מהי "ספרות יהודית"? הצעת תשתית לדיון מאת ניצה פרילוק

"אֲבוֹתַי הִנְחִילוּנִי יָגוֹן מֵבִין,
 נִגּוּן כּוֹסֵף חָזוֹן וּגְאוּלָה -
 אֵלֶּה ֹשִירַי."
 "שירי", ברוך כצנלסון

מה עושֶֹה ספרות - לספרות "יהודית"? שאלה זו הוצגה שוב ושוב וכמספר העונים, כן מספר התשובות. אפשר להניח שיוצר יהודי שואב מחוויותיו כיהודי בנוסף להשפעות התרבותיות של סביבתו; אולם מהן אותן חוויות המסמנות יצירה מסוימת כיהודית? האם הן מעוגנות בשימושי הלשון, בהלכי נפש מסוימים, ברגישות יתר, בתפיסה היסטורית, בתחושת גורל משותפת, במסד התרבותי, במושאי ההזדהות? כל אחת מתהיות אלו מקפלת מענה אפשרי.
היבטים הקשורים במגדר ובזהות מעסיקים חוקרי ספרות (יותר מאשר את היוצרים), המעוניינים לסמן "מפת דרכים" בחטיבות של יצירות על-פי זיקות שבין הביוגרפיה של היוצר למאפייני כתיבתו. סוגיית הזהות היהודית מטרידה אפוא במיוחד את מי שעוסק במחקר של יצירות ספרותיות שנכתבו מחוץ לישראל - "שם" (ולא "כאן"), בידי יוצרים יהודיים שאינם דתיים במובן המסורתי, והפונים לקהל יעד רחב - לאו דווקא יהודים וישראלים, בלשון שאינה דווקא עברית. אחדים מאלה שעסקו בסוגיה פואטית זו התייחסו רק לשירה, היו שהתמקדו בז'אנר הסיפורת, ואחרים - לכתיבה באופן כללי.
נפרוש כאן כמה מן ההבחנות וההגדרות של מבקרי ספרות, של מסאים ושל יוצרים יהודיים - על זוויות הראייה השונות, ולעתים אף המנוגדות. בצד ההבחנות העיוניות, יובאו - כהדגמה או כאנטיתזה - הבזקים משירי משוררים יהודים-אמריקאיים, שאת אמירתם הצלולה והאיתנה אפשר לשייך ללא היסוס לכתיבה המוגדרת "יהודית". בשירים אלה, שנכתבו בשפה העברית בעשורים שקדמו לקום מדינת ישראל, מתגלים מוטיבים הקשורים בזהות האישית, בגורל העם, באתוס הציוני, בתוכחה לאומה, בגיבורי המקרא, בשבתות וחגים ובנופי ישראל וחלוציה. התפוצה האמריקאית היא הגדולה בתפוצות, ספרותה מגוונת ונגישה, והיא מצויה בדיאלוג מתמיד ופורה עם מדינת ישראל. אין פלא אפוא כי רבים מהחוקרים ומאנשי הספרות שדבריהם יובאו כאן מתייחסים לספרות היהודית-אמריקאית ובודקים על-פיה את הסוגיה.
מי שבזרם דמו צף מגן דוד…
 "בִּנְגִינָתְךָ דוֹרוֹת הוֹמִים,
 בָּה גַּם מַשַּק כְּנַף הַבָּאוֹת".
 "בעמק", הלל בבלי
אמנון הדרי מגדיר ספר יהודי-אמריקאי בארבעה מאפיינים: הסופר אינו מתעלם מהבעיה של היות גיבוריו יהודים החיים במסגרות לא-יהודיות; הסופר חוזר לתזה כי אכן קשה להיות יהודי, על אף השפע והחופש; הסופר שואף לומר משהו בעל ערך ליהודים, ואינו מסתפק בסיפורים על אודות יהודים; קשה לאלה, שאינם בני-ברית להבינה בגלל השימוש ב"צופן לשוני", באזכורים מן המקורות וכו'. מיצירות אלו בוקעת, לדבריו, בשורה יהודית שהיא התמדה עיקשת בהישארות יהודית ובהמשכיות הקיום היהודי.¹
כאשר פרופסור צ'רלס אנגוף (מספר ועורך אמריקאי-יהודי) התבקש להגדיר מי הוא "סופר יהודי", אנגוף ענה: זהו סופר הכותב ממעמקי נשמתו, קצת יותר עמוק מאשר סופרים אחרים, מי שבזרם דמו צף מגן דוד, מי שקולותיהם של הנביאים מפכים בו, מי שיש בו רחמים רבים.² הבחנה בכיוון דומה מפי ריצ'רד פיין: גלות הייתה החוויה היהודית הגדולה. אין להימנע ממנה במיטב היצירות שבספרות היהודית-אמריקאית; הישגן האמיתי של אותן יצירות הוא בהפנמת אי-הביטחון שבחוויה הגלותית.³
את התיאוריה על היידיש החדשה - "אנגלית מתייהדת", שתשמש ליהודי אמריקה מעין לשון חדשה לבטא את מורשתם ויצירתם, הגתה סינתיה אוזיק, סופרת יהודית- אמריקאית.⁴ היא מבחינה בספרות יהודית שבמודע, אשר ערכיה היהודיים-ההיסטוריים  שואבים את חיותם מתודעת האומה, מדברי ימיה וממורשתה הרוחנית.
