חוגגים, לומדים ומחוייבים ליהדות ישראלית
המכון הגבוה להכשרת מנהיגות יהודית –  רבנות חילונית
תמורה מהווה מרכז ליזמות חינוכית וחברתית בתחום ה"יהדות כתרבות".

הרב סיון מס בטקס השלישי להסמכת רבנים חילוניים 2010

"תמורה" הוקמה¹ כמענה לצורך הולך וגובר במנהיגות חילונית בישראל² - מנהיגות איכותית ומקצועית, המסוגלת לתת מענה אישי, משפחתי, קהילתי וציבורי בתחום הלימוד והחוויה היהודית.
תמורה מהווה חלק בלתי נפרד ממורשת התרבות היהודית, תוך בחירה מושכלת התואמת אמונות וערכים יהודיים הומניסטים, ברוח דברי עמוס עוז:

"אני רואה את עצמי כאחד היורשים הלגיטימיים. לא כבן חורג ולא כבן סורר ומורה ולא כממזר, אלא כיורש. ממעמדי כיורש משתמע שאני חופשי להחליט מה מן הירושה הגדולה הזאת יעמוד בסלון ומה אגנוז במרתף… יש לי זכות לייבא מבחוץ ולשלב בירושתי את הטוב בעיני… זכותי להחליט מה טפל ומה עיקר, מה מרכז ומה שוליים ומה ראוי לגניזה"³

אומר אהרון אפלפלד על הסכנה של ההגדרה האקסקלוסיבית של היהדות כדת ועל הצורך בגיבוש זהות יהודית חילונית ברורה:

"...הישראליות ניתקה עצמה מההיסטוריה היהודית. היא הלכה אל איזשהו פרימיטיוויזם. היה כאן ניסיון לכרות איברים שונים של הנפש. וזה יצר נכות. נכות תרבותית קשה. הזיהוי של יהדות עם דת יוצר כאן ואקום קשה מאד. יש כאן חור שחור זהותי. יש כאן רתיעה עמוקה מפני כל דבר יהודי. אבל מבלי שתהיה לנו איזושהי זהות יהודית לא נוכל להתקיים."⁴

על מנת שנוכל להעצים את תרבותנו, עלינו לייצר חוויה יהודית חילונית הזמינה לכל ואשר נותנת ביטוי לאמונותינו. זאת נעשה ע"י עריכת חגי מעגל שנה וציון מועדיה הלאומיים וכן ע"י עריכת טקסי "מחזור החיים"⁵, ע"י עידוד הלימוד החוויתי מהתבוננות ומהאזנה למגוון העשיר של היצירה האומנותית, ע"י בחירה בהשכלה חווייתית וביקורתית המתוודעת למבחר מתוך אוצרות התרבות היהודית וממקורותיה בכל עידניה,  וכמובן - ע"י עידוד וארגון הפעלת קהילות תרבות של יהודים חופשיים ממחויבות למצוות הדת, אך מחויבים לערכים הומניסטים בביטויים היהודי.

השאלה המנחה את פעילותנו אינה "מה לא" אלא "מה כן"

פרופ' יהודה באואר בטקס השלישי להסמכת רבנים חילוניים 2010

אנו מציעים גישה ופתרונות חיוביים לסוגיות בחיי התרבות היהודית ישראלית - בחינוך היהודי ההומניסטי, בהשכלת מבוגרים ומורים במורשת היהדות, בפעילות ציבורית לצדק חברתי, בחגיגת חגי ישראל ומועדי מחזור החיים וכן בחוויה היומיומית של יהודים חילונים.

אנו לומדים ומגבשים תוכניות לימודים⁶ ופעילות חינוכית נרחבת לנוכח המשבר בחינוך החילוני-ציוני, אשר מגבש ישראליות חלולה מיהדות ומערכי הדמוקרטיה, כדי להתמודד עם החשש שמביע אהרון ברק:

 "אני ציוני בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי... ציוני המאמין במדינת לאום יהודית שנועדה לפתור את הבעיה היהודית. ציוני החושב שמדינה דו-לאומית היא אסון. ציוני החושב שחוק השבות הוא לא חוק מפלה אלא חוק צודק הנותן מענה לזעקה של ההיסטוריה של העם היהודי. גם באופן אישי אני ציוני... היו לי הרבה הזדמנויות לא לשבת בארץ ולקבל שכר של מיליונים. דחיתי את כל ההצעות ואפילו לא הרהרתי בהן משום שאני ציוני. יש לי ארבעה ילדים. אחד האסונות הכי גדולים שעלולים לקרות לי הוא שילד שלי יירד מהארץ, והם כולם כאן "⁷.

