|
על יהדות והומניזם
ההמשך - פרקים ד' וה'
פרסום ראשון של הראיון עם השופט חיים כהן
|
|
להלן שני פרקים נוספים מהראיון שערכנו עם חיים כהן ב1984 ואשר שלושת פרקיו הראשונים פרסמנו בגליון הקודם. דברי חיים כהן מהווים פתיחה לדיון בחינוך לערכים בבתי הספר הישראלים. אנחנו מזמינים את קוראי יהדות חופשית - מורים, הורים ותלמידים - להביע דעתם והצעותיהם ליישום עיקרי אמונותיהם ההומניסטיות במסגרת תוכניות הלימוד של גני הילדים, בתי הספר היסודיים והתיכוניים.בתשובה לשאלות כגון:
- כיצד ניתן להפנים כללי צדק כפי שנוסחה תמציתם בדברי ההלל הזקן - ”לא תעולל לזולתך את השנוא עליך“ או בגירסתו של קנט, שעיקרו: ראה כל אדם כמטרה ולא כאמצעי .
- כיצד מסגלים למחשבתנו ולהתנהגותנו ערכים - אמות מידה להערכה והעדפה בהתאם לכללי צדק ומוסר?
- כיצד מיישמים את עיקריה המוסריים וההומניסטיים של מגילת העצמאות של מדינת ישראל? כיצד ניתן לנסחם בערכים ולשפ]וט לפיהם מעשים וחוקים לפיהם אנו נוהגים בישראל?
|
| פרק ד. על היהדות ההומניסטית: |
ד.1. עלינו לטהר את היהדות מתכניה הפולחניים והדוגמתיים ולקדש את המצוות שבין אדם לחברו - כל זמן שהיהדות היתה מרוכזת בעבודת האל היא הזניחה את המצוות שבין אדם לחברו. היום אנו נקראים לחולל מהפכה ביהדות ולטהר אותה מן התוכן הפולחני והדוגמתי. אנו נקראים לצקת ליהדות תוכן חדש שהוא בעצם ישן. תוכן שגם אותו ניתן להסיק מן המקורות העתיקים. אך אין פירוש הדבר שיש להמשיך ולקיים את המסורת כפי שהיתה.
ד.2. המבקשים להשליט מסורות יהודיות מהמאה השש-עשרה אינם מבינים יהדות מהי - אלה הרוצים להמשיך במסורת כאילו לא קרה דבר, כאילו חיים הם במדינת ישראל כפי שחיו בפולניה במאה השש-עשרה, אינם מבינים יהדות מהי. לא שאין להם זכות לכך. לכל אחד ואחד יש זכות לחיות לפי אמונתו. אבל אנחנו, ההומניסטים הישראלים, חייבים לסלול לנו בתוך היהדות דרכים חדשות.
ד.3. על ההומניזם להיות פלורליסטי. כל אדם יגדיר את ההומניזם שלו בדרכו - קביעתי שהיהדות חייבת להיות פלורליסטית חלה גם על ההומניזם. טלו למשל את ערך חיי האדם. כל הומניסט דוגל בערך זה. אבל אצל כל הומניסט התשתית הטמונה בבסיסו של ערך זה, כמו גם כוונותיו וסיבותיו, שונות ואחרות: יש מי שיחשוב שקדושת ערך החיים נובעת מכך שהאדם נברא בצלם, ולכן הוא נזר הבריאה; אחר יחשוב שהאדם הוא פאר יצירתו של היקום, ומכאן נובעת קדושת חייו; שלישי, הדוגל בגישה פרגמטית ותועלתנית, יצא מהכלל הקובע ש'כל השנוא עליך אל תעשה לחברך'. ורביעי יניח שמוטל עליו לאהוב אפילו את אויביו, ושעליו להתרומם מעל חולשותיהם של בני האנוש ולהיות טוב מכל אדם אחר. כל אלה הנם הומניסטים. אך לכל אחד מהם גישה אחרת אל ההומניזם. כל אחד מגדיר את ההומניזם שלו בדרך שונה.
ד.4. קדושת החיים היא היסוד המשותף לכל אתיקה, על סולם העדיפויות יחלטי כל אדם לעצמו - לאמתו של דבר, קדושת חיי אדם היא חלק בלתי נפרד מן האתיקה של כל העמים ושל כל הדתות. בזה אין אנו נבדלים מאחרים. השאלה היא מה מיקומה של קדושה זו, בסולם העדיפויות. ועל כך צריך להשיב כל אדם לפי דרכו.
