לוי יצחק הירושלמי - הכיפה השלטת, קו אדום, הוצ' הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1997, 238 עמ'.
מגמות ההשתלטות הזוחלת של העדה החרדית על החברה הישראלית, ומאמציה להנהגת דרך חיים חרדית הלכתית במדינה כולה, וההקצנה ההולכת וגוברת של המחנה הדתי­לאומי, מעסיקות מזה  זמן רב את דעת הקהל הישראלית, ויוצרות עימות מחריף והולך בין חילונים לבין חרדים בתחומים פוליטיים, משפטיים ואזרחיים. עימות זה יוצא מפעם לפעם לרחוב ומסעיר את הרוחות בשני המחנות. הציונות הדתית נמצאת בעמדת ביניים, אבל המגמה הכללית מורה על התחרדות גוברת במחנה זה.
ספרו של לוי יצחק הירושלמי עוסק באותו נושא מנקודת ראות עיתונאית מובהקת. הוא מתאר את תהליכי ההקצנה ועלייתה של הקנאות הדתית בחברה החרדית, המבקשת להשליט את "תורת ישראל השלמה" ואת תנועתם של הדתיים הלאומיים, מהעמדות המתונות של שנות הארבעים והחמישים אל הקיצוניות הלאומנית, כשמטרתם היא "ארץ ישראל השלמה". ספרו של הירושלמי מתאר את מקורותיהם האידיאולוגיים והפוליטיים של תהליכים אלה בהתפתחותם העכשווית. הוא עומד על הגישה האנטי­ציונית המובהקת, שהיא אידיאולוגיה המונחת בבסיסן של התנועות החרדיות, ועל הרעיון המשיחי שהזין את הציונות הדתית מראשיתה.  הוא בוחן את המשמעויות הצפונות בהם לעתידה של החברה הישראלית, וכל זאת במידה ראויה לשבח של אחריות עיתונאית ואמינות גבוהה. מוזר שספר זה, ובמיוחד המסר הקשה מאין כמותו שהוא נושא, לא זכו לתשומת הלב שהם ראויים לה.
אשר כהן - הטלית והדגל, הציונות הדתית וחזון מדינת התורה בימי ראשית המדינה. הוצ' יד בן­צבי, ירושלים תשנ"ח, (1998), 174 עמ'.
רעיון "מדינת התורה" היה חזון מרכזי בתנועה הדתית­לאומית בשנותיה הראשונות של המדינה. נושאיו של רעיון זה ראו בו תשובה לקרע שבין היהדות הציונית החילונית, לבין היהדות הדתית האנטי­ציונית. "גשר" מחבר בין שתי התפיסות, שיביא לאחדות הנכספת בעם, ויותר מזה ייתן תשובה למתח שבתוך התנועה עצמה בין התפיסה ההלכתית המחמירה, המסורתית, לבין התפיסה הממלכתית­דמוקרטית, המתחייבת ממעמדה של המדינה בעולם המודרני. רעיון זה ננטש בעקבות דעיכתו בעימות עם המציאות החילונית והממלכתית, שהתגבשה בעשור הראשון לקיומה של המדינה, לטובת גישה של פרגמטיזם פוליטי. הציונות הדתית ממשיכה להתחבט בבעיות הנובעות מהכפילות שבין התפיסה הדתית הלכתית, למחויבות האזרחית למדינת ישראל כמדינת חוק עד היום.
חזון "מדינת התורה", שורשיו וגלגוליו, המאבקים האידיאולוגיים והפוליטיים שהביאו לעלייתו ולשקיעתו, מתוארים בהרחבה ובעומק רב בספרו של אשר כהן, הטלית והדגל, המבוסס על עבודת מחקר לתואר דוקטור באוניברסיטת בר­אילן. לצד תיאור המאבק על רעיון "מדינת התורה", פורש הספר בהרחבה את סיפורה של הציונות הדתית על האידיאולוגיות השונות המכוונות את דרכה, בעיותיה הפוליטיות ומאבקיה עד היום הזה. 
