הסתה לרצח ילדים ודין תורה – סכנות הסובלנות כלפי המסיתים בשם דין תורה יעקב מלכין
הדרישה של מנהיגי דת להחיל דין תורת הדת היהודית על כלל תושבי מדינת ישראל ולכלול אותו במערכת חוקי המדינה, התגלתה לאחרונה כאחת הסכנות החמורות ביותר המאיימות על כולנו. סכנות אלה נתגלו מחדש בימינו עם התגברות הדרישה להעמיד מעל החוק את המסיתים לרצח ילדים בשם "תורת המלך", להרשות להם לא להיענות לשומרים על חוקי הדמוקרטיה להזמינם לחקירה.
סכנה זו מחמירה ככל שגדלה הסובלנות של הציבור החילוני ונספחיו "המסורתיים" כלפי המסיתים לרצח בשם הדת היהודית, לעומת חוסר הסובלנות שלהם כלפי המסיתים לרצח בשם הדת המוסלמית. סובלנות עשויה להיות למקור פשעים חמורים נגד זכויות האדם (ראו מאמרה של שולמית אלוני ב"תרבות היהדות החילונית" וכתביה של אייאן חירסי-עלי ב"כלא הבתולים", וב"כופרת"ֶ).
בשם חופש הדיבור מבקשים רבנים אורתודוקסים – ליברלים, שמרנים, קנאים ואפילו ציונים – להגן על זכותם של מסיתים לרצח ילדים של לא יהודים לא להיענות לדרישת שומרי החוק בישראל המבקשים לחקור אותם. התירוץ לדרישה זו: הדמוקרטיה מבטיחה חופש דיבור של פרשני ההלכה הדתית.
הייתכן כי רבנים אלה מתכוונים ברצינות כי גם המסית לרצח תינוקות בגלל היותם בני עם אחר, ייהנה בדמוקרטיה של המדינה היהודית מ"חופש הדיבור"?
הייתכן שגם רבנים נאורים יגנו על זכותם של מסיתים לרצח לעמוד מעל החוק, להיות רשאים לא להיענות לדרישת המשטרה לחקור אותם גם כשהם ממליצים על ספר המסית לרצח ילדים?
אחרי יציאת הספר "תורת המלך" הקורא לרצח תינוקות וילדים שכל פשעם הוא היותם גויים תוך צידוקים בכתבי התנ"ך וההלכה קמה ברית חושך לגרש. הברית עוסקת במאבק בגזענות והעמדתם לדין של כותבי הספר ונותני ההסכמות. לקראת סיום העצרת, במהלך "שיר לשלום" הניפו במפתיע חברי הנוער העובד והלומד, השומר הצעיר והמחנות העולים שלט על הבמה (התמונה פורסמה על־ידי ברית חושך לגרש ב 31 באוקטובר 2010)
נגד חופש דיבור, שהוא הסתה לרצח, של מנהיגי דת יהודית או מוסלמית
הסתה לרצח מנוגדת מהותית לזכות החיים וחופש הדיבור. אין הסתה לרצח דומה להבעת כל דעה אחרת שאינה מנוגדת לעיקרי הצדק הגלומים בחוקי הדמוקרטיה, גם כשהם מנוגדים במפורש למצווה כלשהי מאלפי המצוות המצויות שהומצאו על ידי מנהיגי דת והמייחסים אותן לאלוהים.
הסכנה המאיימת על הדמוקרטיה ועל קיומה של מדינת ישראל היא ההסתה לרצח גויים ויהודים מפי מנהיגי דת קנאים - בדת האיסלם או בדת היהודית. על כן ניסתה הדמוקרטיה להגן על עצמה על ידי חוקים נגד חופש הדיבור כאשר משתמשים בחופש זה להסית לרצח ילדים והוריהם בגלל היותם גויים או יהודים.
אחרי רצח רבין הצביע השופט חיים כהן במאמרו "הלכות מסוכנות" (תרבות היהדות החילונית, עמ' 380-371) על הסכנה שבהסתה בשם ההלכה הדתית, המתירה לרוצחים בכוח להפוך רוצחים בפועל בשם "דין תורה".
ייחודה של היהדות כתרבות העם היהודי הוא בהתפתחותה המתמדת. מאז בית שני התפתחה ביהדות תורה שבעל פה שביקשה לתקן את המעוות והבלתי סביר שבתורה שבכתב, בצד מצוות מסוכנות ובלתי סבירות שהומצאו על ידי כמה מדובריה.
