החילוני מחפש משמעות מאת דוד בירון

הפסיכולוג הנודע אריק אריקסון מציין בספרו "זהות – נעורים ומשבר", שללא מורשת אין ארגון ואין משמעות לרצף הזמן של האדם – ובפרט של המתבגר המגבש את עולמו. האנתרופולוג קליפורד גירץ רואה בתרבות מערכת של מושגים, תפיסות, סמלים וטקסים שבמסגרתם הפעילות האנושית מקבלת את משמעותה – המשמעות של מצבו ופעילותו של האדם בתוך הסביבה בה הוא חי.
אריקסון מציין שהמורשת מאפשרת פרספקטיבת זמן של העבר והעתיד והבנתם, אפשרות של התמצאות במרחב הזמן והמקום, והרגשה של אחדות עם בני אנוש אחרים – וא. תחושה של אחדות פנימית. בלא תפיסת משמעות כזו – ותהיה חבוירה ככל שתהה כ"דרך חיים", סובל הנוער ממבוכת ערכים שיכולה להיות מסוכנת באופן ספציפי ליחיד ובטווח ארוך מסוכנת למארג החברה בכלל ובפרט לגבי זהותה ומהלך חייה.
דברים אלה משמעותיים ביתר שאת לגבינו, במקום ובזמן בו אנו נמצאים בעת משבר מתמשך בתרבות ובזהות של החברה הישראלית.
שסע בין המחויבים לדת לאלה שעזבוה
היהדות היתה דתו של העם היהודי והגדירה את זהותו. כיום, כאשר רוב רובו של העם הוא חילוני, מהווה היהדות מרכיב של התרבות שלו. חלק מתרבותו אינו אך יהודי אלא אוניברסלי, וכמובן שמתקיימים יחסי גומלין בין המרכיב הייחודי-היהודי והמרכיב האוניברסלי שלו. אנו משתלדים בפעולתנו להכיר וללמוד את המורשת הייחודית, היהודית שלנו על גילוייה – בפעולות, באמונות, במנהגים ובמחשבה, ולהכיר את גווניה וההתפתחויות שחלו בה במהלך הדורות. אנו משתדלים לעשות מה שנעשה במהלך הדורות – העמקה ובחינה מחודשת של המורשת, סיגוליה למצבים ולמחשבות הזמן – (ולעיתים שמירה עליה בניגוד לרוחות הזמן החולפות). התמודדות מחודשת זאת היא במהותה של ההתחדשות היהודית. תהליך החילון בתרבויות העולם ואצלנו יצר שסע בין המחזיקים במורשת ובמסורתלבין אלו שעזבו את חיובי הדת. התפתחה תרבות חילונית, אשר משתדלת להתמודד עם המורשת ועם התרבות האוניברסלית, אך הפתרונות השונים אינם כאלה שכלל העם יכול להזדהות עימם. מצב זה הוא חמור, באשר הצורך במשמעות של הפעילות והקיום האנושי שלנו כאן מתגבר עוד יותר במצבי המשבר שלנו סביב נושאים קיומיים כמו אופי החברה, ההסדר הבטחוני, בניית אורח חיים וכלכלה מספקים והיחסים בין חלקים שונים בחברה.
עם כל זאת, הצורך במציאת משמעות לקיום, לתפקוד ולחיים בארץ מתגלה בדרכים שונות, אם בחיפוש שורשים ביהדות, אם בחיפוש חוויות התמזגות חברתיות או אישיות ופיסיות (כמו, למשל, קומונות, שימוש בסמים המשנים את התודעה, וכיוצאים באלו), אם בקבלה של תרבויות אחרות, כמו האמריקאית, על סממניה החיצוניים ולפעמים גם הפנימיים, ואם בייאוש קיומי מן האפשרות של תפקוד משמעותי בכלל, והטעמת חיים של הנאות פיסיות וחומריות.
משמעות המורשת לאדם החילוני
אולם, אין בני חברה נמלטים מן הצורך בזהות והשתייכות, הבאים לידי ביטוי בדרכים שונות – למשל, התלהבות או דכאון על הישגי קבוצות ספורט או של הצבא, המקרינים גאווה אישית ולאומית, או, באופן אחר, קיום טכסים מן המו8רשת, אף אם משמעותם הפנימית איננה זהה לזו של אנשים דתיים, כמו קיום סעודת (ולפעמים אף טקס) הסדר, צום ביום כיפור (ללא בקשת מחילת עוונות או תפילה) ועוד. באלו נכללים גם טכסי מעמד אישי, כמו ברית-מילה, בר-מצווה, נישואין וקבורה. רבים מקיימים טקסים אלו ללא אמונה פנימית, אך למעשה הם חשובים להם מפאת משמעותם הזהותית, אף שתכונופות אינם מודעים לכך.
מצב עניינים זה של זרות וניכור מן המורשת מצד אחד – ושל הזדקקות לסמליה ומנהגיה מצד שני, אינו בריא. יש צורך בהכרת ולימוד המורשת, ובבדיקת הצרכים של קיום המשמעות והזהות, יש לנסות למלא תפקיד זה, תוך דלייה מעושר המורשת באופן ההולם את הזמן ואת המקום.
תנועת "תחיל"ה" משתדלת למלא תפקיד זה לפי כוחותיה. אנו לומדים את התכנים, את המנהגים, את האמונות ואת ההגות של היהדות ומשתדלים להבין אותם באור מחשבת הזמן, לחשוב על משמעויותיה, ולפעול לקידום תרבותנו והווי חיינו כיום. אנו פועלים גם בגיבוש צורות לחגים ולחגי המעמד האישי, וככל היוצאים באלו לגבי התרבות. פעילות זו נראית לנו קריטית לגבי טיב והמשך קיומנו כאן.