שאלת השאלות העומדת בפני כולנו היא מה צריך ומה אפשר לעשות למען חינוך ממלכתי הומניסטי במדינת ישראל. ברור שהשאלה קשה. לא אנסה לענות עליה, בעיקר כי אין לי בינתיים תשובה פשוטה וקצרה. במקום זאת, אנסה לתאר מנקודת מבט עם פרספקטיבה, את מהותו של המאבק ואשתדל למקם אותו על מפת החברה והתרבות הישראלית והעולמית.
את האוניברסליות והבינלאומיות של המאבק. אפשר להמחיש בעזרת איור 1. זהו מצג גרפי שפורסם בשנת 1994 בעלון של חברת ה"בריאה"  (Creation Society) בפיטסבורג, פנסילבניה. בציור נראה עץ האבולוציה הביולוגית הצומח על הקרקע הארורה של כפירה וחוסר אמונה. עץ טמא זה מוציא פרות באושים המזהמים ומחליאים את הערכים והמוסדות הנעלים של החברה כגון, רפואה, כלכלה, אומנות, דת, ממשלה, מוזיקה, עסקים וכו. רשימת הפרות הרעי לים של עץ האבולוציה מגוונת למדי, והיא עדות מעניינת על עולם המוסר והתרבות של מפרסמי האיור. היא כוללת בין השאר: אלכוהוליזם, הפלות, הומוסקסואליות, התאבדות, חינוך מיני, הנדסה גנטית, טרוריזם, סוציאליזם והומניזם.
תהליך מואץ של נסיגת ההומניזם בישראל
למרות שהאיור עשוי להראות כאנקדוטה, הופעתו בפרסום פומבי בעיר מרכזית בארה"ב מעידה על מגמה של עוינות להומניזם ועל מאבק באידיאלים ובתפישת העולם שההומניזם מייצג. נראה שלקראת סוף המאה העשרים מגמה כזאת מרימה ראש בארה"ב. תנופה מחודשת במלחמה נגד ההומניזם, נגד הרציונליזם ונגד תהליך החשיבה האנושית בכלל, מתחוללת למעשה בכל החברה המערבית. במלחמה זו הצד ההומניסטי נמצא בשנים האחרונות בנסיגה, לאחר כשתי מאות שנים שבהם נחל הישגים. בישראל היו להומניזם, לרציונליזם ולליברליזם הישגים מרשימים של ממש במאה השנים האחרונות והם למעשה היו ביסוד הצלחת המפעל הציוני. כמו בכל העולם המערבי, גם בישראל הצד ההומני­מדעי נוחל עתה מפלות. יתר על כן, בישראל של 20 השנים האחרונות, ובפרט ב-3 שנים האחרונות, נסיגת ההומניזם נראית כמתרחשת בקצב יותר מואץ מאשר במדינות מערביות אחרות.
מאבק בין ההומניזם לבין מתנגדיו ואויביו מתנהל בתוך כל חברה, למעשה ב תוך כל קבוצת אנשים. קשה לתת הגדרה מדויקת של מושג ההומניזם ועוד יותר קשה למדוד אותו. במוסר, בתרבות ובפוליטיקה קיים רצף של אידיאלים ותפישות עולם, בין כאלה שקל לאפיינם כהומניסטיים לבין עמדות אנטי הומניסטיות מובהקות. למרות העדר הגדרה מדויקת של הומניזם ולמרות אפשרות הקיום של מקרי גבול רבים, לא קשה לזהות בפוליטיקה, באתיקה ובמוסר הציבורי של כמעט כל חברה, שני מחנות הנבדלים זה מזה באופן ברור למדי. דגלו של המחנה האחד הוא ההומניזם בעוד שהמחנה השני דוגל באידיאלים שלמענם מותר, ואולי אף רצוי לדכא את חרות הפרט. ניתן לומר שעולם החברה והרוח של כל חברה מתחלק כדיכוטומיה בין הומניזם לדיכוי הפרט. חלק גדול מהפעילות הפוליטית, מהעבודה העיתונאית ומחיי הרוח בכלל, אינו אלא מאבק בין שני הקטבים של דיכוטומיה זאת.
בעולם הרוח של חברות אנושיות, וכמובן גם בישראל, אפשר לזהות גם חלוקות אחרות, על פי דיכוטומיות שונות. למשל, דיכוטומיה שזוכה לתשומת לב רבה בחברה הישראלית היא החלוקה של דת מול חילוניות. דיכוטומיות חשובות אחרות הן ליברליזם מול פשיזם, חשיבה מדעית ספקנית מול וודאות אמונית, או אוניברסליות מול לאומנות. למרות שקיימת חפיפה לא מעטה בין מחנות בדיכוטומיות השונות, אין הן זהות זו לזו. לדוגמא, החלוקה דתחילוניות אינה זהה לדיכוטומיה הומניזםדיכוי פרט, למרות שהעמדה הדתית בדיכוטומיה הראשונה מביאה הרבה בני אדם, אולי את רובם, להשתייך באופן ברור למחנה האנטי הומניסטי בדיכוטומיה השניה.
