הורד את המאמר כקובץ pdf

שאלוני ידידי: איך יכונה בשם מאיר והוא הולך מחשכים?
השיבותי: כבר קראו חכמים ללילה "אור",
והוא מן המחשכים.
ר' יצחק בנבנישתי מברצלונה, מחסידי שיטת הרמב"ם, על ר' מאיר אבולעפיה ממחרימיה.
 
הניגוד בין השיטה המדעית והמשנה הדתית מעסיק את חכמי הדת מקדמת דנא, וזאת משום החשש שמא הניגוד בין שתי הגישות לחקר האמת יביא לערעור סמכותם של גדולים לפסוק הלכה. השאלה, האם להתיר חקירה מדעית בכל נושא, התעוררה בכל חריפותה רק בימי הביניים כי הדת היוונית לא היתה סמכותית ואילו במצרים הקדמונה היה המדע כולו ברשות הכהנים והחרטומים. הפשרה של התיאולוגים היתה שהמחקר המדעי עוסק בהעמדת השערות והפרכתן­הוכחתם בלבד, ואלו הדת, כך קבעו, עוסקת בקביעת האמת, ולכן אין ניגוד בין השתיים... בטענות כגון אלו הסתייעו גם חכמי ישראל, כאשר עסקו ב"חכמת הגויים" (ר' חיים מורפורגו בתשובה למשה חגיז, מגן הקבלה, הרמ"א, ר' משה איסרליש, בווכוח עם המהרש"ל, ר' שלמה לוריא).
 
שאלת הבסיס המדעי של ההלכה הדתית נדונה בהרחבה ע"י גדול חכמי ישראל בימי הביניים, הרמב"ם. בחיבורו הגדול השני, מורה נבוכים, מנסה הרמב"ם להשתית את עיקרי הדת היהודית על עקרונות הפילוסופיה האריסטוטלית, ששלטה בעולם הערבי דאז. נסיונו נתקל בהתנגדות עזה בקרב קהילות ישראל בעולם הנוצרי, עד החרמת הרמב"ם והסתת האינקויזיציה בפרובנס לשריפת ספריו. הד לפולמוסים אלה הינה המובאה אשר בראש מאמר זה ("אור" ­ הכוונה ל: אור ליום... שמובנו לילה). אין טעם רב לעקוב היום אחרי פרטי הויכוחים ­ המדע היה עדיין בחיתוליו באותה עת והשיטה המדעית, כולל האריסטוטלינית, בלתי מגובשת. מוטב לדון בסוגייה לאור השיטה המדעית כיום, והצעד הראשון לקראת דיון כזה הוא
הכרת שתי השיטות לקביעת האמת האוביקטיבית. אקדיש את עיקר דברי לתיאור קצר כיצד השיטה המדעית עובדת. את השיטה הדתית אשאיר לגדולים ממני בתחום זהו. את המסקנות אותיר לקורא.
 
מה הם השלבים בהתפתחות שיטה מדעית?

קיימים שלבים מסויימים בהתפתחותו של כל ענף במדע. שלב מוקדם בהתפתחותו של ענף הוא השלב התצפיתי. אנו מגדירים צמחים, מתארים ארצות רחוקות, צופים בכוכבים. השלב הבא הוא שלב האירגון­ בו ממיינים ובוחנים את התצפיות, ומגדירים מאפיינים משותפים לתצפיות השונות. זאת היתה למשל תרומתו של Linee כאשר קבע את מיון משפחות עולם החי והצומח, או של מנדליב כאשר ניסח את הטבלה המחזורית של היסודות הכימיים. בשלב הבא מנסים לעמוד על יחסי הסובב­מסובב בין התופעות השונות, ולהעמיד השערות בדבר הכללים והחוקים השולטים במגוון התופעות הנצפה. לבסוף, כאשר ענף מדעי מגיע לבגרותו, נכנס השלב הנסויי ­ ניבוי התנהגות מערכות ניסוייות מבוקרות על סמך ההשערות שהועמדו, וצפייה בפועל, בין אם על ידי תצפיות שיטתיות ובין אם ע"י מדידות מדויקות, שתאוששנה או תפרכנה ההשערות הנבחנות. השטח בו עוסק כותב דברים אלה, הגנטיקה המולקולרית, נמצא היום בשלב התצפיתי ­ אלפי חלבונים שלא שערנו את קיומם מתגלים מדי יום ביומו, ואיננו מבינים את תפקידם. אנו מסיקים את נוסחתם הכימית ממבנה הגנים המצפינים אותם, רושמים אותם במחשב ומתכננים את הדרכים כיצד למצוא את תפקודם במערכת התא, האיבר או הגוף. קביעת הכללים לפיהם מתנהגות המערכות הגנטיות עוד מאתנו והלאה.
 
