הבחירות הקרבות מאפשרות ומחייבות שינוי קיצוני במדיניות של כל המפלגות החופשיות בנושא החינוך. מוטל עליהן לקחת לידיהן את מערכת החינוך של ילדיהם, ליטול אחריות לתוכניות הלימוד וליישום החוקים המחייבים את כל מוסדות החינוך הנתמכים על ידי המדינה, לפרסם תוכניות לימוד ולכלול בהם אלמנטים חיוניים להכנת תלמידיהם לחיי יצירה והשכלה בחברה הישראלית.
הממשלות הקודמות חטאו בהתפרקות מאחריות לחינוך הנוער החילוני בישראל, על ידי מסירת מערכת החינוך ''הכללי'', לשליטת רבנים ונציגי מפלגות דתיות אורתודוכסיות, שאינם מכירים בזכותם של זרמים לא אורתודוכסיים ביהדות, או בזכות היהדות החילונית לחנך את ילדיה לפי אמונותיה וערכיה.
אוטונומיה המביאה לפיגור חברתי תרבותי 
לכל המפלגות הדתיות ניתנה הזכות לקיים רשויות ורשתות חינוך "עצמאי" הנתמך על ידי המדינה ונשלט שליטה מוחלטת על ידי המפלגה הדתית הפוליטית לה הוא שייך.
האוטונומיה של רשויות חינוך דתיות אלה ­ של אגודת ישראל, דגל התורה, המפד''ל וש''ס ­ מוציאה אותן למעשה מרשותו של שר החינוך והתרבות ומדיניות משרדו.
ברוב רשתות החינוך הדתי הושלטו תוכניות לימודים המתעלמות מצרכי הילדים על סף המאה ה21-. אלה גרמו לפיגור חברתי ותרבותי של אחוז גדל והולך בציבור הישראלי, על ידי לימודים שאינם מכינים אותם להשתלבות במעגלי העבודה היוצרת וההשכלה הגבוהה, על ידי התעלמות מהתרבות היהודית החדשה של רוב העם היהודי בישראל ובתפוצה.
שרי החינוך וממשלות ישראל לא התערבו לעצירת תהליכים מסוכנים אלה, לילדים הלומדים ברשתות החינוך הדתיים והתעלמו מהחוקים שחייבו אותם לעשות כך. 
על החילונים להחזיר לידיהם חינוך ילדיהם
על כל המדינאים העומדים בראש המפלגות שאינן כפופות לתכתיבי הרבנים ולשותפיהם להבטיח:
א.שר החינוך, הממונה למעשה רק על חינוך החילוניים בישראל, לא יהיה שליחה של מפלגה דתית ולא יהיה כפוף לתכתיבי רבנים בלתי נבחרים.  
ב. תוכניות הלימוד וההשכלה יסייעו לחינוך הומניסטי יהודי לכל התלמידים, קרי: חינוך לתרבות העם היהודי, המשולבת בחינוך לתרבות העמים ולזיקותיה של תרבות העם לתרבויותיהם.
ג. התוודעות חוייתית וביקורתית לקלסיקה היהודית והכלל עולמית  ­ למקורות היהדות ולמקורות תרבויות העמים שבקרבם חי העם היהודי. 
ד. הענקת מיומנויות לשוניות, מתמטיות, טכניות ותיקשורתיות, לכל התלמידים בכל מיגזרי החינוך הנתמכים על ידי מדינת ישראל.
ה. הענקת מידע בסיסי,  החיוני להתמצאות בעולם על סף המאה ה21- תוך הכרת מפות הגיאוגרפיה, ההיסטוריה של הזמן החדש וגורמיה בעידנים שחלפו, האמנויות, התקשורת, הספרות וההגות.  
מדיניות חינוך תקיפה וחדשה המונחה על ידי עקרונות אלה, ומיושמת על ידי שר שאינו כפוף למפלגה דתית ותכתיבי רבניה,  תיצור תשתית משותפת של ידע ויסודות התרבות, אשר יאפשרו הידברות בין הלומדים והמלמדים במיגזרים החילוניים והדתיים באוכלוסיה, בדומה למצב ששרר בחברה ובתרבות היהודית בארץ ישראל לפני קום המדינה ובשנים הראשונות אחר ייסודה. 
שויון ואוטונומיה לחינוך "הכללי" 
על מנת לעמוד נגד כל הסכנות הקואליציוניות, אשר תפרענה ליישום מדיניות חדשה זו, יש להבטיח בראש וראשונה אוטונומיה לחינוך הכללי, בדומה לזו שניתנה לכל זרמי החינוך הדתי. עצמאות למיגזר החינוך הכללי תהיה למעשה עצמאות לחינוך החילוני שבמערכת החינוך הממלכתי, שהרי כל החניכים והמורים המבקשים חינוך דתי מצאו מקומם ברשויות האוטונומיות הדתיות.
שינוי ארגוני מעין זה ילווה בהבטחת שוויון מלא בין הזכויות והמשאבים המוענקים לרשויות האוטונומיות השונות: גם ילדים חילוניים יזכו במענקי הסעה, ביום לימודים ארוך, בכתות קטנות. גם לבוגרי החינוך החילוני יאופשר למזג את שירותם הצבאי עם לימודי מכללה אשר יכינו אותם לתפקידי מנהיגות חינוכית וקהילתית.
הגשמת מדיניות חדשה זו  מותנת בהחלצות כל החילוניים למלוי תפקיד פעיל בעיצוב מערכת החינוך, ביצירת רשות חינוך עצמאית לחילוניים,  ובשיתוף פעולה בין כל המפלגות החופשיות להשגת מטרות אלה.