אפשר לשחק  משחק נחמד כזה בדרכים שונות, עם מלים שונות, ובדילוגים שונים. כאמור, רצוי שיהיה זה דילוג "קדוש", כמו 7, 13 או מספר מיסטי, כמו 26, שהוא הגימטריה של השם המפורש "יהוה". אפשר להיעזר במחשב, לתת לו פקודת חיפוש בספר, והמחשב יציג בפני הסורק שורה ארוכה של אותיות, שבדילוג זה או אחר יוצרות מילים. לא אחת מסתבר, שמילים מסויימות הן בעלות משמעות כלשהי לפרק בו הן נמצאות, או שיש ביניהן קשר כלשהו שהמטיף מפרש או מפתח, כיד הדמיון הטובה עליו. והרי אין גבול לדמיון האנושי, כל עוד איננו חייב גם להוכיח בפועל, שאינו אלא דמיון.

הימצאותן של מלים בדילוגים בטקסט מיקראי, או בכל טקסט שהוא היא, למעשה, ממצא לאחור, בדיעבד, ולא ממצא האמור מראש להימצא בטקסט. המלים שעלו במחשב בדילוגיהם של המטיפים החרדיים נמצאו בדרך אקראית, ורק לאחר שנמצאו נתן להן מי שנתן "משמעות". למה הדבר דומה? למי שירה באקדח אל לוח עץ, ורק לאחר מכן צייר סביב נקודת הפגיעה את עיגולי המטרה. נסה, כדוגמה, לעקוב אחרי התהליך הבא:

המחפש מורה למחשב: חפש בספר "בראשית" צירופים בני  שלוש, ארבע, חמש או יותר אותיות, למילים בדילוגים של 49, והצג אותן בפני. המחשב סורק, מחפש, ומעלה אלפי מילים בדילוגים של 49. רבים מן הצירופים הם חסרי כל משמעות, כמו, למשל, א­ד­ג, או ז­ח­ק.

הצירוף ז­ב­ש­ח, למשל, הוא, כמובן, חסר כל משמעות. אבל לו היה "יוצא" הצירוף ז­ב­ש­ך ניתן היה לנסות  ולמצוא שיוך ענייני כלשהו ל"ניבוי משמים" כזה, על דרך החיוב או על דרך השלילה, הכל לפי העניין שהמטיף מבקש להציג. חלק גדול מתוך הצירופים המקריים יוצר מילה בעלת מובן כלשהו, כמו הצירוף ק­י­ן )ראה הדגמה לעיל מתוך בראשית ד', 15-13), או א­ד­ם,  ח­ו­ה, ש­ל­מ­ה, ר­מ­ב­ם,
 א­ל­ל­ה, כ­ס­א, א­כ­ל, ועוד. חלק מן המלים בעלות המובן הן שמות בני­אדם, חלקן פעלים, שמות עצם, שמות תואר, ועוד. לצד כל "תגלית" כזאת יש, כמובן, אלפי צירופים חסרי
כל מובן.

אם בתוך בליל המילים העצום מוצא המחפש, לפתע, לגמרי  באקראי,  מילה כמו נ­י­ו­ט­ו­ן, הוא קופץ עליה כמוצא שלל רב. ואם נתגלתה, שוב במקרה, בסמוך אליה גם המילה מ­ש­י­כ­ה, הוא פורץ בצהלת שמחה, ואומר: הנה ההוכחה לקיומו של אלוהים, שכן מי אם לא אלוהים הוא שהצפין מילים אלו בתנ"ך? כבר אז, לפני אלפי שנים, הוא צפה את קידום המדע¡ כך, למשל, תוארה בספרו של מייקל דרוזנין (ציטוט) "תגלית": נבואת רצח רבין בפרקים כ"ה עד ל"ג בספר שמות.  בפרקים אלו, כותבים המחברים,  מופיעות המילים "יצחק רבין". שמחה כפולה ומכופלת ישמח המטיף אם במקרה ימצא באותו פרק גם את המילה "רצח" באחד הדילוגים, או את  המילה "עמיר". בין "התגליות" שמגלה הספר, מצויות בפרק אחד המילים: "ה' תשנ"ו" ו­"שואת ישראל". בפרק אחר מצוי "בתשנ"ו", וכן ­ "שואה אטומית".  בהקשר זה ראוי לציין שתי עובדות:

א.  בפריסה דו­ממדית של האותיות, הממצאים מופיעים לעתים בשורות אורך, לעתים בשורות רוחב, ועתים באלכסון. קריאתן היא לעתים מלמעלה למטה, לעתים מימין לשמאל, לעתים מלמטה למעלה, ולעתים משמאל לימין.

