מית"ר עכשיו מאת אורי בן צבי

צעירים ויהדות – עולמות מתחברים או מתנגשים?
"יהדות זה הם...", "יהדות זה משהו ששייך לדתיים". "יהדות זה מקצוע משעמם..." אילו הן אמירות שאנו מרבים לשמוע במהלך ביצוע עבודה חינוכית מתלמידים, ולעיתים קרובות גם ממבוגרים. היהדות נחשבת בקרב רבים מהם למקצוע לא חשוב, לא רלבטי. האמנם?

בשנה שעברה אספה מית"ר קבוצה של תלמידים מכיתות יא' ויב' בבית ספר 'כצנלסון' בכפר סבא, והפעילה עבורם מסגרת שנפגשה מעבר לשעות הלימודים, למפגשי לימוד, דיון והתנסות, בנושאים הקשורים להוויה יהודית – חגים, מורשת, אמונה, דת וחילוניות ועוד. היוזמה ביקשה לבדוק עד כמה נושאים אלה נוגעים אליהם, ובמשתמע עד כמה רלבנטים עבורם הנושאים שמית"ר עוסקת בהם.
עד מהרה התברר, שמעבר לניכור ההתחלתי מסתתרת סקרנות גדולה. "כל הנושא של היהדות מאוד סיקרן אותי", אמרה גוני, תלמידת י"א, "הרגשתי שיש לי מחויבות בתור יהודיה ללמוד יותר, כי באמת שלא ידעתי כלום לפני..." תלמידה אחרת, אינה שמה, אמרה: "הרגשתי שאני לא יודעת מספיק על היהדות ורציתי לדעת בלי שינסו להחזיר אותי בתשובה". ואכן, לאורך שנה שלמה עסקה הקבוצה, בהדרכת יוסי שלס ממית"ר, בבירור מושגי יסוד ביהדות ובדיקת המשמעות שלהם לגבי נוער ישראלי בהווה. התוצאות הפתיעו מאד. מידה הסקרנות והמעורבות עמדה בניגוד גמור לדימוי העצל והאדיש שנוטים לייחס לצעירים בני גילם.
שאלות כבדות משקל, כגון: משמעות האלוהים לאדם החילוני, הפלורליזם של דעות ואמונות בעולם היהודי, משמעות המסורת, החגים והטקסים לצעיר חילוני בן ימינו ומה המפריד והמשותף לצעירים חילוניים ודתיים בישראל, ריתקו אותם בלימוד טקסטים, בדיונים סוערים, ומה שחשוב מכך, הניעו רבים מהם למעורבות אישית בבית הספר או בתנועות הנוער.
במשוב סוף השנה אמרה גוני: "אני כבר לא מרגישה בורה בקשר לנושאי יהדות ודת, ומעניינים אותי נושאים שלא הייתי מודעת להם קודם". ספיר העידה: "אני מרגישה עכשיו יותר מחוברת למילה 'יהודי' שכתובה לי בתעודת זהות. זה כאילו פתאום, יהדות איננה מילה גסה. יש לי מקום בתוכה גם אם אני לא דתיה". ואייל סיפר כי: "אימי לא טוענת עוד שאני מתחמק מהיהדות שלי... לפני זה היה הייתה קוראת לי "גוי".

