|
דימויי האל בספרות חז"ל
השאולים מתרבות השעשועים הרומית
מאת ציונה גרוסמרק
|
|
רבות נכתב אודות תרבות השעשועים הרומית על סוגי המופעים השונים ומגוון מתקניה. עם התפשטותה של האימפריה הרומית במאות הראשונה - שלישית לספה"נ, הופצה תרבות זאת והיתה לחלק מהווי החיים שלהעיר הרומית בפרובינקיות.1 הראשון מבין השליטים ההלניסטיים, בני חסותה של רומי במזרח, שייבא את תרבות השעשועים הרומית לאזור היה הורדוס מלך יהודה. הורדוס הקים, בעריה של הארץ ומחוצה לה, מגוון מרשים של מתקני שעשועים,2 והציג בהם סוגים שונים של מופעים,3 שהיו זרים לאופיו ולרוחו של הישוב היהודי והנכרי במרחב הסורי-ארץ ישראלי.4 עבר זמן ימיו של הורדוס, עד שתרבות התיאטרון והקרקס היתה לחלק מן ההוויה הארץ ישראלית. במאות הראשונות, השניה והשלישית לספה"נ נכנו ברחבי האימפריה הרומית, וכך גם בערי ארץ ישראל,5 מתקני שעשועים רבים וגוונים. מתקנים אלו שנבנו, כנראה, ביוזמתם ובמימונים של תושבי הפרובינקיות, שהיו עתה לצרכניה של תרבות השעשועים,6 מעידים על מידת חדירתה של תרבות השעשועים הרומית. עריה החשובות של ארץ ישראל התפארו עתה, במגון של מתקני שעשועים מפוארים?7
מקורות רבים ומגוונים מעידים על מידת חדירתה של התרבות ההלניסטית-רומית והשפעתה על תושביה היהודיים של הארץ.8 בין אלו השימוש הרב שעשו חכמים במשלים ודימויים השאולים מן התרבות הזאת,9 כמו גם אמנות בתי הכנסת הקדומים בארץ ישראל.10 טקסטים רבים מספרות חז"ל מלמדים על מידת היכרותם של חכמי א"י עם תרבות התיאטרון,11 ומאבקס בהשפעותיה של תרבות זאת מתועדים במקורותינו.12 שכיחות אותן אימרות המעמתות אלו מול אלו את אומות העולם, המשחיתים ימיהם בתיאטרון ובקרקס, לעומת בני ישראל המבלים בבתי כנסיות ובתי מדרשיות.13 אמירות אלו הן כפולות משמעות, מחד גיסא הן מעדות על מאבק תרבותי בין תרבות התיאטרון לבין תרבות בית הכנסת. מאידך גיסא, בליטורגיה של בית הכנסת הארץ ישראל של ימי המשנה והתלמוד, השתלבו אלמנטים תיאטרליים בדרשה ובפיוט.14 לכן יכול היה בית הכנסת לשמש מוקד משיכה שהתחרה בתיאטרון.
במאמר זה אנו רוצים לבחון את ההשפעה של תרבות השעשועים על יהודי א"י מזוית שונות מעט. המקורות בהם נעסוק יהיו מקורות שבהם שולבו משלים דימויים של אלוהי ישראל השאולים מעולים מעולמה של תרבות השעשועים הרומית. עיקרו של החומר שאוב מאגדת חז"ל, המהווה רובד מיחד בספרותם של חכמי א"י בימי המשנה והתלמוד.15 המחקר עמד על הקשר שבין החומר האגדי, בספרות חז"ל לבין הפעילות הליטורגיה בבית הכנסת הארץ ישראלי בתקופה הנידונה.16 הדרשות שנישאו בבית הכנסת היו כלי מתודי ששימש את החכמים כדי להחיות את המקרא ולקרב את המוני ישראל לתורת ישראל.17 כלי שכוון להמון הרחב ולא לחוג אליטיסטי. בין הכלים הריטוריים-ספרותיים שבהם השתמשו הדרשנים - המשל והדימוי. כוחו של הדימוי או המשל, כאמצעי ריטורי, נובע מהירותם מוכרים וידועים לקהל השומעים.18 השימוש בדימויים השאולים מתרבות השעשועים הרומית עשוי ללמד, איפה, על מידת מעורבותם או הכרותם של המוני ישראל עם תרבות זו.19
להלן נתמקד בשלושה נושאים:
1. משלי אתליטים במדרשי האגדה
2. דימויים ומשלים שמקורם בקרקס/היפודרוס.
