאינן פורמליות, לתכניות הלימודים, לשעות ההוראה, להכשרת מורים, ועוד. במושג "לימודי יהדות" כללה הועדה שורה ארוכה של מקצועות, והם: לשון וספרות עברית, היסטוריה של עם ישראל, מקרא, תורה שבעל-פה, מחשבת ישראל, לימודי ארץ-ישראל, ארכיאולוגיה, פולקלור וכן מקצועות ותחומי לימוד נוספים המתייחסים לתולדות עם ישראל ותרבותו, ארץ ישראל, התנועה הציונית ומדינת ישראל.
לימודי היהדות בשפל המדרגה
ראוי לציין כי אין דומה מצבם של כל המקצועות הנכללים בהגדרה כוללת ומקיפה שו זל לימודי היהדות. יש ביניהם מקצועות שהירידה ביוקרתם כבר הגיעה לשפל המדרגה והם כמעט ואינם נלמדים בבתי הספר הכלליים, כמו במקרה של תורה שבעל-פה, ויש מקצועות, שמלכתחילה הלומד נפגש בהם רק בשלב מאוחר יותר של לימודיו, כמו לימודי הארכיאולוגיה, מחשבת ישראל, ועוד.
המקרא, לעומת זאת, נלמד באופן רצופמכתב ב' ועד כתות יא' או יב'. הוא אינו מקצוע נתון לבחירה והוא מהווה חלק ממערכת בחינות הבגרות. לכאורה סביר להניח ששפר מצבו, אך לא! נראה כי המהפך שחל בציבוריות הישראלית בנושאים שונים כולל אף את היחס לספר הספרים, עד כי ניתן לומר שלימודי המקרא משקפים יותר מכל את חומרת המצב, משמע את ההתרחקות ההולכת וגוברת של צעיר המתחנך בישראל ממורשתו הלאומית והתרבותית. במילים אחרות, היחס ללימוד המקרא ולהוראתו מצדיק את הדאגה הרבה של כל חברי הוועד ומצריך יישום מיידי של שורת המלצותיהם.
ההתדרדרות החלה עוד בתחילת המאה
העיון בתאור של מצב ההוראה ובהמלצות הוועדה, במסמך הקרוי "עם ועולם – תרבות יהודית בעולם משתנה", מצביע על כך שאין הרבה חדש תחת השמש. כבר במאמרו "הגימנסהי העברית", משנת 1912, מתפלמס אחד העם עם ר"ז עפשטיין בנושאים קרובים. עפשטיין טען כי תכנית הלימודים של הגימנסיה העברית ביפו מרחיקה שת אלומדים מלימודי היהדות משום צמצום במקצועותלימודי היהדות ומשום מספר השעות הזעום שמוקדש לנשואים אלה. ואילו אחד העם, שחלק עליו, טען כי תחת "מסווה הספרות העברית" נלמדים מגוון לימודי היהדות. עם זאת, הוא מוכן היה להודות ששיטות הלימוד אינן רצויות ושידיעת התלמידים מקצועות כמו תלמוד, ספרות ימי הביניים ותולדות ישראל כלל וכלל אינה מניחה את הדעת. נמצא כי כבר בראשית המאה, הרצון להתנתק ממסורת הלימוד היהודית, להיפתח לתרבות העולם ולעצב לציד חינוך לאומי, שיהלום את המתחנכים בארץ ישראל, הוביל להתדרדרות בלימודי היהדות, שהתכווצו מבחינת נושאים ומבחיתנ הזמן המוקדש להם, ושחלקם נלמד תחת מסווה ולא בריש גלי. כך קרה שגם מסותיו של אחד העם, שעד לפני שנים נלמדו תחת מסווה הספרות העברית, נעלמו עם הזמן מתוכנית הלימודים.
המקרא יעלם מתוכנית הלימודים
נמצא שההתחבטות בנושא לימודי היהדות אינה חדשה והיא חלק בלתי נפרד מןהמאבק של החברה היהודית-חילונית על זהותה. מגמת ההתדרדרות, שאת עקבותיה מצאנו כבר בראשית המאה, מלמדת שאם לא תינקט פעולה דרסטית, תהיה זו רק שאלה של זמן וגם המקרא, בדומה לתורה שבעל פה, ייעלם מתוכנית הלימודים של בתי-הספר הכלליים בארץ. המגמה לבטל את בחינות הבגרות, שמהוות היום שוט ללימוד מקרא וללימוד מקצועות יהדות אחרים, כמו ספרות עברית, היסטוריה של עם ישראל ואחרים; כניעת מנהלים לצרכים ההישגיים של החברה הטכנולוגית והמגמות הכלכליות והחמריות השולטות בה; וכן הרתיעה מהתמודדות עם טקסטים מסורתיים, המשרתים גם אידיאולוגיות פוליטיות – כל אלה עשויים באופן הדרגתי להרחיק אף את ספרות המקרא מתוכניות הלימודים והלעבירה למדף גבוה ונידח בארון הספרים. לתהליך זה מסייעת מציאות, שמאפיין אותה מספר הולך וקטן של מורי, ובמיוחד של מורים שהלימוד אצלם חוויה, העשויה לעצב את עולמו הרוחני של התלמיד.