אנו לומדים את טקסי העבר וההווה במרחב התרבויות היהודיות המגוונות, ויוצרים אפשרויות לטקסי חתונה יהודית חילונית, למרות שממשלותינו בעבר ובהווה מונעות מזוגות להינשא כחוק על פי רצונם ואמונותיהם ואף לא מאפשרות למאות אלפי יהודים אזרחי ישראל "חסרי דת“ להתחתן כלל. באותו האופן אנו פועלים, כמובן, גם בכל מועדי מחזור החיים.

מנהיגות יהודית הפועלת ביושרה, ומבוססת על אמונה בערכים הומניסטים ויהודים
יושרה מתבטאת בפעילות השואפת להלימה מלאה בין ערכים ואמונות לבין ביטויים בפועל. אדם אשר מאמין בשוויון בין בני אדם יערוך טקס חתונה המאחד שווים, ויחגוג את ברית אהבתם, המכריזה על מחויבותם ההדדית בנוכחות עדיהם במסגרת קהילתם. אדם המאמין שהיהדות כיום היא תוצאה של היסטוריה משותפת לכל היהדויות שביהדות, והוא חדור תקווה לעתיד משותף, יציין את הולדת הבת או הבן תוך בחירה באופן ובתוכן התואמים את אמונותיו, ולא יסתפק בקיים ובמוכר, שאינו תואם אותן. 
אדם, המאמין שההיסטוריה והעתיד של העולם והאדם⁸ מותנים בהתנהגותו בתרבות ובטבע, ישתית את טקסי חגי השנה על אמונה זו ועל הידע המדעי המצטבר. אדם, המשלב זאת יחד עם תחושת השתייכות לעם היהודי, ילמד את סיפורי העבר, ויבחר בחירה מושכלת מתוכם. כך יוכל להחזיר לגרעין ההגדה של פסח את משה ואהרון כגיבורי הסיפור המקראי שהושמטו מההגדה, ויספר את סיפור היציאה מעבדות לחירות שבמקרא, תוך הכרה כי כמו כל יצירה ספרותית, מייצגת גם יצירה זו תפיסות עולם עם גרעינים היסטוריים, שאינם בהכרח מוכחים.
כשם שהרבנים⁹ הדתיים בחרו להשמיט את משה ואהרון מהגדת פסח ולהאדיר את עשיית האל, כך הרבנים החילוניים  בוחרים להחזירם להגדה כדי להדגיש את חשיבות העשייה האנושית בתהליך שחרור וגיבוש העם העברי. 
ידוע כי מימי שפינוזה מתלבט המחקר בעובדות שהוצגו כאמיתות בתורה בדבר סיפור יציאת מצריים וגיבוריו, אך אין זה צריך למנוע מאיתנו לחגוג את חג הפסח ולהדגיש את העשייה האנושית בסיפור, כפי שאומר אחד העם:

"הרי המשמעות האמיתית של סיפור יציאת מצריים טמונה בהשפעתו המכרעת על ההיסטוריה הגשמית של העם היהודי",  והוא ממשיך ומסביר: "משה שלנו, זה שצורתו קבועה בלב עמנו מדור דור, השפעתו על חיינו הלאומיים לא פסקה מימי קדם ועד עתה. ומציאותו ההיסטורית של משה זה אינה תלויה כלל בחקירותיהם (של המלומדים). כי אף אם הייתם מצליחים להראות בבירור גמור, שמשה האיש לא היה כלל, או שלא כך היה, לא ייגָרע על ידי זה מאומה ממציאותו ההיסטורית של משה האידיאל, זה שהלך לפנינו לא רק ארבעים שנה במדבר סיני, אלא אלפי שנה בכל ה'מדבּרות', שהתהלכנו בהם ממצרים ועד הנה. .. הרי האידיאל הזה נוֹצר ברוח עמנו, והיוצר – בצלמו יוצר."¹¹
 

