הוראת חגי ישראל בגישה ערכית ספיראלית – רציונל
מאת שרה שוב

הוראת חגי ישראל בגישה ערכית ספיראלית מתבססת על שני עקרונות יסוד:
הראשון הוא עקרון  תוכני - המושתת על ההבנה שהאוניברסליות של תופעת החגים נובעת מן הצורך בחיזוק הערכים העליונים של החברה.
השני הוא עקרון מבני - המציע מבנה ספירלי לתכנית הלימודים של חגי ישראל.
הגישה הערכית להוראת חגי ישראל
גישה זו מציבה את ערכי היסוד של חגי ישראל הן כנקודת מוצא להבנת המשמעויות של המרכיבים השונים של החגים (טקסים, מצוות, מנהגים, טקסטים, וכיו"ב), הן כיסוד מארגן את תכנית הלימוד  והן כמטרה, שאליה שואפת הוראת נושא החג.
גם גישות אחרות להוראת החגים, כגון אלו שהיסוד המארגן שלהן הוא מיקוד בהתפתחות ההיסטורית רעיונית של החג, או בהלכות החג, או בטקסטים מרכזיים שלו - חותרות לקראת בירור המסרים הערכיים המגולמים במרכיבי החג. המיוחד בדרך המוצעת כאן הוא שערכי החג לא רק משתמעים מן הדיון בנושאי הלימוד הנ"ל, אלא גם מהווים מפתח לכניסה אל החג ותכניו, לפיענוח המשמעויות של המצוות והדינים ושל הטקסטים של החג ולהבנת התפתחותו ההיסטורית והרעיונית.
הבהרתם של ערכי החג על המורכבות, הבעייתיות והיחסיות שלהם היא בעת ובעונה אחת נקודת המוצא ללימוד הנושאים השונים הנגזרים מן החג והמטרה העיקרית של לימודו.
יתרונות הגישה הערכית ניכרים במיוחד במקומות שבהם נתקלת הוראת לימודי היהדות בהתנגדות כתוצאה מסיבות תרבותיות ופוליטיות. דבר זה יובן משלוש ההערות הבאות לגבי הגישה הערכית:
א. ערכים הם מושגים מופשטים, אוניברסליים, המקבלים בכל תרבות הדגשים שונים ומשמעויות מיוחדות. מרכיבי החג (הטקסים, המנהגים, הטקסטים, הסמלים, וכו') הם לבושים טקסיים, פרטיקולריים, שבתוכם מתגלמים המסרים הערכיים שהתרבות מעונינת לחזק באמצעות החג. (למשל: אכילת המצה בפסח אמורה לחבר את החוגג אל חווית ליל היציאה מעבדות לחרות, ומתוך כך לצאת אל המשמעויות של מושגי העבדות והחרות).
      מאחר שחגי ישראל נוצרו במסגרת של תרבות דתית, הרבה מן המסרים הערכיים
      (האמוניים) שבהם ולבושיהם הטקסיים והטקסטואליים מעוררים בציבור שאינו דתי
     הסתייגות וחשד. הכניסה אל החג מנקודת המוצא  הערכית-אוניברסלית מאפשרת
     ללומד להתמודד עם  משמעויות העומק שלהם. התמודדות כזאת עשויה להיות
     רלוונטית עבורו יותר מאשר לימוד ושינון של הטקסים והטקסטים לשם עצמם. 
     כמו כן, יכול הלומד לעמוד על כך, שבמהלך התפתחותם ההיסטורית של החגים עשויות
     המשמעויות הערכיות של טקסים ומנהגים להשתנות, בהתאם לצרכים המשתנים של
     החברה החוגגת. (כך, למשל, מסבירה המסורת הדתית את תפקידם של נרות החנוכה
     כ"פרסום  הנס", כלומר חיזוק האמונה בגבורת ה', ואילו הציונות המעשית החליפה
     את ערך הנס בערכי ההתנדבות, החלוציות והגבורה האנושית).
     מתוך הבנה זו ניתן גם לדרוש מחדש את המשמעויות של טקסי החגים על פי הצרכים
     הערכיים העכשוויים של החברה החוגגת.
ב. הערכים, שלא כמו היצרים, אינם מולדים, כי אם נרכשים באמצעות חינוך. לפיכך הם
    עשויים להתפרש באופנים שונים ואף להסתלף ולהישחת (כמו, למשל, הבלבול
    וטשטוש הגבולות בין ערך החרות, החופש,  לבין הפקרות ואנרכיה. וכמו הבלבול בין
    ערך הגבורה לבין תכונת האומץ, או בין גבורה לבין כוחנות ותוקפנות לשמה). כמו כן
    ערכים נוטים באופן טבעי להתבלות ולהשתחק, אם לא שבים ומבררים ומלבנים
    אותם, ואם לא חוזרים ומחדשים את אחיזתם באישיותו של האדם הלומד והמתחנך.
    עובדה זו מחייבת את המורה בזהירות יתר מפני שינון ריק של שמות הערכים בלבד.
    הוראת החג מנקודת מוצא ערכית מחייבת הבהרה וליבון של ערכי החג באמצעות
    תרגילים ובאמצעות דיון בטקסטים מן הספרות ומן הההגות העברית והכללית 
    המסורתית והמודרנית, וכן באמצעות בחינתם של הערכים ומקומם בחגים מבחינה
    התפתחותית היסטורית. 
ג. היהדות, כמו כל תרבות אחרת בעולם, נוטלת מן התרבויות שעימן היא באה במגע
    אמונות, סיפורי עם, טקסים ומנהגים ומאמצת אותם לעצמה. ייחודה של התרבות בא
    לידי  ביטוי באופן שבו היא קולטת ומעבדת את ההשפעות הללו. כדוגמה אפשר להצביע 
    על האופן שבו נקלט בלוח השנה היהודי חג הפורים האלילי, הקרנבלי, על השמחה קלת
    הדעת של משתה היין שבו, ובמהלך הפיכתו לחג יהודי התרומם למדרגה מוסרית
    גבוהה כאשר נוספה לו המצווה של "מתנות לאביונים". 
    בחינה השוואתית של אופי הקליטה (הייהוד) של השפעות תרבותיות תיעזר בערכים
    כבאמות מידה. הבחינה הערכית של מנהגים לאחר קליטתם בחגי ישראל, עשויה להאיר
    את תרבות ישראל באור חיובי ומחמיא ולקרב אותה אל עולמו של התלמיד.

