בשנים בהם הייתי תלמידה ואחר כך מורה, למדו אותי וכך גם למדתי את תלמידי, כי יש לראות את פרשת עקדת יצחק כאות לעמידתו של אברהם אבינו בנסיון, או באקט של מסירות נפש. משהייתי לאם לא יכולתי לקבל הסבר זה, ולפיכך אני מבקשת במאמרי זה לתהות אם יצחק, אכן, היה מזרעו של אברהם.  
וכך כתוב בספר בראשית פרק ד' פסוק 1 ­ "והאדם ידע את חוה אשתו, ותהר ותלד את קין". ובאותו ספר בפרק כ"א פסוק 1 פותח ב"וה' פקד את שרה... ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו". ומדוע לא נאמר וידע אברהם את שרה ותהר ותלד, כמו שכתוב בפרק ט"ז 4 "ויבוא אל הגר ותהר" האם אפשר, כי הבן אשר ילדה שרה לאברהם אמנם היה בנו ברבות הימים, אך הוא לא היה מזרעו?
 
ישפוט ה' ביני ובינך

שרה ואברהם היו אחים, בני אב אחד אך לא בני אם אחת. וכך כתוב בבראשית י"ב 13 "אמרי נא אחותי את". ובמקום אחר בבראשית כ' 12 "אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי". אם כי אין אנו יודעים בבטחה אם איסור גלוי עריות בין אחים כבר היה קיים בימים אלו, או שמא ניתן להניח כי אברהם ושרה לא קיימו חיי אישות.
 
כשאצה לשרה הדרך, זמן קצר לפני כניסתה לגיל הבלות, היא מציקה לאברהם בדרישה לממש את זכותה לאמהות. אברהם פונה אל האלוהים, כמו שיעשה אח"כ יעקב בפרשת רעיתו רחל, ויתחנן לפקוד את שרה. אלוהים אכן פוקד אותה, במשמעות של מימוש זכותה לאמהות, אך לא בהכרח מזרעו של אברהם. כמו שאומרת שרה בפרק ט"ז 5 "ישפוט ה' ביני ובינך" כי הוא היחיד שיודע את סודנו, שאין חיי אישות בינינו.

בחכמה ומתוך ראית הבאות עשתה שרה עסקת חליפין עם אברהם, כדי שלא יבואו לידי חטא בגלוי עריות, בהנחה שאמנם נחשב הדבר לחטא בעיניהם. היא תתן לו את הגר לאשה, והגר תלד לו מזרעו, והוא בתמורה יאפשר לה להתעבר מאיש אחר וללדת ילד.
 
בחסות האל מסכים אברהם לבצוע העסקה, הסכמתו ניתנת בנגוד לרצונו. אולי אף איימה שרה לעוזבו אם לא יסכים. והרי בשתי פרשות שונות היא היתה יכולה לממש את איומה, זו עם פרעה וזו עם אבימלך, ששניהם חשקו בה. ושני מלכים אלה יכלו להבטיח אותה כלכלית, ולסיע בידה לממש את אמהותה. התנהגות אברהם כלפי שרה היא נבזית, כאשר הוא מוכן להפקיר אותה בידי מלך מצרים. שרה לעומת זאת, למרות שהיא יודעת שזו ההזדמנות שלה לממש את אמהותה עומדת בהסכם ומסרבת לחיזוריו של פרעה, והוא אכן אינו נוגע בה, למרות שלקח לו אותה לאשה.

בפרשת אבימלך, בבראשית פרק כ', מפקיר אברהם את שרה פעם נוספת, בכנותו אותה "אחותי", בכדי להציל את חייו, אם כי זו חצי אמת. אף במקרה זה שרה מסרבת להתמסר לאבימלך, למרות שלקח אותה לו לאשה, ולמרות שזו היתה עבורה הזדמנות לממש את אמהותה, והמלך, אכן אינו נוגע בה. ובהמשך בפסוק 13 כתוב "אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי אחי הוא". אברהם חזה את האפשרות, שאחד המלכים בדרך נדודיו יחשוק בשרה, כי יפה היתה, ועל מנת שלא תתגלה חרפתו כי לא קיים חיי אישות עם אשתו, שכנע אותה לאמר כי אחיה הוא. אם כי הכיר בדומיננטיות של שרה וביכולתה לכלכל מעשיה, גם כנגד מושלים ומלכים. לא בכדי נקראה שרי או שרה, במשמעות שררה, שלטון.
 
