|
מיכאל גורבצ'וב: "ניצחון לאנושות"
איך ההומניזם עזר להצית את ניצוץ המהפכה במזרח אירופה
אני מאמין באמונה שלמה שתפישת העולם ההומניסטית, הרואה באנושות את נקודת ההתייחסות, המטרה ומערכת הערכים העיקריות היא אינהרנטית לטבע האנושי. מאידך, עלינו להודות שהטבע האנושי איננו חדמימדי: לצד הטוב וההומני מצוי גם הרע. כולנו נתקלנו בחיים ברעיונות ובמעשים הרחוקים מאד מן ההומני. מצבי החיים ויחסי החברה הם האחראים לדומימדיות זו של טבע האנוש. למרות זאת נוכל לקבוע בהחלטיות, שאנטיהומניזם מנוגד לטבעו של המין Homo sapiens.
אני עצמי למדתי לכבד בני אדם מהורי ומבני משפחתם בדרום רוסיה. גורם נוסף שהשפיע עלי בכוון זה היו החיים עצמם על כל תהפוכותיהם. נוספה על אלה המלחמה האכזרית שעברה עלי בילדותי. עלי לציין גם את המשטר הברוטאלי שחוויתי בילדותי, אבל התוודעתי לכל זוועותיו רק מאוחר יותר בחיי. כל הגורמים הללו חינכו אותי, חישלו את אופיי וחזקו את החלטתי הנחושה לפעול במלוא יכולתי לטובת בני האדם ולשחרורם מן הברוטאליות וממנת היגון המתמשך בחייהם.
כשנקלעה בדרכי ההזדמנות הראשונה התחלתי לפעול כמיטב יכולתי להגשמת מטרות אלה. ברגע בו נבחרתי להיות המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, התחילו להתגבש אצלי שתי אמונות: הראשונה היתה הנחיצות לשים קץ למשטר הטוטאליטארי על כל מאפייניו האנטיהומניסטיים, שהציבו מעצורים בפני התפתחותה של חברתנו ואמללה את חיי אנשיה. ההחלטה השנייה היתה הנחיצות להנהיג רפורמות אשר יובילו להקמת חברה הומנית, ומעל לכל, דמוקרטית, בארצנו. שתי מחשבות אלו הפכו במשך הזמן לאבני היסוד הקונצפטואליות של ה Perestroika.
ניסיון הפרסטרויקה היה רבגווני, וברצוני כאן לציין רק שניים מצדדיו: האחד שהנהגת רפורמות הומניסטיות אפשרית אפילו בחברה הנגועה עמוקות בטוטאליטאריות. אפילו בחברות כאלו רפורמות הומניסטיות אפשריות, ואם נקפיד להישמר מסטיות מעקרונות המוסר, נוכל להשיג רבות. הפרסטרויקה אכן השיגה רבות, בעיקר במיגור הטוטאליטאריות ובהשתתת המשטר על יסודות דמוקרטיים, אף על פי שלא ניתן היה להגשים את כל מאוויינו בכוון זה. הפן השני של חוויית הפרסטרויקה הוא, שהנהגת שינוי דמוקרטי הומניסטי אינו דבר פשוט כלל. מי שעוסק במאמץ כזה נתקל באופן טבעי בכוחות העבר. לזה יש להוסיף, שלרוסיה חסרה מסורת של ניסיון מוצלח לחולל שינוי כזה. מעל לכל קיימים הסיבוכים של תהליך הרפורמה עצמו. כל זה נכון ביתר שאת לגבי מדינה כשלנו, שחיה שנים רבות תחת משטר אנטי הומניסטי. עם זאת, אני ער לכך שהמטרה של הנחלת עקרונות הומניסטיים אינו כה פשוט גם במשטרים דמוקרטיים. אנו יכולים לחוש כיום בהעדר ההומניזם באשר נפנה גם בעולם הדמוקרטי. חסרון זה הוא מוחשי במיוחד בעולמנו היום, והמגמות המובילות במדינות המתפתחות כגון טרוריזם, שחיתות פוליטית וכלכלית, קיצוניות ימנית והתפרצויות של שנאת זרים, הן סיבה לדאגה עמוקה. ברצוני לציין כאן רק אחת מן התופעות המדאיגות הללו: המתקפה הכללית על זכויות האדם, המתבטאת בצמצום בביטחון הסוציאלי, שהוא כה נפוץ במדינות הכי מפותחות. אי אפשר להסתיר את האופי האנטיהומניסטי של מגמות אלו. בכל זאת, עלינו להעמיד את טובת כל בני האדם כאינטרס עליון. בזה אני מתכוון לכל בני האדם ללא הבדל במעמדם, לאומיותם או זהותם הדתית. הדרישות שאנו שומעים חדשות לבקרים, להקמת חברה מודרנית שתתבסס על טובתם של שני שלישים של חבריה בלבד, הן לא רק אנטיהומניסטיות אלא גם לא פחות מקרימינליות.
