שעה שידו של רה"מ, יצחק רבין, חתמה (בראשי תיבות) על ההסכם בין "העבודה" לש"ס, עיניו נשואות היו אל נכון לעבר ההסדר המדיני ההולך ומתגבש  עם סוריה. אין לחשוב ברה"מ – קל וחומר בשרים שריד, פרס, רובינשטיין וצבן – כאילו לא הבינו את משמעות הכניעה לסחטנות ש"ס, כשם שהבינוה מיד לאחר החתימה השרים ליבאי ושחל וחברי הכנסת מירום, בורג, יעל דיין ואחרים. הם הבינו אף הבינו, שהרי מדובר בהפיכה תחוקתית חמורת השלכות, העתידה ליצור מציאות בלתי-הפיכה לטווח של שנים רבות: הכפייה הדתית, שעד כה היתה "הוראת שעה", תהפוך לחלק מהמסגרת הקונסטיטוציונית של מדינת ישראל; ואילו הבלמים והאיוזים החיוניים בכל משטר דמוקרטי – חוקי-היסוד או בג"צ – יועלו קורבן למולך החרדי. אופיים התחוקתי של השינויים מבטיח, כי זו עתידה להיות "בכייה לדורות".
ש"ס שייכת לימין
מבלי לגרוע מהקדימות העליונה של יעד השלום מבקשים אנו לנמק, מדוע הכניעה לש"ס לא מתחייבת מהמצב הנוכחי ואיננה חיונית לקידום השלום. קהל הבוחרים תומכי ש"ס היה מאז ומתמיד בעל נטיה מובהקת ומסורתית (תרתי משמע) למחנה הימין. כזכור, היתה זו ש"ס שהיתנתה את כניסתה הקודמת לקואליציה בקיום משאל עם בנושא ההסדר עם סוריה וחברי הסיעה אינם מסתירים את עמדותיהם השוללות ויתורים מרחיקי לכת למען ההסדר. אמת, מורה הדרך של ש"ס ומנהיגה הדומיננטי, הרב עובדיה יוסף, אימץ מזה שנים עמדות ריאל-פוליטיות בגלותו חרדה כנה לחיי אדם ולהיבט הבטחוני, במובן האמיתי של המושג. גישה ריאלית זו הובילה את הרב יוסף לנקיטת עמדות מדיניות פשרניותואמיצות, בניגוד להלוך הרוחות המציין חלקים נרחבים בקרב חסידיו אוף במנהיגות ש"סץ באמצו עמדות אלו אין הרבה יוסף נרתע אף מדעת קהל אוהדיו. עם זאת, גם מפיו טרם שמענו במפורש ואף לא ברמז האמנם הוא תומך בנסיגה כוללת (או קרוב לכך) מרבמת הגולן.
תהא עמדתו של הרב יוסף בעניין ההסדר עם סוריה אשר תהא, סביר להעריך, כי הוא לא ישנהאותה לעת מבחן חשוב ואמיתי, כמו משאל עם לגבי הגולן או בחירה אישית בראש הממשלה, בהתאם למקומה הקואליציוני של ש"ס. לא הצטרפות ש"ס לקואליציה היא שתגבש את עמדותיו של הרב יוסף או תשנה אותן, וגדולה מוז: לא היא שתשפיע באופן דרמטי על קהל הבוחרים של ש"ס לאמץ עמדות יוניות בעת ההכרעה או לתמוך במועמדות ראש הממשלה בעל עמדות פשרניות. לאמיתו של דבר, מידת השפעתו של הרב יוסף על ציבור תומכי ש"ס בעת מישאל או הכרעה גורלית טרם הוכחה. לפחות במקרה אחד – בעת הבחירות האחרונות לעיריית ירושלים – לא קיבלו מצביעי ש"ס את המלצת מנהיגותם לתמוך במועמדות טדי קולק. לנוכח מציאות פוליטית קשיחה זו מוזר לשמוע הערכות מצב מפי פוליטיקאים מנוסים ומפוכחים, כמו השר יוסי שריד, כאילו ניתן יהיה, אולי, לשכנע ולהטות את נטיות הלב של ציבור בוחרי ש"ס, או חלקו, אם אך נגדיל במידה ראוייה את "מנת הצפרדעים" שהציבור החפשי יהיה מוכן לבלוע...