3. משחקי הצייד - Ludus bestiarius
משלי אתליטים במדרשי האגדה
המילה אתליט, מיוונית, נזכרת פעמים אחדות במדרשי חז"ל. במקורה שימשה מילה זאת ככינוי למתחרה בתחרויות השונות של ה"אגון".20 במדרשי חז"ל אתלט הוא המתאבק.21 כך בראשית רבה,22 פרשת וישלח, על מאבקו של יעקוב במלאך: ר' חמא בר' חנינא אמר:23 ...משל להתליטים שעומד ומתגשש עם בנו שלמלך, תלה עיניו וראה המלך עומד על גביו והרפיש עצמו לפניו...24
במשל שלפנינו נמשל יעקב לאתלט הנאבק עם המלך, הוא מלאך האלהים. אלוהי ישראל נמשל למלך, שעצם נוכחותו היא שגרמה להכרעת הקרב בין המתאבקים. נוכוחותם של קיסרי רומי במשחקים השונים מתועדת היטב במקורות, על נירון מסופר כי לא רק שנכח כצופה אלא נטל חלק במשחקים השונים ואף נטל לעצמו את תפקיד השופט: "הדיעה הרווחת היתה, כי לאחר שזכה בפרטי התיאטרון השפיל עצמו וירד אל האתליטים שבזירה... כי היה מתגושש בתמירות, ובכל יום היה מתבונן בתחרויות ההתעמלות כדרך השופטים, בשבתו לארץ בתוך הזירה...25
במקוס אחר במדרש: אפילו פעם אחד - אין פודין אותו. מעשה באחד שמכר עצמו ללודים אתא עובדא קומי רבי אבהו. אמר:מה נעשה, מפני חייו עשה".27 אפשר כי זו עדות לכן כי צעירים יהודיים מכרו עצמם למשחקי הגלדיאטורים בשל מצוקה כלכלית. בתלמוד הבבלי מסופר על ריש לקיש שמכר עצמו ללודים ועל עורמתו שהביאה לשחרורו: "ריש לקיש מכר עצמו ללודים... אמר: מקבלני שביום, האחרון הם עושים לאדם כל מה שמבקש מהם כדי שיהא דמו ערב...".28 אגדה זו מתעדת מנהג מקובל בקסרקטיני הגלדיאטורים, דל מילוי משאלתו האחרונה של הגלדיאטור העומד להופיע בזירה. עוד נזכרת במקורות התלמודיים ארוחת הלודים בשעת בוקר מוקדמת לפני תחילת המשחקים.29
פרשת קין והבל העמידה בפני פרשנים ודרשנים בעיה מוסרית קשה, הנוגעת למידת אחריותו של האל למעשי האדם. לפי האגדה בתנחומא30 טען כנגד האל כי הוא שהניח לו להרוג את אחיו, אילולא היה זה רצונו האל, היה המעשה מסתיים בדרך שונה. באותה דילמה מוסרית מתלבט גם ר' שמעון בר יוחאי התנא החשוב שחי בארץ ישראל במאה חשניה לספה"נ: אמר ר' שמעון בן יוחי: קשה הדבר לאומרו ואי איפשר לפה לפרשו.31 לשני אתליטין שהיו עומדין ומתגששין לפני המלך. אילו רצה המלך פירשן: לא רצה לפרשן, חזק אחד על חבירו והרגו. והיה צווח ואמר: יבעי דיני קדם מלכא. כך, "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה"(בראש',ד:י).32
המשל שלפנינו מתאר מנהג מקובל בקרבות הגלדיאטורים בזירה, לפיו היה הלוחם שהפיל את יריבו לקבל את אישורו של מנהל המשחקים במקום לפני שהנחית את מכת המוות על הנופל.33 מנהג זה שאיפשר לעיתים, לחלץ גלדיאטור מובס מגורלו, נזכר, בעקיפין, גם במסכת ע"ז בתוספתא: "העולה לתרטיאות של גויים אסור... ר' נתן מתיר משום שני דברים: מפני שצווח ומציל נפשות ומעיד על האשה שתנשא".34 מבלי שיפרש את הנמשל מטיח רשב", באמצעות המשל, את אשמת מותו של הבל באלוהי ישראל.35
ר' שמעון בן לקיש, יתכן ובעצמו36 לודר בצעירותו, השתמש אף הוא במשל אתליטים: ‘וחזקתי את לב פרעה' (שמות יד:ד) - אמר שמעון בן לקיש: משל לשני אתליטים, אחד חלש ואחד גבור, נצח הגבור לחלש ונטל עטרה בראשו, מי גרם לגבור לטל העטרה, לא החלש!? כך מי גרם להקדוש ברוך הוא לטל שבח וכבוד, לא פרעה, שנערו!? שנאמר: ‘ונער פרעה וחילו בים סוף' (תהליט קלו:טו), לפיכך: 'ואכבדה בפרעה' (שמות יד:ד).37
במשל זה נמשל האל לאתליט המנצח.38 המנהג של עיטור המנצח הינו עתיק יומין ומוכר כבר מן התקופה הקלאסית.39 מנהג זה המשיך להתקיים גם בתקופה הרומית והביזנטית. בתבליט שיש המשמש כבסיס לאובליסק, שהעביר תיאודוסיוס ממצרים להיפודרום של קונסטנטינופולים במאה הרביעית לספה"נ, נראה הקיסר בתאו, בהיפודרום, כשהוא מגיש זר למנצח במרוץ.40
משלי האתליטים שאובים ממשחקי הלודרים. מופעים אלו נקראו "פילוטמיא", מיוונית,41 והיו מוכרים לציבור הרחב ולחכמים:
משל לאדם שנכנס למדינה ושמע שפילוטמיא נעשית, הלך ושאל ללודר, אמר: מתי פילוטמיא נעשית? אמר לו: רחוקה היא. הלך ושאל לאותו שעושה פילוטמיא, ואמר: קרובה הוא. אמר זה: לא שאלתי ללודר ואמר לי רחוקה היא!? אמר לו: זו היא דעתך, שהיית שואל ללודר, וכי רוצה הוא שאעשה פילוטמיא, אינו יודע שהוא יורד ונהרג!?