ב. הממצאים, אף הם, אינם מופיעים באופן אחיד. התאריכים למשל, מופיעים בצורות שונות. בעמוד 67  "בתשנו", בעמוד 65 "התשנו", בעמוד 58 "ה' תשנו", וכך הלאה.

"ראיות" כאלו חסרות משמעות ואינן מוכיחות דבר, משום שהן נמצאו באקראי, בחיפוש לאחור ובלא כל ביסוס מדעי, בעל ערך סטטיסטי. משמעות של ממש היתה עשויה להימצא למילה בדילוג, לו צפה המחפש מראש את קיומה של מילת הצופן האלוהית בפרק מסויים במיקרא, כאשר קיים קשר ישיר רעיוני, הגיוני, עובדתי או אחר, בין מילת הצופן לטקסט המיקראי. למשל: המחפש בוחר את פרקים ו'­ז'­ח' בספר בראשית, שבהם מתואר המבול, ואומר למחשב: חפש בפרקים אלו את המילה "שואה" בדילוגים של 7. לו היה כך, היתה עשויה להיות משמעות  ל"מציאה" זו, כיון שהמבול היה שואה לחי ולצומח כולו. אלא שלא זו המציאה שנמצאה.
"קודים מוצפנים" בכל טקסט כתוב

הטכניקה של "דילוגי האותיות" נחקרה בין השאר בידי איש מחשבים בשם נחמן גבעולי ז"ל בשנים 1989-1985. הוא הדגים והוכיח, בעזרת חיפושיו במחשב (ציטוט), מה שידוע לכל סטטיסטיקאי האמון על תורת ההסתברות: שכל ה"פלאים" שבדילוגי האותיות בתורה אינם אלא תעלולים­פעלולים, שגם המחשב­הגולם יכול לעשותם. במאמריו מתייחס נחמן גבעולי לספרים שראו אור בנושא הדילוגים עד לאותה עת, צפונות במסורת ישראל מאת טוביה וכסלר, ובדילוג אותיות אל רובד נסתר מאת משה כץ ומנחם וינר.

גבעולי כותב כי כץ ווינר התפעלו בספרם מעובדה שגילה המחשב, שבשני פרקים בבראשית, כ"ג ו­מ"ט,  אפשר לאתר את המילים "אדם" ו"חוה" בשיטה של דילוגי אותיות. בפרקים אלו מדובר על קבורת האבות והאמהות בקרית ארבע, היא חברון. בפרק כ"ג אפשר למצוא את האותיות א­ד­מ בדילוגים של 26 אותיות, ואת ח­ו­ה בדילוגים של 53 אותיות. בפרק מ"ט נמצאות אותיות אלה בדילוגים של 12 ו29- אותיות, הפעם לאחור. לדעת וינר מרמז גילוי זה על כך, שגם אדם וחוה קבורים בחברון, כדברי המסורת.
מהי משמעות ה"גילוי"? מהו הקשר של "אדם" ו"חוה" לפרקים כ"ג ומ"ט דווקא? האם אי אפשר למצוא את המילים הללו בדילוגים גם במקומות אחרים במקרא? ואולי גם בספרים אחרים, שאינם "חשודים" כי נכתבו באצבע אלוהים?

פרופ' אגסי מאוניברסיטת תל­אביב העיר על כך, שהשיטה המדעית מחייבת עריכת מיבחני ביקורת, לפני שמייחסים משמעות למימצאים האלה. האם אי­אפשר למצוא באותם הפרקים גם שמות אחרים, כגון 'קין', 'הבל', 'יפת', 'לוט' ו'עשיו'? והאם אי­אפשר לגלות את 'אדם' ו'חוה' גם בפרקים אחרים, כמו פרק ז' (המבול) או פרק י"ט (סדום ועמורה)?

מסקנתו של  נחמן  גבעולי, שבדק את הממצאים בסריקה קפדנית במחשב, היא חד משמעית: ניתן  למצוא את המילים הללו, וכן מילים אחרות, בדילוגים, בכל ספר במקרא, ואפילו בכל ספר שהוא¡ מה שמפליא בפרשה זו, כותב גבעולי, הוא לא רק העובדה שד"ר וינר לא העלה על דעתו לערוך מבחני­בקרה מכוונים, אלא שהוא לא הבחין כלל בפלט של המחשב, במימצאים האקראיים הרבים ההופכים את העניין כולו לחסר כל משמעות. שכן האמת הפשוטה והמאכזבת את המאזין­הקורא התמים היא, שבכל פרק במיקרא תמצא בשיטת הדילוגים, כל מילה בת שלוש אותיות שתעלה בדעתך, וזאת לא פעם אלא פעמים רבות. ואתה ­ לך והמצא לכל "תגלית" שכזו לאחר מעשה פירוש כלשהו, כאוות נפשך¡

