הורד את המאמר כקובץ pdf

במחשבה שניה, לוואי שתעבור הצעת חוק ההמרה קריאה שניה ושלישית, ותקבל תוקף של חוק. מבחינתם של מרבית הישראלים החיים במדינת ישראל, לא תהיה לחוק ההמרה, מעבר לחשיבותה עקרונית, שום משמעות מעשית, מאחר ואין הדבר נוגע לחיי היום­יום שלהם או לזהותם. אולם קבלת החוק תהיה בחזקת מחיר פעוט לצעד שיסעיר את הרוחות של היהדות בעולם כולו, יזעזע את אמות הספים, יגרום לשידוד מערכות, ויביא בעקבותיו שינויים ברוכים עד מאד במדינת ישראל. 
יהדות העולם היא יהדות חזקה מאד, ורק בכוחו של הצבור האדיר הזה, ולא בכחו של הצבור בישראל, לעמוד מול יהדות אורתודוכסית נחושה ולוחמנית, אך קטנה, יחסית, ולשבור את השפעתה בתוך הבריכה הקטנה הזו, מדינת ישראל. מה שאין בכוחם של הישראלים החילונים והלא­מאמינים החיים כאן לעשות ­ מתוך עייפות, אדישות, עצלות, בלבול, תסכול, העדר מנהיגות, או סתם בורות, יעשו עבורם המוני יהודים מתקדמים, נחושים, ומעל לכל­מאורגנים היטב, המונהגים על ידי אישים רבי­השפעה, והמנהלים את חייהם בהצלחה רבה בחבלי­תבל נאורים.  
סביר להניח, שאחרי חלוף הזעם הראשוני שיפרוץ עם קבלת חוק ההמרה, תתעשת יהדות העולם הנאורה, ותתווה דרכי פעולה מגובשים. סביר להניח גם, שאחד השינויים העקריים יהיה הפסקה מאורגנת של התמיכה המסורתית האוטומטית במגביות השונות, הבולעות כמויות עצומות של משאבים, והמניחות לבעלי הזרוע לשלוח את ידיהם הארוכות לתוכן באין מפריע, וללא מתן דין וחשבון מניח את הדעת באשר לשימוש הנעשה בכספים. במקום זאת יופנו המשאבים העצומים הללו למטרות נקודתיות, שתקדמנה משימות חברתיות נאורות במדינת ישראל. בטווח הרחוק עשויים מעורבות כזו ושינויים כאלה בחברה הישראלית להוביל לעלייה מסיבית מארצות הרווחה. 
כמו בכל דבר בעולם האמיתי, משאבים כספיים הם אלה המכריעים בסופו של דבר במאבקים חברתיים ופוליטיים, וכך גם יגיע לידי הכרעה המאבק בין דת ומדינה בישראל. פרט לחוק ההמרה, אין היום כל נושא ציבורי אחר שיכול להסעיר את יהדות העולם עד כדי פעולה דרסטית, מתוך איחוד השורות, ומתוך קבלת תמיכתם המלאה או החלקית של כמחצית מתושבי מדינת ישראל. לעומת זאת, המשך המצב של העדר הכרעה במאבק בין דת ומדינה לאורך זמן, ללא התערבות חיצונית שתביא לידי פתרון של ממש, יתיש ויחליש את החברה הישראלית, ויהפוך את החיים כאן לגהינום. לזאת מצפים רבים משכנינו בכליון עיניים.
כאשר ישיגו את חוק ההמרה הנכסף, תהיינה הסיעות הדתיות, ועמן הציבור הדתי כולו, כאותו שועל במשליו של קרילוב, שמצא חריץ צר בגדר המקיפה את הכרם, ולאחר שחדר דרכו לתוך הכרם ומלא את כרסו בענבים עסיסיות, הסתבר לו שאיננו יוכל לצאת, וכך היה עליו לצום ולהמתין עד אשר יכול גופו לעבור דרך הגדר ולצאת בחזרה אל החופש.

להרים כשופר קולי - צוואתו של נפתלי הרץ אימבר מחבר "התקווה"

נפתלי הרץ אימבר, מחברו של ההימנון הישראלי הציוני "התקווה" הותיר אחריו צוואה כתובה וצוואה בעל­פה (ראה "קורות חייו" מאת שמריהו אימבר). בצוואה שבכתב, כתב נ.צ.אימבר, בין השאר, "לרבנים הנני עוזב את כל מה שאינני יודע ומבין. זאת תועיל להם לאריכות ימים ושנים..."
בצוואתו שבעל­פה אמר, "אני הנני ההחלה של התנועה האמיתית, ואם כי לא לכל ידוע דבר זה בכל זאת אמת היא. לפני שנים רבות הייתי בארץ ישראל בירושלים. שם ראיתי בעיני את שבר הלאום הגדול. אני הרגשתי בעצמי ובשרי את רוח הארץ, והחלטתי אז להרים כשופר קולי, לקרוא ולקבץ את עמנו המפוזר והמפורד. שנים רבות עבדתי ופעלתי בעד הרעיון הציוני, עכשיו עזבוני כוחי ואוני. אבל אני מביט במנוחה על העתיד ובטוח אני, כי אחרים יבואו במקומי, ויגמרו את המלאכה הנכבדה הזאת, לאשרו ולתפארתו של עם ישראל".
בפעם אחרת אמר, "זה כשנות אלפים היתה השירה העברית לא יותר מקינות. ספרות כזו אשר הביעה רק את הרוח של הנביא ירמיהו. לא היו בה שירי אהבה ולא שירי­יין. חסרה היתה זמרה עליזה ­ זמרת החיים. לא היה בה אף שמץ מהשירה העולמית. לספרות העברית לא היו משוררים כי אם מקוננים. אני חדלתי בשירי העבריים לבכות וליבב. הלאה הקינות¡ בכינו כבר יותר מדי.. במקומה הכנסתי רוח של אהבה ויין. אותו הרוח העולמית... תכני ומטרתי היא ציון. רק רעיון אחד יחייני, ואמונה אחת תעודדני ­ הציונות ­ בלעדיה אין לי חפץ נעלה ונשגב בעולמי... ואת עם ישראל חפץ אני לראות בארץ ישראל, לא כגוי סתם, כי אם דוקא גוי תנ"כי, "עם נבחר" כפי שנבאו וחזו נביאינו".