והנמשל: כך שאלו ישראל לבלעם: אימתי תהיה ישועה? אמר להם: 'אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב' (במדבר כד:יז). אמר להם הקדוש ברוך הוא: זו היא דעתכם!? אין אתם יודעים שסוף בלעם יורד לגיהנם ואינו רוצה שתבוא ישועתי.42
וגם במשל זה נמשל הקב"ה למנהל המשחקים, האגונותטס (agonthetes ),43 שהיה הקיסר עצמו, או הפקיד הרומי הבכיר שנכח במופע. במשלים אחרים נמשל האל לבעל הגלדיאטורים, המעונין בשמירה על שלומם ובטחונם של הלודרים שלו, שהיו רכוש יקר ערך.44
דימויים ומשלים שמקורם בקרקס/היפודרוס
תחרויות המרכבות הרתומות לסוסים, שנערכו בהיפודרום/קרקס,45 היו כנראה, סוג הבידור ההמוני השכיח ביותר והפופלארי ביותר.46 בדברי חז"ל נזכר הקרקס לעיתים קרובות לצד התיאטרון.47 המלה השכיחה במקורותינו היא "קרקס" מלטינית circus.48 נדיר יותר "איפודרומין" מיוונית.49 יהודי הארץ לא נמנעו משעשועי המרוצים למרות מאבקם של החכמים במופעים הללו. עדות מסייעת להנחה זאת ב'ספר הרזים', חבור בן המאה השלישית או רביעית לספה"נ, שמקורו ברבדים עממיים של החברה היהודית בארץ, העוסק בפרקטיקה מאגית ובהתקנת קמיעות, ובו בין השאר, הדרכה להתקנת קמיע לנצחון במירוץ סוסים ודרך השימוש בו.50
בין סוגי המרוצים השונים, היו אלו שבהם נרתמה המרכבה לארבעה סוסים, הפופלאריים ביותר, יתכן משום שבמרוצים אלו נדרשה מן הרכב מיומנות רבה ומידה ניכרת יותר של שליטה בסוסים מזו הנדרשת מרכב הנוהג מרכבה הרתומה לסוס בודד או לשני סוסים.51 מירוצי מרכבות היו מוטיב שכיח באמנות החל מן התקופה הארכאית ביוון, חכו לפולאריות רבה באמנות הרומית.52 קבוצה מיוחדת של תיאורי מרכבה הרתומה לארבעה סוסים קשורה עם דמותו של הליוס אל השמש, המתואר כרכב הנוהג במרכבה רתומה לארבעה סוסים. אלו מופיעים בציורי כלים מן התקופה הארכאית ואילך.53 הליוס, המעוצב בדמות רכב האוחז בידו האחת בכדור ובשוט ומרים את ידו השניה בתנועת ברכה, מסמל באמנות הרומית את האל שליט העולים - השמש הבלתי מנוצח - Sol Invictus - 'סול אינוויקטוס'.54 פולחנו של 'סול אינויקטוס' מקורו באלוהויות שמש מזרחיות, שנטמעו בכור ההלניסטי עם יווניים, כגון, אפולו או הליוס. בימיו של הקיסר אלגבלוס (222-218 לספה"נ) נעשה הנסיון הראשון להפוך את פולחנו של 'סול אינויקטוס' לפולחן הקיסרי הראשי ברומא. מה שלא עלה בידיו של אלגבלוס, התגשם בשלהי המאה השלישית לספה"נ, כאשר הקיסר אורלינוס, שליכד וחידש את עוצמתה של האימפריה הרומית, יסד בשנת 274 לספה"נ את פולחנו של 'סול אינויקטוס' כפולחן אימפריאלי מרכזי, וכך עד להתנצרות האימפריה.55 קיסרים אחדים במאה השלישית לספה"נ זיהו עצמם עם דמותו של הליוס/סול אינויקטוס.56 באמנות הרומית המאוחרת 'סול אינוויקטוס' מסמל, איפה, את עוצמת שלטונו של הקיסר כשליט יחיד כל יכול.57 בנצרות זוהתה דמותו של 'סול אינוויקטוס' עם ישו קוסמוקראטור, שליט העולם.58
האנשת השמש במדליון המרכזי בגלגלי המזלות שנחשפו בבתי כנסת קדומים בארץ ישראל מעוצבת בדמות 'סול אינויקטור'. מסתבר כי זהו מוטיב ייחודי לבתי כנסת ביזנטיים בארץ.59 גלגל המזלות והאנשת השמש ברצפת הפסיפס במנזר 'קירה מריס' שאן מציגים תפיסה שונה לחלוטין.60 הקדום מבין בתי הכנסת, שבהם מוטיב גלגל המזלות עם דמותו של הליוס במדליון המרכזי, הוא בית הכנסת של חמת טבריה, המתוארך למאה הרביעית לספה"נ.61 במרכזו של המדליון ניצב הליוס לבוש גלימה שצבעה ארגמן, שהיתה מסמלי הלבוש הקיסרי.62 ידו הימינית מורמת בברכה ובידו השמאלית הוא אוחז בכדור ובשוט,63 לראשו כתר עטוי הילה בעלת קרניים ומשמאלו כוכב. חציו התחתון של המדליון, שבו צויירה מרכבתו וסוסיו, נהרס בבניה מאוחדת. ברצפת הפסיפס של בית הכנסת של נערן, שהדמויות ברצפתו הושחתו ע"' איקונוקלסטים בעת העתיקה, ניתן עדיין לשחזר את דמותו של הליוס במךליון המרכזי.64 ראשו עטור הילה קרנים והוא לבוש מעיל מעוטר בכוכבים, בידו אחז שוט.65 מרכבתו רתומה לארבעה סוסים שניים פונים ימינה ושניים פונים שמאלה, בין רגליהם נשתמרו גלגלי המרכבה שעוצבו במבט מן הצד, כך שהם נראים בשלימותם. השלם בין תיאורי הליוס, בפסיפסי גלגל המזלות, הוא זה מבית הכנסת של בית אלפא.הליוס מצוייר כדמות הנוהגת במרכבה רתומה לארבעה סוסים דוהרים. פניו אדמדמות וראשו מעוטר במעין קרניים. פלג גופו העליון עוטה בגד צבעוני. הסוסים מעוצבים כשפניהם לחזית, מצחם מקושט. כן נראות רגליהם הקדמיות. מן המרכבה נראה הדופן הקדמי, ושני גלגלים המעוצבים בשלימותם בין רגלי הסוסים. לצד ראשו הליוס ירח וכוכבים.66
רצפת פסיפס, בעלת גלגל מזלות, שנחשפה אחרונה, לפי שעה היא מבית כנסת של ציפורי. רצפה זאת מהווה וארירנט מיוחד של מוטיב גלגל המזלות. במדליון המרכזי, בתוך כתובת הקדשה, מעוצבת מרכבתו של הליוס אל השמש. המרכבה מעוצבת במבט חזיתי. הסוסים הדוהרים שניים לימין ושניים לשמאל, שני המרכזיים פונים לעבר המרכבה. מן המרכבה נראית הדופן הקדמית ושני גלגלים בין רגלי הסוסים.הגלגלים מעוצבים בשלימותם. ייחודו של הפסיפס של ציפורי הוא, בעיקר, בהעדר דמותו של הליוס. מעל המרכבה במרכז השמיים שמש בעלת עשר קרניים. הקרן המרכזית יורדת אל תוך המרכבה, ויוצרת רושם כאילו השמש היא הנוהגת במרכבה. לשמאלה של ירח וכוכב. 67
נראה כי גלגל המזלות בבתי הכנסת הקדומים מייצג את הסדר הקוסמי האלוהי, שביטויו במחזוריות השנתית. הליוס מסמל את מרכזיותה של השמש ביקוס, כמו גם, את הברכה הטמונה בקרניה.68 דימוי מילולי של השמש כרכב הנוהג במרכבה, המשפיע ברכה על היוקום, מצוי במדרשי האגדה: מרכבו ארגמן זה השמש, שהוא נתון למעלה והוא רוכב במרכבה ומאיר לעולם... ומכוח השמש הארץ מעלה פירות... 69
עם זאת הן דימויי הליוס ברצפות הפסיפס והן תיאורי השמש במרכבתו שהובאו לעיל, אינם דימויים ישירים של אלוהי ישראל. המדרש אינו אלא ביטוי אלגורי לכוחו היוצר של האל בורא השמש.