החוקר פיטר גיי מנסח בתמציתיות שלוש דרכים משולבות שיש למשורר להיות יהודי והן: בחירת הקהל, בחירת הלשון ובחירת הנושא.⁵
יהדותו של גיבור ספרי אינה משמעותית יותר מגילו
"עוֹד תְּמַלְמְלוּ כְּנֶאֱשָמִים הַפְּסוּקִים הָעַתִּיקִים…
אַךְ נִגּוּן חוֹרֵק, זָר מִסְתַּנֵּן מִבֵּין שִפְתוֹתֵיכֶם. /
/ וּלְהוּטֵי שִנְאַת-עַצְמְכֶם בְּקִלְלַת נוֹאָשִים
תָּרִימוּ יָד בּוֹגֶדֶת לְכַלּוֹת מִקְדְּשֵי עֲבַרְכֶם".
"אף אתם", הלל בבלי
המסאי פיטר גיי תוקף את אלה השֹשֹים ללכוד יסודות יהודיים בכל יוצר ממוצא יהודי: "כשם שלא הייתה שיטה יהודית מובהקת לגזירת פרוות, כך לא הייתה גישה יהודית לציור תמונות, או לנגינת מוסיקה של בטהובן, או לבימוי מחזה של איבסן, או לסַיִף באולימפיָידה", הוא טוען. שותף לעמדה זו הוא פיליפ ראב, מבקר ומסאי יהודי, השולל התייחסות לספרות כ"יהודית". לדבריו, סופרים רבים הם יהודים במוצאם, בלי שיהיו 'יהודים' באיזו דרך בת הערכה ברגשותיהם ובתחושותיהם. סופרים אמריקאים יהודים נרתעים, על-פי ניסיונו, מיהדותם או שהם נוקטים עמדה המתנערת מכל ערך תרבותי. רק בהמצאות הקומיות הם נזקקים לאי-אלו תכונות, המזכירות את הרקע האתני שלהם.⁶
ומה מעידים על עצמם סופרים יהודים-אמריקאיים? נביא מדבריהם של אלה המתכחשים ליסודות היהודיים ביצירתם.
סול בלו (חתן פרס נובל לשנת 1976) מצהיר: "אני סופר ואני יהודי, אך אינני 'סופר יהודי'. זו תהיה הגדרה נכונה לגבי עגנון או לגבי יצחק בשביס-זינגר, לא לגביי. בקורסים אוניברסיטאיים לספרות יהודית-אמריקאית אני מופיע ברשימות הקריאה, ועובדה זו מחרידה אותי. יהדותו של גיבור ספרי 'הרצוג' אינה משמעותית יותר מגילו. זה נתון נסיבתי בלבד".⁷
אירווין שאו מתוודה: "כל חיי הרגשתי כסופר אמריקאי, ולא כסופר יהודי-אמריקאי. בעיית היהדות מעולם לא עלתה על הפרק. לא סבלתי באופן אישי מאפליה עקב יהדותי; אני יודע שהבעיה קיימת, אך לא נתקלתי בה. אין לי 'תסביכים', ואין לי צורך להתנצל על כתיבתי הלא-יהודית. אני אמריקאי המטפל בכל נושא שבו הוא חפץ. הביקורת תמיד שפטה אותי על-פי כשרונותיי, ולא על-פי יהדותי".⁸
אתה יהודי בכתיבתך בלי משים
"נְחַש-הַסָּפֵק נָע בְּדָמִי, נְחַש-הַסָּפֵק נָע בְּשִירִי.
אֲנִי תוֹהֶה עַל דִּיוּקָנִי בְּתַּעֲלוּלֵי מְבוּכָתִי /
/ שְעָרִי בְּלוֹנְדִי וְעֵינִי כְּחוּלָה, לֹא כְּמַרְאֶה יְהוּדִי מַרְאִי".
"סבל ירושה", יצחק זילברשלג
וכיצד רואות משוררות יהודיות את שירתן? נביא ארבע נקודות מבט; שלוש מהן של משוררות החיות מחוץ לישראל ואינן כותבות עברית.
