להגדרתך, מהי 'קהילה'?
קהילה היא קבוצת אנשים שמרגישים אחדות בכמה נושאים. יש להם רקע משותף של זהות תרבותית, אזרחית ולאומית. קהילה עושה פעילויות שמטרתן לחזק את מרכיב הזהות ותחושת השייכות. קהילה זה אנשים שיש להם רצון להפגש ולחלוק יחד דברים שונים כמו שפה ותרבות. קהילה היא אורגניזם לא פורמאלי שיש בו מרכיבים של אווירה, כלים ותרבות ארגונית משותפת. קהילה חייבת שיהיה לה בית. חייב להיות מקום שמזוהה עמה ועם פעילותה. לצערי זה חסר לנו עד היום.

מה מייחד את קהילת קית"ר?
לכולנו יש נאראטיב משותף של עליה. למרות שכולנו שונים יש לנו סיפור משותף. קמנו ועלינו למקום עליו חלמנו ושינינו את חיינו בצורה דראסטית. כולנו עברנו את משבר הקליטה. מה שמאפיין את החברים בקית"ר זה לא רק הניסיון המשותף כי אם גם תפיסה פוזיטיבית של הדברים. ראיה משותפת שהעליה והקליטה אינם רק משבר כי אם גם הזדמנות. באשדוד יש הרבה התארגנויות שיש להן רקע משותף. רובן מבליטות את הבעיות ועוסקות בשלילי. קית"ר שונה מהן משום שהיא מעדיפה להדגיש את הזיקה והשייכות לארץ ישראל. יש בה גישה אופטימית לא תרבות של קיטורים ושלילת היש. חברים לא דורשים כי מגיע להם, לא תובעים לקבל דברים בחינם. הם משלמים על השותפות בקהילה, למרות שרבים מהם חיים מהקצבות של הביטוח הלאומי וקיצבאות זיקנה. הקהילה עברה משלב של קהילת צרכנית, של נתינה בכפית, לפאזה של קהילה נותנת המבוססת על התנדבות, פיתוח יוזמות חברתיות ותרבותיות ומוכנות לתרום ולעזור. אין אצלנו אנשים מסכנים. חברים רואים בקהילה כתובת שנותנת ומאפשרת נתינה.

כיצד תתאר את הקשר של חברי הקהילה לתרבות היהודית והישראלית?
החברים אצלנו אינם ברגים קטנים במכונה גדולה, הם מרגישים שייכות לרעיון גדול של יהדות כתרבות. לא בטוח שכולם מבינים את משמעות הרעיון באופן דומה, אבל אם נשאל את החברים נגלה שלא מעניין אותם לעסוק ביוגה או אפילו ללמוד אנגלית, כי אם לעסוק בגיבוש תפיסת עולם, בייזום מפגשי לימוד, תרבות וחברה הנוגעים ליהדות כציביליזציה, למסורת יהודית לא-דתית ולעצם הנוכחות שלנו כאן בארץ, כחלק מהעם היהודי. לרבים מהם היהדות כתרבות היא תחושת בטן. הם רואים עצמם כדארויניסטים המתנגדים לבריאתנות, ובה בעת צמים ביום כיפור ואפילו מבקרים בבית כנסת. כל אחד בוחר את מידת החיבור שלו לשורשים. רבים חשים ואומרים שקית"ר נותנת להם חיבור טוב יותר לעולם יהודי מהשתייכות לקהילה רפורמית למשל.

אילו שינויים חלו בקהילה במהלך שנות פעילותה?
אפשר להצביע על כמה שינויים. (1) הרבה יותר אקטיביות ויוזמה אזרחית (2) הגדלת האמון ההדדי. חברים סומכים על המנהיגות הקהילתית ומוכנים לשלם בחפץ לב דמי חברות (3) הידוק הקשרים החברתיים שבאים לידי ביטוי בביקורי חולים, עזרה לאחרים, ציון ימי הולדת וחגים והידוק הקשרים הלא פורמראליים בין חברים (4) בהתחלה, 'יהדות' היתה מילת גנאי. המושג 'יהדות כתרבות' הפחיד אנשים. אני זוכר זוג נשים שישב במפגש שקיימנו בתחילת הדרך, וכששמע שהשם שלנו מית"ר (מכללה ליהדות כתרבות), קם וביקש לעזוב בטענה שאין לו מה לחפש במקום של דתיים. עכשיו, אנחנו מקיימים תוכנית לימודים ברמה אקדמית בנושאי מקרא והיסטוריה יהודית, עם ד"ר רפי קסימוב, והכיתה מלאה. איש כבר לא שואל מה זו יהדות. חשוב לציין שלאורך כל הדרך לא היינו מיסיונרים. צמחנו יחד עם האנשים. לא עמדנו עם סטופר למדוד מתי יהיו ישראלים או יהודים טובים. אנשים למדו שיש דת ויש דעת. ישנה פתיחות והקשבה וכך נופלים המחסומים. כל אחד מתקדם בקצב שלו (5) זה כמה שנים שהתוכניות לילדים ולנוער מתקיימות על טהרת השפה העברית (6) הרשות מכירה את קית"ר ואנחנו מצליחים להגיע לאנשי מפתח שם. ראש אגף הקליטה אמר לא מזמן, "אני עובד רק עם קית"ר. אפשר לסמוך עליהם".