מבנה ספירלי של תכנית הלימודים
תכנית הלימוד של כל חג תתפרש על פני כל שנות הלימוד של בית הספר היסודי וחטיבת הביניים. היא תחולק ליחידות קטנות של נושאים אינטגרטיביים, מותאמים לכיתות השונות, כך  שבכל כיתה יילמד נושא מרכזי אחר של החג. ועם זאת, בהיותם נושאים אינטגרטיביים, העוסקים באותו חג ובאותם ערכים - הם יפגשו ויצטלבו בנקודות רבות. 
הבנייה זו של נושא החגים תאפשר את חלוקתו ליחידות קטנות, שתלמדנה בכל שנה לקראת החג ותשתלבנה במערכת הלימודים השוטפת. זאת בניגוד לשיטה המקובלת, המארגנת את לימוד החג לתכנית חד-פעמית מורחבת, המפקיעה מן המערכת שעות לימוד רבות על חשבון לימודים אחרים.
הדגמה   -   פורים
מטרות:
1. הבנת המכלול של החג באמצעות חישוף הערך/ערכים המונח/ים בגרעינם של מרכיביו (סיפור-החג, מצוות, מנהגים, טקסטים, סמלים, וכו').
2. הבהרת הערכים הקשורים בחג.
3. הבנת התפתחותו ההיסטורית של החג בהתאם לצרכים הערכיים המשתנים של החברה החוגגת.
4. הבנת החגים - הופעתם והתפתחותם, כתופעה מרכזית בתרבויות העולם.
5.  קירוב  החג אל עולמו של התלמיד באמצעות דילמות ערכיות העולות מתכניו.
6. פיתוח גישה מדרשית התפתחותית אל החג, כדי לאפשר התחברות אליו וחגיגתו מהמקום שהתלמידים נמצאים בו.
7. הקניית כלים ואמות מידה לבחינת המצב החברתי-תרבותי במעגלים מתרחבים.