במדרש שמות רבה מושיע דימוי ישיר של האל, כרכב הנוהג במרכבה, בקונטקסט של פרשת עגל הזהב: כשאבא ליתן להם את התורה אני יורד בטטראמולי שלי, והם מתבוננים בי. ושומטים אחד מהם ומכעיסים אותי בו... 70
מערכת הדימויים בה משתמש בעל המדרש במקום זה היא מורכבת ומשלבת דימויים מקראיים ודימויים השאולים מן התרבות התרבות ההלנוסטית-רומית. מחד גיסא, שואב בעל המדרש מתיאור המרכבה בחזור יחזקאל. 71 אותה מרכבה בעלת ארבע דמוייות של חיות בעלות פנים שונות, וביניהן שור.72 אליבא דמדרשנו, שמטו בני ישראל את דמות השור מן המרכבה וצרו לפיה את צורת העגל ובכך הכעיסו את האל. מאידך גיסא, על ידי השימוש במלה 'טטראמולי', מיוונית,73 מרכבה רתומה לארבעה בעלי חיים, קושר בעל המדרש את השומעים אל עולם המושגים של הקרקס ומו]עי המירוצים. כפי שראינו לעיל, זוהי דמותו של 'סול אינויקטוס' השליט הכל יכול. בעל המדרש מצייר, איפה, את אלוהי ישראל, במעמד הר סיני, בדמות המסמלת בתרבות הרומית את השלטון ביקוס.
משחקי הצייד - Ludus bestiarius
בין המופעים שנערכו במתקני השעשועים הרומיים נמנו גם מחזות הצייד-venationes ludus bestiarius. 74 לצורך מחזות אלו עוצבה הזירה בתפאורה של יעל או חורשה. מחזות צייד נזכרים בספרות חז"ל בשם 'קנגיון', מיוונית שמשמעה ציד.75 בדרך כלל נפתח יום המופעים בתהלוכה מפוארת, בה נטלו חלק כל המשתתפים במופעים השונים. בתהלוכה נהגו להציג גם את בעלי החיים שנידונו להיות מוצגים במחזות הצייד בזירה באותו היום. במדרש שיר השירים רבה נמשלה כניסת רכב מצרים ופרשיו לים סוף, בתהלוכה כזאות: "אמר רבי יודן: קניגין מכללה ודיארטיה עתידים מן בלטוורא דא דיחתו וייטורד זה שטיהם אחריהם",76 ופירושו ב"מתנות כהונה" - "קניגין ותייטרן הדא הוא דכתיב (תהלים סח:ז): 'מוציא אסירים בכושרות' ואח”כ התייטרון זה שני' (שמות יד:כח): 'הבאים אחריהם בים'".