משמאל: הרב אדם שלום, פרופסור יהודה באור, פרופסור יעקב מלכין ומאיר וילנסקי בטקס השלישי להסמכת רבנים חילוניים 2010

ציבור היהודים החילונים בישראל דורש תשובות מעשיות לבעיות הנובעות מאורח החיים של בני אדם ריבונים לחייהם, המבקשים  לבחור ולהשפיע על חיי התרבות והחג של משפחותיהם ועל אופני החינוך של ילדיהם.
לפיכך יש צורך בימינו, כמו בכל עידני העבר, באנשי מקצוע, במנחי פעילות ביהדות כתרבות חילונית בישראל - במערכות החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי, בבית המשפחה, בקהילה ובפעילות ציבורית.
לרבנים חילונים אין יומרה לסמכות פסיקה, אלא חזון לסייע בפיתוח מקורות השראה ובהצעת אתגרים לשינוי מועיל בחיינו במסגרת הדמוקרטיה הישראלית היהודית. על כן נערך הלימוד הרב-תחומי תוך עיון ודיון ביקורתי ביצירות ובהרצאות עמיתינו, והמרצים המוזמנים אלינו מאוניברסיטאות ישראל מעודדים גיבוש וניסוח אמונות  ייחודיות לכל עמית וחיפוש המשותף ביניהם ובין האמונות ההומניסטיות אליהם הם מתוודעים.
מסלול ההכשרה מיועד לבעלי תואר אקדמי שני או שלישי והוא נמשך ארבע שנים: שלוש השנים הראשונות מוקדשות ללימוד בקבוצת עמיתים, והשנה הרביעית מוקדשת להתמחויות (סטאג'), בהן מתמקדים העמיתים בהתנסות מודרכת בתחומי החינוך, הייעוץ, ההפעלה הקהילתית, עריכת טקסי חג, טקסי חיים וארגון קהילתי. בסיום המסלול¹² מוענקת תעודת הסמכה במנהיגות יהודית ו/או רבנות חילונית. ההסמכה מוענקת מטעם המכון הבינלאומי ליהדות חילונית הומניסטית - "תמורה – יהדות ישראלית".
הלימודים מתבססים על עבודה עצמית בהתאם לתחומי העניין וההתמחות שבוחרים העמיתים (בפרויקטים אישיים - עיוניים ומעשיים) ומשתתפים יחד 4 ימים בחודש עם מרצים בכירים (תוך עיון ודיון בספריהם) ועם יוצרי ומנחי טקסים, מפעילי קהילה, אנשי חינוך, פעילים חברתיים וכד', במטרה לפתח את מודעותם ואת כושרם לפעול במקצועיות בקרב הציבור.

רב הוא תואר מקצועי לאדם המאפשר העצמת זהות יהודית באמצעות לימוד וחוויה. רב חילוני מלמד אנשים חילוניים להביע את יהדותם באופן שמתאים לאורח חייהם ולאמונותיהם ההומניסטיות. רב חילוני מאתגר לניסוח אישי של ערכים ואמונות, והוא מלמד ומציע דרכים ליישומם באורח החיים. שאיפתנו שרב שהוסמך ב"תמורה" יעודד לבחירה אישית ומושכלת, המבוססת על גישה חיובית לכלל מקורות היהדות. עיקר תפקידנו הוא לאתגר מחדש יהודים, החיים אורח חיים חילוני, לעסוק בזהותם, ללמוד ולחגוג את יהדותנו הישראלית באמצעות חשיפת שורשינו וחיזוקם.