עתיד לימודי היהדות – הכדור בידי שר החינוך
המלצות ועדת שנהר הדנות במכלול לימודי היהדות משקפות איפוא גם את מצב לימודי המקרא ומציגות דרכים לפתרון. הדרישה לבדיקה מחדש של תוכניות הלימודים הקיימות ועידוד לכתיבת תוכניות חדשות, הדרישה להכשרת מורים וליצירת פיקוח מסייע באמצעות רכזי מקצוע, שימוש באמצעי התקשרות לטיפוח הנושא, כך שימצא מסילות אל לבו של הציבור הרחב, ועוד ועוד – כל אלה הן דרכים רצויות, בעלות אפקט מצטבר, שהפעלתו הבו דמנית יכולה להניע את גלגלי המהפך. יתרה מזאת, נסיוני מלמדני כי מאז שפורסמו מקנות הוועדה ועד היום נעשים צעדים בכיוונים שונים ליישם את ההמלצות. יש לקוות איפוא שתקציבים לא יקוצצו והזרמת המשאבים תאפשר שינוי, כי בנפשנו הוא, כדברי חברי הוועדה: "היכרות עם תולדות עם ישראל ותרבותו הינה יסוד חיוני בבניית זהותו ועולמו הרוחני והערכי של הצעיר הישראלי". דברים אלו צריכים להיות נר לרגליו של שר החינוך ועוזריו, שהרי בידיהם היכולת להוציא את הדברים מן הכוח אל הפועל, לרומם את הנושא ולהעמידו במעמד שווה ליישום המלצות ועדת הררי, שטיפלה בנושא מדעי החיים, או לתת לנושא לגווע בקול דממה דקה על ידי התנצלות מנומסת בדבר העדר תקציבים.
זהו המקרא עם כיבוש והתנחלות
כיום מצב לימודי המקרא בבתי-הספר הכלליים הוא בכי-רע. אחד העם, שחרד לנושא של לימוד התנ"ך, כתב: "ולבי יחרד בקרבי, שמא אגרום רעה ליציר חלש ורך, שעדיין צריך שמירה וטיפול...". בזמנו ועד מלחמת ששת הימים היווה לימוד המקרא חלק מתהליך התחייה הלאומית. עם השינויים במצב האומה ובמציאות הפוליטית זוהה המקרא עם כיבוש והתנחלות, עם התחרדות הולכת וגוברת, והעוינות אל מסריו גברה. ויתרה מזו, קשה ללמד ספרות בעלת מסרים דתיים בחברה חילונית, וקשה ללמד ספרות שכתובה בשפה, שכמעט מהווה שפה זרה לתלמידים, הן בדיקדוקה והן באוצר המילים שלה. קשיים אלה מבהירים מדוע הוראת המקרא בעייתית יותר מהוראת לימודי היהדות האחרים ומהוראת המקצועות ההומניסטים. מציאות זו מחייבת איפוא לתת את הדעת למספר נושאים ספציפיים, שצריכים לבוא לכלל ביטוי למן השלב של הכשרת המורה, דרך תוכניות הלימודים ועד חומרי הלמידה: הצגת המקרא כספרות מכוננת גם מתוך אי-קבלת סמכותו הדתית. גם חברה חילונית, שאינה מוכנה לקבל את סמכותו הדתית של המקרא, צריכה להכיר בכוחה המכונן של ספרותו. אם משום שהיא משמשת תשתית לתרבות היהודית שהתפתחתה בעקבותיה ומתוך התמודדות אתה, ואם משום שהיא עיצבה דפוסי מחשבה ומעגלי חיים שבתוכה חיה החברה היהודית החילונית עד ימינו אנו. כך למשל, מעשה האבות שירדו מן הארץ ושבו אליה שימש סימן לא רק לדור יוצאי מצרים, אלא גם לבני בניהם הציונים.