מחזות פופולאריים אלו משכו, מן הסתם, רבים מבני ישראל. חכמים נאבקו בהליכה לקניגיון בנשימה אחת עם המאבק בשעשועים האחרים - התיאטרון והקרקס.77 הביקורת לא מנעה יהודים מללכת למופעים אלו, ולכן הפארדוקס, עליו הצביע וייס, כאשר באותו מדרש עצמו, בנשימה אחת, מגנים חכמים את ההליכה לשעשועים אך נזקקים לדימוי השאול מן השעשועים הללו כדי להעביר את המסר שלהם. 78 במדרש ויקרא רבה מבטיח בעל המדרש לאותם שידירו רגליהם ממחזות הצייד בעולם הזה, מחזה צייד מיוחד במינו בעולם הבא: אמר ר' יודן בר' שמעון: 79 בהמות וליויתן הן קניגין שלצדיקיס לעתיד לבוא, וכל מי שלא ראה קיניגין שלאומות העולם בעולם הזה, זוכה לראותן לעולם הבא. כיצד הן נשחטין - בהמות נותן לליויתן בקרניו ונוחרו, וליויתן נותן לבהמות בסנפיריו וקורעו... 80
המאבק האגדי בין בהמות ללויתן, שכל אחת מהן מצויידת באיברי לחימה שונים, קרנים וסנפירים, משקף מציאות מוכרת מזירות ה"קניגיון", בהן שוסו חיות טרף שונות, כגון דב ואריה, זו בזו להנאת הצופים. במסכת ב"ב בתלמוד הבבלי תיאור נוסף של קניגיון: כי אתא רב דימי, 81 א"ר יונתן: 82 עתיד גבריאל לעשות קניגיא עם לויתן, שנאמר: 'התמשוך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו' (איוב מ:כ) ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. שנאמר: 'העושו יגש חרבו' (שם, מ:ט)... 83
מחזה הצייד המתואר במדרש שלהלן, מתרחש בין המלאך גבריאל לבין הלויתן, אך רק התערבות האל, ההופכת אותו לחלק מן הדימוי הזה שמקורו באותם מחזות צייד, היא המכריעה את הקרב. בני טובים רומיים נהגו ליטור חלק במחזות צייד שהוצגו בזירה כבר מראשית ימי הקיסרות,84 וקיימות עדויות אחדות המתעדות השתתפות של קיסרים במחזות הצייד, אם במסגרת המשחקים באמפיתאטרון או בצורה אחרת. כך מספר סווטוניות על שעשועי הצייד של קיסרים אחדים.85 במקרים אחדים מדובר היה במופע צייד מבויים היטב, תוך דאגה לבטחונו של הקיסר. מופע צייד כזה בא לשרת מטרות שונות: "אבל כדי לא לעורר חשש ביחס לחולשתו, לא זו בלבד שהשתתף במשחקי חיל המצב, אלא אף הטיל חניתות מעל מושבו בחזיר בר, שהוכנס לזירה".86 הגדיל לעשות נירון, שלפי המסופר ביים מאבק עם אריה, יתכן מתוך רצון שיזהו אותו עם הרקלס: "ומספרים, שהכינו במיוחד אריה שנירון, בעמדו עירוס בזירת האמפיתאטרון, היה צריך להרגהו לעיני העם באלתו או בחיבוק זרועותיו".87
סיכום ומסקנות
מן המקורות שנבדקו ניתו ללמוד כי אגדת חז"ל נזקקה, לעיתים, לדימויים ומשלים השאובים מעולמה של תרבות השעשועים הרומית גם אם עמדתם העקרונית של חכמים התיחסה בשלילה לתרבות. 88 מסתבר, איפה, כי למרות העמדה הרשמית המוצגת בדברי חכמים ושוללת מכל וכל את מסכת השעשועים הרומית,היו יהודי הארץ מעורבים בדרכים שונות, רבות ומגוונות זאת, ולכן הפכו דימויים ומשלים שמקורם בעולם השעשועים לכלי ריטורי יעיל.89 בין הדימויים והמשלים הללו נמשל אלוהי ישראל, לעיתים, בדמותו של הקיסר הרומי, המעורב במשחקים השונים.
סוג מיוחד בין משלי חז"ל הם המשלים המוגדרים כ"משל למלך", שבהם גיבור המשל הוא מלך המסמל את האל. שטרן סבור כי ה"משל למלך" הוא צורת הסיפור החשובה ביותר בספרות.90 והוא מרחיב בהמשך: "דימויו של אלהיט למלך - הנמצא הרבה במקרא, ושכיח בספרויות קדומות אחרות של המזרח הקרוב - מתייחד בכך שהמלך באן הוא גיבור אמיתי... ניצלו חז"ל בהתלהבות את הקיסר כדמות המסמלת את האלהים; הם לא היססו אפילו לשאול מן הפולחן הקיסרי אחדות מתכונותיו האליליות הייחודיות,ולהשתמש בהן כסמלים לנושאים שונים... אף כי חז"ל התנגדו בחומרה למנהגי הפולחן הקיסרי מסיבותדתיות, משנותקו מההקשר החי שלהם, נתבטל אופיים החוטא והמחטיא. אפשר היה "ליהד" אותם במשל ולהשתמש בהם כאמצעי לסמל את האלהים".91 כללים אלו נכונים גם לגבי האמנות של בתי הכנסת, ובאים לידי ביטוי בעיצוב דמותו של "סול אינויקטור" בגלגלי המזלות מבתי הכנסת הארץ ישראליים. מסתבר, איפה, כי בענפיה השונים של האמנות היהודית הארץ ישראלית, מן המאה הרביעית לספה"נ ואילך, לובשת דמות האל את חיצוניותו וסמליו של הקיסר הרומי. תהליך זהה התחולל באמנות הנוצרית באותה תקופה. החל מן המאה הרביעית לספה"נ אימצה לעצמה הנצרות את דרכי הביטוי של האמנות האימפריאלית, המציגה את הקיסר ואנשי חצרו, על מנת לתאר את ההירארכיה השמיימית שלה. ישו ובני פמלייתו עוצבו מעתה על פי אמות מידה אימפריאליות.92
|
|
ביבליוגרפיה
דבורז'צקי, אסתי, "...ולא נתת חלקי בבבתי התיאטראות", התיאטרון בספרות חז"ל", סג"ל, T' (עורך), תרבות התיאטרון בארץ ישראל ובעולם הקלאסי, חיפה, תשנ"ד, עמ' 68-51.
דותן, מ', "דמותו של סול אינוקטוס בפסיפס של חמת טבריה", הירשברג, ח"ז (עורך), כל ארץ נפתלי,ירושלים, תשכ"ח, עמ' 134-130.
דן, י', חיי העיר בארץ ישראל בשלהי העת העתיקה, ירושלים, תשמ"ד.
היינמן, י', דרשות בציבור בתקופת התלמוד, ירושלים, תשמ"ב.
היינמן, י', דרכי האגדה, ירושלים - ר"ג, 1970.
הלוי, א"א, עולמה של האגדה, ת"א, תשל"ב.
הר, מ"ד, "השפעות חיצוניות בעולמם של חכמים בארץ ישראל - קליטה ודחיה", קפלן, י', שטרן, מ' (עורכים), התבוללות וטמיעה, המשכיות ותמורה בתרבות העמים ובישראל, ירושלים תשמ"ט, עמ' 106-83.
וייס, ז', "תרבות הפנאי הרומית והשפעתה על יהודח ארץ ישראל", קדמוניות, 109 (תשנ"ה), עמ' 19-2.