סיכוי נמוך להפרכת קביעות מדעיות

אמת, קבע כבר פילוסוף המדע קרל פופר, שאין אמת מוחלטת במדע. כל קביעה מדעית ניסויית הנה אמת זמנית, והיא בת הפרכה (falsifiable). אין למדע כיום יומרה לקבוע אמיתות נצחיות שתעמודנה לעד. סיפור הפרכתה של הפיזיקה הניוטונית ע"י תורת היחסות וע"י תורת הקוונטים ידועה לכל. ערעור מוסכמות המאה התשע עשרה הביאה במאה העשרים לספקנות רבה באשר ליכולתנו לקבוע אמיתות העומדות לעד. עם זאת, הצטנעות זו של המדענים מן הדין שלא תובן שלא כהלכה מחוץ לכתלי המדע. ברי לכולנו שבמאות האחרונות, ובפרט במאה שלנו, חל שפור כביר ביכולת האדם להבין את הטבע ולנבא את התנהגותו. מרבית קביעות המדע שהושגו בשיטה הנכונה, הסכוי להפרכתן נמוך ביותר. החל מתנועת גרמי השמיים וכלה בתורת האבולוציה. דבר זה ברור גם לכוהני הדת של ימינו, ולא בכדי אפילו הוותיקן, ששרף את ג'ורדנו ברונו וכלא את גלילאו, מקיים בימינו אקדמיה פעילה למדעים ועורך כנסים מדעיים, ולו רק בבחינת "דע את האויב".
 
כיצד פועלת אפוא השטה המדעית? באיזה דרך מתקבלות קביעותיה? עיקר הפעילות המדעית, בוודאי במדעי הטבע, הוא בהעמדת שאלות ביחס לסובב אותנו, ובדיקת תשובות לשאלות אלו בדרך הניסוי. צמיחת המדע המודרני מתוך הפילוסופיה היא קודם כל צמיחת המדע הניסויי, ואם ברצוננו להבין כיצד עובד המדע, עלינו לעמוד על הדרך בה מתנהל ניסוי מדעי מבוקר.
 
ניסוי מדעי ­ שלב אחר שלב

לכל ניסוי מדעי מבוקר ארבעה שלבים עקריים, ואפרטם: השלב הראשון הוא שלב הרעיון, שלב העמדת שאלה, וניסוח תשובות אפשריות אליה. על מנת ששאלה תהיה לגיטימית מבחינה מדעית, צריך שתהיינה לה מספר תשובות חלופיות, וניתן להעמיד ניסוי או סדרת ניסויים, הבאה לאשש או להפריך לפחות חלק מהתשובות המשוערות. נבהיר זאת בדרך של הבאת ניסוי לדוגמא, מסוג הניסויים הנערכים כיום במעבדות העוסקות בגנטיקה מולקולרית: על סמך ידע שפורסם, ניתן להניח שעל ידי החדרת גן מסויים לתא סרטני (גן פרושו קטע של ד.נ.א. המצפין חלבון מסוים), נתן לעכב את התחלקות התא ועימה גם את הגידול הסרטני. למותר להסביר את החשיבות בפוטנציה של התשובה לשאלה זו. ניתן היום לגדל תאים מסרטנים בצלחות פלסטיות בתוך נוזל מזין. נעמיד אפוא מספר צלחות עם תרביות התאים הסרטניים, נוסיף את הד.נ.א. של הגן המעכב בתנאים המתאימים במספר רכוזים שונים, במחצית הצלחות לשעה אחת ובמחציתן לשמונה שעות. בתנאים הנכונים "יתבטא" הגן, כלומר יגרום להופעת החלבון מעכב ההתחלקות. נספור במשך ימים מספר כמה תאים נוספו לכל צלחת, ונקבע האם ובאלו מן הצלחות חל עכוב בגדול התאים. כך נקבע אם הגן­חלבון שהוספנו, אכן מעכב את גידול התאים הסרטניים.
 