האם יש למית"ר משנה ייחודית בתחום החינוכי?
מית"ר פעלה בעשור האחרון ב-180 בתי ספר ממלכתיים (יסודי, חט"ב ותיכון). עבודתה נוגעת מדי שנה ב-40-30 בתי ספר, כ-1,000 מורים ו-10,000 תלמידים, מקרית שמונה בצפון ועד אילת בדרום.
למרות ההשקעה הגדולה בתחום החינוך, שרובה ממומנת ממקורות חוץ (תורמים פרטיים, פדרציות מצפון אמריקה), אין כמעט השתתפות של המדינה בפעילות המכללה. בשעה שגופים דתיים וחרדיים נהנים מהקצבות ישירות מתקציבי המדינה של עשרות מיליוני שקלים בשנה בנושאי זהות יהודית, מסתכמת השתתפות המדינה בתוכניות שלנו באלפי שקלים בודדים. מית"ר מובילה מזה שנים שורה של מאבקים משפטיים להשגת הכרה של המדינה בעבודתה החינוכית שתתורגם לתמיכות תקציביות קבועות של משרד החינוך. יוזמות אלו העלו עד כה חרס, ואעפ"כ גם בימים אלה נמצאת בהכנה הגשת עתירה (שלישית במנין) לבג"צ בעניין כספי התמיכות של משרד החינוך.
מאז פורסם לפני 13 שנים דו"ח ועדת שנהר, שבדק את נושאי לימוד היהדות בבתי הספר הממלכתיים, קמו (ונפלו) ארגונים וגופים רבים שביקשו לתת מענה למצוקת הזהות היהודית של תלמידי ישראל.
מית"ר הכריזה למן היווסדה, שיש לה משנה סדורה בנושאי יהדות כתרבות, המותאמת לציבור הלא דתי, ובעיקר למורים, תלמידים והורים. מהי אותה משנה? מה ייחודי בה? ואולי היא בעצם דומה לארגונים רבים אחרים הפועלים בשוק ועוסקים בנושאי תרבות יהודית?
חלק גדול מתוכניות מית"ר, המיועדות ברובן למורים, עוסקות אכן בתרבות יהודית כללית - חגים וטקסים,  מורשת והיסטוריה יהודית, אחריות ומנהיגות, שפה ולשון, חיפוש דרך ובחירה. ברור שחלקן דומה לתוכניות רבות אחרות. מית"ר לא התיימרה לעולם "ליצור דת חדשה" כפי שהיו שהלעיזו עליה וגם לא להמציא גלגלים חדשים. אולם בכל זאת יש מוטיב מרכזי המייחד אותה מאחרים. אין בזירה החינוכית אף גורם אחר שפועל כמוה בשיטתיות להפנמת תפיסת "היהדות כתרבות", ולימוד וחקר של משמעותה ותרומתה של תופעת החילוניות בהויית התרבות היהודית בזמננו.

יהדות חילונית לבגרות – האם תחילתו של שינוי?         
בשלוש השניים האחרונות נבנתה במית"ר תוכנית לימודים גדולה ללימודי בגרות בנושא "יהדות כתרבות". התוכנית נלמדת זה שנה שלישית (באישור משרד החינוך) בבית ספר תיכון מטרו ווסט ברעננה. היא בודקת את שורשיו של תהליך החילון ומלווה אותו במערכי שיעור מפורטים על פני מסע שראשיתו בתקופת הרנסנס וגילויי המדע, המשכו בתקופת ההשכלה, חדירת המודרנה לעולם היהודי והמהפכה הציונית, וסופו בהוויית החיים היהודיים-ישראליים של ימינו. בכלים היסטוריים, פילוסופיים, ספרותיים ואמנותיים, היא עוקבת אחר השינויים הדרמטיים שחלו בדיוקן היהודי במהלך השנים ומבקשת לתהות על מרכיביו ומאפייניו של היהודי החילוני בן ימינו.
מדובר במהלך ניסיוני חדש שבבסיסו ההכרה כי ראוי שלימודי יהדות כתרבות יהפכו לדיסציפלינה בבתי ספר תיכוניים וילוו במבחני בגרות בהיקף של בין שתיים לחמש יחידות. בהקשר זה ראוי לציין כי במספר בתי ספר כבר לומדים כל תלמידי שכבת י' תוכנית רב-תחומית שנכתבה במית"ר בנושא זה.
תורמים וקרנות בחו"ל מגלים עניין רב במגמה זו, אולם הדרך להשרשתה כמרכיב משמעותי במערכת הלימודים בתיכון עדיין ארוכה.