במשך אלפיים שנה התמודדות מנהיגי קהילות יהודיות שונות עם חוקי ההלכה, פרשו ושינו אותם ב"שאלות ותשובות" ובפסקי בתי הדין הקהילתיים.
באמצע המאה העשרים החל עוד שלב בהתפתחותה של היהדות כתרבות: ייסוד מדינה יהודית דמוקרטית המבדילה בין חוקי המדינה המבוססים על עיקרי זכויות האדם וכללי הצדק האוניברסאלי, לבין חוקי הדת היהודית - על כל זרמיה ותת-זרמיה, כיתותיה ותנועותיה ההלכתיות וההלכתיות פחות.
הפרדה זו בין דיני המדינה המחייבים את הכול לבין "דין תורה", הכולל דינים המנוגדים לחוקי המדינה, היא חיונית לקיומה של החברה הישראלית והדמוקרטיה שבלעדיה אין לה קיום או הצדקה בעיני רוב תושביה.
על אף הפשרות שהממשלה בישראל התפשרה עם השריעה המוסלמית ועם ההלכה היהודית בתחום שיפוטם של בתי הדין הדתיים, הצלחנו לשמור עד היום על החלת חוקי המדינה הדמוקרטית המבטיחה זכויות אדם ומחייבת כל אדם לציית לחוקי המדינה הדמוקרטית, גם אם הוא נשיא, פרופסור, רב, או מנקה רחובות.
הסכנה הטמונה בחזון שר המשפטים הדתי של ישראל שערוריית ההסתה לרצח ילדים וגויים בספר "תורת המלך" וההמלצות שהמליצו עליו רבנים, מזכירה לנו כי אין זו תופעה
בודדת וחריגה. היא מהווה חלק מתהליך זוחל של ניסיונות השתלטות מנהיגים דתיים על המציאות המשפטית בישראל.
אותה שנה שבה הופיע הספר "תורת המלך" גילה גם שר המשפטים הדתי של ישראל את חזון "דין תורה" אשר ראוי לדעתו כי ישפיע או ייכלל בחוקותיה של מדינת ישראל.
עמדה זו מנוגדת לא רק לדמוקרטיה אלא למהלך ההיסטורי של התפתחות היהדות כפי שהיא מיוצגת בייסודה והתפתחותה של המדינה היהודית הרביעית בתולדות העם.
בשלוש המדינות היהודיות הקודמות התנהל מאבק בין הכהונה לבין הנבואה, בין המלוכה שהיתה גם הכהונה לבין מייסדי הזרם הרבני שהיוו אופוזיציה שלה, במדינה היהודית הרביעית - הפרידה החברה הישראלית הדמוקרטית את חוקיה ומשפטיה מחוקי ההלכה הדתית, לבד מהתחום שהשאירה בידי שופטי השריעה המוסלמית וההלכה הרבנית האורתודוקסית.
בזכות הפרדה זו יכלה החברה הישראלית לאחד בתוכה רוב של יהודים החיים באורח חיים חילוני, תוך התעלמות מרוב מצוות הדת או כולן, יחד עם מיעוטים דתיים ברמות שונות של קיצוניות וקנאות או רפורמיות ונאורות.
האחדות של העם בישראל מותנית בהפרדה בין חוקי המדינה ל"דין תורה". על כן מסוכן כל כך חזון "דין תורה" שיכפה עצמו על חוקיה של המדינה היהודית. במקרה כזה תפסיק המדינה להיות דמוקרטית ועד מהרה תפסיק גם להיות יהודית - כאשר כל מי שאינו יכול לחיות עם ההלכות המסוכנות הכלולות בדין יאלץ לעזוב אותה.
פרשת "תורת המלך" והתרת ההסתה לרצח גויים וילדיהם, פרשת ההגנה על זכותם של רבנים להיות מחוץ לחוק ולא להיענות לדרישת המשטרה אפילו להיחקר על פשעיהם, מדגימה את גודל הסכנה שבחזון "דין תורה" המקנן כנראה בלבות דתיים רבים, והובעו על ידי שר המשפטים האמור לייצג לא רק את חוקי ישראל אלא גם את חזון המדינה היהודית כפי שנוסח ונחתם על ידי חילונים ודתיים ב"מגילת העצמאות" בעת ייסוד המדינה.
יעקב מלכין
ירושלים, פברואר 2011.
.jpg){kind=small}