המשוררת ענת פיינברג תוהה: מהו המאפיין היהודי המציין את ספר שיריי? הקריאה בו מאמתת את ההנחה, כאילו הביוגרפיה האישית (של המשורר) היא פרק בביוגרפיה של עם. למשורר היהודי חלק באזכור מתמיד של ההיסטוריה היהודית, בשימור ההוויה היהודית. גם בלשון השירית של רבים מהמשוררים ניכרת הזהות היהודית, בדימויים היהודיים ובדפוסי השיר.⁹
בראשית שנות ה40- כאשר פנו אל המשוררת היהודייה אלזה לאסקר-שילר בבקשה לתרגם את שיריה מגרמנית לעברית - היא סירבה וטענה: "אבל הלא הם כתובים עברית". יש כאן רמז, לדברי החוקר רוברט אלתר, שהיא ראתה את שירתה לא כגרמנית, אלא כקשורה בחזון עברי קמאי. ואכן כך נראה הדבר, אם מתבוננים בהשקפה, בערכים, בזיקה לתנ"ך ובארָמיזם שביצירתה.¹⁰
מארשה פאלק (ילידת ניו-יורק, בת להורים ילידי ארה"ב, מבית מסורתי) מתלבטת: האם יש שירה יהודית? קל יותר לדבר על ספרות יהודית. האם הכוונה לנושא, לתכנים, או למהויות? מי שכותב בלשונות יהודיות: עברית, יידיש, לאדינו - הוא בוודאי משורר יהודי. אבל מי שגדל במדינה דוברת אנגלית וכותב באנגלית לציבור אנגלי? מעולם לא התכוונתי להיות משוררת יהודייה, היא מצהירה, אבל הקוראים שלי אומרים שהשירים משקפים חוויה כפולת-מבט: נשית ויהודית. המוטיבים של ניכור, גולה, פזורה חוזרים בשיריי בהתמדה. כשאני כותבת על חוויות ילדות, על שבת בבית אמא, על סבתי - זה בוודאי יהודי. וקיימת המסורת העברית, בייחוד התנ"כית המשפיעה על שיריי. זיקות רוחניות מסוימות, מוטיבים מסוימים נראים לי יהודיים במיוחד, ואף-על-פי-כן הייתי מהססת לחרוץ משפט מיהו סופר יהודי. אני חשה שיש לי שתי מורשות: האחת השירה האנגלו- אמריקאית, והשנייה המורשת היהודית-עברית, שמתוכה אני שואבת, ולא פעם באופן בלתי מודע, דימויים ומטפורות. איני סבורה שיש להדגיש את הפן היהודי של היצירה. אתה יהודי בכתיבתך בלי משים, כשם שאתה יהודי בחייך.¹¹
רות פיינלייט (משוררת ילידת ארצות הברית, הגרה באנגליה) אומרת¹²: לשירה יהודית יש קווים משותפים, גם כשכותבים אותה אנשים החיים בארצות שונות. ליהודים יש מורשת תרבותית אחת: מסורת, חגים, התנסויות משותפות - אומללות בדרך כלל, ומורשת זו יוצרת אישיות מסוג מסוים; ולי יש אישיות כזאת. לכן, כן, אני כותבת שירה יהודית.
השאור היהודי שבעיסת הספרות
"וַאֲנִי כּוֹרֵע בֶּרֶך לְרַגְלֶיךָ, אָבִי זָקֵן,
סוֹלֵל כְּבִיֹש מוֹלֶדֶת".