"קודים אלוהיים" בטקסט שאיננו מקראי

גבעולי הבין, שאנשים אינם מוכנים להשתכנע מטענות מדעיות, והציבור הרחב ­ אולי גם אתה, הנפעם למראה הממצאים המפתיעים של חוקרי הדילוגים אינו משתכנע מחישובים מתימטיים הקובעים שאין ממש בכל העיסוק הזה. הוא הגיע אפוא למסקנה, שאת ההוכחה להעדר משמעות של מציאת מילים בדילוגי אותיות יש להביא בסריקת טקסט שאינו מיקראי.
להדגמה של סריקת דילוגים אפשריים בטקסט לא מקראי השתמש גבעולי בספרם של מנחם וינר ומשה כץ עצמם ­ בדילוג אותיות אל רובד נסתר, שבו תוארו ופוארו "ממצאיהם" בנושא דילוגי האותיות )"על המשמר", 16.1.89). במאמרו פרט גבעולי את שיטת הבדיקה שערך, וחשף את חוסר המשמעות של "תגליות" המילים בדילוגים במקרא. כך הוא כותב:
"לאחר שהפרק הראשון של עבודתם הוזן למחשב התברר, שבפרק זה בלבד, המכיל בסך הכל 1840 אותיות, "מוצפנים" עשרות מימצאים מדהימים. המילים "משה" ו"כץ" מופיעות בטקסט כל אחת  פעמיים, וכל ארבע ההופעות הן בדילוגים של 49 אותיות¡ גם המילים "מנחם",  ו"וינר", טמונות  בטקסט, אך לא בדילוגים כה מיסטיים. יש להניח אפוא שהמחבר העיקרי של העבודה הוא כץ ולא וינר. בדילוג של 49 מופיעות גם המילים רמב"ם, בחמישי, האליל, שליחנו, ועוד ועוד, אם כי לא ברור הקשר בין מלים אלו ובין תוכן הפרק. המילה  אללה, לעומת זאת, אינה מופיעה בדילוג של 4, וגם לא של 26, אלא, למרבה ההיגיון ­ בדילוג של 66, שהוא אללה בגימטריה¡
כלום מותר, אפוא, להסיק מכאן, שאללה הוא האלוהים, והוא שהצפין את שמו בספרם של וינר וכץ?
אבל כל המימצאים המפתיעים האלה הם כאין וכאפס לעומת המימצא המדהים הבא. המילים 'ביטול­תורה­בהבלים'  מופיעות בפרק הראשון של כץ ווינר, כולן באותו דילוג של 37 אותיות¡ יתר על כן, המספר 37 איננו מקרי. זהו הערך בגימטריה של המילה "הבל"¡ הסיכוי להופעה מקרית כזאת הוא כל כך אפסי, עד שאין כל ספק שיד נעלמה היא שהינחתה את כץ ווינר בעת הכתיבה...".
על כך ראוי להוסיף: אם היתה יד נעלמה כזו, הרי שבעליה סבור היה ששיטת הדילוגים אינה אלא  "ביטול זמן בהבלים", וזהו, למעשה, המסר שרצה להצפין, אם להיות ציני בעקביות¡

"קודים אלוהיים" בטקסט אנגלי

דילוגי אותיות ניתן למצוא לא רק במקרא או בטקסטים אקראיים בספרות העברית.  גם בטקסטים לועזיים ניתן למצוא את משחקי הדילוגים, שלבד מהיותם "גימיקים" ומשחקים משעשעים אין להם שום משמעות ערכית, תרבותית, מדעית או דתית. במכתב אישי למחברי ספר זה, מיום 15.4.1986, כתב נחמן גבעולי:
"צירופים מפליאים אפשר למצוא גם במקורות אחרים, לא כל כך קדושים (יהודים אינם היחידים העוסקים בדילוגים): כתבי שקספיר, הברית החדשה, מידות הפירמידות, ההיסטוריה של נשיאי ארה"ב ושל אירופה. דוגמה אופיינית  לצירוף "מיסתורי" ביותר מופיע בתרגום המלך ג'יימס של התנ"ך לאנגלית, אשר יצא לאור כאשר שקספיר היה בן 46 שנים בדיוק. בפרק מ"ו  (46) בתהילים, המילה ה46- מתחילת המיזמור היא  SHAKE (הכלולה בפסוק "ירעשו הרים בגאוותו סלה"(, והמילה ה46- מסוף המיזמור היא  SPEAR(שבפסוק "קשת ישבר וקיצץ חנית"). אין כל ספק, שצירוף מקרים זה "נוצר ע"י כוח עליון", שכן הסיכוי לארבע הופעות של המספר 46, שכולן קשורות בשם שקספיר, הוא בערך אחד ל20- מיליון. מתעוררות אפוא כמה תמיהות: ראשית, מה לריבונו של עולם ולתרגום התנ"ך לאנגלית? שנית, האם בעת שאלוהים שם את דברי המיזמור בפיו של דוד המלך, חשב כבר אז על השאלה, איך יתקבלו הדברים באנגלית? שלישית, במה זכה שקספיר, מחבר "הסוחר מוונציה", לכבוד הרב הזה?" וכידוע זוהי יצירה שיש בה יותר מקורטוב  של אנטישמיות.