א.  הערכים המרכזיים של חג הפורים
החוויה המרכזית של חג הפורים היא השמחה. המושג שמחה בנסיבות שונות עשוי להיות מוגדר כרגש או כערך. בתחום היחיד - השמחה היא רגש טבעי, ספונטני. אך כשהשמחה היא של ציבור שלם - קהילה, עם - היא מוגדרת כערך.
שמחה של ציבור היא תלויית תרבות - זמנה קבוע מראש, סיבותיה ומטרותיה נקבעות על ידי התרבות, דפוסיה מעוצבים על ידי התרבות והיא מכתיבה נורמות של התנהגות. בתור שכזאת השמחה טעונה בערכיות, שיכולה להיות חיובית או שלילית. מסיבה זו ראוי לבחון את מטרותיה של השמחה, את אופיה ואת גבולותיה, כדי לעודד ולטפח את סוגי השמחה הרצויים.
מאפייניה של שמחת הפורים הם מגוונים וקוטביים: שמחה קרנוולית – מכאן, ושמחת מצווה – מכאן; שמחת הצלה והודייה  – מכאן, ושמחה לאיד – מכאן.
סביב ארבעת השמחות הללו ממוקדים כל מרכיבי החג, למן הטקסט של מגילת אסתר, דרך מצוות החג, התפילות, הפיוטים, ועד למנהגי החג - התחפושות, משחקי הפורים, הפארודיות, הרעשן, המאכלים, השירים וכיו"ב.
במגילת אסתר מתואר מהלך ההתפתחות וההשתנות של חג הפורים מחג פרסי אלילי לחג יהודי, ומסוג של שמחה אחת למשנה:
"לעשות אותם ימי  משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים."
                                                                               (אסתר פרק ט' כ"ב)
משתה ושמחה – משתה היין מוליד שכרות והשתטות, שהם ממאפייני השמחה  הקרנוולית. זוהי שמחת פורקן והפגה, צחוק וקלות-ראש, המשקיפה על העולם ועל הערכים מצדם ההפוך.
משלוח מנות איש לרעהו – החג מתפתח לכיוון של חיזוק היחד הקהילתי.
מתנות לאביונים – השמחה עוברת תהליך של "גיור כהלכה" כאשר היא מגיעה אל צורתה הנעלה ביותר על פי תפיסת היהדות – אל שמחת המצווה, המשתפת את היסודות החלשים בחברה. על כך כתב הרמב"ם:
   מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות
   לרעיו. שאין שמחה גדולה ומפוארת, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות
   וגרים. שהמשמח לב האומללים האלה דומה לשכינה. שנאמר: "להחיות רוח
   שפלים ולהחיות לב נדכאים"                                    (משנה תורה מגילה)
הרמב"ם מזכיר לנו שהפועל הנגזר מן השורש ש.מ.ח הוא לא רק  לשמוח  כי אם גם, ובעיקר, לשמח.  כך עשויה השמחה להיות גם ערך, מעבר לממד החווייתי שלה.