אביעזר רביצקי - דת ומדינה במחשבת ישראל:  דגמים של איחוד, הפרדה התנגשות או כפיפות. הספריה לדמוקרטיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים  1998. 148 עמ'. 
שאלת יחסה של הדת למדינה מוצגת לעיתים קרובות כשאלה סימטרית ליחסי דת ומדינה. למעשה, יחסה של המדינה הדמוקרטית לדת הוא ברור וחד משמעי, אם כי יש לו פנים רבות: הדת היא עניינם של הפרט או של הקהילה, היא כפופה לחוקי המדינה, חופש הדת והפולחן הדתי מעוגן בחוק, ומובטח לכל במסגרת החוק. הבעייתיות היא בשאלת יחסה של הדת למדינה. הדת, כל דת, רואה את עצמה עליונה על המדינה החילונית, ומבקשת לכופף את השלטון למרותם של ראשי הדת. מלחמות רבות נערכו בנושא זה. גם הדת היהודית רואה את המדינה היהודית המתוקנת, האידיאלית, כ"מדינת הלכה", בה מאוחדת הדת עם המדינה.
הניגוד שבין התפיסה הדמוקרטית לבין התפיסה הדתית מהווה בעיה לציונות הדתית, שנפתרת בדרכים פרגמטיות שונות. פרופסור רביצקי מעלה בספרו אפשרויות מגוונות  לפתרון בעיה זו, בהסתמך על הגותם של הפילוסופים הגדולים של ימי הביניים.  בנספח מביא רביצקי גם את תפיסתו המודרנית של שפינוזה, הכופפת את הדת למרותו של השלטון הדמוקרטי החופשי, על יסודות התבונה. התפיסות השונות המתוארות בספר מחוזקות באסופות של מקורות, טקסטים נבחרים מכתביהם של ההוגים הנדונים, לתועלתו הרבה של הקורא.
אליעזר שביד - נביאים לעמם ולאנושות, נבואה ונביאים בהגות היהודית של המאה העשרים, הוצ' מגנס, האונ' העברית. ירושלים, תשנ"ט, 264 עמ'.
הנבואה נחתמה, כידוע, עם חורבן בית שני, ובמשך הדורות הרבים לאחר מכן, לא תורת הנביאים היתה זו שעמדה במרכזה של ההוויה היהודית, בבחינת נוכחות תרבותית של יום יום, אלא ההלכה. תנועת ההשכלה העמידה את תורת הנביאים על מקומה המרכזי בתפיסת היהדות שלה, כעקרון מוסרי, ויותר מזה ­ כנושא של יעוד, שליחותו של עם ישראל בין האומות. בסוף המאה הי"ט קרסה תנועת ההשכלה, בעקבות "משבר ההומניזם" ותחושה כללית של אסון לאומי גדול המאיים על העם היהודי. תנועות מודרניות, שנשאו בדרך זו או אחרת את חזון ההשכלה, העלו פתרונות חדשים לבעיית היהודים ­ רפורמה דתית וחברתית, סוציאליזם עם אוטונומיה לאומית תרבותית, ולאומיות טריטוריאלית.
פרופ' שביד מראה בספרו החדש, שמנהיגיהן הרוחניים של תנועות אלה, הוגים ומשוררים כאחד, תפסו מעמד של "נבואה", שליחות אלוהית או חילונית, שבאה להזהיר מפני חורבן, ולהורות דרכי גאולה והתחדשות, להגשמת ייעודו של עם ישראל בחזון של צדק, חרות ושלום. ספרו של שביד מתעד את הגותם של עשרה מן הבולטים שביוצריה של התרבות היהודית של ראשית המאה, שראו במידה זו או אחרת את הגותם כ"שליחות נבואית": הרמן כהן, אחד העם, מ"י ברדיצ'בסקי, ח"נ ביאליק, פרנץ רוזנצוויג, א"ד גורדון, מרטין בובר, הראי"ה קוק, ליאו בק וא"י השל. עיקרי הגותם אכן נפרשת כאן בידע, בעמקנות ובבהירות רבה, כל אלה ­ ברצף כרונולוגי, המציג את התפתחותה של המחשבה היהודית ופרישתה הרחבה, בתקופה רבת חשיבות מאין כמוה בתולדותיה של התרבות היהודית. הרעיון הנבואי שמראה שביד בבסיסה של הגותם, מקשר את תפיסותיהם השונות ואף מנוגדות זו לזו. אפשר שהמושג "נבואה"  נמתח מעט בהבנתו, לגבי אי אלה מההוגים המתוארים בספר.  