תשלום יקר תמורה מפוקפקת
הצטרפותה של ש"ס לקואליציה בימים אלה לא תכביד ולא תקל על מפלגת "העבודה" ובנות-בריתה ברגע האמת ובמחן הקובע, בעת הגיע ההכרעות המדיניות הגורליות. לכל היותר תשיג הקואליציה והממשלה יותר נוחות בתיפקודה השוטף עד הגיע מועד ההכרעות המדיניות. ש"ס לא היתה ולא תהיה מעורבת בכל המגעים החשאיים או הגלויים, שנועדו לגבש את ההסדר המוצע טרם הבאתו להכרעת העם במישאל עם. לצערנו, במצב הנוכחי לא נראה עדיין באופן המדיני, כי ההסדר עם סוריה עתיד לעמוד בקרוב להכרעת הכנסת או העם. הנתון הוודאי ביותר אינו אלא מיכלול הוויתורים המובטח לש"ס בעגלא ובזמן קריב. השאלה הנשאלת היא, כלום נכון לשלם כיום במטבע קשה מאוד (תרתי משמע) של ויתורים תחוקתיים כה מופלגים, בעבור תמורה מפוקפקת ולא מובטחת (שינוי עמדות בעתיד או תקווה לתמיכה), אשר ספק אם תסופק ע"י קהל חסידי ש"ס? גם לו היתה ש"ס מתחייבת לתמוך בהסכם השלום (ואין לכך אף רמז) – כלום יכולה היתה מנהיגותה לספק את "הסחורה" המובטוחת, שעה שתומכיה הינם בעלי נטייה ימנית כה מובהקת? גם ביחסי מיקוח נוקשה של שוק ואפילו בסיטואציה של סחיטה פילילית, אין לבצע את "העיסקה" בטרם תובטח אספקת "הסחורה" או התמורה. מי שמסכים להיכנע כיום לתכתיבי ש"ס כאילו מודה, שהתמורה היא עצם כניסתה של ש"ס לקואליציה וזאת למרות שהצטרפותה לקואליציה, על כל מנעמי המימשל והכספים הכרוכים בכך, הם האינטרס העליון דוקא של ש"ס. התמורה האמיתית המצופה מש"ס – היינו, תמיכתה ותמיכת צבור בוחריה בהסדר המדיני עם סוריה – אפילו לא הובטחה. יש, איפוא, טעות אופטית וכשל פוליטי בתשלום כה מרחיק לכת עבור "סחורה" פוליטית נטולת ערך. אין מדובר אלא ב"נזיד עדשים" פוליטי (נוחות קואליציונית קיצרת ימים), שתמורתו עתידות "העבודה" ומרצ לוותר על הבכורה (שמירה על דמותה הדמוקרטית-חופשית של ישראל ועל זכויות אזרחיה). במידה מסויימת עלולה הטעות להביא לתוצאות הפוכות: משישיגו החרדים את מלוא תאוותם כבר עתה שוב לא יוותרו בפיהם של אותה מתונים מעטים בש"ס כל נימוק של פיתוי ולחץ על בעלי הדעה השולטת בכיפת ש"ס, דעת "הניצים".
