סקירת ספרים חדשים מאת ידידיה יצחקי

  הורד את המאמר כקובץ pdf

פרופ' יוסף דן המשיחיות היהודית המודרנית משרד הבטחון­ ההוצאה לאור, 1999, 224 עמ'.
הרעיון המשיחי תופס מקום מרכזי מאוד בהשקפת העולם ובהוויה הדתית של העם היהודי. רעיון זה לבש במאה העשרים ממדים של תנועה משיחית. הוא מונח ביסודה של התפיסה הדתית לאומית, שבעקבות הראי"ה קוק רואה בציונות "פעמי משיח", ומזינה את פעילותן הפוליטית של המפלגה הדתית לאומית ושל תנועת ההתנחלות בשטחים הכבושים. רעיון זה מדריך בשנים האחרונות גם את חסידות חב"ד, ודחק אותה לשוליים מסוכנים של סהרוריות משיחית מיסטית. לתופעות חמורות אלה יש השפעה ישירה על חיינו הפוליטיים, ועל המהלכים המדיניים הקובעים את אורחות חיינו ביום יום, ואף את גורלנו ועתידנו.
שורשיו של הרעיון המשיחי עמוקים מאוד בזמן. ראשיתו בימי הבית השני, בהם לבש צורות שונות וייצג תפיסות שונות, בהן הנצרות, שהעניקה לרעיון המשיחי משמעות משלה. המשכו במאה השניה, במרד בר­כוכבא, שמחמת האסון הכבד שהמיט על העם היהודי, נדחה בידי חכמים לימים רחוקים, בחינת "עוד משיח ואבדנו". בימי הביניים היה הרעיון המשיחי רדום, והתעורר עם התפתחותה של הקבלה המאוחרת, בקשר ישיר לגירוש היהודים מספרד. קבלת האר"י הובילה כנראה לתנועה המשיחית הגדולה ביותר מאז מרד בר­כוכבא, התנועה השבתאית, ובעקבותיה המשיחיות החסידית, במיוחד זו של חסידות ברסלב וחב"ד.
תיאור מפורט וניתוח מעמיק של התנועה
המשיחית לדורותיה, עם דגש חזק בהתפתחויותיה האחרונות, מצוי בספרו החדש של פרופ' יוסף דן, המשיחיות היהודית המודרנית. פרופ' דן הוא מהחשובים בחוקרי הקבלה, המיסטיקה היהודית והנוצרית והתנועה החסידית. בספר הקטן שלפנינו, הוא מציג את המשיחיות היהודית בת זמננו בראייה היסטורית מעמיקה. הוא מאפיין בדרך מקורית ומעניינת ביותר את המשיחיות כתופעה של מנהיגות דתית, ופורש את תולדותיה על גלגוליה הרבים, מראשית ימיה ועד להופעתה בצורות שונות במשנתן של הקבוצות החסידיות, מהבעש"ט, רבי נחמן ועד למשיח של חב"ד.
בפרקים האחרונים מרחיב הספר בשאלת המשיחיות בימינו, תוך השוואתן של התנועות המשיחיות העכשוויות, במיוחד זו של חב"ד, עם עברו של הרעיון המשיחי, ומנסה לצפות את עתידו הנראה לעין של רעיון זה. במילים מעטות דוחה הספר את זיהויו של "גוש אמונים" כתנועה משיחית, כיוון שזו לא העמידה "אישיות מנהיגותית סוחפת", ולפיכך הוא מציע לראות בה תנועה פוליטית ארצית, ולאו דווקא תנועה משיחית. הוא מזכיר את הטענה, לפיה תורתו של גוש אמונים היא משיחית משום שאיננה רציונאלית, אבל למעשה הרעיון המשיחי מונח ביסוד ההגות של תנועה זו, והוא מדריך את המעש שלה. אפשר שיש כאן משיחיות מסוג חדש, הנשען על דמויות מהעבר (הראי"ה קוק ובנו הישיש ר' צבי יהודה), ועל ציפייה להתגלותה המיסטית של מנהיגות משיחית בעתיד הקרוב. בסך הכל, ספר חשוב ומאתגר.

