גיור על-ידי רב רקונסטרוקציוניסטי
ראיון עם הרב ד"ר יעקב כהן, מראיין ד"ר אפרים זדוף

זדוף: אני מבקש לשמוע בתחילה מהי ההשקפה שלך בנושא הגיור, וגם מבחינה מעשית - איך אתה מגייר?
כהן: המצב בכל העולם הוא שאנחנו מפסידים הרבה יהודים; אלה שאין להם כל מגע עם היהדות, אלה שמתחתנים בנישואי תערובת, ואינם מעוניינים במיוחד להמשיך את הבית היהודי. יש כמה דברים שצריך להביא בחשבון: א. עם הקמת מדינת ישראל הזהות היהודית נמצאת בתקופה מאוד מסובכת. מי צריך להיות הגורם שידאג לזהות היהודית? זאת אומרת מי מחליט בשאלה: "מיהו יהודי?". האם היישוב כאן, בארץ, הוא השולט בעניין הזה? בוודאי שלא, כי היהודים בכל העולם, בכל התפוצות, חושבים כפי שהם חושבים, כל אדם לעצמו, כל ארץ לפי מנהגיה, כל גלות לפי התנאים המיוחדים לה.
בארצות-הברית, למשל, יש דגש על הצד הדתי של העם היהודי, מפני שכך היהודים מזדהים כגורם השלישי החשוב בין הנוצרים - הקתולים והפרוטסטנטים. גם זה משתנה, מפני שעכשיו מתחילה הגירה מוסלמית גדולה לארצות-הברית, ומי יודע מה תהיינה התוצאות של התהליך הזה. נשאלת השאלה, האם הגיור המסורתי מספיק כדי להתמודד עם העניין הזה, ואני אומר - לא. כי לדעתי מצבו של העם היהודי מורכב עד כדי כך, שאין ההלכה מסוגלת לעסוק בעניין באופן בלעדי. יש היבטים בהלכה או במסורת שיש לכבד, אבל לפי דעתי, אבד הכלח על כל השיטה ההלכתית.
אם כן - איך אנחנו צריכים לעסוק באספקטים השונים של הגיור? למשל, כאן בארץ יש מאות אלפי אנשים שקיבלו אזרחות ישראלית ואינם יהודים; בת או בן זוג, והם לא יהודים. בנוסף, הוויכוח הבין-דתי - כלומר, בין הליברלים, האורתודוקסים והחרדים - גורם לפילוג בעם בחריפות שלא ידענו כמותה לאורך כל תולדות ישראל. לכן הגיור אינו יכול להיות בשליטה בלעדית של זרם כזה או אחר. אם לא יהיה הסכם על הזהות היהודית כגוף קולקטיבי - עם, אומה או כל הגדרה אחרת - כל הגיור הזה לא יחזיק מעמד, מפני שהגיור האורתודוקסי לא יתקבל על-ידי החרדים, והחרדים לא יקבלו את הגיור הרפורמי או החילוני. אגב, אין התייחסות מספקת בפורומים החילוניים, בשאלה מה צריכה להיות הגישה החילונית בנושא זה.
זדוף: דווקא התייחסותך לחילוניות היא מביאה אותי לעניין הזה. בציבור החילוני יש ויתור מראש על הלגיטימיות של הגישה החילונית בעניין הגיור.
כהן: ברור שיש שני יסודות – אם יהיה גיור מוסדר בכלל; מצד אחד, אם לא תהיה קהילה יהודית, או הסכם על ה"עמיות" או ה"אומיות" של העם היהודי, יהיה בלתי אפשרי לקיים גיור כלשהו שיתקבל על דעת העם כולו. אין לנו דבר כזה בינתיים. איננו יודעים מה צריך להיות הקשר בין התפוצות ובין היישוב בארץ ישראל עצמה אין אנו יכולים להבחין בין הקיבוץ היהודי לבין הקיבוץ הישראלי, בין הדמוקרטיה המדינית לבין הדמוקרטיה הפנים-יהודית; אלה שני דברים שונים. וזה דבר שאני חושב שאינו מובן כלל. אם יש איש כמו השופט אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון, שאומר כי אין סתירה בין מדינה יהודית דמוקרטית לבין מדינה דמוקרטית, אז אינני מבין מה זאת דמוקרטיה. היה לנו עַם או חברה יהודית בארץ ישראל לפני שהיתה מדינה, לפני שהיינו הרוב, ולפני שהיתה לנו ריבונות. היתה חברה יהודית, חינוך, דת, צבא, הכל היה במתכונת מסוימת. זו היתה כבר אז חברה פלורליסטית. היו חילונים, היו דתיים למיניהם, והיינו יכולים להמשיך להתקיים בארץ תחת ההשפעה של אהבת ישראל וארץ ישראל וכו', בלי הריבונות; לולא, כמובן, המצב הפוליטי בעולם. זה לא אומר שלא היינו צריכים לקיים מדינה, אבל אם המדובר בעם היהודי - העם היהודי חי בגלויות השונות אלפי שנים מחוץ לישראל, וללא ריבונות. השאלה היא האם יהיה קשר? מה מאחד את היהודים בארגנטינה, בארצות-הברית, באנגליה, בארצות אפריקה וכו'? עד שנפתור את הבעיה הזאת, יהיה מאוד קשה לחשוב על איזו שיטה של גיור שתתקבל על דעת כולם.
