הציבור הקורא לעצמו חילוני צריך להפסיק להיות ירא שמיים כל כך. הפחד שלו מפני המילה אלוהים ומפני מה שמסתתר מאחרי זה הוא לפעמים מגוחך.

בכל פסח שואל אדם יהודי את עצמו: מתי נולדתי? איפה נולדתי? בן כמה אני זיכרון יציאת מצרים הוא האירוע הראשיתי והמשמעותי ביותר בעיצוב תודעתנו הלאומית, המשפחתית והאישית

תקצר היריעה מלהביע את מיכלול הערכים המוסריים, ההומאניסטיים והחילוניים בתנ"כ. אולם, דברי דלעיל נועדו לשמש מבוא לראייה נונה, חילונית ומודרנית, של היהדות בראי התנ"כ.

במקום לזהות את היהדות עם הדת האורתודוכסית, יש ללמוד את הדת כתופעה תרבותית ופלורליסטית

המושגים של "חילון", "תהליכי חילון" (או אפילו "תהליך החילון") ו"חילוניות" משמשים תדיר לציון מרכיז מרכזי, אליבא דכולי עלמא, של המודרניות.

כמי שמשתתף בהכשרת מורים לעתיד, הצעיר הישראלי והמורה הישראלי יודעים מעט מאוד על העבר ועל המורשת של עמם. הערכתי היא שהבורות, בחלקה הגדול, נובעת מן הניכור הקיים כלפי ההווייה היהודית.

ה"חזרה בשאלה", כמו ה"חזרה בתשובה", היא אמונה והשקפת עולם שאותן מאמץ אדם כדרך חיים. שינוי אורח חיים והשקפת עולם מדתית לחופשית היא תמיד פרי החלטה עצמית, בניגוד ל"חזרה בתשובה", שברוב המקרים מתרחשת במסגרת

סדר פסח זה שואב את מאפייניו מהמשתה, ה"סימפוסיון" (מילותית: "שתיה בצוותא") היווני. העלמתה של עובדה בסיסית זו בחינוך הישראלי מעוררת תמהון.

שנים תהיתי מי הוא אותו גולם "שאינו יודע לשאול" החוזר אלינו מדי שנה בהגדה של פסח. השנה עמדתי על פשרו. לאחרונה זומן מפגש יוצא דופן בין שתי קבוצות צעירים שבאו משבני עולמות שונים ומנוגדים.