הודו ותורכיה ממודל לחיקוי ישראל מנסה במשך שנים להידמות למתוקנות שבמדינות המערב. היומרה הבןגוריוניסטית מראשית שנות המדינה להיות אור לגויים נמוגה מזמן ותחתיה נותרה רק השאיפה להיות נורמליים להדמות לאחרים. אצל רבים מאיתנו אמריקה היא מושא לחיקוי במגוון של תחומים- אורחות חיים לבוש פרסום תקשורת. דמויות כמדונה מייקל ג'ורדן, ג'רי סינפלד הם גיבורי תרבות אצלנו כמעט כמו אצל האמריקאים. אולם לאחרונה אני מוצא עצמי לוטש עיניים בקנאה דווקא לעברן של שתי מדינות שונות לחלוטין הקשורות אצל רבים מאיתנו עם דימוי של עוני פיגור תרבותי ומצוקות כלכליות. כוונתי להודו ולתורכיה. לשתי המדינות מסורת דתית ארוכה. בשתי המדינות יש משקל רב לכוחות הפונדמנטליסטים. בשתי המדינות מצויות שאלות של דת מול מדינה מודרניזם מול פונדמנטליזם קידמה מול שמרנות במרכז ההוויה הציבורית. בשתי המדינות יש לשאלות של דת ואמונה חשיבות עצומה והן מהוות נושאים מרכזיים במערכות הבחירות ובעיצוב הנוף הפוליטי. בשתי המדינות מתקיים מאבק רצוף נחוש ועקשני של הכוחות החילוניים כנגד הפונדמנטליזם הדתי.
בנאום ההכתרה שלו בפרלמנט ההודי הכריז לפני מספר שנים ראש הממשלה הנבחר כי משימתו החשובה ביותר היא לשמור על צביונה החילוני של ארצו. ראש ממשלת תורכיה הכריזה לפני שנתיים כי החילוניות היא נשמת אפה של ארצה וכל מי שחפץ בחרות חייב להתייצב להגנתה מול הכוחות המאיימים לחסלה. בהודו פועלות מספר תנועות הומניסטיות המטפחות את תפיסת העולם החילונית. חברים בהן מיליוני אנשים. בתורכיה רעדו אמות הסיפים כאשר נדמה היה בשנים האחרונות שהמפלגה האיסלאמית מאיימת על ההגמוניה החילונית השלטת במדינה מאז מהפכת אתאטורק בראשית המאה.
שתי המדינות כמונו נולדו במאה העשרים מתוך מאבק קשה במורשת דתית מגבילה ומחניקה. שתיהן הבינו כי החילוניות היא כרטיס כניסה לעולם המודרני הסיכוי היחיד לקידמה לחיסול הפיגור והנחשלות הדרך היחידה להשתלבות ממשית בחברה המפותחת שמסביב. בהרבה מובנים ישראל מתקדמת יותר פתוחה יותר חופשיה יותר מארצות אלו. אולם ראוי היה שלפחות בתחום אחד נלמד ונחקה אותן- בהפנמת ההכרה כי החילוניות היא ערך שיש להאבק עליו ולשמרו בכל מחיר.
יהודה באואר חלוץ ונביא
ביום העצמאות האחרון העניקה מדינת ישראל את החשוב בפרסיה לפרופ' יהודה באואר. הפרס ניתן לו על עבודתו החשובה בתחום חקר השואה.
בנימוקים של הועדה שהחליטה על חלוקת הפרס חסר תחום אחד חשוב ביותר שבו יש ליהודה באואר זכות ראשונים. באואר הוא מהוגיה יוצריה ובמשך שנים רבות אף מנהיגה של התנועה ליהדות הומניסטית חילונית בישראל.
בשנת 1984 הוא חבר יחד עם מספר אישים וחברים מירושלים תל אביב חיפה ומהתנועה הקיבוצית להקמת גוף ציבורי עלמפלגתי ששם לו למטרה להשריש את תפיסת העולם ההומניסטיתחילונית כפן מרכזי ביהדות ימינו. במשך שנים היה הקטר שפעל הניע הוביל והתווה משנה חינוכית שנהיתה מסד ליהדות החילונית בישראל.
ליהודה באואר שמור מקום של כבוד בין חשובי חוקרי השואה בארץ ובעולם. בתחום ההתארגנות של היהדות החילונית הוא חלוץ ונביא.
כמה עולים לנו החרדים?
בסידרת כתבות שמפרסם שחר אילן בעיתון "הארץ" בחודשים האחרונים מובאים פרטים מדהימים על עלותו של הציבור החרדי למשק ולחברה הישראלית. החומר המפורט בכתבות מבוסס על איסוף נתונים של המחבר וכן על מחקרים אקדמיים של פרופ' אלי ברמן ופרופ' רות קלינוב מהאוניברסיטה העברית וד"ר אלי דאהן ממכון ירושלים. להלן כמה מספרים מאלפים מסידרת המאמרים. עלות כלכלית
הממשלה מממנת למשפחה חרדית בה יש 10 ילדים הגבר אברך ב'כולל' והאישה אינה עובדת סל הנחות והטבות בשווי
17,000 ש"ח.
הסל כולל בין השאר-
650 ש"ח כקצבת 'כולל'.
1,000 ש"ח עבור הבטחת הכנסה הניתנת ל9,000- אברכים.
150 ש"ח שהם 70% הנחה בתשלום ארנונה.
900 ש"ח הנחה על תשלום למעונות יום.
1,550 ש"ח תשלום עבור פנימיות לילדים.
350 ש"ח עבור ביטוח לאומי וביטוח בריאות.
5,600 ש"ח עבור קיצבת ילדים.
600 ש"ח עבור תשלום שכר דירה.
מערכת התמיכות בתלמידי ישיבות הופכת את היציאה לעבודה לבלתי משתלמת. ככל שהאברך נמצא יותר זמן ב'כולל' הוא צובר יותר הטבות ומשתלם לו פחות לצאת לעבודה. למעשה מי שבוחר לצאת לעבוד מאבד אוטומטית תמיכות והקצבות בשווי של אלפי שקלים. ילודה ממצאי המחקרים מראים כי בעשור האחרון ישנו גידול של 15% בילודה במיגזר החרדי.
הממוצע במשפחה חרדית הוא 6.9 ילדים במשפחה לעומת 2.6 במשפחה חילונית.
נמצא שהחברה החרדית מכפילה עצמה כל 18 שנים.
גם כאן יהיו רבים שינודו בראשם ויאמרו מי בכלל רוצה 7 ילדים במשפחה. ובכן נמצא כי מלבד לחצים חברתיים המאפיינים חברה זו הולדת ילדים הינה הדרך הקלה ביותר להגדיל את הכנסות המשפחה. לכל צעיר יש אינטרס להתחתן מוקדם ולהוליד מהר ככל האפשר לפחות 3-2 ילדים כדי לקבל שחרור מחובת שירות צבאי.
הנה המפתח להבנת התופעה- בניגוד לכל הגיון בחברה החרדית איעבודה והרבה ילדים משמעם יותר הכנסות. עבודה
67% מהגברים החרדיים מעדיפים ללמוד בישיבה במקום לעבוד. גבר חרדי ממוצע לומד מגיל 6 עד 42 ולמעשה לא יצטרף לעולם למעגל כלשהו של עבודה. לעומת 60.2% מהגברים החילוניים העובדים עבודה מלאה עובדים רק 31% מהגברים החרדיים. בירושלים הפער גדול יותר רק 17.2% מהגברים הם גם מפרנסים.
.jpg){kind=small}