רצף אחר של מאפייני שמחת הפורים הוא משמחת הצלה והודייה אל השמחה לאידם של צוררי היהודים.
עיקרה של שמחת הפורים במסגרת המסורתית עומד על ההודאה (הודייה) לאלוהים על הנסים שעשה לעמו, בהצילו אותו מידי צורריו. זוהי ערכיות דתית, אמונית, המעוררת שאלות תיאולוגיות פילוסופיות נוכח הצלחתו של המן המודרני לבצע את מזימתו ולהשמיד ששה מליון יהודים ללא התערבות ניסית של הקב"ה.
גם כאשר מדובר בהצלת יהודי שושן, מסתבר, שהנסים שנעשו לאבותינו בעבר לא היה בהם די כדי לנחם את העם היהודי הנרדף בגלותו, והיה לו צורך פסיכולוגי להתפרק בחלומות נקמה באויביו ובשמחה לאידם. ביטויים רבים של נקמה ושמחה לאיד מצויים בטקסט של מגילת אסתר, במדרשיה, באיורי המגילה המסורתיים ובמנהגי החג. הללו לא הרפו משמחת החג גם כיום, כאשר אנו עם עצמאי וריבוני במדינתו, אשר יש לו צבא וכוח להגן עליו מפני אויביו. לא רק שכיום אין צורך והצדקה לפרוק תסכולים באמצעות נקמנות ושמחה לאיד, אלא שיש בהם סכנה ממשית, כאשר הם מצויידים באמצעים כוחניים המאפשרים לממש את הפנטזיות הנקמניות שקבלו אישור תרבותי מן הנרטיב של מגילת אסתר ופירושיה.
ערכים נוספים של חג הפורים עולים מתוך הטקסט של מגילת אסתר, שעליו בנוי החג. זהו טקסט ספרותי עשיר ומורכב ורב פנים, ומאפשר התמקדות בהיבטים ערכיים שונים, כגון:
ציונות - המגילה יכולה להיקרא כטקסט ביקורתי  כנגד התעלמותם של יהודי שושן
               מהצהרת כורש, שהתירה להם לשוב לארץ ישראל, וכטקסט המתאר
               באופן אירוני  את העדפת הגלות בשל פיתוייה הכלכליים והמעמדיים
               על אף סכנותיה, ועל מאפייני ההתנהגות  היהודית הגלותית .
תשובה, נאמנות לזהות היהודית - מרדכי ואסתר מתוארים בפרקים הראשונים של
              המגילה כיהודים מתבוללים, אך במהלכה חל שינוי בראייתם העצמית
              ובהתנהגותם, והם מתייצבים בקומה זקופה ומתוך  תחושת אחריות לצד
             עמם ואמונתם.
ערבות הדדית, גבורה, הקרבה למען הכלל - ערכים שאפשר לגזור מהתנהותם של
             מרדכי ואסתר. תלוי באופן שבו מפרשים את המגילה.
ערכים הקשורים למעמד האישה ולזכותה לשוויון ולעצמאות - ערכים אלה נלמדים
           על דרך השלילה מתוך סיפור המגילה כולו, ועל דרך החיוב מבחירתה
           הטראגית של  ושתי.
 
ב. חלוקה ספירלית לנושאים
שלוש הצעות לחלוקת נושאי הלימוד בכתות חט"ב מותאמות ליסודות 
מארגנים בית ספריים בכיתות חטיבת הביניים
מגילת אסתר, כטקסט מכונן, בבסיס הלימוד בכל שלוש השכבות.

הצעה א
דיוקן במעגלים מתרחבים  (אישי / חברתי / לאומי) - כיסוד מארגן

כיתה ז - אני ושמחת החג - הכרת סוגים שונים של השמחה מתוך חומרי החג:
  שמחת הקרנבל (תחפושות, מסכות, משחקי פורים, יין, השתטות)
  שמחת מצווה (שמחת נתינה - מתנות לאביונים)
  שמחת ההצלה הלאומית - המסגרת המסורתית של מצוות החג ומנהגיו
  השמחה לאיד במנהגי החג ובחיים

כיתה ח - אחריות וערבות הדדית, אחדות והתחשבות ביסודות החלשים בחברה     
ערבות הדדית במגילת אסתר (מרדכי; אסתר)
            משלוח מנות; מתנות לאביונים; שמחת מצווה לפי הרמב"ם ("לשמוח" ו"לשמח")
            עימות חברתי מעמדי  - בסיפור: בבית המלך אחשוורוש  - מאת: שלום עליכם
           שמחת הקרנבל כיסוד חברתי מהפכני.