למה לא שומעים על מית"ר?
רבים שואלים למה לא שומעים על מית"ר? מצד אחד אומרים שמית"ר היא אחד הגופים המרכזיים בישראל שעוסקים בתרבות יהודית חילונית, אולם מאידך שמה ופעילותה כמעט ואינם מוזכרים בתקשורת. מדוע?
הטענה נכונה. למרות הקיפי עבודתה, למרות המוניטין שקנתה לה בשטח, מית"ר כמעט ואיננה מוזכרת בתקשורת. נושאי חינוך, אם אינם קשורים בשערוריות או בגימיקים, אינם יוצרים כותרות. עיתונאי ידוע שנשאל על כך בעבר ניסח זאת בפשטות: "מה שאתם עושים במית"ר (חינוך, קהילות, תוכניות), לא מעניין את התקשורת. אין כאן סיפור...".
האמנם כך? האמנם 'אין סיפור' בעבודה חינוכית רציפה הנעשית בנושאי יהדות כתרבות לאורך שנים באשדוד, בקרית גת, באשקלון ובעוד עשרות ישובים על פני המפה? האמנם 'אין סיפור' בהפיכת נושא זניח ולא מוכר בעבר כ"יהדות כתרבות" לנושא חי, מאתגר ורב השראה הנלמד בבתי ספר רבים מזה שנים ונהיה, לפחות בחלקם, לשפה מדוברת? האמנם 'אין סיפור' בבניית מודל חדש של קהילת תרבות ישראלית-יהודית המשמשת "בית" למאות עולים בערים שונות בארץ?
אולי לא, אולי באמת אין בזה סיפור. אולי מה שהיה פעם, כשהוקמה מית"ר בגדר אוטופיה נהיה למציאות, ואולי זה אנחנו שלא יודעים לספר את הסיפור...

כיצד אפשר לחבר את היהודי החילוני אל המסורת היהודית?
זו שאלת המפתח. כיצד ניתן לגשר על פער בין יהדות של פעם ליהדות של עכשיו? כיצד ניתן לחבר בין עולמם של "סבא וסבתא" שהיו אנשים שומרי מצוות שאמותיהם נטועים עמוק בעולם יהודי אמוני, לבין עולמנו אנו, המודרני, האינטרנטי, החובק עולם?
בעבודתה חינוכית מבקשת מית"ר להציע חלופה לניכור והריחוק אותו חשים ישראלים רבים שאינם שומרי מצוות, על ידי בחירה באופציה של יהדות כתרבות, הנשענת על מסורת העבר ומאפשרת ביטוי אישי וקהילתי מודרני. זו איננה מרידה במסורת אלא צעד קדימה בדרך שהחזיקה את העם היהודי כעם חי לאורך 4,000 שנות גלות: לימוד, ויכוח, דיון, פרשנות ובחירה אישית וקהילתית. ההווה מהווה עוגן ללימוד העבר וליצירת עתיד משותף. דוגמא אופיינית לכך הם נסיונותיה העקשניים של מית"ר להחיות בשנים האחרונות את אחד המוסדות המפוארים שנוצרו ביהדות, את הקהילה.

קהילה יהודית חילונית – יש דבר כזה?
האם חילוניים זקוקים לקהילה? האם יש למוסד זה שתפארתו בעבר, בהקשרים דתיים מובהקים, סיכוי להיקלט בהוייה ישראלית של ראשית המאה העשרים ואחת?
בשנים האחרונות בנתה מית"ר, בסיוע קרן פוזן ופדרציות בארה"ב, רשת של קהילות 'יהדות כתרבות' במקומות שונים בארץ. קהילות אלה, המאגדות בתוכן מאות חברים, מנסות לבנות מרחב יהודי-ישראלי הנשען על המורשת והתרבות היהודית ועל היצירה העכשווית. מדובר במודל ניסיוני, העושה את צעדיו הראשונים וזקוק עדיין לתמיכה רבה, הן במישור הערכי-רעיוני והן בצדדים הכלכליים-תחזוקתיים.