מפורצת דרך לגרורה עלובה
עד כה הועלו טיעונים במישור הטקטי אך מובן, כי מעל לכל עומדים השיקולים העקרוניים: למרצ – תנועה אידיאולוגית – יש עקרונות יסוד, אשר בשעתו הביאו להקמתה ומאז הם טעם קיומה (ה –  raison d'etre). תביעות ש"ס ב"סיבוב" הנוכחי אינן רק בגדר השפלה ופגיעה ללא נשוא בתודמיתה של מרצ, אלא פשוט ריסוק אברים אידיאולוגי ואלקטורלי גם יחד. אם מרצ תוותר על עקרונותיה בעניין הנדון, היא תמעל בשליחותה העיקרית ותגזור על עצמה גזר דין של חיסוף בקרב קהל תומכיה, תנועה אידיאולוגית, המוותרת על ציפור הנפש שלה בשל "שיקולים טקטיים", ספק אם היא ראוייה לתמיכה. כבר עתה גרמו התימרונים הטקטיים "המתוחכמים", כביכול, של סיעת מרצ נזק קשה וארוך טווח לתדמיתה: היא איבדה את האחיזה בהגה ואת האמינות, שקודם ציינו אותה. מפורצת הדרך הפכה לגרורה עלובה למדי של מפלגת "העבודה". בל ישתבחו חברי הסיעה בהישגם המדומה של "רווח זמן", שהיה נטול כל חשיבות מדינית כשלעצמו. עד שהתערב בג"צ ועמד, כרגיל, בפרץ הספיקה מרצ להפוך בדעת הקהל למשל ולשנינה. אופיינית העובדה כי מרצ לא נמנתה על העותרים לבג"צ, כשם שנמנעה מהכרזה על הפעלת זכות הווטו (בהתאם לזכותה בהסכם הקואליציוני).
אין הרבה תקדימים – אם בכלל – למנהיגים פוליטיים, אשר התנדבו להקריב את תנועתם למען מימוש אחד ממיקבץ רחב של יעדים. לא רק המילים אלא גם – ובעיקר – המוסיקה והעוצמה היא הקובעת את האפקט הסופי. כאשר נשמע קולה של סיעת מרצ – היתה זו קול ענות חלושה, לא צליליה הברורים של מגניהת מרצ המוכרים משכבר. הצלילים היו צורמים בחלקם, מזוייפים בחלקם ובכמה קולות ללא כל תיאום והרמוניה. ככה לא בונים חומה וככה לא שומרים עליה!
מן המפורסמות היא, כי כניעה לסחטנות באשר היא אינה מחסלת בד"כ את התביעות אלא מחזקת את הליך הסחיטה, לא כל שכן בכל הנוגע למפלגות הדתיות, שעצם זכות קיומן היא בהצגת "הישגים", בד"כ על חשבון זכויותיו של הרוב החילוני. אבל גם אם מחליטים להיכנע לסחטן אין לעשות כן בפזיזות ומבלי להבטיח את קבלת התמורה למלקוח. במקרה דנן ניתנה ההסכמה לכניעה אפילו מבלי לבדוק אם התמורה תינתן עבורה. מנהיגי מרצ אינם טירונים בפוליטיקה ואינם, חלילה, נעדרי חכמה. אעפי"כ היינו עדים בקדנציה הנוכחית לכמה מקרים של ליקויי מאורות. לפיכך, לא יהיה זה מוגזם לצפות מהם, כי יטו הפעם אוזן קשבת, באמת, לדעות חבריהם למפלגה ולטיעוניהם.
להוציא את המקל ממחסן הגרוטאות
וכאן המקום להזכיר, כי מרוב עיסוק אובססיבי ב"גזר", המוחזק – כביכול – בידי עסקניה של ש"ס (הסיכוי לקידום השלום באזורנו), נשתכח מהנוגעים בדבר – ומרצ בראשם – קיומו של ה"מקל", או לפחות הצורך להוציאו ממחסן הגרוטאות. המימסד הדתי, וש"ס יותר מאחרים, חי ומתקיים במידה רבה בזכות תמיכתהותקציביה של המדינה. די יהיה בתקופה לא ארוכה של השלת הכבלים הקואליציוניים-דתיים על מנת לתקן עיוותים ומעשי כפייה של המימסד הדתי מאז קום המדינה בהיקף עצום. כנגד "הבכייה לדורות" המזומנת לנו ביוזמותיה האחרונות של