ד.5. עיקרי ההומניזם:ריבונות, חופש בחירה באמונות ודעות, סובלנות - לו נתבקשתי להגדיר את ההומניזם במשפט אחד, הייתי אומר: ההומניזם כמותו כריבונות האדם. תשאלוני מה פירושה של ריבונות האדם ואשיבכם: ריבונות האדם היא זכאותו לקבוע לעצמו מהי דרכו, מה הן דעותיו ואמונותיו, מה רצונו וכיצד הוא מגדיר את ערכי חייו. וכשם שזכותו של כל אדם לבור לו את דרכו כרצונו, כן חייב הוא לאפשר גם לזולת לבור לו את דרכו שלו כרצונו הוא.
ד.6. ההומניזם מחייב שיוויון זכויות לכל אדם - כלל היסוד של הלל הזקן, שהורה לנו לא לעשות לחברנו את ששנוא עלינו, כמותו כצו העשה של ההומניזם. כשדורשים את ריבונות האדם דורשים ריבונות של כל אדם באשר הוא אדם. דרישה הומניסטית זאת מציבה את השיוויון בראש סולם העדיפויות. זוהי לדידי התשתית המשותפת לכל ההומניסטים. דברי הלל הזקן מציגים את הצד הפרגמטי של ההומניזם. אבל ההומניזם הולך צעד אחד רחוק יותר, שכן זכויות היסוד של האדם משתנות מתקופה לתקופה, ולא כל זכות יסוד תקפה בכל בכל עת.
ד.7. עם זאת, בתוך ערכי ההומניזם יש גם סתירות - קיימות זכויות יסוד, כמו השוויון בין בני אדם וקדושת חייהם, הקיימות ועומדות כערכים המוחלטים של כל הומניסט. אבל יש ערכים שסדר עדיפויותיהם משתנה, כמו למשל את זכות האדם לחירותו. האם מוטל עלינו לבטל מעתה את כל עונשי המאסר? מבחינתי, גם ההומניזם חייב להשלים עם הכורח לכלוא אדם ולשלול ממנו את חירותו, אם טובת החברה והחוק דורשים זאת. קיימות אפוא גם התנגשויות בין אי אילו ערכי יסוד של ההומניזם, הבאות לידי ביוי בסוגיות כמו חירות, כפיית החוק, מאסר או הפלות. כל הומניסט צריך לבחור ולקבוע לעצמו את סולם עדיפויותיו.
ד.8. יש סוגיות שבהן כל הומניסט וכל מדינה צריכים להכריע בעצמם - אביא עוד דוגמה לענין זה. ההפלות: יש הומניסטים טובים שבעבורם העובר, כל עוד לא יצא לאוויר העולם, עדיין איננו אדם ומותר להפילו,מתוך הנחה שלאם יש זכות על גופה ועל עוברה. לעומתם יש הומניסטים טובים שטוענים כי העובר הוא אדם לכל דבר ועניין, וחלילה לנו מלהפילו. לא יהא זה נכון לטעון שההפלות מותרות מבחינת הומניסטית, כשם שאין זה נכון לטעון שהן אסורות מבחינה הומניסטית. כל הומניסט והומניסט,יתרה מזו כל מדינה ומדינה, צריכים לפתור את השאלות הללו לעצמם.
ד.9. הומניסטים אינם מסכימים בהכרח בסוגיה של מידת חופש הפרט לעומת טובת הכלל - ההומניזם איננו זהה,לא לחוק ולא לחברה, לא למדינה ולא לעולם. יכול הומניסט אחד לטעון שלגבי דידו טובת הכלל דוחה את טובת הפרט. והומניסט אחר יכול להתנגד - בעיקר אם הוא אנרכיסט, דבר שאינו עומד בסתירה להומניזם – ולקבוע שטובת הפרט דוחה את טובת הכלל.