כיתה ט' - מגילת אסתר כמגילה של גלות, והבקורת הציונית
יהודים בגלות - התבוללות, שנאת יהודים, תכנית ההשמדה  ודרכי ההצלה של יהודים בגלות. התשובה הדתית (תפילת "על הניסים")
            התשובה הציונית.
עמלק כמהות וכסמל - שבת "זכור" ותכניה

הצעה ב              דילמות -  כיסוד מארגן

1. מהי שמחה - האם היא רגש ספונטאני או ערך חברתי?
                           האם יש מקום לעצב דפוסים לשמחה?
                           שמחה ולימוד - האם הם הולכים ביחד?

2. שמחת מצווה לעומת שמחת כרסו - על פי הרמב"ם - כאמות מידה לבחינת
    תרבות החיים היהודית מסורתית ותרבות החיים הישראלית העכשווית.

3. זכור את אשר עשה לך עמלק - זיכרון הרע והרישעה - התחשבנות של דורות.
    מדוע וכיצד?  

4.  שמחה לאיד - אבחון, תיאור ושיפוט. האם אפשר להבין ולקבל בנסיבות מסוימות?

5. "מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (אסתר ד)
      ערבות וסיכון חיים למען הכלל (מרדכי; אסתר) או הישרדות ודאגה להצלה אישית.

6. ציונות וגלות - האם יש מקום להכיר בגלות כאלטרנטיבה לגיטימית בחיי העם
    היהודי? (כפי שעולה מסיפור מגילת אסתר), או האם הגדרת הציונות מחייבת לעלות
   למדינת ישראל ולחיות בה?

7. "לשמחה מה זו עושה?" - האם  היום, לאחר שואת יהודי אירופה, יש עוד    
    מקום  לשמחת חג הפורים?  (שמחה על  הצלה מהשמדה פיזית לפני 2500 שנה).
    פורים נמנה על חגי ההודאה על נס שנעשה לעם ישראל. התפילה המרכזית בחג היא
    תפילת "על הניסים". בדורנו לא התרחש הנס, ושישה מליון אנשים נשים וטף מבני
    עמנו נספו בגזירת היטלר - המן בן זמננו.
 
8. שתי תפיסות עולם לגבי הנהגת העולם במגילת אסתר:
                 (על פי מאמרו של אליעזר שביד בספר מחזור הזמנים)
א. הנהגת העולם על פי עקרון הצדק (על ידי אל נסתר), המחייבת התנהגות מוסרית ערכית.
ב.  הנגת העולם על ידי הגורל והמקריות. תפיסה הנותנת לגיטימציה להתמכרות ליצרים.

הצעה ג          לוח השנה - כיסוד מארגן

כיתה ז - לוח השנה האוניברסלי - היסוד הקרנבלי, המהפכני, בחגי אביב
• חגי אביב כחגי ראשית השנה במזרח הקדום. פולחני הטהרות.
• שמחת הקרנבל כיסוד חברתי מהפכני.
• מגילת אסתר - מגילה של קרנבל
• פורים - מחג אלילי לחג יהודי

כיתה ח - לוח השנה היהודי - היסטורי
• שנאת יהודים בהיסטוריה, התבוללות, תכנית ההשמדה  ודרכי ההצלה של יהודים בגלות. (השוואה בין גזירת המן לגזירות פרעה. ובין גזירות המן לבין תכנית "הפיתרון הסופי" של היטלר),
• תשובה דתית - אמונה בהתערבות אלוהים בהסטוריה  (טקסט: תפילת "על הניסים")
• התשובה הציונית
• שבת "זכור" ותכניה (עמלק - כמהות וכסמל)