אלכסנדר אבן­ חן קול מן הערפל, אברהם יהושע השל בין פנומנולוגיה למיסטיקה. תל אביב: עם עובד, מכון שכטר ללימודי היהדות, 1999, 253 עמ'.
אברהם יהושע השל הוא מהדמויות הבולטות ביותר ביהדות הדתית של ימינו. בעל השכלה תלמודית רחבה, עם לימוד מעמיק בקבלה ובתורותיה של החסידות. העמיד תורה פילוסופית משלו, לפיה, היהדות היא שילוב של היסוד הפילוסופי עם היסוד החוויתי, ומעל לכל זוהי תורה שיש בה יחס חי בין אלוהים לבין האדם. השל ביקש להראות את הרלוונטיות של המקורות היהודיים לבעיות הזמן החדש, וטען שהמוסר היהודי חייב להנחות את היהודים בשאלות חברתיות, ולפיכך היה הוא עצמו ממנהיגי התנועה לזכויות האזרח, ותמך במאבקים לשוויון אזרחי בארצות הברית. השל הבליט את קדושת הזמן ביהדות, שמתבטא בחגים ומועדים, בניגוד לקדושת המקום, שאיננה קיימת ביהדות, ומתבטאת בהקמת מקדשים, קברים ומקומות פולחן. השל לימד ב"בית הספר הגבוה לחכמת ישראל" בברלין, ואחרי עליית הנאצים, במכון הוורשאי ללימודי היהדות,ולבסוף ב"היברו יוניון קולג'" הרפורמי בארצות הברית, וב"בית המדרש לרבנים" הקונסרווטיבי, בניו יורק. ספרו המונוגראפי של אלכסנדר אבן­חן מתאר את אישיותו של א"י השל ואת תורתו בהרחבה רבה, בהיקף ובעומק ראויים לשבח. הוא פורש את משנתו הפילוסופית של השל על כל גווניה, כשהוא עומד על הנושאים הרבים בתחומיה השונים של היהדות, שהעסיקו את השל ביצירתו ההגותית רבת הפנים, בהן שאלות בדבר קיומו של אלוהים בהתייחסות לאדם ולתודעה שלו, תפיסתו את הנבואה, שאלות בדבר קדושת הזמן לעומת קדושת המקום, מקומה של ארץ ישראל ביהדות, שאלות על ההלכה, תורה ומצוות, וההתגלות האלוהית.

צופיה ודן מלר ציידי הנפשות, תשובה ל"תשובה". זמורה­ביתן, תל­אביב 1998, 352 עמ'.   
ציידי הנפשות מצייד את החילוני המתלבט בתשובות על שאלות שמציגה לפניו המערכת הדתית, המבקשת למשוך אותו אל הדת, בבחינת "דע מה שתשיב". הדתיות, ברובה הגדול, תופסת את הדיאלוג שבין דתיים לחילוניים כמאמץ "לקרב את החילוניים לתורה", להראות להם את היופי הטמון בדת היהודית, שכן, לדעתם מקורה של החילוניות הוא בבורות ובחוסר ידיעה של אוצרות הרוח שביהדות. בספרו של הרב נתן אורטנר אשנב ליהדות (מרכז עולם הספר התורני, ירושלים 1995), שנועד "להסביר בצורהאמפירית ורציונלית את נושאי היהדות לאלה שאינם מגדירים עצמם כדתיים", אכן נטען ש"רבים מבין אלה אינם יודעים טעמם של דברים שונים ביהדות או קיבלו הסברים מעוותים על נושאי יהדות". לכל אורך ספרו מרבה אורטנר לטעון על "חוסר ידע" הגורם לתפיסות "מוטעות" בענייני הדת. ספרם של צופיה ודן מלר בא להשיב על טענתם של אותם "מקרבים ליהדות" למיניהם, ולהעמיד לרשותו של החילוני הנבוך מערכת רחבה של תשובות לשאלות, שעשויה להציג בפניהם התפיסה הדתית של היהדות. ספרם של מלר עניינו המיוחד במערכת ההתחרדות, העוסקת ב"החזרה בתשובה" של צעירים מתלבטים, שהידע שלהם ביהדות מועט, מסיבות שונות. שאלות של אמונה וספקנות עולים כבר בפרק הראשון, בדרך דידאקטית של הצגת שאלות שמרבים לשאול, ותשובות לאותן שאלות. בפרק השני עולים הטיעונים האופייניים למערכת ההתחרדות, ומוצע להם מענה ענייני, ברור ומשכנע. גם גורם ההפחדה בעונשים נוראים מטעם אלוהים לחוטאים ועבריינים, המשמש את המטיפים ברמה עממית, מתואר בהרחבה, עם דוגמאות רבות של טיעונים דתיים המבוססים על דעות קדומות, אמונות תפלות וקלישאות שהיכו שורשים בתודעה העממית, והם משמשים את המטיפים כ"ראייה" בעד חזרה בתשובה. נדונה גם השאלה הגדולה הקשורה בשואה ואחריותו של אלוהים לה, שאלת הזהות היהודית הלא דתית, בעיית המשפחה במשבר ההתחרדות, ולבסוף מוצע המטען התרבותי העצום שמציעה החילוניות ההומניסטית, כנגד הטענה בדבר "העגלה הריקה" של החילוניות.
ספר מעניין וחשוב לכל מי שעומד בקו ההגנה על התרבות היהודית החילונית מפני האופנסיבה הדתית­חרדית, המבקשת להשתלט על חיינו.