מדוע לא מלמדים הומניזם - במכללות למורים ובבתי ספר?
מאת יעקב מלכין

מערכת החינוך הלא-דתית בישראל אמורה לחנך לערכים הומניסטיים. מבחינה זו היא מערכת חינוך הומניסטית יהודית בנבדל ממערכת חינוך דתית יהודית.
 צודקים הממונים על החינוך הלא דתי בישראל המכריזים כי מטרת מערכת החינוך הלא דתי    היא לא רק השכלה אלא טיפוח אמונה  והפנמה של ערכים הומניסטיים - כמחוייבות לכללי צדק אוניברסליים (קונפוציוס והלל), להגנה על זכויות כל אדם וכל עם לשויון ועצמאות - זכויות הכוללות  זכות עמנו למדינה יהודית, כמו זכותו של כל עם למדינתו הלאומית.  החינוך ההומניסטי היהודי אמור לכלול למודי ליבה המכשירים את החניכים לחיים פעילים (כצרכנים, יוצרים ומבקרים) בחברה, בכלכלה, ובתרבות העם והעולם. מכאן שעל החינוך ההומניסטי היהודי להשכיל חניכיו להכרת היהדות כתרבות של העם היהודי - כולל יצירות המייצגות תרבויותיה החילוניות והדתיות, והכרת תרבות העולם בה התפתחה תרבות עמנו, הושפעה ממנה והשפיעה עליה, ואת הזרמים ההומניסטיים שהתפתחו בתרבות המערבית בה חי רוב העם יהודי מאז המאה ה-18. 
 האמונה ההומניסטית בזכויות האדם כרוכה באמונה במחוייבות למילוי חובות החיוניות לקיום החברה והמדינה הדמוקרטית בה אנו חיים, לחוקיה ולעיקריה של מגילת העצמאות המנחים אותם, ולמחוייבות הנובעת מהיותנו חברים באנושות והיות מדינתנו חברה בחברת העמים, חתומה על מגילת זכויות האדם.  
 בכך נבדלת מטרת בתי הספר ההומניסטיים הלא דתיים  מבתי הספר הדתיים בישראל אשר מטרתם העיקרית (ולעתים הבלעדית) היא להקנות ידע הדת היהודית, תוך התעלמות מהיהדות כתרבות חילונית בה חי רוב העם היהודיבימינו.  החינוך הדתי מבקש להפנים ערכי מחוייבות לציות למיצוות  הלכה של מנהיגי הדת  היהודית - כולל המיצוות הצודקות והמיצוות הלא צודקות המצוות על ידי כל מנהיג של כל כת או תנועה דתית בשם האלוהים (כגון המיצוות המחייבות אפליית נשים, או המיצווה להשתמט ממילוי חובות הגיוס החיוני לקיומה של המדינה והחברה)
 מבחינה זו הבדיל עצמו ישעיהו לייבוביץ מהציבור ההומניסטי וטען כי אמונתו כיהודי דתי מחייבת אותו למכלול מיצוות הדת היהודית, כולל אלה המנוגדות למיצוות הומניסטיות אוניברסליות, כגון רצח אוכלוסיית עמלק (ראו מאמר ישעיהו לייבוביץ ”אינני הומניסט“ באתר זה של יהדות חופשית).
כל התלמידים בישראל מודעים לאמונות דתיות - יהודיות ולא יהודיות - המובעות בכתבים ובמעשים - מלימודי תנך,  מחשיפה לאמצעי התיקשורת בה מופיעים רבים הפועלים ומדברים בשם דת יהודית או מושלמית.
 רוב מוחלט של התלמידים, הלא-דתיים והדתיים, אינם מודעים כלל לאמונות הומניסטיות וליצירות המביעות אותן, למקורותיהם בתרבויות העתיקות (ביהדות, בתרבות יון, בתרבות הודו) ולתנועות החברתיות והתרבותיות הגדולות שעיצבו את החיים של רוב בני האדם בחברה ובתרבות המערבית החל מהמאה ה18 ובייחוד בחלקה השני של המאה ה20. 
 חינוך לערכים והפנמתם נעשה באמצעות עידוד המעורבות החברתית של חניכים בחיי החברה הסובבת את בית הספר, בםעילות מתנדבת וביוזמות המסייעות לזולת ולחברה כולה - בתנאי  שפעילויות אלה משולבות בחשיפה שיטתית , במודעות ובהתנסות חוייתית ותבונית בקליטה, ביקורת ודיון יצירות ספרות, אמנות והגות המביעות אמונות הומניסטיות, מנמקות ומבססות את הראיות שבבסיס האמונה באדם כריבון חופשי לבחור דרכו בחיים, אמונה הנובעת מאמונה בנכונות תמונת העולם המצויירת על ידי המדעים של עולם שאין לו ריבון. האמונה בריבונות האדם כרוכה, כאמור, באמונה במחוייבות לכללי צדק ומוסר אשר בזכותם קיימת החברה. 
 אמונות הומניסטיות כאלה משותפות למאמינים באי אפשרות קיומו של אלוהים או של כל יש על-טבעי (אתאיסטים), ולמאמינים בקיומה של אלוהות שאינה מיוצגת על ידי מנהיגי הדת האותודורכסית ואינה מסוגלת לצוות מיצוות לא צודקות או מיותרות להטבת חיי בני האדם. כולל: מאמינים הומניסטים באלוהות כזהה עם הטבע -  כפנתאיסטים, או אלוהות מנותקת מהעולם והאנושות - כדאיסטים, או אלוהות המוטלת בספק מוחלט שאין להתירו - כאגנוסטים.
 התוודעות ללמבחר מאלפי יצירות המביעות אמונות הומניסטיות אלה בימינו ובעבר, מגלים לכל כי כל בני האדם בעולם הם אנשים מאמינים ואין בעולם אנשים ”לא מאמינים“. 
 מודעות לאמונות ההומניסטיות, ליצירות המבססות , מנמקות ומתארות תוצאות יישומיהן, היא תנאי לקיבועה של התודעה המוסרית במחוייבות לערכי המוסר, תניא להפנמה של ערכים מוסריים והומניסטיים בתודעה .