כשני שלישים מתלמידי מדינת ישראל נשלחים על ידי הוריהם לבתי ספר לא דתיים ואלה מופלים לרעה בהשוואה עם רשתות החינוך הדתי, הנשלטות על ידי המפלגות הדתיות ­ אגודת ישראל, ש"ס והמפד"ל.
האידיאל של ביטול כל הזרמים בחינוך אינו ניתן להשגה בעתיד הנראה לעין. התלות של מפלגות הרוב החילוני במפלגות המיעוט הדתי גורם, וימשיך לגרום, לקיום זרמים דתיים וחילוניים בחינוך בישראל. אכיפת חוק "סל מינימום של מקצועות לימוד לכל בית ספר הנתמך על ידי משלם המיסים", עשויה להיטיב את מצבם של תלמידי כל הזרמים הדתיים ולהעניק גם להם מיומנויות והכנה לעולם הלימודים האקדמיים, העבודה והיצירה. אך גם אכיפת חוק זה לא תבטל את הזרמים הדתיים ולא תאפשר לתלמידים חילוניים ללמוד בהם ­ כיוון שבתי הספר הדתיים ימשיכו ללמד את גרסת היהדות המקובלת על מפלגתם הדתית­פוליטית, ימשיכו להפיץ את שלילת האבולוציה והגישות המדעיות לבריאת היקום, וימשיכו לחנך לפרשנות דתית­מדרשית לתנ"ך, כיצירה של האלוהים, ולתורה שבעל פה, כחלק בלתי נפרד ממנו.
רשת החינוך הלא דתית בישראל, היא היחידה שאינה זוכה לתקציבים ייחודיים, ואינה זוכה להנהגה אוטונומית של מחנכים ואנשי ציבור, ולא יכולה על כן להרשות לעצמה לממש את הזכויות השמורות רק לרשתות הדתיות:
­ יום לימודים ארוך.
­ כיתות קטנות.
­ הסעות תלמידים מביתם לגן הילדים או לבית הספר.
­ הנהגה אוטונומית לפיתוח ויישום
 תוכניות לימודים.
­ בחירת מורים ומפקחים המאמינים בדרך החינוך ובתפישת היהדות, המאפיינת את הרשת 
 החינוכית שבה הם פועלים.
בעוד שברשתות החינוך של המפלגות הדתיות מלמדים רק מורים דתיים, מלמדים בחינוך הממלכתי­כללי מורים דתיים, המפיצים את השקפותיהם הדתיות בחינוך.
בעוד שברשתות החינוך של המפלגות הדתיות נלמדות תוכניות לימוד ייחודיות, המבטאות את השקפת העולם והערכים של מנהיגי הרשתות האוטונומיות הללו, אין לרשת החינוך הלא­דתי האמצעים והסמכויות ליצור תוכניות ייחודיות כאלה, המבטאות השקפות וגישות חילוניות הומניסטיות ליהדות, לאמנויות, לחברה, לחוק, למדינה, לערכים המוסריים האוניברסליים, לגישה הרציונלית והמדעית לכל התופעות בחיי החברה, התרבות והדת ­ בהווה ובעבר.
כשלון יישומן של מסקנות ועדת שנהר ­ תחת שרים חילוניים ודתיים כאחד ­ הוא ההוכחה לחוסר האונים של מערכת החינוך החילונית להשיג את מטרותיה החינוכיות ולזכות לשוויון זכויות, לעומת הזכויות המובטחות לרשתות החינוך של המפלגות הדתיות.
על הרוב החילוני בכנסת, על ראש הממשלה החילוני ועל השר החילוני לחינוך, מוטלת החובה להבטיח בקדנציה זו את שוויון הזכויות לכל רשתות החינוך בישראל. על המדינה להעניק הכרה לרשת חינוך הומניסטי חילוני אשר לה יוענקו אותן הזכויות המוענקות, מזה שנים רבות, לרשתות החינוך הדתי. עיגון בחוק, של קיומה וזכויותיה של רשת חינוך הומניסטית חילונית תבטיח אותה מזעזועים ונטילת זכויותיה בעתיד.
ההכרה ברשת החינוך ההומניסטית­חילונית כרשות אוטונומית, דוגמת הרשויות הדתיות, תאפשר את יישום מסקנות ועדת שנהר בתחום לימודי היהדות, ופתיחתם לאינטגרציה עם לימודי תרבות העולם. תלמידים חילוניים יגלו מחדש את העושר החוויתי והאינטלקטואלי הטמון במבחר יצירות מהנות ומעשירות בתרבות היהודית, בעידן החדש ובכל העידנים שקדמו לו, תוך שילוב לימודם עם לימוד יצירות בתרבות העמים מהם הושפעו ועליהם השפיעו.
ברשת חינוך חילונית­הומניסטית תואר היהדות מחדש כתרבותו של העם היהודי, ולא כדתו בלבד, על מכלול היצירה החילונית ההומניסטית שהעשירה את היהדות בימינו בתחומי ההגות, הספרות, האמנות, החוק והמשפט, היחס השוויוני לבני אדם מכל מין, גזע ועם, היחס לאידיאלים של שלום ולהבטחת זכויות האדם.
המצדדים בביטול כל זרמי החינוך בישראל ­ כפי שקיוה בן גוריון ­ משלים את עצמם כי הדבר ניתן לביצוע בעתיד הנראה לעין, ומוותרים, בגלל אשליה זו, על ההזדמנות שנפתחה בימינו, להשוואת זכויות החינוך החילוני הומניסטי עם זכויות החינוך הדתי. הם חוזרים בכך על טעותו של בן גוריון, שלמען הגשם את שאיפתו להקמת זרם כללי אחד בחינוך בישראל, ביטל את מעמדו העצמאי של זרם העובדים בחינוך, ובמקביל, חיזק את מעמדם של הזרמים הדתיים­פוליטיים, ה"עצמאיים" וה"ממלכתיים".
משום כך טועה עיתון "הארץ" בהתנגדותו ליצירת זרם חינוך חילוני הומניסטי עצמאי, כדרישת תנועת ח.מ.ה., וד"ר נמרוד אלוני העומד בראשה. על כל החוגים והמוסדות המעונינים לחדש ימיו של החינוך הישראלי החופשי מדת ההלכה, להצטרף למאמץ ציבורי זה על מנת שלא נחמיץ, בקדנציה זו, את ההזדמנות להקמת אוטונומיה לחינוך החילוני הומניסטי בישראל.

יעקב מלכין