"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם". (ויקרא כג, ג)

בביתי אני נוהג כרב חילוני – הומניסטי: אנו מקיימים קבלת שבת שבה יש מקום לבני המיוחד (קריאת הקידוש לליל שבת) ,כל בני המשפחה קוראים קטעים על השבת,על הפרשה,ברכות חילוניות להדלקת הנרות,לברכת החלה וכו.בסביבתי אני נוהג לערוך קבלות חג למשפחה ,קבלות שבת וחג להוסטל לאנשים בעלי מוגבלויות...

מִקְרָא קֹדֶשׁ
"...אתה מוצא שישראל קרוי קודש: 'קדש ישראל לה' (ירמיהו ב, ג) וגם השבת קרויה קודש: 'ושמרתם את השבת כי קֹדש היא לכם' (שמות לא, יד). אולם קדושת האדם היא היותו מוכן לקיים את חובתו בלא היסוס; ועל-פי זה יש לבאר גם את קדושתם של חפצים, מקומות וזמנים: היא נובעת מייעודם להעלות אותנו על כל הכוחות המתנגדים לקדושה; והיא מסייעת לנו להתקדש - להיות מוכנים לקיים את חובתנו. נמצא, שכל קודש אינו אלא מִקְרָא קֹדֶשׁ ; הוא "קורא לנו להינתק ולצאת ולהתעלות" - מכל שקיעה בהווייה חושנית ומכל תלות ברצון ללא חובה; הוא קורא לנו אל פיסגת הקדושה - להיות מוכנים לחובתנו בלא סייג; וכל קודש קורא על פי כוח האמת המיוחדת, שהוא נועד להיות נושא ומכריז לה."
(הרש"ר הירש ויקרא כג, ג)

"מִקְרָא-קֹדֶשׁ" (ויקרא כג 3) = "מקרא מועט והלכות מרובות" (חגיגה, א' ח')

בפרשת אמור אנו מצווים על השבת,על אי עבודה בשבת, ועל כך שהשבת היא מִקְרָא קֹדֶש. כאנשים חילוניים והומניסטיים ,אנו שואלים את עצמנו ,מהי מהות השבת בעבורנו? מהי הקדושה בה? ומדוע היא מכונה בעצם מקרא קודש ולא רק קודש?

קדושה, היא מעין הגדרת גבול בין רגיל לבין מיוחד,שונה. השבת היא קדושה,כי היא שונה משאר ימות השבוע. כיצד נייחד את השבת החילונית שלנו מיתר ימי השבוע?
יש בינינו הנוהגים בשבת במשפחה במנהגים מיוחדים,שאיננו מצליחים לנהוג בהמשך השבוע: ארוחה משפחתית משותפת,קבלת שבת (יש הצעה לקבלת שבת יהודית חילונית) ,טיול עם המשפחה,ביקור קרובי משפחה,ביקור במוזיאונים,חגיגת אירועים משפחתיים ועוד.
בביתי אני נוהג כרב חילוני – הומניסטי : אנו מקיימים קבלת שבת שבה יש מקום לבני המיוחד (קריאת הקידוש לליל שבת) ,כל בני המשפחה קוראים קטעים על השבת,על הפרשה,ברכות חילוניות להדלקת הנרות,לברכת החלה וכו.בסביבתי אני נוהג לערוך קבלות חג למשפחה ,קבלות שבת וחג להוסטל לאנשים בעלי מוגבלויות וכן לימוד בית מדרשי לחגים ומועדים בבתי ספר ובקהילה.
ברור ומובן שאם כולנו נעבוד כרגיל,לא נוכל לקיים שבת חילונית כהלכתה/כהלכתנו.לכן מן הראוי שניתן דעתנו על אלפי העובדים הנאלצים לעבוד בעבודות שאינן חיוניות כגון: הפעלת מרכזי הקניות בשבתות.כל העובדים הנאלצים לעבוד בשבת,לא מקבלים הזדמנות אמיתית לחוש שבת,לציין אותה, ולקדש אותה.אין הדברים אמורים על שירותים חיוניים כגון: צבא,משטרה,רפואה דחופה,מכבי אש,רפתנים ולולנים שהטיפול בבעלי החיים מאלץ אותם לעבוד על פי תורנות.ודאי שאין כאן אמירה על איסור עבודה במרכזי הקניות.אולי ראוי לנו לחשוב על השבת במימד הסוציאלי שלה ולא על המימד הקדוש שלה.השבת כ "מִקְרָא קֹדֶשׁ" ,אולי ראוי לה להיקרא לסדר, לקרוא לה לשוב אל בעליה,בני האדם,ובמיוחד החלשים שבהם.דרך העשייה שלי בתחום,המוקדשת לאוכלוסיות המיוחדות של נכים,מוגבלים וחולים במחלות קשות, אני מנסה להחזיר אותן אל הזרם המרכזי של החברה, ולשלבם בעשייה היהודית של השבת והחג.
בדברים הללו הרי אין חידוש כלל,כי בספר שמות,פרק כ"ג,פסוק י"ב אומרת לנו התורה :" שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת--לְמַעַן יָנוּחַ, שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ, וְהַגֵּר."
כלומר התורה יודעת,כבר בספר שמות,לפני ויקרא,שהטעם הראשוני יותר למצוות השבת הוא לאפשר מנוחה לחלש בחברה.אם נחזור לדברי הרש"ר הירש (שאינו רס"ר) : "קדושת האדם היא היותו מוכן לקיים את חובתו בלא היסוס".אני רואה את חובתי וזכותי, כאדם העוסק במנהיגות יהודית חילונית,וקשור גם לחינוך ולמגזר של האנשים בעלי המוגבלויות,לפעול בהם,לתת את המכסימום,ללא הנחות, מבחינת הרמה והתוכן,כפי שאני פועל במגזרים החזקים של החברה.

אם נחזור לקדושת האדם, הבעלים והעבד, המעסיק והעובד, החזק והחלש, כל אחד ייחד לעצמו את קדושת האדם,ימלא את חובתו הקדושה – לאפשר מנוחה לכל אדם,בשבת.

שבת מנוחה,שבת של קדושת האדם,שבת אמיתית.

הרב אבי פסקל, 4.11.10 כ"ז בחשון התשע"א