ז'ניה טקצ'נקו מאשקלון, היא נציגה מעניינת של ההתנסת הקהילתית. היא עלתה לארץ בגל העליה הגדול שהגיע לישראל עם התפרקותה של ברית המועצות. בתחילה עבדה כמנקת רחובות בשכונת מאה שערים בירושלים. "הכרתי שם לראשונה", היא מספרת, "פן מסויים של יהדות. במקביל התחלתי לעבוד גם כגננת, ומאוחר יותר הצטרפתי כמדריכה לקרן קרב. אחרי שלב הדיכאון, המאפיין כנראה את רוב העולים החדשים, בא שלב של חיפוש וניסיון למצוא את הנישה שלי. עברית ותרבות לא לומדים בקופ"ח או בשוק, לכן הלכתי ללמוד היסטוריה ופסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה וב'עלמא'".
בשנה האחרונה לימדה ז'ניה קבוצות עולים במסגרת תוכנית משותפת של תוכנית מהל"ב (ויסקונסין) ומית"ר, שנועדה להעניק לעולים רקע וידע בנושאי זהות ותרבות יהודית לצד הכשרה מקצועית.
"הם היו דף חלק ונקי בכל מה שקשור לתרבות ישראל, שום ידע קודם, כמו בתולות. בהתחלה הם היו נרגנים וביקורתיים והסתכלו עלי בחשדנות רבה, כאילו אמרו, מי את שתבואי ללמד אותנו?
נתתי להם בכיתה ידע בסיסי על חגים, והיסטוריה ותרבות. הם למדו מי אמר, מי כתב, מתי קרו דברים, רקע דתי וחילוני, ואמרו לי שמה שקיבל ממני היה שווה זהב. הם רצו להמשיך ללמוד גם אחרי שהקורס נגמר. היה שווה להם להמשיך גם ללא קבלת תמורה כספית מהמדינה. רבים מהם מביאים מרוסיה ידע מקצועי ואינטליגנציה גבוהה המאפיינת תרבות גבוהה. במשך הזמן הם התרככו והחלו לשתף פעולה משום שהבינו עד כמה זה חשוב להם. היום הם נהיו לקבוצת תמיכה. הם מתייעצים, נעזרים אחד בשני, נותנים טיפים על אנשים ומקומות".
בהקשר זה ראוי לציין כי בראשית השנה ביקר מנכ"ל הג'וינט באשקלון. הוא פגש את ז'ניה וכמה מתלמידיה ולאחר ששמע אותם אמר כי מית"ר מצליחה אולי לראשונה בישראל לבנות דגם המשלב תעסוקה עם לימודי שפה, היסטוריה ותרבות יהודית.
"את מה שאני יודעת על יהדות כתרבות", אומרת ז'ניה, "קיבלתי בעיקר מפרופ' מלכין. למדתי אצלו במשך קרוב לשנה על נושאי יהדות כתרבות, כחלק מקבוצה מקהילת העולים שלנו באשקלון. הלימוד עשה אצלי מהפיכה ושינה את השקפת עולמי. למדתי שמותר לי לבחור את המתאים לי מתוך היהדות. שיש תפריט ואני רשאית לבחור מתוכו את מה שטעים לי".
ז'ניה נמנית היום על אחת ממובילות הפעילות של קהילת מית"ר באשקלון. "הקהילה נותנת לנו ידע שמאפשר בחירה", היא מסיימת. "היא נותנת לרבים מאיתנו תחושת של להיות ביחד עם אחרים, שהם בעצם כמונו".

מה בעצם קורה בקהילות מית"ר בשנה זו?
באשדוד פועלות השנה 2 קהילות של עולים חדשים. אחת מחבר העמים, השניה של יוצאי קווקז.
חברים בהן יותר מ- 1,500 עולים, והן קיימו כ-20 מסגרות שונות הקשורות לתרבות היהודית והישראלית. באשדוד פעלו השנה גם שני בתי ספר ערב לתלמידים, מספר קבוצות נוער, קבוצות תיאטרון וריקודי עם, אולפני תרבות, קבוצת נשים, משפחות מטיילות, וכן מועדון לילדים.
"קהילת מית"ר אשדוד גרמה לי להרגיש מחובר לעם היהודי ולמדינת ישראל". יונתן טברסקי, חבר בקהילת אשדוד.

באשקלון פועלת זה שנה שלישית קהילת עולים מארצות חבר העמים ובה חברים יותר מ- 300 עולים. בנוסף ל- 10 מסגרות הפעילות  הקהילתית מפעילה הקהילה גם מרכז סיוע במציאת מקומות תעסוקה לעולים.
"מאד מרגש אותי שאני יכולה לגעת באנשים וליצור שינוי בחיים שלהם בזמן שהם מקימים לעצמם בית חדש כאן בישראל. ביחד אנחנו יכולים לגלות מה זה אומר להיות חלק מהקהילה היהודית  הישראלית".
אילנה גורדון, רכזת קהילת אשקלון.