וייס, ז' נצר, א', הבטחה וגאולה, פסיפס בית הכנסת מציפורי, ירושלים, תשנ"ו.
יעבץ, צ', קיסר וקיסריום, ת"א, תשל"א.
כנען-קדר, נורית, האמנות הנוצרית בימי הביניים מושגי יסוד, ת"א, תש"ן.
ליברמן, ש', יוונית ויוונות בארץ ישראל, ירושלים, תשמ"ד.
מאק, ח', מדרש האגדה, ת"א, תשמ"ט.
סג"ל, א', "תיאטראות בארץ ישראל בתקופה הרומית - ביזנטית", כשר, א' פוקס, ג', רפפורט, א' (עורכים), יוון ורומא בארץ ישראל, ירושלים, תשמ"ט, 249-230.
צפריר, י', ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי, ירושלים, תשמ"ה.
קרויס, ש', פרס ורומי בתלמוד ובמדרשים, ירושלים, תש"ח.
שטרן, ד', המשל במדרש, סיפורת ופרשנות בספרות חז"ל, ת"א, 1995.
שנאן, א' עולמה של ספרות האגדה, ת"א, 1987.
שנאן, א', תרגום ואגדה בו, ירושלים, תשנ"ג.
Auguet, R., Cruelity and Civilization, London & N.Y., 1972 repr. 1994.
Boardman, J., Athenian Black Figure Vases, London, 1974.
Henig, M. (ed.), A Handbook of Roman Art, Oxford, 1983.
Humphrey, J.H., “Prolegomena to the Study of the Hipposrome at Caesarea Maritima”, BASOR, 213 (1974), pp. 2-45.
Huskinson, J., “Some Pagan Mythological Figures and their Significance in Early Christian Art”, BSR, 42 (1974), pp. 68 ff.
Hutter, I., Early Christian and Byzantine Art, London, 1971.
Krauss, S., Griechische und lateinische Lehnworter im Talmud, Midrasch und Targum, Berlin, 1899.
Lexicon Iconographicum Muthologiae Classicae, (LIMC), Zurich und Munchen, 1988, vol. IV,1-2.
Rice, D.T., Art of the Byzantine Era, London, 1963 repr. 1993.
Vogel, Lise, “Circus Race Scenes in the Early Roman Empire”,The Art Bukketin, 51 (1969), pp. 155-159.
Wiedemann, T., Emperors and Gladiators, London and N.Y., 1992.
|
הערות
1. וייס, תשנ"ה.
2. סג"ל, תשמ"ט, עמ' 233; וייס, תשנ"ה, עמ' 10-8,2.
3. יוספוס, קדמוניות, טו, 275-267; שם, טו, 138-136.
4. סג"ל, תשמ"ט, עמ' 236-235.
5. שם, עמ' 237 ואילך.
6. דבורז'צקי, תשנ"ד, עמ' 52; וייס, תשנ"ה, עמ' 3.
7. בבית שאן נחפרו תיאטרון, אמפיתאטרון שהיה, כנראה בשלב קודם היפודרום ואודיאון - האנצי החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בא"י, בערך "בית שאן". בקיסקיה נחפרו תיאטרון והיפודרום מן התקופה הביזנטית ולאחרונה היפודרום נוסף, כנראה מימי הורדוס. צילומי אויר מעידים על קיומו של אמפיתאטרון שעדיין לא נחפר, שם בערך "קיסריה". בגרש נחפרו שני תיאטראות, תיאטרון שלישי נמצא צפונית לעיר בבירכתיין, כמו כן נחשף מדרום לעיר היפודרום מפואר. שם, בערך "גרש". ובכל הערכים ביבליוגרפיה נרחבת. וראה: וייס תשנ"ה, עמ' 3, "מפת פריסת מבני הבידור בא"י הרומית לאור הממצא הארכיאולוגי"ץ
8. ליברמן, תשמ"ד, עמ' יב, עמ' 69; יר, תשמ"ט, עמ' 102 ועוד.
9. ליברמן, תשמ"ד, עמ' 123-110.
10. הר, תשמ"ט, עמ' 102-100.
11. דבורז'צקי, תשנ"ד; וייס, תשנ"ה.
12. ועיין: קרויס, תש"ח, עמ' 286-284,220; הר, תשמ"ט, עמ' 92-89; דבורז'צקי, תשנ"ד, עמ' 61-59.
13. ירושלים, ברכות ד ז ע"ד; פסיקתא דרב, ל, וכיו"ב.
14. היינמן, תשמ"ב, עם' 9-8; מאק, תשמ"ט, עם' 42-41.
15. היינמן, 1970; שנאן, 1987; מאק, 1989; 1995, עם' 54.
16. מאק, 1989, עם' 49-34; א', שנאן, תשנ"ג, עם' 15-11.17. ליברמן, תשמ"ד, עם' 86; שנאן, תשנ"ג, 14.
18. על המשל בספרות חז"ל עיין: שטרן, 1995, עם' 189-188; על כןחן של משל כסיפור ריטורי - שם, עם' 57.
19. וייס, תשנ"ה, עם' 19-16.
20. Liddel & Scott s.v., , וראה מדרש ילמדנו פרשת אמור: "אגון נעשה במדינה".
21. ש' קרויס, תש"ח, עם' 219; יאסטרוב, בערך "אתליטיס".
22. על מדרש בר"ר חמנו עיין: מאק, 1989, עם' 62-60.
23. ר' חמא בר' חנינא בן הדור השני לאמוראי ארץ ישראל, שחי במחצית השניה המאה השלישית לספה"נ. הצטיין, כאביו המפורסם - ר' חנינא בר חמא - בעיקר באגדה.
24. בר"ר עז ג, מהד' תיאודןר-אלבק, עמ' 913-912.
25. סווטוניוס, נירון, 53.