ד.10. הומניסטים מתמקדים באתיקה ולא בחקיקה - דומני שההומניזם צריך להתרכז בשאלות ההומניסטיות ולא להשיג גבולן של הסוגיות הפרגמטיות, החוקיות, המשפטיות והסוציאליות. ההומניזם צריך להתוות את האתיקה של עשייתנו,ואינו נקרא לחוקק חוקים. (לצערי גם ההומניסטים אינם בהכרח מחוקקי החוקים)
|
| חוקי משה וחופש הדת |
ד.11. עלינו לבחור מתןך חוקי משה לפי מבחן הערך האנושי, המוסרי והצודק, המצויים ביהדות - משה המציא את האלוהים וחוקיו כוללים גם חוקים לא צודקים. האמונה באלוהים ובחוקיו – זה שנשה רבנו המציא וסביבו התרכזו היהודים בכל הדורות, וכן החוקים שהתווספו ליהדות במשך הדורות - נחשבים כלם ל"דברי אלוהים חיים", אחרת לא היה להם שום ערך. כיום בפעם הראשונה עלינו להתחיל לחפש את הערך העל-אלוהי, החוץ-אלוהי, המסתתר מאחורי החוקים הללו. הרמב"ם חיפש בהם את הרציונליזציה. אנחנו מחפשים את התמונה האנושית בחוקים בחוקים אלה, שאת כל גדולתם ותוקפם נהגו עד כה להסיק מהיותם אלוהיים. עצם העובדה שבין חוקים אלה יש רבים כל-כך שאינם צודקים, כל-כך הרבה חוקי-עוול, היא הוכחה ניצחת – את זאת למדתי משפינוזה – שהם אינם חוקים אלוהיים. עלינו לבדוק ולנתחם, ולבור לנו מהם את אותם החוקים הטובים, האנושיים וההומניסטים. רק סלקציה כזאת יש בה כדי לבור את הבר מן התבן. עלינו לסלק את הסיגים מן היהדות ולבנות לנו בניין יהודי חדש: יהדות מזוקקת. עלינו לחפש את המבט האנושי בחוקיה של היהדות. מאחר ושוב אין אנו זקוקים להאלהת החוקים, עלינו לעשות בהם סלקציה הומניסטית. מרגע שאנחנו מודים שאין הם חוקים אלוהיים, עלינו לנתח אותם ולבדוק באיזו מידה הם טובים, אנושיים, והומניסטיים. זוהי תמציתה של יומרה גדולה.
ד.12. היהדות מחייבת אותנו לבצע בחירה - במקורותינו כתוב: "החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים"4. הווי אומר שכל אחד צריך לעשות את הבחירה, ולא אלוהים יבחר בשבילך. מי שאינו יודע לעשות את הבחירה בעצמו, אינו תופש את טיבה של היהדות. אכן לפנינו עבודת סלקציה עצומה. מי שחושב שנחה עליו רוח הקודש, וטוען שכל השאלות כבר נפתרו, מסלף את כוונותיה הכמוסים של היהדות.
ד.13. גם על עובד האלוהים חלה החובה להיות הומניסט לפי התורה - ועוד כתוב: "כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלוהיך"5 ופעם נוספת כתוב: "ועשית הישר והטוב בעיני ה'"6. אמרו חכמים: אתה צריך לעשות את הטוב בעיני אדם ואת הישר בעיני אלוהים. במקום אחר כתוב: "והייתם נקיים מה' ומישראל"7. למה אין זה מספיק לנו שנהיה נקיים מה', למה עלינו להיות נקיים גם מישראל? לומר לך שאין אתה יוצא ידי חובה על ידי כך שאתה עובד את האלוהים. עליך להיות גם הומניסט.
ד.14. אדם ששכלו ונוסריותו מפותחים אינו זקוק לאיום בעונש אלוהי על מנת לנהוד כראוי - ועוד באשר לבחירה, או, אם תרצו, לסלקציה: בראשית דרכו, בטרם התפתח דיו, היה האדם זקוק, קרוב לודאי, לכלים של שכר ועונש. ומוטב היה ששכר ועונש אלה יבואו מידי אלוהים, היודע כול ורואה כול. אבל עתה, לאחר שהאדם התקדם, לאחר ששכלו והמוסר שלו התפתחו דיים, שוב אין הוא זקוק לשכר ולא לעונש. ובמדה ואלה באים מידי אלוהים, שוב אין האדם המפותח צריך לבנות לעצמו קונסטרוקציות משונות, על מנת להסביר "מדוע דרך רשעים צלחה"8, כי לאמתו של דבר הסבר זה אינו עולה בקנה אחד עם מציאותו של אלוהים.
ד.15. ההומניסט שופט דברים כהווייתם ולא לפי תכתיב דתי - היהודי ההומניסטי שוב איננו זקוק להסברים דוגמת: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי"9. הוא מקבל את הדברים או דוחה אותם מתוך הכרה בערך הטבוע בהם, או בחוסר ערכם.
ד.16. אדם עצמאי פועל מתוך שיקול דעת ולא מתוך פחד - אדם עצמאי ובעל אחריות לא פועל מתוך פחד מעונש או מציפייה לשכר, ואפילו לא מתוך החשבת מסורת אבות, אלא אך ורק מתוך שיקול דעת המתבצע לגופו של עניין.