האם נסוי זה תוכנן כהלכה? ודאי שלא. תכנון הנסוי כפי שתואר עד כה מהווה מתודולוגיה מדעית גרועה­כי לא הוספנו בקורת, וכל ניסוי מדעי חייב בבקורת. בקורת מינימלית בנסוי זה שלנו היא הצבת צלחת נוספת ללא ד.נ.א ­ על מנת לוודא, שהתאים הסרטניים אמנם מתרבים בתנאי הגדול שבחרנו. בקורת יותר מתוחכמת­ ד.נ.א. "נשא" (ווקטור) בלבד, כלומר ד.נ.א. שאינו מצפין את החלבון המעכב, שמא עצם החדרת ד.נ.א. בסדר בסיסים כל שהוא ולאו דווקא בסדר של הגן המצפין את החלבון המסויים, הוא הוא הגורם לעצירה בחלוקת התאים הסרטניים.
 
השלב השני, לאחר תכנון הניסוי, הוא ביצועו: דהיינו, גידול התאים הסרטניים, הכנת הד.נ.א. והחדרתו, ביצוע הספירות, ורישום מסודר של התוצאות. מבחינה קונצפטואלית זה החלק הפשוט, כל עוד עומדים לרשותינו הידע, הנסיון, המתקנים והתקציבים הנחוצים. שלב הביצוע כולל גם נתוח סטטיסטי של התוצאות, על מנת לקבוע את מהימנותן. בדרך כלל יש לערוך גם ניסויי עזר, על מנת לקבוע, למשל, האם חדר הד.נ.א. לתא והאם היה פעיל שם. יש גם לחזור על הניסוי יותר מפעם אחת, על מנת לוודא את הדירות התצפיות.
 
השלב השלישי והקריטי מבחינת המתודולוגיה הוא שלב הסיכום והפרסום. בין אם התוצאה היא חיובית, כלומר ההשערה שאותו חלבון (ציטוסטט) מעכב את הגידול אכן אוששה, ובין את התוצאה היא שלילית וההשערה הופרכה ­ מחויבותך כלפי מממני המחקר היא להביא את התוצאה בפני הקהילייה המדעית. הכלי לעשות זאת הוא העתון המדעי ­ או הז'ורנל בלשוננו. לאחר שסיימת את הניסויים, ואף חזרת עליהם על מנת לוודא את הדירותם, ואולי לחזור במגוון תנאים על מנת שעצירת הגידול תהיה מירבית ­ הנך ניגש לכתיבת המאמר או ה­ "paper" בלשון יום­יום. למאמר המדעי מתכונת מקובלת מזה דורות. בחלקו הראשון של המאמר עליך לחזור ולהגדיר את השאלה שאתה מתעתד לבחון, ולצטט את כל הידע הקודם בנושא ­ למשל: מה הם מאפייני תאי הסרטן הנבחנים, מה ידוע על הגן המוכנס, ומה היסוד להניח שהחלבון המקודד על ידי הגן אכן ישפיע על קצב חלוקת התאים. בפרק הבא יש לתאר את פרטי ביצוע הניסויים, וזאת בפרוט שיאפשר לקורא מיומן לבצע את הניסוי באותם התנאים בהם בצעת אתה את הניסוי. אין ספק שאם מסקנתך היא בעלת חשיבות, ימהרו רבים לוודא את תוצאתך במעבדתם, ואוי לאותו מדען אשר אחרים לא יחזרו על תוצאותיו. מתן הזדמנות לכל מדען לבחון את קביעותיך הוא אבן יסוד בשיטה המדעית. זכורה לרבים פרשת .Laetril שושביניו טענו שאין קהיליית המדעים מתייחסת לתוצאותיהן, אך סירבו זמן רב לחשוף את פרטי שיטתם, ואשר התגלתה כעורבא פרח לאחר שהואילו לחשפם. לאחר פירוט השיטות בא החלק העקרי במאמר, דהיינו תיאור התוצאות ­ טבלאות המפרטות את ספירות התאים בצלחות לאורך ימי הניסוי, במגוון התנאים שנבדקו. לבסוף בחלק האחרון בא דיון, ובו פרוט מסקנות הניסוי, וקביעה האם אושרה או הופרכה ההשערה שהועמדה במבחן הניסוי. ללא פרסום מקצועי (או פטנט) לא יהיו תוצאותיך נחלת הקהילייה המדעית והאנושית כולה.
 
