כתוצאה מעודף ההתחשבות ברבני המיעוט הדתי הולך וגדל התסכול בקרב הרוב הלא דתי. הציבור החילוני משלים עם הוויתורים לדתיים מתוך חשש שיפגעו בתהליך השלום עם הפלשתינאים.

מזמן היינו חייבים לומר, די! אנו בעצמנו ולא שום אדם אחר זולתנו נקבע מה נשיר ומה נרקוד היכן בפני מי ומתי. אם לא נעשה זאת מיד ­ עוד רגע קט ולא תהיה לנו תרבות לא חינוך לא חברה ולא דמוקרטיה מודרנית.

...ברור כבר מזמן שאנו שקועים עמוק במלחמת תרבות­ אותו קולטורקאמפף שממנו הוזהרנו, בשנים האחרונות גדל מספר מקרי האלימות החרדית כמו במערכה לסגירת רחוב בר אילן בירושלים לתחבורה בשבת

הדיון הציבורי סביב סוגיית גיוס בחורי הישיבות כמו נושאים רבים אחרים קיבל בשנים האחרונות אופי פוליטי ­מפלגתי המשרת את ענייניהם של הגורמים המעורבים

ברשימות: ירושלים אינה מתחרדת, הודו ותורכיה ממודל לחיקוי, יהודה באואר חלוץ ונביא, כמה עולים לנו החרדים?

חששותיהם של רוב מנהלי חטיבות הביניים בארץ מכפייה דתית הם עדות למודעות חדשה מסוג שלא היה קיים עד לפני שנים ספורות. התעוררותה של המודעות לשאיפות ההשתלטות האורתודוכסיות מעידה על חיותו

מושג חדש הולך ומשתרש בהוויה הישראלית: "פגיעה ברגשות החרדים". לצערנו, המבחן המקובל להגדרת פגיעה ברגשות היא כל הפרעה לפוליטיקאים החרדים במהלך נסיונותיהם להשגת הטבות נוספות לקהלם, לצבירת כוח והשפעה

קבלת החוק תהיה בחזקת מחיר פעוט לצעד שיסעיר את הרוחות של היהדות בעולם כולו, יזעזע את אמות הספים, יגרום לשידוד מערכות, ויביא בעקבותיו שינויים ברוכים עד מאד במדינת ישראל.

מאמץ ממלכתי דרמטי נעשה בתקופה האחרונה להוציא לעם ישראל צו קריאה לפיוס לאומי. העילה ­דאגה נוכח הפיצול בעם, ובעיקר המחלוקת בין דתיים לחילוניים, שמביא לשנאת חינם.

בימים אלה, הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ), נגד שר הבטחון והרמטכ"ל, מדוע שלא יכירו ויתנו מעמד שווה לזה של ישיבות ההסדר, למסלול החדש שעוצב ע"י "מדרשת ההסדר למנהיגות חינוכית וליהדות כתרבות".