ד.17. ביהדות קיים חופש דת להוציא דתות שהן אסורות במפורש - לדידי, חופש-הדת גם הוא ערך יהודי. טענה זו מתבססת על העובדה שכאשר רצו, בתקופת המקרא ולאחריה, לאסור דת, אסרו דת מסוימת. אסרו את עבודת האלילים מסיבות אלה ואלה המפורשות בתורה. אחר כך באו ואסרו את הדת הנוצרית בתור שכזו. אסרו את המינים. מאוחר יותר אסרו גם את הדת המוסלמית. הווי אומר שכשנעור הצורך לאסור דתות מסוימות, אסרו רק אותן. לשון אחרת: שדתות אחרות, שלא היו אסורות במפורש, מותרות הן, ובעצם קיים חופש דת, להוציא דתות שהן אסורות במפורש.
|
| מוסריותה של מדינת ישראל |
ד.18. יהודים הומניסטים חייבים למנוע את הפיכתה של ישראל למדינה לא מוסרית - למדינת ישראל אורבת הסכנה שתהפוך למדינה יהודית, אך לא במובן ההומניסטי, המוסרי והמצפוני. אם לא נשים לבנו למנוע זאת, עלול להתפתח כאן עם שיתעצם ויפרוץ מאוד, אבל לא יהיה יהודי במובנה העמוק של היהדות, אלא יהיה עם לבנטיני, ללא זיקה ליהדות המוסרית. המטרה שאנו, היהודים ההומניסטים, צריכים להציב לנגד עינינו היא למנוע סכנה זו. אני מאמין שאם אנו, ההומניסטים, נוכיח עקביות והתמדה, נוכל להביא לידי כך שמדינתנו תהיה יהודית לא רק במובן הציוני-מדיני, אלא גם במובן הציוני-רוחני, היינו במובן המוסרי.
ד.19. אמצעים לא הומניים אינם מביאים להומניות - אין מביאים לידי הומאניות על ידי שימוש באמצעים לא הומאניים. כמו שאין להילחם בטרור על ידי הפעלת טרור. שכן מדיניות בלתי-הומאנית לעולם לא תגביר את ההומאניות.
ד.20. היהדות ההומניסטית לא מקבלת פסיקה המתירה להקריב פרט למען הכלל - כשהתלמוד דן בשאלה: האם מותר להקריב אדם אחד כדי להציל את העדה כולה, פוסק רבי יהודה שניתן למסור אדם פלוני לשם הוצאתו להורג רק אם הוא חייב מיתה בין כה וכה. אלא שדעתו נשארת דעת יחיד, והכלל הוא שאם ניתן להציל את העדה על ידי הקרבת פרט אחד, יש להקריב את הפרט. לא כך נוהגת היהדות ההומניסטית.
ד.21. לכלל אין זכות על הפרט ועל חייו אלא רק זכות על הכלל - זכויות אדם, כשהן נובעות מן הגישה ההומניסטית ותואמות אותה, קובעות שאין לכלל שום זכות על הפרט. לכלל יש זכות רק על הכלל. לכן כשהכלל מגן על זכותו שלו, מותר לו, ואולי אף חובה עליו, לעשות זאת. אבל אין הכלל יכול לקחת לעצמו זכות שאינה שלו, היינו הזכות על הפרט.
ד.22. למדנו מטענות אברהם: אין להרוג צדיק עם רשע - את הבסיס לקביעה זו אנו מוצאים בוויכוח שקיים אברהם עם אלוהים בעניין חורבן העיר סדום: "ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע…ולא תישא למקום למען הצדיקים אשר בקרבה. חלילה לך מעשות כדבר הזה…השופט כל הארץ לא יעשה משפט"10. מאותו ויכוח עולה שמוטב שיתהלכו עשרה פושעים חופשיים מאשר שייענש חף מפשע אחד. ומכאן אנו מקישים את הרעיון שאין העולם כולו קיים אלא בגלל מתי מעט צדיקים.
ד.23. אין למדינה היהודית שום מונופול על היהדות - היהדות ההומניסטית צריכה לשאוף לכך שהמדינה היהודית ומדינת היהודים תהיה כזאת בלי שיהיה ליהדות או ליהודים מונופול עליה. ואכן אני שמח על כך שאצלנו מעולם לא נחקק שערבי לא יוכל להיות חבר כנסת או שר. ההפך הוא הנכון.
