הורד את המאמר כקובץ pdf

מושג חדש הולך ומשתרש בהוויה הישראלית: "פגיעה ברגשות החרדים". לצערנו, המבחן המקובל להגדרת פגיעה ברגשות היא כל הפרעה לפוליטיקאים החרדים במהלך נסיונותיהם להשגת הטבות נוספות לקהלם, לצבירת כוח והשפעה, ולהגשמת רצונם להקים בחבל ארץ זה מדינת הלכה תוך ניצול ציני של יתרונם הפוליטי במבנה הקואליציוני של הממשלה.
בחינה על­פי קריטריונים אובייקטיביים מגלה, כי מוסדות המדינה ואזרחיה החילוניים יוצאים מעורם כדי לא לפגוע ברגשות החרדים. אפופים בהתחשבות שאין לה קץ הקימו החרדים מעין "מדינה בתוך מדינה", שיש לה מערכת חינוך עצמאית ו"משמרות צניעות". האוטונומיה הזאת כמעט שאינה משלמת מסים וכמעט שאינה תורמת דבר לחברה, אבל היא ממומנת מכף רגל ועד ראש מכספי ציבור, ומי שמממן אותה, אין לו זכות דעה בענייניה.
אף שהאנומליה הזאת מקוממת רבים, איש מאיתנו ­ הליברלים ­ לא היה מעלה בדעתו להפקיע מהחרדים זכות מזכויותיהם והטבה מהטבותיהם, אילו שמרו החרדים על עקרון ההדדיות. עקרון ההדדיות קובע, כי לא תעשה לחברך את ששנוא עליך. ראוי היה אפוא, כי בה במידה שאין אנו נכנסים לבתי­האולפנות שלהם, ואין אנו צדים את נפשות ילדיהם, ואין אנו מכתיבים להם את אורחות חייהם, ואין אנו מתערבים בפוליטיקה שלהם, כך גם הם יימנעו מלעשות את כל הדברים האלה. אולם, בכל פעם שעולה דרישת החילונים לוויתורים הדדים, שואלים החרדים: "וכי יש מצווה חילונית לנסוע בשבת?
החרדים אינם יכולים לקיים את עקרון ההדדיות, מפני שעקרון זה מבוסס על כבוד הדדי, והחרדים אינם יכולים להרשות לעצמם לכבד אותנו. הם, שנבראו בצלם, מקיימים את מצוותיו של קונם, קלה כחמורה. לעומת זאת, החילונים משולים בעיניהם לבהמות, הנודדות בלא מטרה ובלא מודעות עצמית. וכי אפשר להתפשר עם בהמות?
כיום כבר ברור שאין טעם לדו­שיח ביננו לבין החרדים, מפני שאותה חרדה, המולידה את הצורך הדוחק שלהם לשכנע אותנו בצדקתם, אוסרת עליהם להקשיב לטיעונים שלנו. מבחינתם, הודאה קלה שבקלות, שיש משהו ראוי לכבוד ביהדות החילונית, תשמוט את הקרקע מתחת לרגליהם ותהפוך את דרך חייהם לאנאכרוניסטית ולמיותרת.
כשם שאנו מוכנים להגן על חופש הדת של כל אדם, כך נגן על זכותו של אדם להיות חופשי מדת. אני יודע שרוב אזרחי המדינה מסכימים עם תחושה זו. ולכן, הבה נצמצם את המפגשים העקרים עם החרדים ונהפוך את "עם חופשי" לתנועה מגובשת של התנגדות המונית לכפיה דתית.