26. מלטינית ludarius , קרויס, תש"ח, עם' 219; יאסטרוב, בערך "לןדים" ן"לודר". ובמקורותינו גם "מונמכוס” מיוונית , ילמדנו לבראשית xlix . ו"זרורין" - איכה רבה לאיכה ה:א, ועיין יאסטרוב בערך "זרזר - זרזיר".
27. ירושלמי, גיטין ד מו ע"א-ע"ב.
28. בבלי, גיטין מז ע"א.
29. בבלי, שבתי ע"א; פסחים, יב ע"ב.
30. תנחומא, בראשית י'.
31. כאן מטיח רשב"י האשמה חמורה באלוהיו, אך הוא משתמש רק במשל מבלי לפרש את הנמשל.
32. בר"ר כב ט, מהד' תיאודור-אלבק, עם' 216.
33. הלןי, תשל"ב, עם' 233-232 ושם הפניה למקורות. Auguet, 1972 repr. 1994, pp. 49-51
34. תוספתא, ע"ז ב 7, מהד' צוקרמנדל, עם' 462. מענין לציין כי ר' נתן שהתיר הליכה לתיאטרון משום שני התנאים הללו נמנה על חמשת תלמידיו האחרונים של ר' עקיבא, הוא חי ופעל בימי מרד בר כןכבא ולאחריו. ההיתר של הליכה לתיאטרון לצורך הצלת נפשות או שחרור עגונות מעגינותן, משקף, קרוב לודאי, אירועים טראומתיים שעברו על יהודי הארץ בימיו. סווטוניוס מספר כי קלאודיוס, כאשר ארבעה בנים של נהג מרכבה ביקשו חנינה על אביהם ענה להם בכרח לעם הרומאי שישתדל לגדל הרבה בנים "כי אלה יכולים לשמש מגן ומחסה אפילו לגלדיאטור", (סווטוניוס, קלאודיוס, 21). זהו אותו רעיון שבדברי ר' נתן. על כוחו של ההמון להשפיע על גורלו של הגלדיאטור עיין: Wiedmann’ 1992’ pp/ 1650180
35. על השימוש במשל על מנת להביע דעות שנוייות במחלוקת, או גינוי לאל עיין: שטרן: 1995, עם' 57-56.
36. בבלי, גיטיו מז ע"א.
37. שמות רבה, כא יא.
38. ועיין גם: שמות רבה כז ט.
39. סווטוניןס, נירון, 6.
40. Auguet, 1994, ill. 20a
41. יאסטרוב בערך 'פילוטמיא', מפרש - משחקים פומביים בעיקר קרבות גלדיאטורים.
42. שמות רבה, ל כד.
43. על מערכת היחסים בין האגונותטס לבין משתתפי השעשועים, עיין: וייס, תשנ"ה, עם' 11.
44. ירושלמי, ר"ה א נז ע"א. והשווה: איכה רבה ה א.
45. Saglio, ‘Circus’, and A., Martin, ‘Hippodrome’, in: Daremberg-Saglio (eds.),
Dictionnaire des antiquites A.C., Bussemaker & E., , על מתקני ההיפודרום בארץ ישראל עיין: צפריר, תשמ"ה, עם' 127-125; וייס, תשנ"ה, עם' 13-8.
46. דן, תשמ"ד, עם' 209. דעה מנוגדת - Humphrey, 1974, pp. 38-39
47. הערה 13 לעיל.
48. יאסטרוב, בערכים: קרקיסיאות, קרקייאות, קרקסא, קרקסיאות. קרויס, תש"ח, עם' 286-285.
49. מדרש תהילים יז ה, מהד' בובר, עם' 128 וראה הערותיו שם; קרויס, תש"ח, עם' 284 ושם הפניות נוספות. ‘איפודרומוס' Krauss, 1899, s.v.,
50. "אם בקשת להריץ סוסים בלא כוכם ולא יכשלו במרוצתם ויהיו קלים כרוח ולא תקדמם רגל כל חיה וישאו חן וחסד במרוצתם, קח טס של כסף וכתוב עליו שמות הסוסים ושמות המלאכים ושם השרים שעליהם ואמור: משביע אני עליכם מלאכי מרוצה הרצים בין הכוכבים שתאזרו כח וחיל את הסוסים שלמירוץ פלוני ואת הניוכוס (מיוונית - נוהג בסוסים) שלו המריץ אותם, וירוצו ולא ייעפו ולא יכשלו ויהיו רצים וקלים כנשר וכל חיות לא יעדו לפניהם, וכל קסם וכישוף לא יעלה עליהם. וקח את הטס וטמנהו במירוץ שאתה מבקש לזכות..." מ', מרגליות (עורך), ספר ההרזים, הרקיע השלילי, ירושלים תשכ"ז, עם' 40-35.
51. Auguet, 1994, pp. 120-148
52. Vogel, Lise, 1969, pp. 155-159
53. Boardman, 1974, ill. 260, 1-2
54. דותן, תשכ"ח, עם' 133-131; LIMC, IV, 1-2, pp. 619 ff.
55. OCD, s.v., ‘Sol’
56. על התופעה של קיסרים שהופיעו במירוצים או הציגו עצמם בציבור כרכבי מירוצים עיין: 1994, pp.
170-173; סווטוניוס, קאליגולה, 54; שם, נירון, 24,22,7 וכיו"ב.
57. וייס, נצר, הבטחה וגאולה, עמ' 37-36.
58. דותן, תשכ"ח, עמ' 134. Huskinson, 1974, pp. 68 ff
59. פסיפס זהה מבחינת הנושא והקומפוזיציה נמצא בגרמניה ומתוארך למאה השלישית לספה"נ, no. 291
pp. 611-612 LIMC
60. את מקום סמלי המזלות תופסות דמויות גבריות העוסקות בעבודות חקלאיות שונות. במדליון המרכזי האנשה שלה שמש והירח בדמויות ואשה עטורים בעטרה דמויית ירח ושמש. מכל מקום אין זו דמותו של 'סול אינויקטוס' הנוהג במרכבתו. האנצ' החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בא"י, ערך "בית שאן", עם' 222.