ד.24. מדינה היהודית יהיה שיוויון בין כל הדתות - מן הדין לגזור גזירה שווה לגבי הדת. המדינה יכולה להיות מדינה יהודית ומדינת היהודים, ואף על פי כן צריכות הדת המוסלמית והדת הנוצרית לקבל בה מעמד שווה. מצב זה מקביל לגמרי למצב השורר באנגליה, שהיא מדינה אנגליקנית אך כל הדתות האחרות בה נהנות משוויון זכויות מלא.
|
| אלוהים |
ד.25. יהדות משה לא היתה הומניסטית, אך ראוי שנאמץ כללים מתוכה - היהדות של משה רבנו לא היתה הומניסטית, ולא יכלה להיות הומניסטית. אך יש בחוקיו כמה דברים יפים שאנחנו צריכים לאמץ לנו. השלטתו את היהדות וכפייתה אותה על העם, הצורה וצורת פעטלתו ודרכה, כל אלה אינן יכולןץ להיות דרכנו. מערכת של שכר ועונש היא מערכת המבוססת על פחד. אדם בריא לא זקוק לה. בימי קדם היינו זקוקים למערכת שכזאת, כי בלעדיה לא היינו יראים את האלוהים. אבל עתה התבגרנו והתגברנו על פחד בראשיתי זה. גדולתו של משה היא במנהיגותו, ב STATEMANSHIP שלו. הוא ידע בדיוק את שהיה דרוש ברגע מסוים.
ד.26. הקמת המדינה מחייבת לחולל מהפכה ביהדותה ולטהר אותה ממשמעותה הדתית - לדידי, לא אברהם אבינו אלא משה רבנו הוא שייסד את העם היהודי. הוא עשה זאת בכך שהמציא את האל היחיד. אכן היתה זו המצאה גאונית; ההמצאה היהודית הגדולה ביותר. שפינוזה כבר טען כי ההתמקדות באל מופשט, אל שולט ואל מחוקק כול יכול, היא ההמצאה שעשתה מהיהדות עם. האמונה בו היא שקיימה את העם היהודי בתקופת הגלות. החוקים שהתווספו לנו במשך הדורות נחשבו כולם לדברי אלוהים חיים. עם קום המדינה, משנהפך העם הישראלי לריבון, שומה עלינו לחולל מהפכה ביהדות ולטהר אותה מן המשמעות הדתית, הפולחנית והדוגמאטית. בפעם הראשונה מוטל עלינו, (כאמור בסעיף ד.3.) לחפש את הערך העל-אלוהי, החוץ-אלוהי, המסתתר מאחורי החוקים הללו.
ד.27. אלוהים אינו קיים אלא בלבם של בני-אדם, גם בלבותיהם של הומניסטים רבים - לפי תפישתו הקדומה של העם היהודי, ולא אלוהים אוניברסלי, שכן כתוב: "ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה"11, וכן: "כי אתם בחרתם לכם את ה' לעבוד אותו".12 היום עלינו לצאת מתוך ההנחה שאלוהים הוא תופעה היסטורית, ושוב אין היהדות ההומניסטית מאמינה עוד בקיומו. מאז שפינוזה הגענו להכרה שאין אלוהים בשמים. אמנם יתכן שהוא קיים, גם בקרב אי-אילו הומניסטים, בתוך לבם פנימה, בקרבו של האדם, אך לא מחוצה לו.
ד.28. כל הסבר להיווצרות האלוהים, יציר רוחם של בני אדם מקובל עלי - זיגמונד פרויד סבר כי ההתפתחות שחלה במעמדו של אלוהים לא היתה התפתחות היסטורית אלא התפתחות פסיכולוגית. התפתחות זו התחייבה מן המבנה הנפשי של האדם. וכמותה כהעברה מן האב הקיים ליישות אבהית אבסטרקטית. אני עצמי מוכן לקבל כל הסבר, יהא זה היסטורי, דטרמיניסטי או פסיכו-אנליטי, כל עוד נבין שאלוהים הוא יציר רוחו של האדם. זן גאוניותו.