המאה ה-21 תהיה מאה של אתגרים חדשים ומשימות חדשות לכולנו. הרבה מן השיטות הישנות והידועות כבר מזמן אינן מספקות, ועלינו לחפש ולמצוא שיטות חדשות והולמות יותר. בהקשר זה יש להקפיד, שחיפושים אלו יערכו מתוך גישה הומניסטית, אחרת הם עלולים לסכן את עצם קיומה של החברה האנושית. אי אפשר לצמצם את ההומניזם למערכת של סתם אידיאות וערכים. ההומניזם דורש מעל לכל אקטיביזם למען ההומניזם ובשמו. זו אמונתי העמוקה.
סיר הרמן בונדי: "אני מאמין הומניסטי"
(חבר ה Royal Society ודיקן לשעבר של Churchill College Cambridge University)
גדלתי בווינה במשפחה יהודית לאדתית. אבי אהב את הפן הטכסי של הדת היהודית, כממלאת תפקיד של מלט חברתי, ואכן הנהיג בית יהודי בו יכולנו לארח את קרובינו וידידינו האורתודוכסים הרבים. מאמי רכשתי סלידה עמוקה מצרות האופקים והטענות לבלעדיות של הדת. בביתנו הדגישו מאד את חשיבותם של ערכי מוסר. אבל עד מהרה הגעתי למסקנה שגישה אתית היתה נפוצה באותה מידה גם בין הלא דתיים. בוזמנית למדתי גם לסלוד מן הדת האלטרנטיבית הכנסייה הקתולית באוסטריה, שהיתה גם דומיננטית ומאד ריאקציונית. כך שעליתי מוקדם למדי על דרך האיאמונה הדתית, אם כי בעל ערכי מוסר חזקים, ובמהרה גם נתתי ביטוי פומבי לעמדותי אלו. רק מאוחר יותר הצטרפתי לאחרים, בעלי דעות דומות, שפעלו בארגונים הומניסטיים.
דעתי היום היא, שוויכוחים על קיומו או איקיומו של אלוהים בלתימוגדר הם חסרי תכלית. מה שמפריד בינינו לבין אלו המאמינים באחת הדתות, הטוענות לתקפות אוניברסלית (כגון הנצרות והאיסלאם) היא אמונתם הבלתי מעורערת באיזו שהיא התגלות. לדעתי, הישענות טוטלית זו על כתבים מקודשים היא המקור לפשעים המחרידים שבוצעו בשם הדת (ובשם אמונות אבסולוטיות אחרות כגון הנאציזם או הקומוניזם הדוקטרינרי). כאן גם המקום לציין את החוצפה האדירה בטיעון הנפוץ בין המאמינים, שדתם היא היחידה ה"צודקת" ושדתות כל האחרים בטעות ובשקר יסודן. יש לחזור ולהעלות את הגיחוך בטענות המנוגדות של המספר הרב של דתות הטוענות כל אחת לבעלות אקסקלוסיבית על האמת היחידה. אני מתייחס להומניזם לא כאל אמונה נוספת אקסקלוסיבית, אלא כאל עמידה נחושה על הערכים המשותפים שכולנו, פחות או יותר, מסכימים להם, ונגד אמונות המפרידות בינינו. כך שאני מגדיר את עצמי כחילוני בעלהכרה, המעדיף חברה ומערכת חינוך שבהם בני כל הדתות וכל אלו שאינם דתיים יוכלו להרגיש בנוח, בתנאי שלא ינקטו באלימות ולא יחתרו לפלגנות.