מורא הביקורת

האם משלוח המאמר הכתוב מהווה את סיום העבודה? לאו דווקא. עתה בא השלב הרביעי, הקריטי, בתהליך. עם קבלת המאמר במערכת הז'ורנל יקבע העורך האחראי שניים או שלושה מדענים בני סמכא בתחום כבודקים או שופטים לעבודה .(reviewers or referees) על הבודקים לקרא בעיון את המאמר ולקבוע, האם הניסויים המתוארים בוצעו כהלכה, והאם המסקנות שהוסקו אכן נובעות בהכרח מהתוצאות שהוצגו. הבודקים רשאים לדחות את העבודה, לדרוש שינויים, להוסיף בקרה, או אף ניסויים נוספים. רק עם אישורו הסופי של כתב היד ניתן לפרסם את המאמר. הבודקים הם בדרך כלל עמיתיך למחקר, המכירים את הנושא ואת שיטות העבודה בניסוי, ולכן מסוגלים לתת שיפוט אובייקטיבי. במדעי הטבע שמות הבודקים אינם נמסרים בדרך כלל לנבדק, על מנת למנוע מקשרים אישיים להשפיע על תוצאות הבדיקה, ולהבטיח בקורת הוגנת. אבל יש עוררים על גישה זו.
 
תהליך הבדיקה והפרסום הוא לעתים תהליך ממושך יותר מאשר עצם הביצוע, אבל הוא נדבך מפתח בשיטה המדעית המקובלת. הבדיקה מבטיחה שתוצאות המתפרסמות בעתונות המדעית אכן תהיינה בנות­סמכא והדירות. השיטה רחוקה מלהיות מושלמת, אבל עצם מורא השפוט מונע הטייה, חוסר אוביקטיביות שלא מדעת, או אף רשלנות, ומהווה גורם מרתיע מהפצת השערות או תורות שאין להן רגליים במציאות. פרסום בתהליך המתואר מהווה נדבך עיקרי המפריד בין מדע ובין פסוידו­מדע הפושה בימינו, אך סוגיא זו נפרדת מענייננו כאן.
 
אין במדע סמכות המכתיבה מה מותר לנסות

כדאי לשים לב לכך, שבכל התהליך המתואר אין חשיבות עקרונית לזהותו או אף למעמדו של מבצעו­מפרסם עבודת המחקר. אמת, הבקורת על עבודה נסויית תהיה פחות יסודית אם חתום על העבודה חוקר בעל מוניטין, אבל אין זה תנאי הכרחי או אף מקובל. בודק רציני ישאל קודם כל האם תהליך בניית המחקר וביצועו נעשו כהלכה, ואם אכן כך הוא ­ לא יימנע מלהמליץ על פרסומו, אפילו מדובר בממצא הנוגד את המקובל אותה שעה, או אם הוגש ע"י סטודנט שזה עתה סיים את תלמודו. תהליך השיפוט על ידי עמיתים לחקר בתחוםpeers)  בלעז) מדגים מאפיין מרכזי של המערכת המדעית, דהיינו שאין סמכות במדע המכתיבה לאחרים מה עליהם לנסות ואילו מסקנות מותר או אסור להסיק, כל עוד הסקת המסקנות אינה חוטאת לכללי ההגיון והיושר האינטלקטואלי הבסיסי. כל פרח מדע רשאי להציב בעייה בעלת משמעות ולבחון אותה בכלים אובייקטיביים ­ והוא זכאי לאותו טיפול כמו גדול המדע בשטחו. דוגמא ידועה הנה מבנה ההליקס הכפול של הד.נ.א.: הן ווטסון והן קריק היו בתחילת דרכם המדעית, אבל ההוכחות שהביאו למבנה הסליל הכפול היו מוצקות ועבודתם התפרסמה ללא חתימה של חוקר בכיר, למרות שהמודל שהציעו היה מנוגד לזה של לינוס פאולינג, בעל פרס נובל ובר סמכא מוכר בשטח. לא שאין חריקות במערכת ­ יש ויש. אבל יש מוסכמות בקהיליית המדענים, ואחת החשובות בהן היא, שאין לדחות עבודה בנימוק שמפרסמה עדיין צעיר ו"לא למד", או שרב מסויים פסק אחרת.
 