שורשי העומק יזינו את עשייתנו ואת חיותנו, שורשי הרוחב ייצבו את הצמיחה ואת התמורה לה נדרשים אנו. יש צורך בגישה חיובית לפיתוח שורשי עומק למורשתנו התרבותית אשר הדת הנה חלק ממנה. התנ"ך כיצירת המופת מהווה את המקור ואת הסמל לשורש החיות של כל זרמי היהדות ושל אורחות חייה. שורשי הרוחב יונקים מתרבותנו הרב-גונית והרב-תחומית. יצירות התרבות היהודית והעולמית נבחנות בפריזמה יהודית הומניסטית. אנו חייבים בלימוד ועשייה מרחבית.

למה בחרנו בתואר 'רב'? כאמור, זה תואר מקצועי שייחודו ברב-תחומיות הכוללת תפקידי מחנך ומורה, יועץ, עורך טקסים, מארגן קהילה, איש ציבור וכד'. שנית -  ניכוס מושגים יהודיים, שהיה להם רק פירוש דתי עד עתה, הוא חלק מהמעשה הציוני שאנחנו ממשיכיו. הבחירה בשם "משכן הכנסת" מבטאת באופן ברור גישה זו, וכך גם הבחירה במושג 'כנסת'¹³, ובוודאי במושג 'משכן'¹⁴, אשר עד אז היה בעיקר שמו של בית המקדש הראשון של עם ישראל. נבחרי העם של ראשית ימי המדינה העניקו למושג זה משמעות חדשה, לפיה שוכני המשכן יהיו נבחרי העם – כלומר המבנה החשוב ביותר במדינה יקרא 'משכן', בשונה ממשמעות שמו המקורי הדתי. על גישה זו לניכוס מושגים יהודים דתיים ועל נתינת פירוש ושימוש חדש למושגים כאלה אומר ביאליק:

"בינתיים נעשתה ההלכה בדאית. הנה החיים החדשים שלנו: אמרתי שכאן צריך להכניס את ההלכה מאחורי האגדה. כלומר, אנחנו שרנו על התחייה, דיברנו גבוהות, כתבנו מאמרים, יצרנו פילוסופיה של תחייה של אחד העם ואני קראתי והשתמשתי בטרמין (מושג – א.ז) ישן של 'הלכה'  שזה חדש לעולם, קראתי לתחייה של ההלכה בצורה ההלכית...
אני בוחר בכוונה בטרמינים ישנים למושגים החדשים, כדי להראות על  הטרמינים הללו שיש להם מושג נצחי. אני רוצה לגאול את הטרמינים  הללו מן האוויר המיוחד הזה לתחום האוויר האנושי, הכללי: סיקולריזציה של המונחים הללו, חילול. יש חילול של גידוף ויש חילול של גאולה. אני דרכי לגאול."¹⁵  

הן המילה 'רב' והן המילה 'תרבות' מקורן ב'ריבוי'. רב תחומיות באספקט המקצועי, פלורליזם כאידיאולוגיה, ותרבות כמכלול מגוון ומכונן של הווייתנו היהודית.

רבנים חילוניים הם אנשים מאמינים  
אדם מאמין הוא אדם המייחס ודאות לעניין כלשהו שניתן להטיל בו ספק. כשם שאין אדם שאינו מאמין, כך גם רוב היהודים החיים אורח חיים חילוני, וביניהם רבנים, הם אנשים מאמינים. ברוב המקרים נגלה שאדם חילוני מאמין ב: מצוי ובראוי.

"במצוי: רוב בני האדם חיים חופשים להחליט על גורלם, קרי - בהיות האדם ריבון לחייו, והאמונה בראוי - במחויבות האדם לחיות ולהתנהג באופן המועיל להטבת החיים. בהתאם לכללי צדק המונעים נזק לזולת  ולפי כלל מוסר המיטיבים עם היחיד הייחודי, ושופטים כל אם לפנים משורת הדין".¹⁶

ריבונות האדם באה לידי ביטוי בבחירותיו כיצד ומתי יציין ויחגוג את זהותו, ו/או ילחם עליה, בהיותו שפיט, כלומר אחראי בפני חברתו¹⁷, אם יעבור על כללי צדק ומוסר.