61. האנצ' החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בא"י, בערך 'חמת טבריה', ושם ביבלחוגרפיה רחבה.
62. על בגד הארגמן הקיסרי עיין: יעבץ, תשל"א, עם' 108.
63. אטריבוטים קיסריים גם לפי דברי חז"ל: משנה, ע"ז ג א; תוספתא, ע"ז, ה א, מהדי צוקרמנדל, עמ'...
64. האנצ' החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בא"י, ערך "נערן", ושם ביבליוגרפיה נוספת.
65. השווה: סווטוניוס, נירון, 25: "וניכנס לעיר בסוסים לבנים... כמנהג המנצחים בחגיגות ההתחרות... לבושו ארגמן ואדרת רקומה כוכבי זהב, על ראשו הנזר מאולימפיה...".
66. שם, ערך "בית אלפא" ושם ביבליוגרפיה נוספת. אריג משי ביזנטי, מן המאה השמינית לספה"נ, שעליו מעוצב מדליון ובמרכזו רכב הנוהג במרכבה רתומה לארבעה סוסים, הוא, כנראה הפריט הקורב ביותר מבחינת הקומפוזיציה לדמויות הליוס/סול אינויקטוס, מרצפות הפסיפס של בתי הכנסת הארץ ישראליים. גם כאן מעוצבת הסצינה במבט חזיתי. הבחירה לעצב את הקוודריגה מן החזית העמידה בפני האמן בעיות קשות של פרספקטיבה, הבאות לידי ביטוי הן באריג המשי והן בפסיפסים. בתוך מדליון נראה פלג גופו העליון של הרכב האוחז במושכות. בין הסוסים נראית הדופן הקדמית של המרכבה. הסוסים מעוצבים במבט מן הצד, השניים המרכזיים פונים למרכז המדליון, השניים החיצוניים מפנים פניהם החוצה. בין רגלי הסוסים נראה ציר המרכבה ומשני צידי הסוסים החיצוניים, גלגלי המרכבה המעוצבים באותה צורה כמו בפסיפסים. העדר הילה וקרניים על ראשו של הרכבב מעודים כי מדובר בחפץ חילוני, סצינה מן ההיפודרום ולא את האל השליט 'סול אינויקטוס'. p. 91, ill. 96 Rice, 1993, pp. 72-73, ill. 61; Hutter, 1971, והשווה גם קישוט קיר בטכניקה של opus sectile, מהבזיליקה של יוניוס באסוס ברומא, המתוארך לאמצע המאה הרביעית לספה"נ,
Henig, 1983, Pl. 35
67. וייס-נצר, הבטחה וגאולה, עם' 26
68. שם, עמ' 36
69. במדבר רבה, יב ד והשווה: פרקי דרבי אלעזר, 1.
70. שמות רבה ג ב, מהד' שנאן, עם' 122, ומקבילותיו: שם, מב ה, ומג י.
71. יחזקאל א:ה ואילך.
72. שם, י.
73. יאסטרוב בערך 'טטראמולי'. המלה אינה מופיעה במילונים יווניים. אך אפשר כי מדובר בתרגום מקומי למלה הלטינית קוודרוגה quadriga. 'טטראמולין' Krauss, 1899, s.v.
74. וייס, תשנ"ה, עם' 15;Auguet, 1994, pp. 81-106
75. קרויס, תש"ח, עם' 285; וראה: בר"ר, לב ח, מהדי תיאודור-אלבק, עם' 295: "והבאיס זכר ונקבה וגו' (בראשית ז:טז). אמר ליה: קניגי אנה! אמר ליה: אכפת לך, מובאים אין כתיב, אלא 'הבאים', מאליהין..."
76. שיר השירים רבה, ב טו.
77. בבלי, ע"ז יח ע"ב, פסיקתא דרב כהנא, כ"ח, מהד' מנדלבוים, עם' 427 וראה גם הערותיו של ליברמן, שם, עם' 475.
78. וייס, תשנ"ה, עם' 18.
79. אמורא א"י בן הדור בראשון.
80. ויקרא רבה יג ג, מהד' מרגליות, עם' רעז-רעח.
81. רב דימי היה אמורא בבלי מן הדור השלישי - רביעי (מחצית ראשונה של המאה הרביעית לספה"נ). הוא השתייך אל אותם אמוראים שנעו בין בבל לא"י, ונקראו 'נחותא', תוך שהם מעבירים את תורת א"י לבבל. סימן היכר למסורות ארץ ישראליות שהעבירן לבבל בפתיחה השגורה: "כי אתא רב דימי אמר...". מכאן שגם המסורת שלהלן מקורה בארץ ישראך.
82. ר' יונתן היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור הראשון. עסק בעיקר באגדה ונחשב לדרשן מופלא.
83. בבלי, ב"ב עד ע"ב - עה ע"א.
84. סווטוניוס, אוגוסטוס, 43; שם, נירון, 11.
85. שם, דומיטיאנוס, 19. קיסרים חובבי ציד היו גם טריאנוס והדריאנוס בצעירותו, אלכסנדר סוורוס.
86. שם, טיבריוס, 72.
87. שם, נירון, 53. מחזות מסוג זה בויימו גם על ידי קומודוס שנהג ליטול חלק במופעי הציי, כשהוא מזוהה לעיתים עם הרקלס הלוחם באריה הנמאי.Wiedemann, 1992, pp. 177-178
88. וייס, תשנ"ה, עם' 18.
89. שם, עם' 19-16.
90. שטרן, 1995, עם' 14.
91. שם, עם' 98-94.
92. כנען-קדר, תש"ן, עם' --; שטרן, תשנ"ה, עם'95-94. |
|
|
|
|
.jpg){kind=small}
