הסוף צפוי מראש. לקראת ההצבעה על תקציב המדינה. הנועלת את השנה האזרחית. ייפרץ הכספומט. ליתר דיוק הקופה הלאומית. והביזה תחל. הספרות הקופצות של תקציבים לחרדים מזכירות את שעון משאבת הדלק. פקידי האוצר ינשמו לרווחה אם סל ההקצבות יתמלא ב-1.5 מיליארד שקל "בלבד" והתקציב הכללי לא יגלוש על גדותיו.
נדוניה כספית היא חלק ממחיר הישרדות הממשלה. היא הגורם המסנדל אליה את השותפות האורתודכסית­קלריקלית. מסגרת התקציב אולי תשמר ואולי לא. אך מה שחשוב הוא שהשינויים במבנה התקציב יבטיחו את האינטרסים שלהם.
מדוע זה קורה גם בקואליציית אהוד ברק. שנדמה כי היא  תלויה בתמיכת המפלגות החרדיות פחות מאשר ממשלות נתניהו ורבין¿ אחת התשובות העיקריות היא. שבוועדת הכספים מושלים החרדים בכיפה. וכל מי שיפגע בהם ילמד את לקחו. ברצונם ­ יבטלו כל יזמה ממשלתית שתובא בפני הועדה. ברצונם יגזרו שיתוק על פעולות הממשלה ויהפכו אותה לחסרת אונים. איך קרה הדבר¿ בועדה היושבת על ברז הכסף יש לחרדים ייצוג מעל ומעבר לחלקם בכנסת. סיעת העבודה נידבה ליהדות התורה שני מושבים על חשבונה. והיום יש להם שלושה מושבים. לש"ס שלושה נציגים משלה. ולמפד"ל ­ אחד. 7 נציגים דתיים מתוך 17 חברי ועדה שנחלקים בין קואליציה לאופוזיציה ­ זו פוליסת ביטוח מצוינת.
כשהחליטו הרבנים כי על יהדות התורה לפרוש מהקואליציה. איש לא ישב שבעה. ללא תפקידים מיניסטריאליים היה במילא הקשר למפלגה רופף. אולם. גם לאחר שפרשה יהדות התורה מהקואליציה. לא תבעה ממנה סיעת העבודה כי תחזיר לה את שני המנדטים היקרים. ההלוואה הפכה למענק.
שאיבת כספים מאוצרה המדולדל של המדינה לא החלה אתמול. אבל עד למהפך הראשון של שנת 1977. הזרימה היתה שולית. הליכוד. שלקח את אגודת ישראל כשותפה לשלטון. ביסס ושכלל את השיטה שהקנתה לו רוב פרלמנטרי צר. אך יציב. המערך. לימים מפלגת העבודה ובגלגול הנוכחי ישראל אחת. גילה נדיבות לב לא פחותה במרוץ הנואש אחרי המפלגות החרדיות. והן הזדרזו והקימו מאות עמותות פורחות ומשגשגות. בלי שלמישהו ברור מה הן עושות באמת. היום ידוע על מוסדות פיקטיביים רבים המשמשים כסות וכתובת לכספי משלמי המסים. בהעדר כוח אדם שיבדוק את העמותות וקריטריונים ברורים לחלוקת המזומנים. החגיגה נמשכת.
שנת הש"ס
"אנחנו צנועים. ישרים ותמימים בפוליטיקה" ­ נהגו לומר ראשוני ש"ס כשנבחרו לכנסת לפני כחמש עשרה שנים. אולם הח"כים המופלאים של ש"ס הבינו עד מהרה את הכוח הגלום בידיהם. בייחוד כשהן מורמות בהצבעה. כלפי מעלה. ש"ס היא היום מרכיב חשוב בקואליציה הממשלתית. אם תפרוש. צפויה הקואליציה המונה היום 68 חברי כנסת. לרדת אל מתחת לקו האדום ולעמוד על נקודת שפל של 51 ח"כים. ומה יהיה אז על ההסכמים המיוחלים עם הפלשתינאים ועם סוריה¿ לאן יצעד תהליך השלום עם ממשלה הנשענת על מיעוט בכנסת¿
אמנם נכון. שבאופן תיאורטי. ברגע שתפרוש ש"ס מממשלת ברק. ניתן יהיה לצרף את שינוי על ששת הח"כים שלה» את עמיר פרץ עם שניים נוספים» ואת סיעת הפורשים של ח"כ ברונפמן עם עוד שניים. סך הכל של מצטרפים פוטנציאליים אלו יוכל להחזיר  תמיכת רוב של 61 ח"כים לממשלת ברק. אבל צירוף כל אחת מסיעות אלו כרוך בבעיות.