"תמונת סוללי כביש", משה פיינשטיין
טענה רווחת היא שספרות "מגויסת", כלומר ספרות הנרתמת למשימה חברתית או לאידיאולוגיה כלשהי - היא ספרות פחותה. והנה בניגוד לטענה זו, הביקורת האמריקאית דווקא משבחת סופרים יהודיים, מרדכי אבישי מציין. יש סופרים יהודיים שכל מעייניהם בנושאים יהודיים; אחרים, לדבריו, מבקשים להימלט מיהדותם אלא שזו משתרבבת ליצירתם במוטיבים שונים או בתיאורים של ימי הילדות.¹³
שעה שסופרים יהודים אמריקאיים אחדים (סול בלו, ברנרד מלמוד, ג'וזף הלר) מנסים להשתחרר מכבלי התרבות היהודית, מתגלה בכתיבתם של אחרים (פיליפ רות, סינתיה אוזיק, אסתר ברונר) נטייה מוגדרת: חיפוש שורשי הנשמה היהודיים. הסופרים השייכים לקבוצה היהודית שונים לגמרי זה מזה על פני השטח, אך מגלים קשרים תמטיים אמיצים. מהי כתיבה יהודית? גם אם אין מגיעים לתשובות ברורות, נראה שהדרך לתשובה, על-פי החוקרת דינה פלדות, מוליכה בנתיב ההיכרות האמיצה עם העבר וההיסטוריה, שישראל המודרנית ואירופה של השואה מהווים בו ציוני דרך בולטים.¹⁴
יש להבין את התופעה של זהות כפולה, בנוסח קפקא למשל, רוברט אלתר מעיר. היוצר היהודי חש עצמו כאזרח המדינה שבה הוא חי, ובה-בעת אין הוא יכול להתכחש לכוח המשיכה של העבר היהודי ולתהודה ההיסטורית של הפתרון הציוני. גם פרופסור גרשון שקד מגדיר את ייחודה של הספרות היהודית באמריקה במתח המתמיד השורר בינה לבין התרבות הכללית.¹⁵
למרות שיהודי המערב ניסו לבטל את הממד היהודי ביצירותיהם, נשארו מרביתם יהודים במהותם. הם הכניסו ליצירותיהם מן המהות המיוחדת של היהדות ההיסטורית, כקבוצה בעלת נשמה אחת או תרבות אחת. זו דעתו של לודוויג לואיסון (סופר ומסאי העוסק במהותם של יוצרים יהודיים בשפה לא-יהודית).¹⁶ המהות היהודית הזו מופיעה במארג הלשון, בעלילה, בסגנון ובנימה של יצירותיהם. "ספר יהודי" הוא ספר הנכתב בידי אדם היודע היטב שהוא יהודי.
הקאנון היהודי המודרני
"וְאָשִיר אֶת ֹשִירִי הֶעָדִין כְּנֹגַהּ הַיָּם
לְאַחַי הַחוֹרְשִים בָּעֵמֶק, הַחוֹצְבִים בָּהָר."
"עוד אנוד מקבוצה אל קבוצה", יצחק זילברשלג¹⁷
ניסיון לערוך את "הקאנון היהודי המודרני" נעשה בידי רות וייס, מרצה לספרות יידיש ולספרות משווה באוניברסיטת הרווארד.¹⁸ הסופרים הכלולים בקאנון נבחרו, בין היתר, עקב השקפתם על הגורל היהודי. שיקוליה של עורכת הקאנון והערותיה על מלאכתה ירחיבו את נושא הדיון ויצביעו על ההיבט היישומי-המעשי שלו.
אבל כיצד מרכיבים קאנון יהודי? מה כוללים בו?, וייס מהרהרת בקול: מה בכלל עושה ספר ל"יהודי"? איך אפשר לבסס אמות מידה באמנות הממציאה את עצמה כל הזמן מחדש? למה למשל קפקא ולא פרוסט? למה שלום עליכם, איזאק באבל, ארתור קסטלר, ליאון יוריס, סול בלו וסינתיה איזיק, ולא - עדנה פרבר, נתנאל וסט, ליליאן הלמן, ארתור מילר או ג'וזף הלר?
הספר העומד בלב הקאנון, לדעת העורכת, הוא ללא כל ספק: "אורח נטה ללון" של ש"י עגנון, והרומן הפוליטי היהודי החשוב ביותר במאה העשרים הוא "שטן בגוריי" של יצחק בשביס-זינגר. סול בלו, אחד מנציגיה המובהקים של הספרות היהודית-האמריקאית באמצע המאה העשרים, לא הקנה מעולם לדמויותיו הספרותיות את ידיעת היידיש הנפלאה שלו, את בקיאותו המעמיקה במסורת היהודית או את העניין העמוק שלו בגורלה של מדינת ישראל. הסופרים, שעורכת הקאנון היהודי מחשיבה, הם אלה שלא התעלמו ולא נואשו מהמציאות. הרומן "זיכרון דברים" של יעקב שבתאי, מיצירות הפאר של הספרות העברית, מסגיר, לדעתה, תשישות שאינה פחותה מזו הנחשפת ב"סוסתי" של שלום אברמוביץ, הסופר היידי שהתפרסם בשם-העט מנדלי מוכר ספרים. התוצאה המוזרה היא שהסופרים מחזקים את תחושת המצור שכתיבתם מנסה להתעלם ממנה. הספרות היהודית המודרנית היא אפוא מאגר הניסיון היהודי; זו הדרך המושלמת להכיר את חיי הנפש של היהודים.
ריכוז טיעוניהם והגדרותיהם של הדוברים השונים בסוגיה "מהי ספרות יהודית" מעלה על במת הדיון מקהלה רבת-קולות, ומבליט את הפן הפלורליסטי בתפיסת היהדות כיצירה רוחנית.