"קודים מוצפנים" בספרו של טולסטוי

במהלך עימות, שהתקיים בין נאמני שיטת הדילוגים במקרא לבין פרופ' מיה בר­הלל, מ"המרכז לחקר הרציונליות וההחלטות האינטּראקטיביות" שבאוניברסיטה העברית בירושלים, ושפורסם ב"סופשבוע מעריב",6.6.97, הציגו נאמני השיטה רשימת שמות של רבנים, שתאריכי הלידה שלהם "הוצפנו" בספר "בראשית".  להפתעתם, הציגה פרופ' בר­הלל רשימה שהכינה עם צוות מומחים מן המכון ובה תאריכי הפטירה של רבנים במלחמה ושלום לטולסטוי. בהרצאה שנשאה ביום 20.6.97, ב"מרכז לחקר הרציונליות", בפני מתמטיקאים, סטטיסטיקאים ואנשי המרכז,  ושבה נכחו גם כמה אנשים מרכזיים מקרב "חסידי שיטת הדילוגים", קעקעה פרופ' בר­הלל אחת לאחת את כל אושיותיה של השיטה מבחינה מדעית. בשורה התחתונה של דבריה הטעימה, כי את הממצאים בספרו של דרוזנין, התומך בשיטת דילוגי האותיות, אפשר למצוא בכל טכסט שהוא. מחקרה נערך  לאחר שבכתב העת האמריקני "Statistical Science" התפרסם מאמר מאת ה"ה ויצטום וריפס, שהציגו קשר של דילוגי אותיות בספר בראשית בין שמות 36 רבנים לתאריכי לידתם/פטירתם. פרופ' בר­הלל וצוות המחקר שעמה ערכו את מחקרם על אותם 36 רבנים ותאריכי לידתם/פטירתם, בהבדל קטן אחד: הטקסט הפעם היה הספר מלחמה ושלום לטולסטוי. ספר זה נבחר בהנחה  שלא יימצא בו שום "משהו מעניין" בהשוואה לספר בראשית, שם צפוי משהו "מעניין" בתחום. המחקר נערך על פי מאפיינים דומים למחקר של ויצטום­ריפס, ובמהלכו נבדקו שאלות ואפשרויות רבות, בדרך שכל  מחקר מדעי אמור להתבצע.

ישו המשיח כ"קוד אלוהי  מוצפן" במיקרא

המטיף החרדי איננו מספר לשומעיו את כל העובדות האלה. אין הוא משתף אותם בביקורתו של המדען פרופ' אגסי, או בממצאיו של נחמן גבעולי, או של אנשי מדע כמו פרופ' בר­הלל, ההופכים את "שיטתו" לחוכא ואטלולא. ודאי וודאי אין הוא מספר להם, שגם המטיפים המיסיונרים לנצרות, "המוקצים מחמת מיאוס" לטעמו, סרקו את המקרא במחשב ומצאו מילים בדילוגי אותיות, המצביעים, הפלא ופלא, על אמיתות קיומו של ישו הנוצרי¡

בספרון קטן בשם "שלום", שיצא בהוצאת מיסיון דתי נוצרי בסוף שנת 1996 (ציטוט) והופץ במאות­אלפי עותקים בבתיהם של אזרחי ישראל, גילו המטיפים הנוצרים ­ שומו שמיים¡ ­ את ישו המשיח, "מוצפן" במיקרא בדילוגים ובגימטראות: את שמו של המשיח ­ ישוע ­ ניתן למצוא כבר בפסוק הראשון בבראשית פרק א. אם סופרים מה'יוד' הראשונה בפסוק (המצויה במלה בראשית') חמש מאות ועשרים אותיות בכל פעם, תצטרפנה האותיות לביטוי
'ישוע יכול'.

