בעקבות הרעב הכבד שפקד את הארץ יורדים אבותינו, אברם ושרי מצרימה. בדרכם אומר אברם לשרי אשתו: "אִמְרִי נָא (למצרים) אֲחֹתִי אָתְּ" (בר' יב' 11). אברם חושש כי אם ייודע להם שאשתו היא: "וְהָרְגוּ אֹתִי וְ

מצווים אנו להתוודע לרוח החוק גם במקרים אלה. זאת, לא רק כדי להכיר את הפן ההיסטורי של החוק המקראי, אלא, ובעיקר, משום שניתן ללמוד ממנו על האקלים החוקתי והנורמטיבי של ההלכה היהודית

המאמר להלן יציג בפני הקורא את מנהג "ליקוט עצמות" שהיה חלק ממנהגי הקבורה היהודית קרוב ל- 500 שנה ויש בו להעיד על השינוי שהתרחש בחברה היהודית, החל מימי הבית השני, ועל האופן בה האמונה בחיי העולם הבא הפכה

האמונה החילונית בבלעדיות החיים ובבלעדיות העולם הזה היא הבסיס לאמונה כי רק בקרב בני אדם ניתן להעניק משמעות לחיים. בני אדם חילוניים מייחסים משמעות לחייהם כאשר הם פועלים באופן מועיל לאחרים ולעצמם

המחשבה על המצאות "דמויות אדם" ו"אמנות יהודית" בא"י ויותר מכך בבתי-כנסת, היתה בלתי אפשרית עד לפני כמאה שנה, בעקבות האיסור של הדיבר השני. דומה היה כי המשפטים "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל

למעלה ממאתיים יצירות פסיפס מונומנטליות מעשי ידי תלמידים הוקמו בשנים האחרונות במוסדות חינוך ברחבי הארץ