רוב היהודים בישראל ובעולם חיים בתרבות לא דתית, והם מביעים באורח חייהם ובחינוך ילדיהם את האמונה בריבונות האדם על חייו, בחֵירותו ממחויבות למצוות מנהיגי הדת המיוחסות לאלוהים. רבים מרגישים כמו חיים ברנר:

"אנחנו הננו יהודים בחיים הממשיים, בלב וברגש, בלי כל הגדרות שכליות, בלי אמיתות אבסולוטיות ובלי כל התחייבויות כתובות. כל מה שיקר לנו כיום הזה, כל מה שיש לו ערך בעינינו, כל מה שנובע מתוך המהות החופשית שלנו - בלי אונס וכפיה, תהיה איזו שתהיה - זוהי יהדותנו".¹⁸

כל בני האדם מביעים אמונותיהם באורח חייהם, אך מתקשים להגדיר אמונתם במילים. יהודים חילונים, חופשיים מדת, אינם מודעים בדרך כלל למקורות אמונתם באדם כריבון על חייו, ולזיקתה של האמונה הזאת לאתיקה ההומניסטית, המחייבת אותם לכללי צדק ומוסר.

הפער בין האמונות לפיהן חיים יהודים חילונים לבין המודעות לאמונה המיוצגת באורח חייהם, גורם למורים ולהורים רבים מבוכה בהידרשם לומר במה הם מאמינים.

בציבור החילוני יש מחנכים חילונים המרגישים קושי בהגדרת מטרת האתיקה ההומניסטית.  החתירה לאושר היא מטרה ההולמת את החזון הדמוקרטי, והשונה במהותה מהמחויבות למצוות דת המכוונות להשביע רצונו של אלוהים. יש ומצוות הדת כוללות, בצד מצוות צדק אוניברסאלי (כמו שבע מעשרת הדיברות)  גם הלכות לא הומניסטיות¹⁹.
 
עמיתי "תמורה" חותרים במסגרת לימודיהם להגדיר אמונותיהם בדרכם ובהתאם להשקפת עולמם האישית, כולל בעלי אמונות אתאיסטיות השוללות אפשרות קיומו של העל-טבעי כאלוהים, ובעלי אמונות פנתאיסטיות, דאיסטיות ואגנוסטיות, המכירים באפשרות ישות אלוהית, אך המשוחררים אף הם ממחויבות למכלול מצוות הדת. כל בעלי אמונות אלה שותפים באמונתם באדם, החופשי לבחור דרכו בחיים במסגרת מחויבויותיו לכללי צדק ומוסר ולחוקי החברה הדמוקרטית וביטויה בתרבות היהודית.

נושאי הלימוד ומוקדי הדיון ב”תמורה“ באים לענות על מגוון הידע והכישורים שנדרשים בעבודתו של הרב.