|
| הבחירה, ההשראה והסמכות |
ד.29. מאחר ובלאו הכי כל יהודי, בכל זרן דתי או חילוני, מקייםרק מצוות מסוימות, עלינו לדחות את המצוות הלא מוסריות ולקיים רק את המצוות ההומניסטיות - ועוד בעניין הבחירה: במדה שאנו מוצאים במורשת היהדות דברים שהם אנטי-הומניסטיים, עלינו לדחות אותם. אין הם אלא חלק ממה שהיהדות היתה בעבר. אבל בשעה שאנו באים לחדש את היהדות, עלינו לתת לה תוכן חדש, שהוא הומניסטי בעיקרו. לאמתו של דבר לא קיים יהודי, בעולם כולו, בין שהוא חרדי, דתי או חילוני, שאיננו בוחר איזה מצוות לקיים ואיזה לא: החסידים של הרבי מסאטמר אינם אוכלים משחיתתו של הרבי מלובביץ'; יש המקיימים בהידור את כל המצוות שבין אדם למקום אך מזלזלים במצוות שבין אדם לחברו. בין ביודעין ובין שלא-ביודעין, כולם עושים סלקציה בין המצוות
ד.30. הסלקציה האישית של הרמב"ם, שקבע הלכה שתחייב את העם לדורותיו, היא סילוף של היהדות - אנו בוחרים את הערכים שלנו מתוך התחום ההומניסטי. כאמור, אינני מהסס להתעלם מן הערכים הלא הומניסטיים הקיימים ביהדות. כשם שאין אני מהסס להתעלם לחלוטין מאיסורים פולחניים או ממצוות פולחניות. גם הרמב"ם ערך סלקציה. אבל הוא בחר בסלקציה אחרת, מסוכנת ובעלת השלכות מרחיקות לכת הרבה יותר. זאת משום שהוא לא ערך את הסלקציה לעצמו, כמו שכל יהודי חייב לעשות, אלא הוא ערך סלקציה לכל העם היהודי. הוא חיבר קובץ שדחה דעות פלוניות וקבל דעות אלמוניות, ופסק הלכה לפי דעה זו העומדת בניגוד לדעה אחרת. את הסלקציה שערך הוא קבע כהלכה המחייבת לעולמי-עד. יומרת חקיקה שכזאת היא משום סילוף היהדות, שבמקור כולה פלורליסטית: יש דעה אחת ויש דעה אחרת, ו"אלה וגם אלה דברי אלוהים חיים המה".
|
| מקורות היהדות שלי |
|
ד.31. יהודי הומניסטי יוצר לעצמו את הסמכות המחייבת אותו - המקורות הם השראה ולא סמכות. ההבדל בין ההומניזם של היהדות החילונית לבין ההומניזם של היהדות הדתית, מתבטא גם בכך שלגבי היהודי הדתי ההומניזם הוא חלק מן הדת. זאת בניגוד להומניסט החילוני, שמחויב רק לרצונו שלו, להחלטתו ולבחירתו. כל אחד ואחד קובע את ההומניזם היהודי שלו בשביל עצמו. אין היהדות ההומניסטית מכירה בסמכות אלוהית או בכל סמכות עליונה אחרת, שאין מנוס ממנה ושכולנו כפופים לה. היהודי החילוני ההומניסטי יוצר את הסמכות בעבור עצמו. המקורות מספקים לו השראה, אך אין בהם כוח סמכותי.
ד.32. יהודים נומניסטים מקבלים מתוך בחירה את עול ההומניזם, הן מן המקורות היהודיים והן ממקורות אחרים - המקורות היהודיים, ככל שהם רלוונטיים, והם אכן רלבנטיים מאוד, אינם מחייבים את היהודי ההומניסטי. בזמן שהיהודי הדתי רואה מקורות אלה כמחייבים,מתוך אמונה באלוהיותה של התורה – כך אנו, ההומניסטים, מקבלים על עצמנו את עול ההומניסטיות, כפי שהיא מצויה במקורותינו. אנו מקבלים אותה בנפש חפצה ומתוך רצוננו שלנו, ןךט צתןף אמונה או חובה.
ד.33. כשלעצמי אני פונה לפילוסופים יוונים וגרמנים בנוסף למקורות היהודים שלי - גם מידת הרלוונטיות, היינו הקבילות של מקורות היהדות, היא עניין הנתון לבחירתנו: בשבילינו, היהודים ההומניסטיים, קביל כל מה שנראה לנו כקביל. אני, דרך משל, שואב את השראתי, מכתבי אפלטון, ארחסטו קאנט או ניטשה, אין פירוש הדבר שהם מחייבים אותי, כשם שאין פירוש הדבר שהם אינם קבילים בעבורי. אני נותן מעין דין קדימה, מעין זכות יתר למקורות יהודיים, רק מפני שאלה הם מקורות שלי, מקורות ההיסטוריה שלי, ואין אני פונה טל הפילוסופים היוונים, הגרמנים או האחרים, אלא כדי למצוא אסמכתא למה שבין כך ובין כך אני שואף ורוצה לממש.
ד.34. אני בוחר את מקורות ההשראה שלי מתוך מורשת עמי ותרבות העולם - אף על פי שמקורותינו מכילים את כל הדרוש לנו כיהודים הומניסטים, אין אני שולל את הרעייה בשדות זרים. מורשתי היא תורה עם דרך ארץ: כשם שכל אדם קובע לעצמו את הערכים שלאורם הוא רוצה ללכת, הוא גם בוחר לעצמו את המקום שבו יתחיל או יגמור לחפש לו אסמכתאות למה שבחר.
