טדי קולק: ירושלים מוזאיקה של תרבויות
מתוך ראיון עם יעקב מלכין בשנת 1984

בשנת 2000 ימלאו 3000 שנה מאז דוד הפך את ירושלים לבירת הממלכה היהודית . אני חושב שירושלים היתה קדושה  ליהודים גם בתקופות בהן הם נעדרו ממנה בזמים שגורשו ממנה, או בהם נאסרה כניסתם לירושלים, אך ירושלים היתה תמיד קדושה ליהודים.
 ....אינני מאמין כי משא ומתן לשלום קרוב, מה שאנו יכולים להשיג בעיר הזאת - הוא לשמור על שלום בירושלים במובן המילולי של המילה: לשמור שלא יהיו בה התנגשויות, שלא יהיה בה דבר אשר יחמיר את המצב במזרח התיכון. בזה הצלחנו במידה רבה. הרעיון שלנו הוא לאפשר לכולם לחיות ולעבוד בה בנפרד.
 ... לפני 17 שנים, כשהעיר אוחדה,   נבאו הכל כי יהיו בה התנגשויות רבות. מאז היו התנגשויות בערים אירופאיות מאמסטרדם לציריך, וכמובן בבלפאסט, מיאמי ובוסטון ולוס אמג‘לס.  אך בירושלים לא היו התנגשויות. היו התקפות טרור שבוצעו על ידי יחידים - אך בעיקר התקפות מיובאות, מחוץ לירושלים.

 ...בתוך החומה העתיקה היו בירושלים רובעים נפרדים: הרובע הנוצרי, הארמני, היווני, האתיופי, הקופטי, המושלמי, היהודי, וכד‘. היחסים ביניהם היו טובים, יותר או פחות בתקופות שונות, במשך מאות שנים. אנחנו ממשיכים במסורת זאת.
 ירושלים אינה כור היתוך, אנחנו לא מנסים לעשות גולאש מכולם, זו מוזאיקה של תרבויות וציויליזציות שונות,  החיות יחד בעיר אחת.
 את המצב הזה אנו מבקשים לשמר וזה יהיה גם אופיה של ירושלים בעתיד.  אינני חושב שהכל יתמזגו וידברו פתאום אספרנטו, כל אדם יודע מדוע ירושלים קדושה לו ולמה הוא אוהב את העיר הזאת .
 “ שאלו שלום ירושלים“ הוא אחד הפסוקים החשובים ביותר בכתובים. אנחנו מנסים לפעול למען הגשמת אידיאל זה.

 התחלתי להתענין בירושלים בשנות הארבעים המוקדמות כשבאתי לארץ הזאת. התחלתי לאסוף ספרים ומפות, אבל העניין האמיתי של בירושלים התחיל כשנעשיתי ראש העיר, בטעות. נעשיתי ראש עיר מסיבות שלא היו להן קשר לירושליןם. מסיבות פוליטיות רציתי לתמוך בבן גוריון על כן עמדתי לבחירות כנציג מפלגתו, ללא סיכויים רבים להבחר, אך נבחרתי. וכשהעיר אוחדה  זמן קצר אחר כך זה התגלה למשרה מרגשת עד מאד.
 הצבא איחד ירושלים וזהו. ישבתי בחדר הזה ולפתע היינו צריכים להחליט מה לעשות עם כל מה שהיה בה. באינטואיציה , ובעזרת ניתוח מפורט של הנסיבות , קבלנו החלטות נכונות: לשמור על ירושלים  ולשקם אותה.
   ירושלים הוזנחה במשך אלפיים שנה ועכשיו, כשבעלי הבית חזרו אליה היה עלינו להחזיר לה את דמותה. ניסינו לתת שירותים שוים לכל, אך לא השגינו בתחום זה אינם שלמים, אבנושאים בסיסיים התקדמנו - כמו מים , דרכים וחינוך. אנחנו עומדים על חובת מסים שוים.
   יש עדין דברים צורמים ובעייתים רבים. למשל - לפי התקנות של משרד הבריאות הישראלי חנות חייבת להיות בגובה שני מטר ושלושים, אך כל החנויות שנבנו במאה ה11 וה 12, על ידי הצלבנים בבעבודת עבדים ערבים היו נמוכים בהרבה, לכן משרד הבריאות רצה  להרוס אותם, במילים אחרות - להרוס את כל החנויות בעיר העתיקה, על כן היינו צריכים להלחם בממשלה והוצאנו רשיונות לכולם.
  
 יש תופעות שוליות אך מסוכנות. הן נגרמות על ידי יחידים המאמינים כי מטרתם, לציית לחוק האלוהים כפי שהם מפרשים אותו, לדידם פירוש שהם נותנים לחוק   עדיף ותקף יותר מחוק המדינה, במעשיהם הם מהווים סכנה של ממש - גם אם הם יהודים , או מושלמים או אחרים.
... לכל אחד בירושלים יש קצת דת. איש לא בא לירושלים מאותן הסבות שהוא נוסע לעיר אחרת. אני אינני שומר מיצוות אך קשה לחיות בעיר הזאת ללא אמונה בגורלה של העיר ובעתידה, בהרגשה של העיר הזאת...
 
 הדתיים רוצים ברובעים אוטונומיים, לכן פתחנו שטחים לאוכלוסייה הגדלה שלהם, עם תכנון ערים שונה במקצת, ללא מגרשי ספורט אך יותר בתי כנסת.
 האופי החילוני של העיר נקבע על ידי המידרחוב, פסטיבל ישראל, מוזיאון ישראל, הסינמטק, ועשרות מוסדות חילוניים אחרים , הם יוצרים את האופי של ירושלים יותר מכמה מאות משפחות דתיות נוספות לעיר מדי שנה . 
 אנחנו חיים מיום ליום וכל שנה נעשים חזקים יותר. בעוד מאה או מאתיים שנה ...