התמודדות עם הפלוראליזם המקראי והנמקתו
אין כמעט נושא שספרות המקרא אינה מחזיקה לגביו דעות שונות. יש מי שיראה בכך סתירות או אי-התאמות וינסה לתרצם,ויש מי שיראה בכך את גדולת העריכה המקראית בעלת התפישה הפוליפונית, שהיתה סובלנית לקולות הרבים ולא העדיפה דעתו של קול אחד. מכל מקום לקיומו של ויכוח בתוך המקרא ולהעמדת דעות שונות זו לצד זו יש מעמד ערכי ודידאקטי, במיוחד בחברה שמאפיינים אותה מתחים חברתיים קשים, מורכבים וקיצוניים, ההתחייחסות לקולות השונים העולים מן המקרא מחנכת את התלמיד בזכות השמעות הדעות השונות, בזכות הטלת הספק, בזכות הבחירה ההעדפה ולא לחד ערכיות, שמשמעה זה ראה וקדש.
לדיאלוג נדרשים שניים, וספרות המקרא, שדיאלוג במרכזה, מעניקה מקום מרכזי לאדם. האדם לפי פרקים א' עד ג' בבראשית הוא נזר הבריאה ועליו מוטלת האחריות לעבדה ולשמרה. הספרות המקראית, שבמרכזה האל, מעניקה מקום מרכזי לאדם לצד האל, ומשום כך יש בה גם פן הומניסטי, שמטעים את מקומו של האדם. מתיחות ותלות זו בין אל ואדם היא סוגיה מורכבת, ששורשיה, בהבנת המונותאיזם המקראי, על רקע עולם האמונות והדעות שבו הוא נוצר, והבנתה מחייבת עיסוק מעמיקיותר בהבנת האמונה כתופעה אנושית.
מה צריך לדעת המורה למקרא?
הוראת מקרא שמעבירה באמצעות הטקסטים הנלמדים את המסרים הנזכרים מקבלתמימד רילואנטי והיא נדרשת למורים טובים, בעלי השכלה רחבה, שיוכלו להתמודד עם המתודולוגיות החדשות בחקר המקרא. מי שעוסק כיום במקרא חייב להיות פתוח לא רק לגישה ספרותית או היסטורית, אלא לגישות נוספות כמו: סוציולוגית, אידיאולוגית, פסיכולוגית, בלשנית, אנתרופולוגית, ועוד. ליישומן של גישות אלו בהוראה חשיבות מרובה. כך למשל ההתבוננות האידיאולוגית בהיסטוריוגרפיה המקראית מכוונת את המורה והתלמיד לא לחפש אחד השיחזור ההיסטורי, אלא להבין את המגמות האידולוגיות של הכותבים ואת הריטוריקה שלהם. ההתבוננות האנתרופולוגית והפסיכולוגית מקרבות את הקורא החילוני לתופעת הדת והאמונה על גילוייהן השונים.
הפעלת מגוון המתודולוגיות קשורה בעובדה שהמקרא, בדומה למקצועות הומניסטיים אחרים, הוא תחום עיסוק אינטרדיסיפלינרי. העיסוק בדיסיפלינות השונות, כמו למשל פרשנות המקרא באומנות, תמחיש את היותו ספרות מכוננת, את עמוקותו כוח השפעתו. נראה שהוראה מעין זו תגביר את היענות התלמידים לקולו של המקרא.
כדי לסייע לתהליך זה של היענות, על המורים להיענות ולטפח שיטות חדשניות בהוראת מקרא, כמו יישום שימושי מחשב ואמצעים אור-קוליים. השימוש באמצעים אלה קרוב לליבם של התלמידים. התנ"ך, הקונקורדנציה, והמגילות הגנוזות כבר ניתנים להפעלה באמצעות מחשב, כדי שהשימוש לא יהיה מלאכותי יש לפתח חומרי למידה חדשניים שירעננו את ההוראה והלימוד.
תנאי הכרחי לשינוי המצב – תקציב!
אין לי ספק שאם המלצות ועדת שנהר תיושמנה, ותמצאנה הדרכים לרענן את התוכניות הלימודים, להפעיל טכניקות הוראה מתקדמות, והעיקר: להכשיר מורים למקרא, ממיטב המאגר האנושי היושב בתוכנו, שיוכלו להחדיר ללבות תלמידים יחס של כבוד והערכה לספר שכונן את התרבות שבה הם חיים ויוצרים, אז ישתנה היחס ללימוד התנ"ך ומקצועות היהדות. השינוי אינו מיידי. הוא תהליך, שמחייב מודעות והכרת נמשכת לש המופקדים על החינוך בחשיבותו. למודעות והכרה, שאינן מס שפתיים, ביטוי אחד בלבד והוא – תקציב. מי יתן!