ד.35. אין לזרם כלשהו מונופול על היהדות, אמונה וזהות נתונים לבחירה עצמית - חשוב לחזור ולציין שלאף אחד אין מונופול על היהדות. לא ליהדות החרדית, וגם לא ליהדות הדתית או הקונסרבטיבית או הרפורמית או ההמניסטית. זאת כשם שלאף אחד אין סמכות לקבוע מיהו יהודי ומי איננו יהודי. כל מי שטוען, בתום לב ובידים נקיות שהוא יהודי – יהודי הוא, אפילו שלא נולד לאם יהודיה. יהדות כמו כל אמונה וזהות אחרת,היא עניין של בחירה עצמית, אישית ופרטית, ולא של גזע.
ד.36. כל אדם הוא ייחודי, בשביל כל אחד ואחד נברא העולם - אין שני בני אדם דומים זה לזה; אין דעתו של אדם אחד זהה לדעתו של אדם אחר.זהו ההומניזם היהודי: כל אחד ואחד עומד בפני עצמו. בשביל כל אחד ואחד נברא העולם.ואין שום הבדל בין יהודי ללא יהודי.היהדות היא ההומניזם הזה, הכולל הגורף.
|
| פרק ה. החינוך היהודי הומניסטי: |
|
ה.1. עלינו לחזור למקורות ולדעת אותם, יחד עם זאת עלינו לבטל את הגטואיזציה הרוחנית - היהדות ההומניסטית צריכה להיות קודם כל יהדות מלומדת. בראש ובראשונה היא צריכה להיות מושרשת במקורות. כי אין זה אפשרי לעשות מן היהדות אמצעי יעיל ופעיל להשגת מטרה כלשהי, אם לא יודעים מהי. עד לאמנציפציה לא היתה היהדות אלא אמצעי לעבודת האלוהים, ולא היה בה שום דבר אחר; בין אם זה התבטא בתלמוד תורה או בשמירת מצוות ואורח חיים. הגטואיזציה של היהדות - ואין אני מתכוון דווקא לגטואיזציה הפיסית - היתה אמצעי מובהק לשמור עליה מפני כל סילוף וכל השפעה חיצונית. אולם מאז שאנחנו מתערבים ומתמזגים באומות אחרות ובתרבויות אחרות, אנחנו חשופים להשפעות שעשויות לערב את התרבויות השונות עם היהדות. בתערובת זו קשה מאד להבחין מה "יהודי" ומה אוניברסלי. אנחנו חייבים לחזור למקורות כדי להכיר יהדות מהי.
ה.2. האוניברסליות של ערך ביהדות אינה גורעת מיהדותו - תמיד אמרתי שאני מאמין באמונה שלמה שהאוניברסליות של ערך פלוני אינה גורעת מיהדותו, ואף להפך: עצם העובדה שאנחנו יכולים למצוא את הערך האוניברסלי, לחשוף אותו, להעלות אותו מן המקורות הראשוניים של היהדות, אך מוסיפה פאר ליהדות שלו. אבל בכדי שנכיר ביהדותו, כלומר ביהדותנו, עלינו לדעת מניין הוא בא, כלומר מניין באנו אנחנו. את קיום העם היהודי ניתן לכנות בשם "הישרדות" היהדות, או ה"רנסנס" של היהדות, ולאלה אני מייחס חשיבות רבה יותר מאשר לקיום הדמוגרפי של העם.
ה.3. היהדות ההומניסטית תחנך ליהדות תוך גישה חיובית - היהדות ההומניסטית, כמו כל אידיאה, כמו כל אורח חיים, לא תוכל להצליח אלא על ידי מנהיגות. אפשר, אם רוצים, לקרוא לזה חינוך. אך לא ניתן להצליח מתוך גישה שלילית. ההדרכה וההנחיה חייבןת להיות חיוביות
ה.4. מימוש הדמוקרטיה וזכות הבחירה מותנית בידיעה במה בוחרים - אין דמוקרטיה אלא מתוך חופש הבחירה הנעשה על פי מידע מלא. דמוקרטיה שיש בה חופש בחירה, אבל אזרחיה הם בורים ועמי-הארץ, ואינם מבינים בין מה למה הם בוחרים, איננה דמוקרטיה. הבסיס לכל דמוקרטיה שימושית היא קודם כל חינוך והקניית אינפורמציה. כל אחד מחנך לפי מוטב הבנתו. אנחנו, ההומניסטים, מהווים רק זרם אחד. אנחנו תובעים את הדמוקרטיה, את הבחירה, עבור הזרם שלנו, אולם איננו מבקשים לשלול אותה משום זרם אחר. כל אחד ינהג על פי דרכו שלו.