תוכנית מיוחדת, ראשונה מסוגה, מופעלת בראש העין. בעיר זו, הנמצאת בתהליך של שינוי תרבותי, חינוכי וכלכלי, פועלת קהילת 'מירקם' (בשיתוף מית"ר ומדרשת אורנים) המונה מעל ל- 2,600 משתתפים. הפעילות הענפה מתבצעת באמצעות רשת רחבה של פעילויות במוסדות החינוך בעיר, במרכזים הקהילתיים ובמערכת החינוך הבלתי פורמאלית. כמו כן פועלות במסגרת שנבנו גם קהילה יהודית רפורמית, קבוצות נשים וקבוצות נוער.
(קהילת ראש העין פועלת בשיתוף עיריית ראש העין והפדרציה היהודית של סן-פרנסיסקו)
"קהילת מירקם (יהדות כתרבות), מאחדת את  המרקם האנושי המורכב של ראש העין בחיפוש אחר קשר משמעותי לעבר היהודי המפואר כדי לבנות ביחד עתיד טוב לכולם כאן בישראל.
על ידי יצירת מנהיגות מקומית המושתתת על ערכים יהודיים וישראליים ראש העין יכולה להפוך לדוגמא לקהילות משגשגות במדינת ישראל ובעולם היהודי". משה סיני, ראש עיריית ראש העין

כפר סבא:
מודל אחר, חינוכי בעיקרו, מופעל בכפר סבא. עובדת שם קהילה עירונית-חינוכית שנולדה מתוך עבודת מית"ר עם אשכול של 6 בתי ספר בעיר. כיום לוקחים חלק פעיל בתוכניות אלה כ- 3000 תלמידים, הורים ומורים. לצד פעילות זו מתנהל לו, זה שנה שלישית, בית מדרש עירוני, בהשתתפות מורים, תלמידים והורים. בית המדרש העירוני שהקימה מית"ר פתוח לתושבי העיר.
"בתי הספר בכפר-סבא צמאים לחווית לימוד אשר חורגת מהמפגש החינוכי היחיד אל חוויה משמעותית יותר אותה מספקת הקהילה היהודית הישראלית של מית"ר" דב רקוביץ, ראש מחלקת החינוך של עיריית כפר סבא

מילות סיום – "היהדות חלק בלתי נפרד ממקצועות לימוד בבית הספר"
"יהדות היא משהו ששייך לדתיים", אמרו לנו שוב ושוב לפני 5 שנים תלמידי (וגם חלק ממורי) בית ספר תיכון "הרצוג" בכפר סבא. במשך 5 שנים השקענו שם עבודה חינוכית רחבת ממדים. השתלמויות שונות למורים, סדנאות לתלמידים, סיורים לימודיים, פעילות תיאטרון וקולנוע. כתבנו תוכנית לימודים מיוחדת המבוצעת כשעות מחייבות במערכת לכל תלמיד שכבת י'. האם שונתה דעתם בעקבות תוכניות אלו? האם חל שינוי בגישת המורים והתלמידים כלפי התחום הנקרא "יהדות כתרבות"?
ראוי להשיב על שאלות אלו במילים שכתבה לנו במהלך השנה, מנהלת בית הספר, אלינה ביק: 
"בית הספר שם לו למטרה לפני מספר שנים, להשריש תכנית של העמקת הזהות היהודית והישראלית בקרב התלמידים. בית הספר מוגדר כבית ספר חילוני. לאור זאת נדרשה תכנית פעילות ולימודים המתאימה לחתך האוכלוסיה המקומית. בית הספר עבד בשיתוף פעולה הדוק עם 'מית"ר'. צעד אחר צעד נבנתה תכנית ספירלית רב שנתית, שמטרתה להטמיע את התכנית בקרב התלמידים והמורים. כיום, לאחר פעילות של מספר שנים יש לציין שכל המטרות הושגו ואף מעבר לכך. הנושא הפך לחלק בלתי נפרד ממקצועות הלימוד, החינוך החברתי, הווי חדר המורים ואף התרחב לכיוון משפחות המורים".