אפשר להציג באופן סמלי את הדיכוטומיות השונות בעזרת מצג גרפי. בהצגה כזאת הנראית באיור 2, עולם הרוח, הפוליטיקה והתרבות של החברה מיוצג ע"י משולש. למה דווקא משולש? זאת יתברר בהמשך. האיור מראה 3 חלוקות שונות של עולם הרוח, על פי 3 מהדיכוטומיות שהזכרנו. בציור באה לידי ביטוי העובדה שהדיכוטומיות אינן חופפות. גם מקומו בחברה של קוו החזית במאבק התמידי בין שני הקטבים שונה בדיכוטומיות השונות. לעומת זאת האיור הסטטי כמובן שאינו מציג את העובדה המכרעת שמיקומו של קוו החזית בכל דיכוטומיה יכול להשתנות, ובדרך כלל הוא אכן משתנה עם הזמן.
מאבק על קודקוד האמת
אין כנראה חברה אנושית שפטורה מדיכוטומיות אלה, ואין מדינה או התאגדות חברתית אחרת של בני אדם שבהן לא קיים מאבק מתמיד בין שני הצדדים של רוב דיכוטומיות אלה. ההבדל בין מדינות שונות הוא ביחסי הגודל והמשקל של שני המחנות הנאבקים משני צדי המתרס בכל דיכוטומיה, והיכן במשולש עובר קוו החזית של המאבק הנצחי הזה. בישראל המחנה האנטי הומניסטי והאנטי מדעי גדול מאוד, והוא אף קולני וכוחני. הבדל מהותי שמייחד את ישראל מארצות המערב הנאורות הוא בעובדה שבשנים האחרונות הממשלה נמצאת בטריטוריה של המחנה האנטי הומניסטי. המאבק של ח.מ.ה., ביחד עם קבוצות וארגונים אחרים בחברה הישראלית הוא מאמץ להרחיב את הטריטוריה שבידי המחנה ההומניסטי, בתחום הקרב על נפשם וליבם של בני הנוער. ילדים ואנשים צעירים מצויים בשלב הקריטי בחיים שבו בני אדם קובעים את השתייכותם לאחד משני הקטבים של כל דיכוטומיה. מפלה או כשלון בקטע זה של החזית הם בכייה לדורות, פשוטו כמשמעו.
 ישנה צורה סמלית אחרת להצגת המאבקים המתחוללים בעולם הרוח של המדינה, השונה במקצת מן התמונה של משולש שמתחלק באופן דיכוטומי לאורך קו חזית בין שני אזורים נבדלים ומנוגדים. צורת המשולש נבחרה כמייצגת גרפית של עולם הרוח על סמך מאמרו הידוע של רבן שמעון בן גמליאל בפרקי אבות (פרק א משנה יז): "על שלשה דברים העולם עומד, על הדין, ועל האמת ועל השלום". כבדרך אגב כדאי לשים לב לעובדה שיסודות העולם על פי אחד מגדולי התנאים, נשיא ישראל ואב בית הדין בשיא תקופת המשנה, אינם כוללים שום אלמנט "יהודי" ספציפי או עקרון דתי. אפילו אלוהים או האמונה בו אינם מיסודות העולם.
את המאבק המתחולל כיום בעולם הרוח הישראלי אפשר לראות כקרב על שלושת קדקודי המשולש, על שלושת היסודות שעליהם עומד עולם זה, על פי שמעון בן גמליאל. איור 3 הוא מצג גרפי של תאור כזה של המאבק. לאחרונה ראינו במדינה ביטויים מפחידים של ההסתערות על קודקוד הדין, בצורת הפגנות, ביטויי שטנה ואיומים כלפי שופטים וכנגד כלל מערכת המשפט בישראל. קודקוד השלום עומד במדינת ישראל תחת מתקפות קשות שנמשכות כידוע כבר עשרות שנים. והמלחמה על האמת גם היא מתחוללת בעוז. הארגונים ההומניסטיים ניצבים כיום באחד המוקדים הרגישים והאסטרטגיים של המאבק על קדקוד האמת. גם כאן, הקרב על מוחם של ילדים ועל הקריטריונים שיאמצו להם בני הנוער להכרת אמיתות בעולם הוא אולי המאבק העיקרי. מכאן החשיבות והמשקל הרב של פעולות ח.מ.ה. ויתר הלוחמים במחנה החינוך ההומניסטי, ולכן אין גם כל מליצה באמירה שמאבק זה. הוא השתתפות פעילה וחשובה בעיצוב פני מדינת ישראל, ובקביעת פרצופה המוסרי, האינטלקטואלי והתרבותי בעתיד הלא רחוק.