האם היציאה לעצמאות היטיבה עם הקהילה?
כן. פתחנו דף חדש. בהתחלה היו הרבה פחדים אבל אחרי שנתיים וחצי אני רואה שזה היה לטובה. הניתוק ממית"ר הטיל את האחריות עלינו. קודם סמכנו על 'האחות הגדולה'. עכשיו הכל מוטל עלינו. מבחינה אישית זה היה לי קשה. היה זמן שנאלצתי לעבוד בהתנדבות. חברים רבים הרגישו חוסר בטחון. אולם בסופו של דבר חזרנו להיקף פעילות דומה ואפילו הגדלנו את התקציב. 30% מהתקציב בהווה מקורו בתשלומים של חברי הקהילה. במשך ארבע שנים לא היו כמעט חברים ששילמו דמי חבר. עכשיו ישנם 150 אנשים שמשלמים.

מה מעמדה של הקהילה בעיר?
המדינה והרשות לא תופסים מה כוחה של הקהילה. הם לא מבינים את הפוטנציאל הטמון בה ולא מבינים מדוע חשוב לתמוך בה כבסיס להתפתחותה של חברה אזרחית. למרות שרכשנו הכרה ומוניטין בעיר, התפיסה הרווחת היא שקהילה, כל קהילה, היא כלי שרת של הפוליטיקאים. לא רואים אותנו ככלי או צורך לפיתוח ושיפור החיים בעיר. לפני בחירות נזכרים בנו כדי לגייס תומכים. קיבלנו בעבר המון סופרלטיבים ועמם באו גם הרבה הבטחות. בפועל הכסף הלך למקומות אחרים ואנחנו קיבלנו רק פירורים. אם היינו תומכים במועמד זה או אחר היינו מוצפים בכסף אבל זה היה מפוצץ את הקהילה. זו לא האג'נדה שלנו. אשדוד היא עיר פוליטית, אלימה, חצויה מאד. אנחנו אמנם משתפים פעולה עם העיריה וגופים אחרים אולם מתרחקים מהפוליטיקאים. העצמאות חשובה לנו מאד. אנחנו גוף א-פוליטי וזהו דבר חריג בנוף של אשדוד.

האם ישנה אינטראקציה בין הקהילה לבין ישראלים ילידי הארץ?
לצערי אינני רואה שקית"ר מעניינת את הישראלי המצוי. עשינו בעבר נסיונות שונים, בעיקר עם ילדים ונוער, אולם ללא הצלחה. כנראה שהרחוב הישראלי אינו מוצא עניין בסוג כזה של קהילה. עשינו תוכנית לבנות מצווה ("מזל טוב"). הזמנו כמה בנות שנולדו בארץ אבל הם עזבו מיד. השיחות על אלוהים וזהות יהודית לא היו להן רלבנטיות. חשוב להבין שישנה מנטאליות של עולים, שבאה לידי ביטוי במשברים, במאבקי השרדות, במטענים אמוציונליים שהם שונים מאלו של ילידי הארץ. יש בקהילה אנשים מבוגרים שיש להם בעיה של שפה. בשבילם זהו מכשול לא עביר. הפקנו בקבוצת התיאטרון שלנו הצגות בעברית וזה לא צלח. אנחנו מנסים ומגששים, חלק מהחברים מתקשרים בעברית, אבל זה רק בשוליים. בינתיים אפשר לראות בדור הצעיר מגמה מעניינת של שמירת השפה והתרבות הרוסית לצד השתלבות מלאה בישראליות.

כיצד אתה רואה אופציה לשותפות עם קהילות אחרות?
זה רצוי ואפשרי, אולם ישנה בעיה עקרונית שבולמת את הענין באשדוד. ישנה הכרות אישית טובה בין ראשי ורכזי קהילות, אולם אין לנו בית, ועל רקע זה קשה לתקשר. לו היה לנו בית משלנו הדברים היו נראים אחרת.