1. פיתוח כושר ההרצאה והדיון בעיקרי האמונות ההומניסטיות - עיקרי ומקורות האתיקה ההומניסטית והדרכים המוצעות להוראתה לילדים ולמבוגרים, בחינוך להפנמת ערכים.הגדרותיהם, מסקנותיהם ומקורותיהם בהווה ובעבר.
2. התוודעות לפניה השונים של היהדות כתרבות - החילונית והדתית - המיוצגת ביצירות ובאורחות חיים וחגיגה ביהדויות השונות, המהוות את תרבות העם היהודי בזמן החדש ובעידני העבר. הזיקה לתרבויות לא-דתיות ודתיות בעמי העולם, אשר בקרבם פיתחו היהודים את היהדות כתרבות המיוצגת ביצירות הגות וספרות, אמנויות, היסטוריוגרפיה ומחקר, וכן בספרות התנ"ך, שמלאה תפקיד בכל "היהדויות החילוניות והדתיות" והשפיעה על רבות מיצירותיהם.
3. הכרת טקסי החגים בתרבות היהודית לרבות טקסים ואירועים של יהודים חילונים אשר נוצרו החל מראשית המאה העשרים בישראל. מקורותיהם ביהדויות הדתיות והעדתיות בעידני העבר ומשמעויות תכני היצירות המתפקדות בטקסים אלה ביהדות החילונית ובטקסי היהדות הדתית (כגון: ההגדה של פסח בקיבוצים ובמשפחות חילונית לעומת ההגדה של ר‘ עמרם ור‘ סעדיה , משמעויות השירים, הטקסטים והמחוות בטקסי חגים לאומיים ביהדות החילונית ותכני ומשמעויות התפילות וההצהרות בטקסי החג הדתיים.
4. לימוד טקסי החגים והמועדים האישיים של מחזור החיים (לידה, בת ובר-מיצווה, נשואים, אבלות) הרווחים במשפחות ובקהילות יהודיות חילוניות, ומקורותיהם במסורות השונות שהיו נהוגות ביהדויות העדות ביבשות אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה. התמודדות עם המבוכה, ההתנגדויות וחוסר הידע של היחידים והמשפחות, והעצמתם לבחירה אישית מושכלת בדרכם.
5. הכרת קהילות תרבות עתיקות וחדשות אשר התפתחו ביהדות ימינו בישראל ובתפוצה, ביהדות הדתית וביהדות החילונית (כגון בתי הכנסת החילוניים בארה‘’ב, הקהילות הלומדות והחוגגות בישראל). התוודעות לדרכי הארגון וההפעלה של קהילה, מגוון תכני פעילותה, תולדות הקהילות ביהדויות עידני העבר ובפיתוח היהדות כתרבות. תפקיד השפה העברית בהתחדשות החינוך והיהדות כתרבות חילונית בארץ ישראל ותפקידי הדת בקהילות ימינו - בתנועות הרפורמיות הקונסרבטיביות, הרקונסטרוקציוניסטיות והאורתודוכסיות -  וגרסאותיה העדתיות.
6. התוודעות לתהליכי החילון בתרבויות המערב, וביהדות בכלל זה. הארת מושג האלוהים והעימות בין הדתות האלוהיות והחילוניות (קומוניזם, נאציזם) בארצות המערב.  ביטויי החילון בחקר התרבות והדתות, בביקורת כתבי הקודש וספרות ההלכה והקבלה. תפקידי הרפורמציה והמהפכה המדעית והתעשייתית והתפתחות התנועות ההומניסטיות במערב והשפעתם על תהליכי חילון. התוודעות לביטויי גאות האתאיזם ...
7. חינוך הומניסטי - מטרות, תכני לימוד ועיקרים מנחים. הלימודים כוללים התנסות בבתי הספר, חינוך באמצעות פעילות חברתית בקהילה, חינוך בסיוע להשכלה שיטתית בעיקרי ובמקורות ההומניזם ומסקנותיהם המיושמים בדמוקרטיות ובאמנות זכויות האדם - מהצהרת העצמאות של ארה‘’ב ועד הכרזת העצמאות של ישראל.
8. מקורות האתיקה ההומניסטית ביהדות. עיון בפילוסופיה כללית ויהודית.
9. מבחר אמונות הומניסטיות חילוניות ביהדות הישראלית – (אמונה: שאיפה תקווה לראוי - אדם מאמין מייחס ודאות לעניין (ראוי) כלשהו שניתן להטיל בו ספק.)
להלן דוגמא לראשי פרקים לדיון באמונותיו של היהודי החילוני [מדברי פרופ' יעקב מלכין]:
1. אמונה בזכויות אדם ובערכים המנוסחים במגילת היסוד של מדינת ישראל
2. זהות יהודית היא חברות בעם היהודי. שותפות בתרבות, היסטוריה, הווה ובניית עתיד משותף
3. "עם הבחירה"  החברים בלאום היהודי חופשיים לבחור את הדרך המתאימה להם למימוש יהדותם. אורח חייהם משקף בחירתם
4. אמונה בערכים הומניסטים כאמצעי להערכה והעדפה של התנהגות וחוקים.
5. אמונה באדם כמקור הסמכות וכאחרי שפיט לכל מעשיו
6. אמונה כי התנ"ך הוא הספרות המכוננת של התרבות היהודית - ועם ישראל.
7. אמונה באלוהים כגיבור ספרותי, (ראה י. מלכין "יהדות ללא אל? יהדות כתרבות תנ"ך כספרות", 2004 כתר) מוכר באמצעות הספרות בדומה לכל גיבור ספרותי. גורם פעיל בתרבות העם היהודי. אצל מאמיניו הדתיים הרואים בו ישות גם מחוץ לספרות. ואצל מאמיניו החילוניים המקבלים אותו כחלק מהתרבותם.
8. אמונה בלגיטימיות ההתחדשות היהודית. אמונה במסורת הרבנית המחדשת בהתאמה לאמונות וערכים של מנהיגיה.
9. אמונה ביהדות כתרבות. יהדות זו כוללת: הגות, פרוזה, שירה, היסטוריה, תיאטרון, עיתונאות, מוסיקה, חוק וכד' חלקם בביטויי דתי אם כי רוב יצירות התרבות היהודית כיום הן חילוניות.
10.הפלורליות מאפיינת את התרבות היהודית בכל עידניה. הפלורליזם כגישה בעלת מימד אידיאולוגי רווחת בעידן החדש בקרב העם היהודי.
11.    היהדות ממשיכה להתהוות - ההלכה צריכה להמשיך ללכת בהתאם להולכים בה.