ש"ס עומד גם הסיכוי (או הסיכון מנקודת הראות של ש"ס) של "שמחה לדורות" (ע"י תיקון העיוותים מבית מדרשו של המימסד הדתי). לא מופרך יהיה להעריך, כי בקרב חלק משמעותי של הצבור, כולל ממחנה הימין (כמו תומכי "צומת"), תתחזק התמיכה במפלגות "העבודה" ומרצ לנוכח נחישותן והחלטיותן ב"ניקוי השטח" מספיחי הכפייה הדתית. נזכיר כמה דוגמאות על מנתלהמחיש מה עשוי לקרות אם ינתן לצבור החפשי ולנבחריו חופש פעולה פוליטי במשך פרק זמן לא ארוך: תבוטל הבלבדיות השמורה לבתיה"ד הרבניים בנושאי גירושין-נשואין; תוקם מערכת הכשרה חלופית, שאיננה כפופה לרבנות הראשית בלבד; יבוטלו מבצרי הכוח של המימסד הדתית במשרדי הממשלה ובמועצות הדתיות או, למזעיר, נציגי כל הזרמים (רפורמים, קונסרבטיביים, חילוניים) ישולבו במועצות הדתיות ויאיישו את משרותיה; התחבורה הציבורית תופעל בכל ימות השנה (זולת יום הכיפורים); יתאפשרו הפלות, ניתוחים (פוסט-מורטם) וחפירות ארכיאולוגיות ללא הגבלה; יופרט יבוא הבשר וייובא גם בשר לא כשר; יופסקו הקצבו ומיליארדים לאברכים ולשאר "כלי-קודש"; יבוטלו (או יצומצמו) הפטורים לתלמידי ישיבה ולבנות משירות צבאי או שרות לאומי; יבוטלו הכפילויות המשונות והבזבזנות נטולת הצידוק במימון שרותי דת (רבנים ספרדיים ואשכנזים וכיו"ב); יוסרו המיגבלות הפרימיטיביות בנושאי ארכיאולוגיה ופתולוגיה. בקיצור: ימות המשיח (החילוני). דומה, כי די יהיה בשנה אחת של ניעור המימסד הדתי על מנת שהארץ תשקוט, אם לא ארבעים שנה כי אז ארבע שנים...וכאן המקום להדגיש, כי כל סדר היום החילוני המוצע איננו מכוון לפגוע בחופש האמונה והפולחן של הצבור הדתי אלא אך ורק לבטל עיוותים והפליות ולמנוע כפייה דתית על מי שאיננו מעוניין בה.
להעמיד את המפלגות הדתיות במבחן
גם הצבור הדתי – ובעיקר המימסד הדתי – יודעים עד כמה עומדת המערכת הארגונית-כספית שלהם על כרעי תרנגולת (ואין כינוי מתאים מזה לתיאור תמיכת החילוניים בכפייה הדתית נגד עצמם). לפיכך, ספק אם יסכימו לסכן את כל הישגיהם עד כה במסגרת מלחמה כוללת נגד עמדותיה המדיניות של הממשלה. ככלות הכל גם בציבור הדתי יש הלוקחים בחשבון כי המטרת הטילים הצפויה במלחמה הקרובה לא תיפסח גם על ילדיהם ואברכיהם – וחשש זה, בהצטרפו לפגיעה הקשה בהישגיהם הדתיים עד כה – אולי יביא גם בקרבם לגלוי שיקול דעת אחראי ושקול יותר. כל שצריך הוא לשכנעם בכנות הכוונה לממש את התכנית, לאמור: היה ויחול קרע בין ש"ס לקואליציה עד כדי סיכון יעדיה המדיניים, יגרור קרע זה גם התנתקות מלאה ומוחלטתמשמירה על האינטרסים וההישגים של המימסד הדתי עד כה.
ואם נגזר על הממשלה לאבד את תמיכת ש"ס (וכמובן יתר המפלגות הדתיות, לגביהן אין בכך כל חידוש); כי אז לפחות נזכה בהישגים של תיקון עיוותים ותופעות כפייה דתית מן השנים הקודמות. אם יש למחנה השלום בישראל סיכוי לתזוזה אלקטורלית של מסת בוחרים קריטית לכוון השלום בעת ההכרעה האמיתית – עלול סיכוי זה להתמסמס אם נוסיך לגלות מורך לב והתרפסות שלא במקומה ושלא בעיתה בפני החרדים.