לפני 20 שנים פרסמת מאמר גדול* תחת השם " עוז להיות חילוני", שכלל אבחנות והגדרות חדות לשאלה: מיהו חילוני? במאמר אתה אומר: "הדתיים מרובים, הלא דתיים מרובים עוד יותר

להיות לא-דתי אפשר מתוך בורות, ומתוך עצלות ומתוך סתמיות: אבל להיות חילוני הרי זה מתוך בחירה להיות חילוני.

העמדת השאלה על משמעות רעיון בחירת עם ישראל בזמננו באופן זה, מבטא את הקושי הרגשי והאינטלקטואלי שבעצם העלאתו לדיון אחרי השואה. הקושי מגלם בחובו שבר עמוק ברציפות ההיסטורית של תודעת זהות העם היהודי.

היסטוריונים והוגי דעות יהודיים חשים, בדרך כלל, שלא בנוח עם האפשרות של שימוש בקונספט של "סקולריזציה", ככלי לניתוח תהליכי שינוי בחברה היהודית

באתוס הלאומי והתרבותי שלנו, וכמובן גם בדתי, למדנו שהאדם נברא בצלם אלוהים "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא שמם אדם ביום הבראם"

משאכל אדם הראשון מעץ הדעת, מתיימרים אנו לדעת טוב ורע. דא עקא שאם כי כל בני אדם נבראו בצלם אלוהים, הם נבראו ופרצופיהם שונים, דעותיהם שונות, טעמיהם שונים עיניהם שונות.