תסלימה נצרין: "לא יכולתי להכריח את עצמי להיות עיוורת"
(רופאה במקצועה, שהפכה לפעילת זכויות האדם ולסופרת בעלת תהודה בינלאומית ("Shame"). היא גורשה ממולדתה, בנגלהדש האיסלמית בשל דעותיה החופשיות).
נולדתי למשפחה מוסלמית. הוכרחתי על ידי אמי לקרוא בקוראן כל בוקר, להתפלל ולצום ברמאדאן. בילדותי נלקחתי על ידי אמי לפיר, מנהיג כת דתית מוסלמית. היתה לו כת משלו שהאמינה בג'ינים ובאמונות תפלות אחרות. הפיר הכריז שנשים שהעזו לצחוק בנוכחות גברים, או שיצאו החוצה מביתן, נשבו בידי הג'ין, והוא הכה אותן בברוטאליות כדי להוציא את הג'ין מגופן. הוא גם הציג תיאור מבעית של גיהינום. כל מי שבא אליו נתן לו כסף. הפיר היה מוקף בנשים צעירות, שכל הזמן עיסו את גופו ושרתו את כל מאוויו. יום אחד הכריז הפיר שקייאמות, יום הדין שבו יבוא העולם אל קיצו, קרב, ולכן אין צורך שנשים תתחתנה. עדיף שיקריבו את עצמן לאללה.
אני נדהמתי לראות את העינויים שהפיר הפעיל על נשים כדי לגרש את הג'ין, ומנבואותיו על סוף העולם. היום המיועד הגיע, אבל העולם לא בא אל קיצו. הפיר גם עסק ב" ריפוי" אנשים חולים על ידי קריאת סורות מן הקוראן והשקייתם במים "קדושים". אבל החולים ששתו מים אלו נהיו עוד יותר חולים. גם אני עצמי טופלתי על ידי הפיר, אבל לא החלמתי ממחלתי עד שלא טופלתי על ידי אבי הרופא באמצעות רפואה מדעית.
אבי עודד אותי לרכוש השכלה חילונית. למדתי על תיאורית המפץ הגדול, האבולוציה, ומערכת השמש. התעוררו אצלי ספקות בנוגע להרפתקאות ששת הימים של אללה בהם ברא את היקום» סיפור אדם וחווה» שמשות המסתובבות סביב הארץ» והרים בצורת מסמרים שאיזנו את הארץ כדי שלא תתמוטט. אמי בקשה ממני לא לשאול שאלות בנוגע לאללה, ולהפגין אמונה עיוורת בו. אבל לא יכולתי להכריח את עצמי להיות עיוורת.
ואז התחלתי ללמוד את הקוראן במקום סתם לדקלמו מבלי להבין מאומה. מצאתי שם בולשיט גמור. הקוראן, בו מאמינים מיליוני בני אדם ברחבי תבל, דוגל בעבדות ובאישוויון בין אנשים, בו בזמן שבארצות אחרות הכירו בשוויון זכויות לנשים, ואנשים כבר הצליחו להגיע לירח. על פי הקוראן, לגברים הזכות לשאת ארבע נשים, להתגרש בקלי קלות, לקיים יחסי מין עם שפחות ולהכות את נשותיהם. על נשים להסתיר את גופן מפני שהן נתפשות כאובייקט מיני ותו לא. נשים אינן יכולות להתגרש מבעליהן, לרשת רכוש, ועדותן לא מתקבלת בבתי דין. למדתי גם שאללה צווה על מוסלמים לשנוא לאמוסלמים ולהרוג כופרים.
