פרשת לך לך | הרב קובי וינר
"קריאת יצחק" עיון בפרשת "לך-לך", קבלת שבת במזרע
(יום הזיכרון הרביעי לרצח ראש הממשלה , יצחק רבין ז"ל)

"ויאמר יהוה אל אברם : לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך , ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה: ואברכה מברכיך ומקלליך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה"

פרשת השבוע , פרשת "לך לך", מזמנת לקורא הרבה מחשבות, זיכרונות ורעיונות. הציווי "לך לך", אם על פי תפיסה מסורתית כקול אלוהי , ואם על פי תפיסה הומאניסטית כקול המצפון , נשמע הרבה פעמים בארץ שלנו , במאה השנים האחרונות.
אין הוא נשמע בקול רם , בהפגנה פוליטית , מרמקולים גדולים בציבור רב.
זהו ציווי שקט , פנימי בין אדם לבין מצפונו. שקט אך נוקב.

אדם נקרא לעזוב את מולדתו – את הנופים שכה אהב…
אדם נקרא לעזוב את בית אביו ואמו למען ארץ אחרת חדשה , למען הגשמת יעוד שרק הוא עצמו יוכל להגשים , ושאי אפשר לו שלא להגשימו…

האם נשמעת עוד היום הקריאה הזאת באזננו?

 

חנה סנש כתבה באחד משיריה : " קול קרא והלכתי" ואח"כ יצאה למשימה שממנה לא חזרה , כצנחנית יהודיה מעבר לקווי האויב הנאצי, במלחמת העולם השניה.

האם היה זה אותו הקול, שקרא ליצחק רבין ובני דורו, לחרף נפשם בקרב על הדרך לירושלים, ולאבד אגב כך את מיטב חבריהם ,ב"רעות" מקודשת בדם?
האם היה זה אותו הקול שקרא ליצחק רבין להעיז וללכת בדרך השלום?

וראה יד המקרה , ואולי לא המקרה בלבד , בסוף הפרשה , שראשיתה ההיקראות האישית אל הנשגב , קוראים אנו את המילים הבאות :

"ויאמר אלוהים (לאברם) : (אבל) שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם…"