ט - ערכי חג הפורים בהשוואה לערכים בחגים אחרים בלוח השנה
       לדוגמה:
• שמחת פורים ושמחת סוכות (מצוות "משתה ושמחה" מול "ושמחת בחגך". וכן, הערכה עצמית של דרכי השמחה בחברה הישראלית בהשוואה לצורות השמחה בתרבות ישראל המסורתית).
• מצוות סוציאליות בחגי ישראל (מתנות לאביונים, קמחא דפסחא, שמחת מצווה, וכו' )
• ערך החרות (שחרור, התפרקות) בפורים לעומת פסח
• הנס כערך דתי - בפורים (בגלות) ובחנוכה (בארץ ישראל)
• פורים - וכיפורים - חשבון נפש ותשובה
• מגילת אסתר (מגילת הגלות) מול מגילת רות (מגילת השיבה וההתערות בארץ).
     ובהרחבה: מגילת אסתר ושורשיה בסיפורי יוסף (סיפורי גלות), מול
                        מגילת רות ושורשיה בסיפור יהודה ובשושלת בית דוד (עד
                        למשיח מבית דוד ולגאולה).
 
ארבע השמחות של חג הפורים על פי ארבע מצוות החג:
1. קריאת מגילה - שמחת ההצלה / להיזהר משמחה לאיד / לשמוח ולשמח
2.  משתה ושמחה - שמחת קרנבל / לשמוח ולשמח
3.  משלוח מנות איש לרעהו - היסוד האחדותי / לשמוח ולשמח
4.  מתנות לאביונים - צדק חברתי - שמחת מצווה / לשמוח ולשמח
 
חג הסוכות  - יסודי וחט"ב

א. המשמעויות הערכיות של מרכיבי החג
הערכים המרכזיים של החג הם הצדק החברתי והשמחה, בדגש על שמחת המצווה, וכן ההודייה, הענווה, האחריות, האחדות והשלום. ערכים אלה (ואחרים) נגזרים כולם מן המתח שבין יסוד הארעי ויסוד הקבע המאפיינים את המבנה הקוטבי של תכני החג.
שמות החג מבטאים את הקוטביות הזאת: חג הסוכות מבטא את הארעי - הנדודים במדבר. וחג האסיף מבטא את הקבע - ההתיישבות בארץ ישראל. בשיאה של השמחה על השפע הכלכלי בחיי הקבע מוצבת הארעיות והיחסיות של החיים כתזכורת לזמנים שבהם לא נהנינו מן הבטחון הכלכלי של הקבע וכתזכורת לאלה מביננו שמצבם הכלכלי אינו מאפשר להם להשתתף בשמחת השפע. מכאן ערכים דתיים של ענווה והודייה למי שנתן לנו את הארץ וערכים חברתיים של התחשבות ביסודות החלשים בחברה ושיתופם בשמחת החג.  הסוכה - הסמל המרכזי של החג - היא סמל לארעי ולקבע גם יחד: לארעי: "בסוכות
הושבתי את אבותיכם בהוציאי אותם מארץ מצרים" "מבנה ארעי"; ולקבע: סוכת האסיף. ארבעת המינים, על פי הפרוש של הרמב"ם, מתארים את המעבר מן הארעי אל הקבע ומובילים אל המסקנה הערכית של שמחה והודייה לה'. מדרשים אחרים של ארבעת המינים מתקשרים אל ערכים נוספים ומעשירים את המסרים של החג.
גם מרכיבים אחרים של החג מתקשרים אל הערכים המרכזיים:
טקסי בקשת הגשמים - יסוד בעל משמעות קיומית מרכזית בחיי ארץ ישראל;
סיום והתחלת המחזוריות של קריאת התורה; הקריאה במגילת קוהלת.