Free Judaism and Religion in Israel .Editor: Prof. Yaakov Malkin Translation: Nahum Steigman.
Judaism & Milan Press Jerusalem, (1999)
בעיותיה של החברה הישראלית בכל הקשור ביחסי דתיים וחילונים; יחסה של הדת למדינה; הגדרתה הבעייתית של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; ותפיסות חדשות ביהדות ימינו הם הנושאים בהם עוסק הקובץ "יהדות חופשית בישראל", בעריכתו של פרופ' יעקב מלכין. הקובץ מכיל מאמרים ומסות שנדפסו ברבעון "יהדות חופשית", בתרגום לאנגלית.
הקובץ פותח בדבריו של שרווין ט' ויין, יו"ר התנועה הבינלאומית ליהדות חילונית הומניסטית. הוא מציג את היהדות החילונית הומניסטית כאלטרנטיבה חשובה בחיים היהודיים, ובהגדרה לא דתית לזהות יהודית. מסת מבוא של יעקב מלכין שואלת  על ערכי מוסר בחינוך החילוני והדתי בישראל, לנוכח רצח רבין.  אליעזר שביד חוזר לשאלת דמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וטוען, שקיומה של מדינת ישראל לא יהיה אפשרי בלא שתהיה יהודית ודמוקרטית כאחד. השופט חיים כהן עומד על הסכנות שבהעמדת ההלכה מעל לחוק. ואילו נפתלי רותנברג מציע לעיין בעמדתה של ההלכה לגבי סמכותה ותפקידיה בקהילה היהודית, עמדה שנוגדת את הרעיון של "מדינת הלכה". עירד מלכין מצביע על שינויים בתפיסת היהדות במפלגות הדתיות בישראל, לאחר התעצמותן המדינית. אברהם וולפנזון סוקר את הרעיון המשיחי בגלגוליו השונים, דתיים וחילוניים. גם אורי בן­צבי בודק את מקורות כוחן של המפלגות הדתיות. יוסף גואל עוסק בקיצה של הברית ההיסטורית שבין המפלגות החילוניות והדתיות לאחר רצח רבין.
א"ב יהושע מעלה את השאלות של יחסי דתיים וחילונים, שעשויות להעסיק אותנו אחר יבוא השלום עם ארצות ערב, ויאיר צבן מציע את התרבות העברית החדשה כבסיס לזהות יהודית חילונית. חיים כהן רואה באלוהים "פיקציה משפטית", ורחל אליאור סוקרת את השינויים בתפיסת אלוהים במחשבה היהודית. יעקב כהן מציע גישה חדשה למושג האלוהים, ויעקב מלכין מציג את אלוהים כ"גיבור ספרותי". שניאור עינם מסמן את הזהות היהודית בשלושה מעגלים קונצנטריים: המעגל ההומניסטי, היהודי  והציוני. פליקס פוזן מעלה את הצורך הדחוף ב"ישיבה חילונית". ישעיהו לייבוביץ טוען שהוא איננו הומניסט, ומסביר מדוע אין הוא יכול לקבל את היהדות המוגדרת כ"הומניזם", אורי רפ משיב, שהגדרתו של לייבוביץ את ההומניזם אינה נכונה, ואם נגדיר אותה אחרת, ימצא לייבוביץ את עצמו בתוכה. יהודה באואר מסביר את הצורך ביהדות חילונית כאופציה המאפשרת ליהודי התפוצות הלא דתיים להגדיר את עצמם כיהודים.
הקובץ העשיר נחתם במאמרו של יעקב מלכין על פעילותה של המכללה ליהדות פלורליסטית בישראל.