מאת הרב סיון מס

הערות
1. בשנת 2003 כחלק מהמכון הבינלאומי ליהדות חילונית הומניסטית. ביוזמה של מנהיגיו הרב שרווין ווין ז"ל, פרופ' יעקב מלכין, פרופ' יהודה באוור והנהלת המכון הבינלאומי.
2. ”חילונים“ הוא השם  בו מכנה שפת הדיבור את היהודים החופשיים ממחויבות למצוות דת ואמונות מנהיגיה, וכל עוד הוא רווח בשפת הדיבור ניתן להשתמש על אף אי דיוקו והקונוטציה השלילית שמעוררת משמעותו המילולית של המושג.
3. עמוס עוז: מתוך "עגלה ריקה, עגלה מלאה".
4. מתוך ראיון: עם אהרון אפלפלד, במוסף "הארץ", 13.2.2004
5. "חגי מחזור החיים" הם: חגי לידה, הכנה וטקסי בת ובר מצווה, חתונה וקבורה.
6. גם בשיתוף פעולה עם עמותת "חינוך ישראלי" http://www.hinuch.org.il/
7. מתוך ראיון לארי שביט, "הארץ" 11.4.08.
8. למרות השוני ברור שגם ביהדות הדתית חשובה האמונה בכוח האנושי,לדוגמא הרב קוק: "האדם הישר צריך להאמין בחייו, כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו,  שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה". (אורות התורה, פסקה יא) למחנך תפקיד לסייע לאדם לחשוף את יכולתו ולגבש את בטחונו העצמי. בהתייחסות לנאמר בהגדת פסח כתשובה ל"שאינו יודע לשאול" נאמר "את פתח לו"  - או בלשונו של ר'  שלמה אלקבץ (ממקובלי צפת במאה ה-16): "את בטח לו"  - הוא חסר ביטחון עצמי כי סביבתו מתקנת ומאפילה עליו.  מתוך אמון באדם ובכוחותיו - "בטח בו"  ותראה איך האור שלו יבקיע חוצה". דברים אלה מביא הרב ד"ר בנימין לאו במאמרו "אחריות מבוא לתפקידו של בית המדרש לצדק חברתי" http://www.bmj.org.il/files/1061292711116.pdf
9. לא ידוע מתי בדיוק התגבשה ההגדה לנוסחה הנוכחי, אך נוסחה הקדום ביותר מצוי בסידור רב סעדיה הגאון מהמאה העשירית, אם כי יש סברות שנוסח זה התגבש כבר בימי בית שני בהמשך לגרסאות בבליות וישראליות
10. רבנים חילונים ממשיכים את המסורת המתאימה טקסטים לאמונה ואידיאולוגיה. הכללת משה ואהרון מחדש בהגדת פסח, איננה המצאה חדשה. בימי הביניים וברנסאנס דמויותיהם הוכללו בהגדה באיורים, ובמאה ה-20, בהגדות הקיבוציות, והגדות משפחתיות רבות, שולבו דמויות אלה, כחלק אינטגראלי בהגדה ושיקפו את האידיאולוגיה הציונית בישראל שיצרה הגדה מקראית בשונה מהמדרשית.