ה.5. הלימוד הפלורליסטי של היהדות יאיר את התנ"ך והמשנה כתופעה היסטורית - אל לו, לחינוך ההומניסטי, לנקוט בשום אינדוקטרינציה. בזה אנחנו שונים תכלית שינוי מן הדתיים. לכן אני דורש, וחוזר ודורש,
ללמד את מורשת היהדות. קודם כל יש ללמד את הדת, את מהות אלוהי ישראל, את התנ"ך, ואת המשנה. ועל כל צעד ושעל עלינו לומר לתלמידים שזוהי היסטוריה, שזה מה שהיה. אמנם ישנם אנשים רבים שעדיין דוגלים באמונה העתיקה, אבל אנחנו התפתחנו והרינו מציעים דרך חדשה. יש לנהוג בחוכמה וללמד את הפלורליזם של היהדות, להציג בפני תלמידינו את הברירות השונות.
ה.6. עלינו לשכנע את חניכינו לדרכינו החדשה תוך כדי הצגת דרכים אחרות, עתיקות ממנה - כל מחנך נאור יעשה ככל יכולתו לשכנע את חניכיו לקבל על עצמם את עמדתו, אבל אין פירוש הדבר שהוא משוחרר מלהציג בפניהם גם עמדות אחרות. כך גם אנחנו, ההומניסטים המחדשים. אנחנו חייבים לשכנע את חניכינו שהדרך שבה בחרנו היא הדרך הנכונה. אך קודם כול אנו חייבים ללמד אותם גם את הדרכים הישנות. רק אחר כך נוכל לשכנעם בדרכנו, ואם איננו מצליחים לשכנעם הרי שהאידיאולוגיה שלנו היא חסרת ערך.
ה.7. את ההיסטוריה עלינו ללמד בשלמותה, כדי שדידי החניך יהיו הכלים לסלקציה עצמית - אני עצמי, לפני שלימדתי את תלמידי את המשפט כפי שהוא נהוג כיום, לימדתי את המשפט כפי שהיה נהוג לפני מאה ומאתיים שנה. רציתי שתלמידי יבינו כיצד התפתחו הדברים, כיצד הגענו לאן שהגענו. ניתן לעשות סלקציה של נושאים, אבל אין לעשות סלקציה בשעה שאנו באים ללמד את ההיסטוריה. עלינו להקנות לחניך את הכלים לביצוע סלקציה עצמאית. אם אין אני יכול לשכנע, פירושו של דבר שלאידיאולוגיה שלי אין לה על מה להסתמך.
ה.8. לימודי היהדות הם תנאי לכל תרבות יהודית ולעקירת הבורות - האמנות שנוצרה בישראל, ובעיקר הספרות, משגשגת ופורחת, אך היהדות החילונית נכשלה כאשר גידלה שניים-שלושה דורות של בורים ועמי הארץ. החינוך ההומניסטי חייב לשאוף להמשכיות יהודית-תרבותית, וכדי להגיע לכך צריך לדעת וללמוד. מדעי היהדות הם תנאי מוקדם לכל תרבות יהודית במלוא מובן המילה.
ה.9. עיקר היהדות ההומניסטית – החזרת עטרתה השפויה של היהדות והצלתה מכלוב הדת - בתור עם השואף להיות ככל העמים, חלילה לנו מלוותר על התרבות המודרנית האוניברסלית. אבל בתור עם יהודי שומה עלינו לטפח גם את המורשת שלנו. עיקר הרעיון של היהדות ההומניסטית מתמצה בהחזרת עטרת היהדות האמיתית והשפויה ליושנה, ובהצלתה מכלוב הדת, שבו היתה כלואה במשך דורות רבים מדי. וברוח זו עלינו לחנך את מי שרוצה להחשב יהודי הומניסטי.
ה.10 ההומניזם – תוכן חיי אדם כאדם – לא יהיה יהודי אם לא ידע העם את יהדותו - יהודי שאיננו יודע את יהדותו איננו יהודי. אמת נכון: גם כשהיהדות היתה כולה דתית, תלמידי החכמים היו יחידי סגולה, ואילו העם ברובו, על אף ששמר מצוות וידע את הלכות הפולחן, לא ידע ללמוד דף גמרא. השמירה על מצוות ופולחן היתה תוכנה של היהדות בימי הבינים. ואולם היהדות החילונית כיום היא בורה בחכמת היהדות, ואיני רואה סיכוי שתתקיים לאורך זמן, אלא אם יימצאו בה תלמידי חכמים לרוב. ההומניזם המהווה את תוכן חייו של אדם באשר הוא אדם, לא יוכל להיות יהודי, כל עוד היהודי איננו יודע את יהדותו.
|
|
|
|
|
.jpg){kind=small}