הגעתי למסקנה שדת כזו היא אווילית, מפני שהיא מונעת מחשבה חופשית, הגיון ורציונליות. אבי לימד אותי לסרב להאמין לכל דבר בלתיהגיוני. כך נהגתי. לא יכולתי להוסיף ולהאמין בדת, והפכתי לאתאיסטית. התחלתי לכתוב נגד הדת ונגד האמונות התפלות הקשורות בה. הותקפתי מילולית ופיזית. חרונם של הדתיים היה כה עז שנאלצתי לעזוב את ארצי.
חייתי באחת הארצות העניות בעולם. ראיתי איך הדת קידשה את העוני, ואיך שהעניים
נוצלו. נאמר שם, שהעניים נשלחו לעולם כדי להוכיח את נאמנותם לאללה באמצעות עוניים ואומללותם. לא נתקלתי במצוות דתיות הקוראות למגר את העוני. במקום זה העשירים אמורים לשמח את אללה בהגישם קורטוב של עזרה לעניים, (כדוגמת האם תרזה הקתולית). עפ"י הדת, על העניים להישאר בעוניים כדי שהעשירים יוכלו לרכוש על גבם כרטיס לגן עדן.
לכן איני יכולה להאמין באללה ולקבל את קדושתו האכזרית. מצפוני דוחף אותי להעדיף חברה המבוססת על שוויון ורציונאליות. הדת, לעומת זאת, היא הגורם לפנאטיות, שפיכות דמים, שנאה, גזענות וריב. הומניזם, לעומתה, יכול רק להפוך בני אדם ליותר הומניים, ולאפשר חיים טובים בעולמנו.
ריצ'ארד דוקינס : ראציונליסט מדעי
(פרופסור להבנת המדע באוניברסיטת אוקספורד ומחבר הספרים "The Blind Watchmaker" ו "The Selfish Gene")
יש הטוענים שהמדע יכול לענות על רבות משאלותינו, אבל אינו מסוגל לענות על כולן. נכון, אבל המשתמע מזה, כאילו דיסציפלינה אחרת כן מסוגלת לענות על כולן פשוט איננו נכון. ברור שהמדע אינו מסוגל להוכיח מה צודק ומה לא. אבל גם התיאולוגיה אינה מסוגלת לזה. פילוסופיתמוסר חילונית ורציונלית מתקרבת יותר מכל שיטה אחרת למתן תשובות תקפות ושימושיות, בגלל יכולתה להאיר את סתירותינו הפנימיות והמוסר הכפול המאפיין אותנו כבני אדם.
עם זאת המדע יכול להשיב על שאלות כגון "מה מטרת החיים? "שיש לה תשובה דארוויניסטית פשוטה ומשכנעת. אבל שאלה זו והתשובה הדארוויניסטית הנגזרת ממנה, שונה מאד מן השאלה "איזו מטרה ראויה עלי לאמץ לעצמי בחיי?" בפילוסופית החיים שלי אני דוחה במפורש את הגישה הדרוויניסטית כמורה דרך לחיים, בו בזמן שאני מעריץ אותה כהסבר למהות החיים עצמם. זה מוביל אותי לפן של ההומניזם, המדבר אלי עמוקות: אנחנו נתונים לנפשנו ביקום הענקי. האנושות אינה יכולה לצפות לעזרה כלשהי מן החוץ, ולכן עליה להישען רק על מקורותיה הנפשיים הפנימיים. כבני אנוש אינדיבידואלים עלינו לנצל את הזמן הקצר הניתן לנו עלי אדמות. עלינו לנצל את מזלנו הטוב שנולדנו לעולם הזה, כדי למלא את מוחנו המוגבל בידע ובחוכמה.
אני מודאג מן התג "הומניסט" , כשמשתמע ממנו משהו שמייחד אותנו בהיותנו בני אנוש. אבולוציה היא תהליך איטי, ואנושיות אינה תכונה המאופיינת ב"הכל או לא כלום". אנושיות היא תערובת של תכונות מורכבות, שאנשים מסוימים התברכו בהן במנת יתר מאחרים, ואפילו ליצורים לאאנושיים יש לא מעט ממנה.