צירופה של שינוי. בעלת התדמית האנטי­דתית הקיצונית והבוטה. עלולה "לשרוף" את ברק ואת מפלגת העבודה בקרב מצביעים דתיים מתונים פוטנציאליים לכמה סיבובי בחירות. ואולי אף לדחוף מצביעים דתיים כאלו במשאל העם על הסכמי השלום להצביע נגדם. צירוף סיעתו של עמיר פרץ יעורר התנגשות עם המדיניות הכלכלית של ברק. צירופו של ברונפמן עלולה להבריח את ישראל בעליה עם ארבעת הח"כים שלה. כך שלגמרי לא ברור שהאפשרות התיאורטית להחליף את ש"ס בהבטחת רוב פרלמנטרי לממשלת ברק. תוכל אכן להתבצע במציאות הפוליטית.
נוסחה זו ידועה לשני הצדדים: ראש הממשלה וש"ס. נשמת אפה של ש"ס היא רשת החינוך שלה. המשך קיומה יבטיח לה עתודה צעירה. הגירעון העצום של הרשת עבר מזמן את "מחסום" מאה מליון השקלים. מאזן זה מחייב השארות ליד אלה שיכולים למחוק את החוב. רק הממשלה מסוגלת לייצב מחדש את הרגליים הרעועות של רשת החינוך הש"סית. זוהי. בעצם. הסיבה לנכונות ש"ס לחלוק את מושבי הממשלה עם מרצ. שנואת נפשה.
השארות במערכת הממשלתית פירושה המשך תעסוקה לרבבות עובדים שקיבלו את משרותיהם בזכות נאמנותם לש"ס. ג§ובים אלה מחייבים שקט תעשייתי בקואליציה. שרי ש"ס גם לא מסתירים את הנאתם ממעמדם המורם. הם מאיישים ארבעה משרדים ונהנים מכל רגע.
הנבחרת הפרלמנטרית של ש"ס היא צעירה ורבות בה הפנים החדשות. רוב השחקנים חסרי ניסיון. אולם הם מגלים חריצות והתמדה במילוי תפקידם. על השמנת ישמרו היטב. זה בטוח. רק שלא ילכו בדרכי קודמיהם בפוליטיקה. החל באריה דרעי ויאיר לוי ולא יסתבכו בשחיתויות. האם למדו פרק בהלכות שלטון¿ זאת נדע בעתיד.
גם המפד"ל. שכוחה הפרלמנטרי הצטמק ל-5 ח"כים בלבד. עשתה מעשה והצטרפה ל"ממשלת הזדון". למפד"ל יש נכסים כבדים. גם מוסדות חינוך וגם יישובים בתוך הקו
הירוק ובשטחים. המחייבים הצמדות לעטינים הממשלתיים. המהפך הפוליטי בין הימין לשמאל אמור היה לגזור. לפי האידיאולוגיה. את ישיבת המפד"ל באופוזיציה. הנהגת המפלגה הפרגמטית חשבה אחרת. הצורך להמשיך לינוק מעטיני השלטון גבר על האידיאולוגיה. והמפד"ל נשארה בפנים.
 מהפכה בג"צית
כל התמונה של ההקצבות למוסדות החרדיים עשויה להשתנות בצורה קיצונית בהצעת התקציב הנדונה כעת בועדת הכספים. עקב פסיקה מהפכנית של בג"צ מאמצע אוקטובר. העיקרון שלבג"צ יש זכות להתערב ולפסול דבר חקיקה של הכנסת אם היא מנוגדת לחוקי היסוד. הלך והשתרש בשני העשורים האחרונים. עכשיו. בפסיקת בג"צ בעתירה של התנועה הקונסרבטיבית נגד משרד הדתות המפלה אותה לרעה בחלוקת התמיכות. קבע בג"צ שעל סעיפי התקציב להיות כפופים להוראות חוק יסודות התקציב שאינו חוק יסוד. בזה יצר בג"צ שלב  קונסטיטוציוני נוסף. שעשוי למוטט את הנוהלים לתיקצוב הישיבות ויתר המוסדות החרדיים.
בג"צ פסק שיש להחיל את עקרון השוויוניות שבסעיף 3¯א של חוק יסודות התקציב על כל סעיפי התקציב. פחות משבועיים לאחר מתן הפסיקה הודיע עו"ד אמנון דה­הרטוך. מנהל המדור לייעוץ חקיקתי במשרד היועץ המשפטי לממשלה לחברי הועדה בשם היועץ. שיש ליישם פסיקה חדשה זו כבר בהכנת התקציב לשנת 2000.
עדיין אין זה ברור בדיוק איך ההוראה החדשה תיושם בפועל. אבל אין ספק שהמצב החדש שנוצר יוסיף כלים יעילים למלחמה בהקצבות הייחודיות. המפרנסות בעיקר את המוסדות החרדיים של יהדות התורה ושל ש"ס. לא כדאי לנו לעצור את הנשימה. מפני שבודאי יתגלו אלף דרכים "יצירתיות" לעקוף את רוח הפסיקה החדשה. אבל ראוי לציין ניצחון בקרב אחד במלחמה הרחבה. יש להוסיף באירוניה. שהזוכים העיקריים מן הפסיקה החדשה עשויים להיות דווקא מוסדות הדת הנוצרים והמוסלמים. שהיו עד כה מקופחים באופו קיצוני בהקצבות משרד הדתות.