הגדרות

1.

בחוק זה –

"רשם נישואין" – רשם בית משפט לענייני משפחה וכן כל שופט בית משפט וכל רשם אחר שהשר מינהו להיות רשם נישואין לעניין חוק זה; בכלל זה: שופטי בית המשפט לענייני משפחה, פקידים ברשויות עירוניות, רבנים מהזרמים היהודיים השונים: היהדות האורתודוקסית, היהדות הקונסרבטיבית, היהדות המתקדמת, היהדות הרה-קונסטרוקציוניסטית או היהדות ההומניסטית, וכן עורכי טקסי נישואין עצמאיים, שאינם משויכים לזרם יהודי כלשהו.

"השר" – שר המשפטים.

נישואין בישראל

2.

נישואין ייערכו בישראל בכל טקס, על-פי בחירת בני הזוג הנישאים –  בטקס דתי, תרבותי, אזרחי, על-פי הוראות חוק זה.

גירושין בישראל

3.

גירושין בישראל יתקיימו בטקס דתי או בהליך כמפורט בסעיף 7.

נישואין יהודיים

4.

נישואין יהודיים ייערכו בפני רב רושם נישואין על-פי הדין המקובל על היהדות האורתודוקסית, היהדות הקונסרבטיבית, היהדות המתקדמת, היהדות הרה-קונסטקוציוניסטית, היהדות ההומניסטית או עורכי טקסי נישואין שימונו על-ידי השר, לפי בחירת בני הזוג הנישאים. הרשם יעביר דיווח לרשות הרושמת על עריכת הנישואין.

נישואין אזרחיים

5.

נישואין אזרחיים ייערכו בידי רשם נישואין שבתחום סמכותו נמצא מקום מגוריו של אחד מבני זוג הנישאים או, על-פי בחירת הזוג, בידי רשם נישואין התואם את השקפת עולמם וערכיהם. הרשם יעביר דיווח לרשות הרושמת על עריכת הנישואין.

מניעת נישואין

6.

(א) לא יערוך רשם הנישואין טקס נישואין, אם נוכח כי קיימת אחת ממניעות אלה:

(1) לאחד מבני הזוג הנישאים לא מלאו, בזמן עריכת הטקס, שבע-עשרה שנים, אלא אם כן נתקיים אחד המקרים המפורטים בסעיף 5 לחוק גיל הנישואין, התש"י–1950[1];

(2) אחד מבני הזוג הנישאים קשור בנישואין קודמים התקפים על-פי הדין החל עליהם;

(3) כל מניעה אחרת שקבע השר בתקנות.

(ב) השר רשאי לקבוע בתקנות מניעות אחרות לעריכת נישואין, לרבות, בתיאום עם שר הבריאות, מניעה בשל מגבלות בריאותיות חמורות, ומניעה בשל חשש לכפיה בניגוד לרצונו החופשי של אחד מבני הזוג.

(ג) נישואין אזרחיים שנערכו אף שהייתה קיימת מניעה על פי סעיף זה – בטלים מעיקרם.

סמכות לערוך גירושין

7.

הסמכות להתיר נישואין נתונה לבית הדין הדן על-פי הדין הדתי שלפיו נערכו הנישואין או לבית המשפט לענייני משפחה, לפי רצון בני הזוג; בהיעדר הסכמה בין בני הזוג, תהיה הסמכות לבית הדין או לבית המשפט שאליו הוגשה לראשונה הבקשה  לגירושין.

גירושין אזרחיים

8.

(א) בית המשפט לענייני משפחה ייתן צו גירושין על-פי בקשת שני בני הזוג.

(ב) בית המשפט לענייני משפחה ייתן צו גירושין על-פי בקשת אחד מבני הזוג בהתקיים אחד מאלה:

(1) שני בני הזוג מסכימים לגירושין;

(2) אחד מבני הזוג נטש את בן הזוג השני באופן סופי;

(3) אחד מבני הזוג הורשע בעבירה מסוג פשע שעבר כלפי הזוג השני;

(4) אחד מבני הזוג הוא חולה חשוך מרפא או סובל ממחלה  המסכנת את בריאות בן הזוג השני או מונעת דרך קבע קיום חיי משפחה תקינים;

(5) בית המשפט שוכנע, כי אין סיכוי לחיי משפחה תקינים בין בני הזוג;

(6) סיבה אחרת שקבע השר בתקנות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.

עונשין

9.

המוסר ידיעה הנוגעת לעניינים שבהם עוסק חוק זה, אשר היא ידיעה כוזבת בפרט מהותי, דינו מאסר חמש שנים.

ביצוע ותקנות

10.

השר ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.

תחולה

11.

סעיפים 7 ו-8 יחולו גם על בני זוג שנישאו לפני תחילתו של חוק זה.

ביטול חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)

12.

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג– 1953[2] – בטל.

תחילה

13.

תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו.