במאמר The Case for God   באתר SKEPTIC.Com כותב המחבר, ברוס מאזט: "התאיסט הוא אופטימיסט, משום שהוא יוצא מתוך הנחה שקיים אלוהים, ושיש משמעות עמוקה יותר לחיים; שקיימת נפש החוצה את כל גבולות החלל והזמן, ואשר תודעה זו לא מתה לאחר מות הגוף. למי שגדל כתאיסט, ורובינו היינו כאלה (בילדותי הדת היתה דבר מובן מאליו), האתאיסט נראה פסימי בגלל שהוא מוריד את האדם לדרגת גוש-בשר חסר נשמה, הנעדר משמעות רוחנית ודן את היקום ואת  עצמו לחיים ריקים, חסרי משמעות. אבל הרעיון האתאיסטי ממשיך לשרוד, משום שהתאיסט לא הצליח להוכיח את ההנחה הבסיסית  - קיומו של אלוהים. מצד שני, בלתי אפשרי לאתאיסט להוכיח שהאל אינו קיים. הספקנות נעה בין שני הקטבים. הספקנות אינה מוכיחה לא את התאיזם ולא את האתאיזם".
אינני מסכים עם הגדרה זו, משום שאינני מפריד בין האתאיסטים לספקנים. הם באותו הצד של המתרס מול המאמינים. בפרט הספקנים המדעיים.  כל דבר אכן ניתן לחקירה, אבל באופן כללי הכיוון המצטבר של המוסכמות המדעיות הולך ומתרחק מהכיוון הדתי. נושא הנבחן לאור פסימיזם לעומת אופטימיזם, תלוי בעיני המסתכל. בעיני, כאתאיסט מייצג, המאמינים הם אולי אופטימיסטיים אבל לא ריאליסטים, כי הם שבויים בעולם דמיוני ומונעים על ידי חוקים בלתי אנושיים. הם מאושרים כי אינם מבינים שיכול להיות עולם אחר, חופשי יותר ושוויוני יותר, עולם שבו גם לחיים הנוכחיים יש ערך, ולא רק כפרוזדור לעולם אחר, דמיוני.
אפס-אל
מחקרים שנעשו בקרב מדענים העלו שרובם, ובפרט הפיסיקאים שבהם, אינם מאמינים באל אישי - זה המפקח על כל תנועה וכל פעולה של אדם, חי וצומח, ושופט אותם בתום חייהם הקצרים עלי אדמות. הספקנות, אם כך, אינה נגד היסוד האתאיסטי של האמונה בקיום האל. הרחקתו של אותו אל לתקופה ולמקום שקדמו (אם קדמו) למפץ הגדול בלא יכולת להתערב, פירושה המעשי הוא כמעט אתאיזם. כמעט ואין מדען המאמין באל אישי או במשהו הקרוב לכך. דווקא בארץ יש כמה כאלה, אבל הם מסתפקים בטענה שאלוהים ברא את היקום כאילו הוא בן מיליארדי שנים, וכך הם יכולים לחקור אור של כוכבים רחוקים.
ההגדרה שלי, שהיא ההגדרה המקובלת, אפוא, היא: אתאיסט הוא אדם שאיננו תאיסט. כלומר שאינו מאמין באלים רבים (פוליתאיסט) וגם לא באל אחד (מונותאיסט). אני נוהג להגדיר קידמה בימי קדם כמעבר מריבוי אלים לאל אחד, וקידמה מודרנית כמעבר מאל אחד לאפס-אל. זה רק צעד קטן לעומת הצעד הקודם, אבל צעד חשוב. זו גם ההגדרה המקובלת על האנציקלופדיה בריטניקה, המגדירה אתאיזם כ-"ביקורת ושלילה של כל אמונה מטפיסית באלוהים או ביצורים רוחניים אחרים. ככזו, היא נגזרת מהמונח תאיזם, המאשר קיומו של יצור שמימי ומחפש להוכיח את קיומו. אתאיזם גם נבדל מאגנוסטיות, המשאירה את השאלה בדבר קיומו של האל פתוחה, ומעדיפים להשאיר את השאלה ללא מענה, או ללא אפשרות למתן מענה". אגב, האגנוסטים מגדירים את עצמם ככאלה שאינם מאמינים באל אישי - כלומר אל המתערב בכל הנעשה בחייו הפרטיים של כל אדם וכל יצור חי אחר על כדור הארץ.
אחרי שלמדנו מהו אתאיסט על דרך השלילה וגם על דרך החיוב, נבין כי היהסטוריה של האתאיסטים רצופה קשיים. במיוחד המדענים ביניהם - גם אם לא ידעו שהם אתאיסטים, הם גרמו להתרחקות מהדת. כך קפלר שנרדף בשל תמיכתו במודל של קופרניקוס, שגילה כי הארץ סובבת סביב השמש, כך ג'ורדנו ברונו שהועלה על המוקד, כך גלילאו גליליי שעונה, וכך גם כמובן צ'ארלס דארווין, שהפך לסמל השנאה של המאמינים מכל הדתות.
מעשי ניסים מול מיזוג גרעיני קר
חתן פרס נובל, סטיבן ויינברג נתן הגדרה מצוינת להגנת האתאיזם, דווקא בכנס לסובלנות דתית בשנת 1999, שעסק בעימות בין המדע והדת. "פעם היה מובן מאליו שהעולם תוכנן על ידי ישות אינטלגנטית כלשהי. מה עוד היה עשוי להסביר את קיומם של אש ושל גשם, של ברקים ורעידות אדמה? ומעל לכל, יכולותיהם המופלאות של בעלי החיים הצביעו, כמדומה, על בורא שהיה לו עניין מיוחד בחיים. היום אנו מבינים את רוב הדברים הללו במונחים של כוחות פיסיקליים, הפועלים מתוקף חוקים בלתי אישיים. אנחנו עדיין לא מכירים את החוקים היסודיים ביותר, ועדיין אין אנו יכולים לצפות ולחשב במדויק את כל התוצאות של אותם חוקים שכבר הצלחנו להכיר". "המוח האנושי קשה מאוד להבנה" מוסיף ויינברג, "אך כך גם מזג האוויר. אנחנו לא יכולים לחזות אם ירד גשם בעוד חודש, אך אנחנו כן מכירים כבר את החוקים השולטים בגשם. אינני רואה דבר במוח האנושי, יותר מאשר במזג האוויר, המעיד שהוא נמצא מחוץ לתחום היכולת העקרונית להבינו כתוצר של חוקים בלתי אישיים הפועלים במשך מיליארדי שנים. לא נראה לי שיש חריגים כלשהם לסדר טבעי זה; אין נסים. דומני שבימינו רוב התיאולוגים נבוכים כאשר מדברים על נסים; אך הדתות  המונותיאסטיות הגדולות מבוססות על סיפורי נסים - הסנה הבוער  הנגלה למשה, הקבר הריק של ישו, מלאך המכתיב את הקוראן למוחמד -  ועל פי כמה מן הדתות מתקיימים מעשי נסים עד לעצם היום הזה.  העדויות לכל אותם מעשי נסים נראות לי חלשות בהרבה מהעדויות לאפשרות קיומו של מיזוג גרעיני קר, ואני אינני מאמין במיזוג גרעיני קר. מעל לכל, כיום אנו מבינים שאפילו בני האדם הם תוצאה של ברירה טבעית שפעלה במשך מיליוני שנים."
אגב, מטרת הכנס של האגודה האמריקנית לקידום המדע, אליה הוזמן ויינברג להרצות היתה, להביא לדיאלוג קונסטרוקטיבי בין המדע לדת. "אני תומך לחלוטין בדיאלוג בין המדע לדת, אך לא בדיאלוג קונסטרוקטיבי. אחד מן ההישגים הגדולים של המדע הוא, שגם אם לא הפך את האמונה הדתית לבלתי אפשרית עבור אנשים אינטלגנטים, הוא לפחות איפשר להם שלא להיות דתיים. ומכאן אל לנו לסגת." מסכם פרופ' ויינברג.
הוכחה מחב"תית
הספקנות המדעית קיימת בכל טענה מדעית, והיא מספקת, שלא בצדק, כלי בידי המטיפים הדתיים כהוכחה לכישלונו של המדע. הדת היא קבועה, בעוד המדע משתנה, ומכאן "אינו נכון", לכאורה. לדוגמא, הויכוח אם היקום הוא בן 10, 12, 15 או 20 מיליארד שנה מוכיח את טענת המטיפים (מחזירים בתשובה, להלן בקיצור מחב"תים) שהמדע אינו מדוייק, שהמדענים אינם יודעים על מה הם מדברים, ושכל שבוע הם משנים את דעתם. איך אפשר לסמוך עליהם בעניינים חשובים, כאשר בנושא פחות חשוב הם חלוקים? כל זה אינו מונע מהמחב"תים להזדקק לשירותיהם של בתי החולים המודרניים, ולא להסתמך רק  על תפילות לצורך ריפוי. כאשר האמונה אינה מצליחה - מותר לדעתם לפנות למדענים ימ"ש. הערמומיים שביניהם מנסים להפריד בין המדע לטכנולוגיה, כאילו שהם היו יכולים לנצל את הטלוויזיה, הווידאו, המחשב ועוד, לולא גילו מדענים את המשוואות המובילות לניצול האלקטרונים לטובת האדם.
אגב, כאשר אין להם תשובה למדע, הם פשוט מוסרים בתחילת ההרצאה "מדע מזוקק", כלומר, רק מה שמתאים להם. לעיתים הם מסיקים מסקנות פרו-דתיות מעובדות שאין ביניהן שום קשר. לאחר מכן הם נלחמים בדחליל המדעי שהם בנו בהתחלת ההרצאה, ומוכיחים כמובן את עליונות הדת. ובמקרים מסוימים הם מזייפים את תוצאות המדע.
מדוע, אם כן, כל כך הרבה פתאים מאמינים לאנשים הללו? התשובה נעוצה במערכת החינוך. כפי שטענתי בהתחלה, הדת היתה בעבר דבר מובן מאליו, והיא מובנת מאליה במערכת החינוך עד היום. מישהו שם שכח ללמד את הילדים שלנו איך לחשוב. לא נתקלתי בשום מקום שבו מלמדים את המדע באותה התלהבות כמו שמכינים ילדים לחג דתי זה או אחר. את תורת דארווין לומדים רק אלה שמגיעים למגמה ביולוגית, וגם זאת רק בכיתה י"א (ואני שמח על כך, מפני שזה נתן לי את הכיוון לתהליך הארוך של הפיכה לאתאיסט). לעומת זאת, את בריאת העולם ואת החגים חוגגים מגיל טרום חובה. כאשר ילד גדל בהשראת מוסכמות תאיסטיות, הוא צריך להתאמץ, ללמוד ולהימנות עם הרובד העליון של ה-IQ כדי להפוך לאתאיסט.  מדוע, למעשה, שלא נעשה את ההיפך? הרי אין שום הוכחה לצדקתה או לנכונותה של הדת, ומדובר בבתי ספר ממלכתיים. כאן אנחנו מגיעים לשלב הקודם - שלב הכשרת המורים. בשם הפלורליזם, מאפשרים למורים דתיים ללמד בבתי ספר ממלכתיים, כי הרי אלו בתי ספר של כולם. אבל אוי לו למורה המלמד בבית ספר דתי ויתגלה חס וחלילה כי אינו שומר שבת, או כי בן/בת זוגו אינו שומר שבת. חוסר הסימטריה הזה חייב להפסק. אם מורים חילונים אינם נכנסים לבתי ספר דתיים, הרי על ההורים לערוך מבחני חילוניות מקבילים למורים המלמדים במערכת החילונית.
דמוניזציה של המדע
החרדים שלנו מעודדים מההצלחה של ה"בריאתנים" בארה"ב, בעיקר במדינות חגורת התנ"ך, שם לימוד האבולוציה הוא כמעט עבירה על החוק. ומכיוון שהאבולוציה היא בסיס המדע, מעדיפים האמריקנים, ואחריהם כל צרכני התרבות בעולם המערבי, להתעלם מהמדע, ואפילו לעשות לו דמוניזציה, בעיקר בזכות מיתוס המדען המטורף. מישהו צריך להגדיר את המדע כגורם שצריך לעודד, אבל משום מה ערוצי הטלוויזיה הממלכתיים העלימו את המדע בכלל מלוח השידורים (מישהו זוכר שהיתה פעם תוכנית בשם תצפית?) הרדיו דחק את המדע לרשת א' בשבת בתשע בבוקר, כדי שהחרדים לא ישמעו חלילה על המפץ הגדול. גם באינטרנט, שאמור להיות NARROW CASTING נדחק המדע לשוליים. כעורך אתר כזה, אני צריך להלחם על כל הפניה אליו, כי הנטייה הראשונה של בעלי הפורטלים היא להסתיר את האתרים ה"חנוניים" (הידען http://www2.iol.co.il/hayadan, הכולל בין היתר את אתר הספקן הישראלי). גם שאר האתרים הפרו-מדעיים הישראלים נעשים בידי מתנדבים כגון אסטרומניה (http://www.astronomy.org.il/astro) וכמובן, אתר חופש (http://www.hofesh.org.il).
אגב הוכחה לכך שהמנטרה הדתית נכנסה לכולנו בתת המודע, ניתן לראות במכתבים המגיעים לאתר "חופש", והמצוטטים בעיקר ב"פורום חופש". כך למשל טוענים אנשים המגדירים את עצמם חילונים, שאין צורך להרגיז את החרדים עם טיעונים נגד קיומו של אלוהים. כלומר, גם עבור  חילונים האידאולוגיה החילונית היא משהו שקשה לעכלו. לא פלא, שהרבה דתיים בעלי כוונות טובות כותבים, בין היתר, בפורום דתיים-חילוניים ב-IOL, אותו אני מנהל, שהחילוניים הם למעשה אנשים מאמינים, אך אינם מקיימים באופן מעשי את המצוות, כי זה עושה את החיים יותר נוחים, אבל בסוף, כפי שאמר לא מכבר חרדי שנכנס בטעות לאולם בו היה כינוס של תנועת "שינוי", "כולם יחזרו בתשובה". זה חלק מההתנשאות החרדית, שאינה מכירה באתאיזם כתפיסת-עולם לגיטימית. בתופעה זו צריך להלחם בעזרת החינוך.