הייתי מעדיף לכנות את עצמי רציונליסט מדעי בעל דאגה הומנית, המכוונת למטרות רחבות וגם צרות יותר מן האנושות. רחבות יותר מפני שאני כולל גם יצורים חיים אחרים, ובפוטנציה גם פלנטות אחרות. צרות יותר מפני שגישתי היא שלא כל בני האדם שווים.
אדוארד או. ווילסון: "בודדים ביקום"
(אדוארד או. ווילסון הינו פרופסור (בדימוס) לאנטומולוגיה באוניברסיטת הרווארד וסופר ידוע בשטח הסוציוביולוגיה).
גדלתי כבאפטיסט דרומי בסביבה שהעדיפה פירוש מילולי של הביבליה. אבל מגיל צעיר הוקסמתי גם ממדעי הטבע. כסטודנט באוניברסיטת אלאבמה התוודעתי לאבולוציה. התחוור לי שהחיים התרבו במשך מאות מיליוני שנים לא מכוח תכנון של יישות עלטבעית, אלא כשרשרת של קירבה בין מיני חיים שונים, שהתפתחה ליריעה הרחבה של שונות ביולוגית קיצונית הסובבת אותנו היום. אם, כפי שנטען על ידי המאמינים הדתיים, איזה בורא עולם אלוהי יצר את כל זה עלי אדמות משך כמה אלפי שנים ספורים, הוא כנראה גם דאג לפזר בכל פינות כדור הארץ הוכחות מסולפות לרוב, ששיכנעו מדענים להאמין בתיאוריה ההפוכה של התהוות אוטונומית של החיים. ידעתי שמשהו מאד לא בסדר עם הטיעונים הסותרים האלו. האלוהים המתואר בכתבי הקודש הוא לסירוגין רחום וזועף, דידקטי, אוהב ונוקם, אבל אף פעם לא רמאי וחומד לצון.
כעבור זמן למדתי לדעת, שהמטריאליזם המדעי מסביר הרבה מן העובדות של העולם הפיזי והביולוגי, ובפירוט מדהים, יותר טוב מאשר התיאולוגיות והמיסטיציזם של עידן הברזל, שהורישו לנו הדתות הגדולות המודרניות. הגישה המדעית מקנה לנו תמונה אפית של מקור האנושות ומשמעותה, שהיא מקיפה ביותר ולדעתי גם אצילה יותר מזה המוצע על ידי כל נביאי העולם העתיק גם יחד. המשתמע מן הגישה המדעית הוא, שאם נרצה ואם לאו, אנחנו בודדים ביקום ועלינו לשפוט ולהעריך את עצמנו ללא הישענות על איזו ישות על טבעית.
מדוע, אם כן, אני הומניסט? הרשו לי להתייחס ל "הימורו" של הפילוסוף הצרפתי מן המאה ה-17 בלייז פסקאל, שאמר: "חיו טוב אבל קבלו את האמונה הדתית. אם טעיתי באמונתי אפסיד רק מעט. אבל אם צדקתי, ארוויח חיי נצח ואת העולם הבא". אני הייתי הופך את הימורו של פסקאל על ראשו: "אם פחד, תקווה והגיון מובילים אותך לקבל את הדת, עשה כן. אבל המשך להתייחס לעולם האמיתי כאילו אין בלתו."
ארתור סי. קלארק: "ציון 6 לעשרת הדברות"
(מחבר של ספרי מדע בדיוני: 2001 - A Space Odyssey
ועתידן נודע).
הטרגדיה הגדולה ביותר בהיסטוריה של האנושות הייתה, מן הסתם, שדידת המוסר על ידי הדת. ייתכן שצירוף זה של מוסר ודת היה נחוץ כדי לאכוף התנהגות טובה על חברות פרימיטיביות, אבל צירוף זה בימינו אנו נהפך לשלילי. הדבר המחריד הוא, שדווקא כעת, שהכרחי להביא לניתוק בין השניים, מסתובבים סכלים ומטיפים לביסוס מחודש של המוסר על אמונות תפלות. כל התרבויות המודרניות היו נותנות ציון 6 לעשרת הדברות כאל מורה דרך מומלץ אך לא מחייב. אין לזה שום קשר עם אמונה בדת מסוימת.
|
.jpg){kind=small}