ב. חלוקה ספירלית מוצעת של תכני חג הסוכות:
כיתות א-ב - פרישה כללית של תכני החג המרכזיים - שמות החג, הסוכה, ארבעת המינים, שמחת תורה
כיתה ג - ארעי וקבע בסוכה
כיתה ד - מצוות ארבעת המינים - האחדות והשלום
כיתה ה - בחג נידונים על המים
כיתה ו - חג הסוכות - חג ההתיישבות בארץ המובטחת - הארעי והקבע כמקור לערכי החג
כיתה ז' - שמיני עצרת ושמחת תורה
כיתה ח' - זמן שמחתנו - "מצוות שמחה" ו"שמחת מצווה"
כיתה ט - האוניברסליות של חג הסוכות

פסוקים נבחרים מספר קוהלת מותאמים לנושא השנתי ומלווים את לימוד החג.

• מהו חג?      זמן / בעל איכות מיוחדת

• מה מיחד את זמן החג מזמן החולין? חזרה / מחזוריות / שחזור / הווה נצחי

• מדוע חוזרים אל נקודות מסוימות בזמן?  זמן ההתרחשות הבראשיתית, טעון ערכים
ועוצמה.

• במה שונה ההתנהגות של זמן החג   התנהגות טקסית מול התנהגות
      מההתנהגות של זמן חולין?   פונקציונלית. (דוגמאות)

• האוניוורסליות של זמן החג:      בכל זמן בהיסטוריה, בכל מקום על פני 
                                                                           כדור הארץ - כשנולדת קבוצה  אידאולוגית
                                                                           חדשה.
• האוניוורסליות הזאת של החגים
     מעידה על איזה שהוא צורך אנושי   החגים מחזקים את הערכים העליונים
     אוניוורסלי. על איזה צורך אנושי   של החברה.  חגי יציאת מצרים;
     אוניוורסלי באים החגים לענות?  חג המולד; יום העצמאות; האחד במאי;

• למה צריך לחזק ערכים? מדוע  הערכים - נרכשים. על כן הם אינם טבעיים
      הערכים אינם משמרים את עצמם?             ומתבלים וצריך לחזקם. (ערכים לעומת   
יצרים).

• מה הקשר בין הערכים לבין   החג הוא כמו בצל שבגרעינו נמצא הערך
     המאפיינים של זמן החג?   שאותו הוא חוגג: הערך המיוחד של החג
                                                                           מזין את כל הטקסים, הטקסטים,        
                                                                           הסמלים, המנהגים והמסרים של החג.
זמן החג מטעין את החוגגים בערכים טהורים, בראשיתיים. לצורך כך השיחזור.

• חישוף הערך או ערכי התשתיתית  פסח; ראש השנה; פורים; יום העצמאות.
      של כל חג והבהרתם.   הדגמות.

• מהם ערכים?    אמות מידה להתנהגות.

• מה קובע התנהגות טבעית    היצרים  (דוגמאות: י. קיום, מין, פחד)
      (של בעלי חיים)?

• מה תפקידו של הערך?    הדרכה להתנהגות אנושית. כלומר: בשעת
                                                                           הצורך: כיבוש היצר.
• הערכים כאמות מידה להתנהגות:  הדגמה: רעב-צלחת מזון טעים-התאפקות:
ערכים דתיים; אסטתיים; היגייניים;
נימוס; כבוד; התחשבות; צדק;
• החג - דרך נעימה להרכשת ערכים -
      מולטימדיה

• החג - כמפתח לבחינה ערכית ולפענוח משמעויות בטקסט הספרותי - מחקרי חג 5
• הבהרת ערכים בחנוכה: גבורה - ממצ'ואיזם ל"איזהו גיבור - הכובש את יצרו". כלומר: גיבור הוא אדם ערכי.