אברהם זוכר לה חסד נעורים בהסכמתה לשתף פעולה, ולא להסגיר בפני שני המלכים היריבים את סוד אי מימוש הנשואים, ועימו את חרפת אברהם. הוא נמצא בחרדה אמיתית, ולכן הוא מסכים לדרישת שרה.
 
איה שרה אשתך?

שלושה אנשים מגיעים לאוהל, ואברהם מבקש משרה להכין מזון לאנשים. לא ידוע לנו על חלוקת תפקידים בין המינים בימים ההם. רק מאוחר נתודע אל עשו המכין מזון, ולכן ניתן להניח, כי
גם גברים עסקו בבשול. ובכל זאת מבקש אברהם משרה להביא מזון. היא מלעיטה אותם, אולי משקה אותם. ברור לה לחלוטין שזו הזדמנות חייה להתעבר, ולכן היא מפתה את הבכיר מבין השלושה.
 
ובפרק י"ח 9 "ויאמרו אליו איה שרה אשתך? ויאמר הנה באהל. ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך". כלומר אברהם ישב תחילה עם שלושתם. כששניים מהם היו שרועים מדושנים, חמק השלישי לאהלה של שרה, בידיעתו של אברהם ובהסכמתו, אם כי לא לשמחתו. כשהתפקחו שאלו על שרה ­ שאלה די מפתיעה, אלא אם כן גם הם היו שותפים לסוד השליחות האלוהית. אברהם עונה "היא באוהל" ­ כלומר השליחות בוצעה. והשלישי, בעל השליחות, מוסיף "כעת חיה" כלומר, שרה היא חיה­ "אם כל חי" כפי שנאמר על חוה, "ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא אם כל חי", בראשית, ג' 20.
 
"איה שרה אשתך?" ­ בחירת האיש לא היתה מקרית, אם כי לא מוזכר שם האיש, הוא מלאך במובן של שליח, אך ללא ספק אין מדובר באנשים זרים. שרה בחרה באיש לעצמה, כשם ששנים קודם בחרה בהגר לאברהם. נחתם הסכם מוקדם בין אברהם והאיש. אך כאשר האיש הגיע עם מלוויו, קיבל אברהם "פיק ברכיים", קצת היסס, קצת התחרט, אבל האנשים כבר לא היו מוכנים לסגת, ולכן השאלה התקיפה "איה שרה אשתך" במובן של÷ יש לעשות את המעשה שלשמו באנו.
 
ותצחק שרה

"ותצחק שרה" י"ח 12, שרה צוחקת משמחה, היא מימשה את אמהותה, אולי מבושה שהדבר נעשה ע"י אחר. אבל אין היא רואה בכך חטא, אלא אצבע אלוהים. בדיוק כשם שעיבורה של הגר ולידת ישמעאל אינם חטא בעיני אברהם ושרה. זהו מימוש עקרון שוויון הזדמנויות לשני המינים.
"ותכחש שרה" ­ שרה יראה להודות בקול רם מה שבעצם כולם יודעים. בכל זאת לא נעים להודות שהם ביחד הרבה שנים ללא חיי אישות.

האיש שעיבר את שרה נשאר עמם, לגדל את הילד שיוולד, זהו עבדו, זקן ביתו של אברהם, המושל בכל אשר לו, ומי שימונה אח"כ ללכת אל נחור להביא אשה ליצחק. רק על האב הביולוגי ניתן לסמוך כי יבחר אשה טובה לבנו.
 
בראשית כ"ד. "ויספר העבד ליצחק את כל אשר עשה...". מטבע הדברים היה על העבד לספר את קורותיו בשידוך רבקה ויצחק לאברהם, אבל הוא מספר זאת ליצחק, כאלו היה בנו עצמו ובשרו. כאלו את אברהם זה אינו מעניין. ובהמשך "ויבאה יצחק האהלה שרה... ויאהבה... אחרי אמו". מכאן אנו למדים על הקשר המיוחד שהיה בין יצחק ושרה. לעומת זאת אין אנו יודעים אם אברהם אהב את שרה, כשם שאנו יודעים שיצחק אהב את רבקה במשמעות של חיי אישות. פרט לסיפור העקדה, מעט מאד אנו יודעים על הקשר שהיה בין יצחק ואברהם, אלא זאת, כי לאחר מות אברהם לא כתוב כי נחם יצחק אחרי אביו.
 
