אמשול משל הקיבוץ.
כך מסופר במיתוס המקומי של קיבוצנו. ביום הכיפורים תשל"ד הגיע אגוזי, בצהריים להיפרד. היו לו דקות ספורות, הוא חצה עם הג'יפ את כל המדשאות, ועצר בפתח הבית להגיד שלום לירדנה. שלום אחרון.
שעות ספורות אחר-כך ,הגיע טלפון דחוף ממחנה "יפתח", ל"תעמל מזרע" – מפעל המלגזות של הקבוץ. "יש לנו חטיבה על שרשראות שצריכה לעלות למעלה"- אמרו בצידו השני של הקו – "הם כאן אצלנו בימח"ים, אבל אין לנו מלגזות להעמיס את התחמושת". מלגזות לא היו הדבר היחידי שחסר לצה"ל ביום המר והנמהר ההוא. כל דקה הייתה חשובה, כדי להציל . "ארגנו משאית והעמסנו שלוש מלגזות מקו היצור" ועוד באותו הלילה היו טנקים לוחמים מול "עמק הבכא" ודרום הרמה,עוצרים את "השיטפון הסורי", ומצילים את ישראל.
מה בעצם קרה פה? ומהו הלקח ? המדינה לא יכלה לאתגר. קהילה אחת –כן.
והנמשל: קהילה נחוצה היום בחברה ישראלית, משלושה טעמים:
א. יצירת המרקם החברתי.
ב. יצירה והטמעה של תודעה ומשמעות קיומית.
ג. פיתוה תרבות דמוקרטית.
אלו הם שלושה מימדים חיוניים לקיום מלא של חברה, לתחושת שייכות, להנעה למעשה, ולתיקון. אסביר, לפי הסדר הנ"ל.
א. קהילה היא חברה אנושית אינטימית ,המעצימה את הפרטים שבתוכה. היא יוצרת רשת של קשרים אנושיים , בין פרטים ובין קבוצות,על בסיס רצוני, ולא מכורח חוק, או פיקוח בירוקראטי. היא מרחב של יזמים חברתיים תרבותיים וכלכליים, לNGO ,למנהיגות רוחנית. היא מחייבת גיוון, סובלנות, ושיחה כמנגנון מתמיד של הסכמות, ללא כוח כופה. היא יוצרת אקלים של שלום ושל אחריות, לאדם, לעם, ולעולם. היא יוצרת "הביטוס" עם איכות חינוכית.
ב. מהי המשמעות של קיומנו כאן,בישראל היום?
אנו בני-אנוש; אנו יהודים; אנו דמוקרטיים.
כפרטים וכחברה.
אך מהו התוכן של היגדים אלה לפרטיהם? מה מתחת לכותרות? כיצד לקיימם בזרם החיים המשתנים? איך לחנך לאורם? איך להפנימם לכלל אתוס, שממנו נולד מצפון וממנו נולדת מצווה? כחלופה לתרבות ההמונים הבידורית- שיווקית, הפונה פרטים מנוכרים , איש-אישה בביתם מול האקרן. חלופה ליחסי-אנוש מנוכרים של קניין וצרכנות.
ג. במה שונה הקהילה מהמדינה, מבחינה דמוקרטית? הדמוקרטיה בקהילה היא אינטנסיבית יותר, מבוזרת יותר,רצונית יותר ,ברמה האישית, הפנים קהילתית, והבין קהילתית.בכך היא שונה מהדמוקרטיה הפוליטית המדינתית. היוצרת דיכוטומיה של שליטים מול המון המתבקש להכריע בקלפי נדירות, אך פרט לכך מופקעים ממנו חלקים גדולים של שליטה, מחויבות ואחריות לחיים עצמם.
הלב הפועם, ה"מחולל" את המפגש המתמיד של שלושת המימדים הללו, הוא "קהילת התרבות הישראלית המתחדשת" (בראשי תיבות קתי"מ). תפקידו של רב-אנוש לחוללה.
מאת קובי וינר
.jpg){kind=small}