העיתונאי ב' מיכאל, במאמרו "למה הם שורפים ספרים" ("ידיעות אחרונות", 6.12.96) מתאר את ה"תגליות" הנוצריות הללו, בצירוף ביקורתו הגלויה על "שיטת הדילוגים" של המיסיונרים היהודיים: כבר מן היו"ד הראשונה בספר בראשית, בדילוגי 520, מופיע הביטוי 'ישוע יכול'. לא פחות ולא יותר. למפקפקים ייאמר, כי 520 בגימטריה זה 'כשר'. ממש כך (אפילו הנוצרים לא חשבו על זה). ובישעיהו נ"ג, פרק מפתח באמונה הנוצרית­משיחית, פסוק 10, בדילוגי 20  אותיות לאחור, מופיעות המילים 'ישוע שמי'".  בזכריה י"א  12, פסוק העוסק בשלושים שקלי כסף (כשכרו של יהודה איש קריות), בדילוגי 24, שוב ­ 'ישוע'. ובויקרא כ"א ­ פרק העוסק בקורבנות  לכפרת חטאים ­ פסוק  10, כל אות שלישית מן האות ה"א הראשונה, יוצרות יחדיו את המשפט 'הן דם ישוע'.  'ללמדנו, כמובן, שגם ישוע הוקרב כדי לכפר על חטאי העם',  אומר ב' מיכאל. ושוב ­בתהלים מ"א 8, בין פסוקים המספרים במעשה בגידה של ידיד, בדילוגי2- מופיע השם "ישוע", וכן גם במגילת רות, פסוק ראשון, דילוגי 5 כתוב: "ישוע", ועוד, ועוד.
האירוניה היא, שמחברי הספר המיסיונרי הנוצרי משתמשים להוכחת "אמיתות" דרכם בטקסט שבו משתמש המיסיונר היהודי, בהצגת אותן "ראיות" ממש, כשהמיסיונר היהודי טוען לצידקת קיומו של אלוהיו, בשעה שהמיסיונר הנוצרי טוען לצדקת קיומו של אותו אלוהים, הפעם בלווית ישוע משיחו.

הייפלא כי נחרדו החרדים? מתייחס ב' מיכאל באירוניה גלויה למיסיונריות החרדית היהודית, ול"שיטת ההוכחות המפתיעה" שלהם: הלא בעזרת השטות הזאת הם העבירו על דעתם לא מעט יהודים תמימים ונבערים. אפילו אורי זוהר סיפר לי בעיניים יוקדות על נפלאות הדילוגים (ונורא כעס עלי כשפרצתי בצחוק די פרוע). והנה באים המיסיונרים המשוקצים (לנוצרים כוונתו הפעם), מדלגים בתנ"ך כבתוך שלהם ומודיעים בגאווה כי בורא עולם 'הצפין' בכתביו גם את בשורת הבן אשר נולד לו מחוץ לנישואין. כאילו ציחקק השטן בינו לבין עצמו ומילמל: אם זה הבולשיט שמשכנע אותם, אז גם אני יכול.

חזרה בתשובה - כמה זה עולה למדינה?

משרדי הממשלה מממנים את ארגוני החזרה בתשובה והישיבות לחוזרים בתשובה בהיקף של מאה מליון שקלים בשנה. בנוסף מממנת הממשלה במאות מליוני שקלים את רשתות החינוך של ש"ס שחלק מרכזי מפעילותן מוקדש להחזרה בתשובה, בעיקר של ילדים.
ההערכה היא שהתמיכה, אם באמצעות מימון ישיר או עקיף, עומדת על לפחות 200 מיליון שקלים בשנה.מאז ראשית העשור מימן משרד הדתות לימודיהם של 35,000 אנשים במוסדות החזרה בתשובה. בכל שנה מצטרפים עוד 5,500 תלמידים חדשים לישיבות ולאולפנים לחוזרים בתשובה.
דוגמא מאלפת לאילו מטרות מזרימה המדינה כספים:
ישיבת 'אור חיים', אותה מייצג סגן השר שלמה בניזרי מש"ס, קיבלה מהמדינה 5,5 מליון ש"ח עבור, בין השאר:
השתלמויות וימי עיון 18,020
כנסים ועצרות  14,714
הילולות   7,520
סיורים לקברי צדיקים 9,486
קייטנות   81,000
חיזוק לתלמידים  6,292
קליטה רוחנית  121,000
הכנת נוער דתי לגיוס(¡?) 9,460
(מקור: הארץ מרס 98)