העלהו שם לעולה

אברהם נתן את הסכמתו, אבל אות הקלון חוצץ בינו ובין שרה. הוא אמנם מאמץ את יצחק לבן, אבל מוכן להעלות אותו לקורבן. וזהו הנסיון הכפול שמנסה האל את אברהם ­ הפניה לאברהם לקחת את בנך, יחידך, אשר אהבת, היא על ישמעאל שהיה בנו יחידו מזרעו. אם התכוון הכתוב ליצחק היה נאמר מיד "קח את יצחק".

"והעלהו שם לעולה". ובהמשך, "וישכם אברהם" ­ אין היסוס, אין בקשת רחמים, כמו שעשה כאשר אלוהים רצה להעניש את אנשי סדום. הוא משכים, יש תחושה של גאולה מיסורים נפשיים מתמשכים, הוא שמח להזדרז ולסיים אם החרפה שבאה על המשפחה. הוא אינו משתף את שרה, כי הוא יודע שהיא לא תסכים, גם אם האל צווה. כי יצחק הוא בנה.

ובמקום אחר, בסידור התפילה לראש השנה בתפילת "עת שערי רצון" אנו קוראים "שישו לאמי כי ששונה פנה, הבן אשר ילדה לתשעים שנה, היה לאש ולמאכלת מנה". ולא כתוב "שישו לאבי כי ששונו פנה". האם יצחק יודע שהוא ממזר, שהוא בן למעשה נאוף? סביר להניח שכן. אברהם מוכן לעקוד אותו בלי היסוס, אבל מלאך ה' מונע ממנו. האם זה המלאך בדמות האיש שיש לו חלק בעיבורה של שרה? עתה הוא מגן על יצחק מפני המאכלת. ואח"כ יופיע בחלומו של יעקב ואף ילחם בו. יש לזכור כי תופעת המלאכים בדמות נפילים, הבאים במגע עם בנות האדם היתה ידועה במקרא.
 
"ותהי שרה עקרה אין לה ולד". פרק י"א 30. "ואברהם ושרה זקנים, חדל להיות
לשרה ארח כנשים...אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן". פרק י"ח 11. מה טעם יש בפרוט זה? האם לא היה מספיק לחזור ולאמר כי שרה היתה עקרה? אלא שלא מדובר היה בעקרות גינקולוגית אלא בעקרות מינית, בעובדה שלא היו חיי אישות ביניהם. ובכדי לקיים את הבטחת האל לאברהם כי יתן את הארץ לזרעו, העדיפה התורה להטיל אשם בשרה ולהאדיר את הנס.
 
ברכתי אותה... וברכתיה

אלהים מבטיח לקיים את הבטחתו בצאצאיה של שרה, וכך כתוב בפרק י"ז 16 "וברכתי אותה וגם נתתי...וברכתיה" ולא נאמר "וברכתי אותך ונתתי לכם". במודגש לא מדובר על צאצאים ביולוגיים משותפים לשרה ולאברהם, אלא במישהו שיוולד לשרה ויהיה בן, בבחינת מאומץ חוקי, אך לא מזרעו. ובהמשך בפסוק 19 ­ "והקמתי בריתי אתו ¨עם יצחק© לברית עולם לזרעו אחריו" ­ זו נסיגה מהחזרה על "לזרעך אתן..."….
 
וכן אנו נקראים בני ישראל ולא בני אברהם. אנו בני שרי, ששמה מצוי במלה ישראל, צאצאים לשתוף פעולה בעת העיבור בין מלאך שליח האל ובין הפוך האותיות כשמה של שרי. ואולי זו הסיבה שלימים הוחלט כי דתו של הולד יקבע ע"י האם, ולא ע"פ האב.
 
שרה דורשת לגרש את ישמעאל "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". פרק כ"א 10. ולא כתוב "עם בנך עם יצחק", והרי לשרה לא היו בנים נוספים. ובהמשך כתוב "וירע הדבר בעיני אברהם על אודות בנו". אולי חוששת שרה שישמעאל, הגדול מיצחק, יגלה בסופו של דבר את מעשה החרפה, ובכך תעבור ההבטחה אליו.

פרט למשתה שעורך אברהם ביום היגמל יצחק, פרק כ"א 8, לא ידוע לנו דבר על הקשר הרגשי בין השניים, עד עקדת יצחק. "בנך יחידך" חוזר פעמיים בפרק זה, למרות שלאברהם יש שני ילדים, אלא שישמעאל הוא מזרעו, ויצחק הוא יחיד לשרה, יחיד ומיוחד תרתי משמע.