ההבדל בין המערכת המדעית למערכת הדתית

בנקודה זאת, הזכות של כל חבר בקהילה המדעית, בכיר או זוטר, לקבוע קביעות מחייבות (עד שתופרכנה) קיים ההבדל העיקרי בין מערכת מדעית לבין מערכת דתית. האחרונה בנגוד לראשונה הנה היירארכית, בה רק לבכירי הכוהנים או הרבנים מותר לקבוע מה נכון ומה לא נכון, מה מותר ומה אסור. המדע לא הגיע למתכונתו הדמוקרטית בקלות. היו הרבה נסיונות בהיסטוריה להכתיב למדענים מה לחקור ומה להסיק. אך נסיונות אלה הסתיימו תמיד בכשלון ­ כי האמת התפרצה במקום אחר, ואילו במקומות שניסו להכתיב שקעה היכולת המדעית (ליסנקו¡), לעתים לדורות. השיטה המדעית מתאפיינת גם על ידי עדוד קשרים בין­לאומיים. מערכות הקוראות להסתגרות, כמו חלק מן המערך הצרפתי שנענה לקריאת דה­גול לפרסם רק בצרפתית, מצא עצמו חיש מהר מבודד מההתקדמויות בדורו. המדע בימינו הוא הדוגמא הבולטת לטענה שחופש המחשבה וחופש הביטוי מביאים לפריחה תרבותית וכלכלית, מקרבים עמים ומאפשרים לכל פרט, בין במדע ובין מחוצה לו, לממש בצורה מירבית את הגלום בו. השיטה הדתית לעומת זאת פירושה איסור המחשבה, פרט לפילפול עקר סביב בעיות שאבד עליהן הכלח, כפיפות לסמכות, לרוב של "מורי הדור" שכבר אינם במיטבם ואינם אמונים על הבעיות האמיתיות של דורם. הממסד הדתי חש במצב דברים זה מאויים, ורואה על כן בחרדה, ומקבל בתוקפנות גלויה, כל נסיון לנתח את קביעותיו הדוגמטיות בכלים המדעיים של ימינו.

המדע ­סכנה חמורה לסמכות הדתית

מקור סמכותה של הדת לקבוע דין נובעת מכתבי הקודש, כפי שנאמר (אבות א.א): "משה קבל תורה מסיני, מסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" אלה העבירוה לחכמי המשנה, וחכמים לרבנים לדורותיהם ועד לאחרונים שבימינו. מכאן, שכל המערער על מהימנות הכתוב בתורה שקבל משה בסיני, מערער על סמכות רבנן דהיום לפסוק הלכה, והרי קיום הלכה לפי פסיקת רבנים שבימינו היא תמצית היהדות המעשית ובבת עינו של הממסד הדתי של ימינו. קבלת פסיקות רבנן ובלימת זכות החשיבה העצמית היא אבן יסוד להשתייכות למסגרת הדתית, וחרות העשייה שלא במצוות רבנן היא חטא בל יכופר.
 
קביעות המדע, אפילו אינן מוחלטות, מהוות סכנה חמורה לסמכות הדתית: אם העולם לא נברא בששת ימי בראשית» אם לא ניתן להכות בסלע ולהוציא ממנו מים, או להסב את הירדן לאחור, מדוע יש לקבל דווקא את מעמד הר סיני ואת כל הנובע ממנו? החשיבה המדעית היא דוגמא מוחשית לחשיבה עצמאית, חשיבה המאפשרת ליחיד לא רק להביע עות מקוריות, אלא גם להעמידן למבחן ניסויי ולהסיק את המסקנות באשר לאמיתות הדעה או התופעה. גישה זו מנוגדת בתכלית למקובל במערך הדתי, שם מי שלא "למד" ולא "הוסמך" אינו רשאי לקבוע דבר, ואם חלילה יביע דעות או יעשה ח"ו מעשים הנוגדים את דעת רבנן הריהו צפוי לחרם ונידוי ואף להוצאה מכלל ישראל אם לא ישוב מ"סורו". ראה מה קורה לקונסרבטיבים ולרפורמים. עם זאת, מן הצדק לציין, ששיטת הלימוד היהודית יש בה לא מעט משותף עם הנהוג במדע, ומהווה אולי את הבסיס להצלחה היחסית של בני עמנו במחקר מדעי.
 
התפיסה הדתית היא אנטיתזה לחרות המחשבה במדע

יש לציין גם, שקשת הנושאים בהם עוסקת הדת, רחבה ממגוון הנושאים הנתונים למחקר מדעי. נאמר כבר בפרקי אבות שעל שלושה העולם עומד ­ על האמת, על הדין ועל השלום. המדע עניינו באמת בלבד, ככל שניתן להגיע אליה. הדת היהודית עיקר עיסוקה בדין ­ עשה ולא תעשה, ומה יקרה אם תעשה או לא תעשה. התפיסה הדתית היא האנטיתזה לחרות המחשבה במדע, ולכן עצם הדיון המדעי ומחשבה אוביקטיבית בנושאים הקרובים לדת ­ ואיזה נושא אינו כזה לדעתם? ­ מהווה אתגר וסכנה לאלה הרוצים עדיין לראות באורח החיים ההלכתי את דרך החיים בישראל של שנת 2000.