11. "משה" אחד העם, המאמר התפרסם לראשונה בכתב העת של אגודת בני משה, שבראשה עמד אחד העם - השילוח יג, חוברת ב, שבט תרס"ד (1904). הוא נדפס מחדש בספר אחד העם, על פרשת דרכים - מבחר מאמרים מבואר בידי ד"ר ירמיהו פרנקל, הוצאת דביר, תשכ"ח - 1968, עמ' רז-רכב. הציטוטים - עמ' רח-רי"א, ר"כ. כיום ניתן למצאו ב"פרוייקט בן יהודה": http://www.benyehuda.org/ginzburg/Gnz018.html
12. בין המרצים שהרצו בתמורה - מצמרת המנהיגות האקדמית בישראל: פרופ' יהודה באוור, פרופ' אליעזר שבייד, פרופ' רחל אליאור, פרופ' עמיחי מזר, פרופ' יעקב מלכין, פרופ' רות קרטון בלום, פרופ' אביגדור שנאן, פרופ' דן מלר, ד"ר צופיה מלר, ד"ר יותם בנזימן, ד"ר יוסי שוורץ, פרופ' סידרה אזרחי – דקובין, ד"ר ידידה יצחקי, ד"ר עזר כהנוב, ד"ר אדולפו רוייטמן, ד"ר פנינה גלפז פלר, ד"ר יוסי טרנר, הרב ד"ר לוי קלמן וימן, ד"ר אליעזר מרכוס, הרב ד"ר יעקב כהן, ד"ר שולה לדרמן, ד"ר דורית ירושלמי, פרופ' נורית גוברין, פרופ' חמוטל בר יוסף, פרופ'' ירון אזרחי, פרופ' רון מרגולין, הרב ד"ר בנימין לאו,ד"ר נעמה אזולאי, פרופ' ג'אק שלנגר, ד"ר דפנה מוסקוביץ', יגאל לוסין, גבריאלה לב, בוג'ה – בנימין יוגב, פרופ' שמואל פיינר, פרופ' חיים אבני, פרופ' מיכאל הד ועוד. כן הרצו בתמורה אורחים מחו"ל מקרב המנהיגות היהודית בתפוצות: הרב שרווין ויין ז"ל, מר פליקס פוזן, הרב ד"ר אדם שלום [דיקן IISHJארה"ב], הרב ד"ר תמרה קולטן, הרב ד"ר פול יידוואב ועוד נכבדים וחשובים.
13. שמה של הכנסת ומספר חבריה (120) מקורם בכנסת הגדולה אספת זקני העם בתקופה הפרסית בא"י
14. וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם (שמות כה ח')
15. ביאליק עונה לברנר, שיצא בביקורת על מאמרו ' הלכה ואגדה')שם, עמ' קצ"ח).
16. מבוסס על: "במה מאמינים יהודים חילונים" יעקב מלכין, ספריית הקיבוץ המאוחד.
17. עד הרנסאנס הסמכות השופטת הייתה מונהגת ע"י הכנסייה בהנחה שרק נציגיה מוסמכים לפרש את דבר האלוהים ורק הוא מוסמך לשפוט. בעקבות מהפכת החילון, שבעקבותיה שופטים הפכו לאנשים משכילים בהלכות חוק ומשפט, הסמכות השופטת הפכה לאנושית, והיא מייצגת את מכלול ההחלטות הרלוונטיות שנעשו ע"י אנשים.
18. יוסף חיים ברנר/ "לְבֵרוּר הָעִנְיָן", נכתב בה' אדר תרע"א, ופורסם לראשונה ב'הפועל הצעיר', ניסן תרע"א. כונס, בין השאר ב'יוסף חיים ברנר כתבים. כרך שלישי' הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרית פועלים, תשמ"ה, עמ' 506. תודות מיוחדות לפרופ' נורית גוברין על מציאת המקור.
19. ישעיהו ליבוביץ: אינני הומניסט. ב"תרבות היהדות החילונית", עורך יעקב מלכין, הוצאת כתר, 2006, עמ' 361.