מצד שני, השאלה של החברה היהודית, של העם היהודי, כוללת כמובן את התוכן הרוחני, התרבותי, של הזהות הזאת. אתה ואני בוודאי נוכל להסכים שהתרבות תהיה תרבות פלורליסטית. יהיה מה שיהיה - שיהיה פלורליסטי. ושאלת הגיור היא: לאיזה מין תרבות אנחנו מקבלים את הגר? מה אנחנו מציעים לו, או לה? כמובן, מה שאנחנו צריכים להציג לו זה את הפלורליזם הקיים, שבו הוא או היא צריכים למצוא את מקומם. זאת אומרת, בעיית הגר היא הבעיה של היהודי מלידה: איזו יהדות הוא רוצה לחיות.
לפי תפיסתי, אני רואה ביהדות ציוויליזציה שלמה; וזה כולל, ראשית כל, את היסוד הלאומי, הקבוצתי, הקיבוצי, שאנחנו צריכים לפתור אותו, ואת כל האספקטים של תרבות אנושית: שפה, אמנות, ספרות, כלכלה, הכל. כל מה שאפשר להכניס בתוך ציוויליזציה - שהוא חלק מכל ציוויליזציה - שייך לעם היהודי. והשאלה היא איך אנחנו מכניסים את כל האספקטים האלה לציוויליזציה היהודית. הוויכוח בין החילוניים והדתיים למיניהם הוא ויכוח די מסובך, מפני שאם אני כאיש דתי אינני מקבל את הגישה הסופרנאטורלית של מושג האלוהים, זה הופך אותי לחילוני? אם אני מגדיר אלוהים כתהליך שאינני יכול לזהות מה זה אלוהים או מי זה אלוהים. אני יכול רק להשתמש במילה "אלוהים" ולהגיד לך איך אני רואה את המילה הזאת, ומה היא מייצגת בשבילי; אבל זה אינו אותו אלוהים שנתן לעמי את התורה.
אני לא מאמין שאלוהים נתן לי את התורה. אני רואה בתורה יצירה של העם היהודי, של יהודים, של בני אדם. האם זה הופך אותי לחילוני? או שאינני אלא רואה את הדת כתופעה אחרת לגמרי מהתפיסה הרווחת בקרב הזרמים הרגילים. הגיור היום צריך אפוא להפוך להתאזרחות בעם היהודי, לפי בחירת הגר מבין כל הדרכים שיהודים מביעים בהן היום את זהותם. ברגע שהוא הופך להיות יהודי, הוא צריך להשתתף בוויכוח הפנימי בכל העניינים האלה: מה הוא עושה עם ההיסטוריה היהודית, איך הוא רואה את ההיסטוריה הזאת; איך הוא רואה את הלוח העברי; איך הוא מקיים את חגי ישראל; איך הוא רואה את השבת, אם בכלל. כלומר, כשהוא מתקבל כגר, יש לו אותן בעיות שעומדות בפניך, בפניי ובפני כל יהודי. הוא צריך לבחור בין כל האספקטים של הציוויליזציה היהודית אותם דברים שנראים לו ראויים למי שרוצה להזדהות עם העם הזה.
מה זאת אומרת באופן קונקרטי? היום אני לא רואה פתרון.
אתן לך כמה דוגמאות מהניסיון האישי שלי: בא אלי מלומד גדול, באמת גדול, גרמני, איש הקשור עם אחת האוניברסיטאות הבולטות בגרמניה, ושואל אותי, או אומר לי, שהוא כל-כך מלא רגשי אשמה על מה שעמו עשה, שהוא רוצה להיות יהודי. הוא רואה בכך את הדרך היחידה שיוכל להיטהר מהאשמה הזאת. היתה לנו שיחה, ואני שכנעתי אותו שבשים לב לרקע שלו, ולעובדה שהוא התכוון לחיות את חייו בגרמניה - הוא יכול לתרום למה שהוא שאף לו הרבה יותר כנוצרי, כאיש שמקדיש את עצמו לטהר את התרבות הנוצרית הגרמנית מכל הפגמים. בסופו של דבר, הוא קיבל את ההצעה שלי ולא המשיך עם הגיור. המגמה שלו לא היתה להצטרף לעם היהודי; זה לא היתה המגמה שמשכה אותו.
משהו דומה לזה קרה כשאירחתי תוכנית עם סטודנטים מגרמניה יחד עם סטודנטים יהודים. באחת השיחות, אחת הבנות מאוניברסיטת דרבינגן התבטאה בצורה מאוד קשה. היא אמרה: I hate Germany; אז אמרתי: איך את יכולה ללמוד לכהונה נוצרית בגרמניה עם תחושה כזאת? אני יכול להבין שאת מצטערת על מה שקרה, ואת מתנגדת לזה, אך כדי להיות כוהנת דת בגרמניה את צריכה לעבוד מתוך אהבה של עמך, ואם תרצי שהעם הזה ייטהר, אני יכול להבין; אבל מתוך שנאה לא תוכלי להצליח בזה.
יש הרבה אספקטים לגיור. אחד מהם הוא ההיבט המשפחתי, שהוא די מסובך. כשניהלתי גיור ולימוד, ראיתי כאחד התפקידים שלי לעזור לגר לשמור על הקשר המשפחתי. אף-על-פי שהיא או הוא משנים את גישתם בחיי רוח ובחיי חברה - הקשר המשפחתי צריך להימשך. וזה כמובן ההיפוך למה שהאורתודוקסים ידרשו - כמה שאפשר להתרחק. אתן לך דוגמה לאן זה מוביל. בא אלי צעיר, עובד בשביל UJA בארצות-הברית, מאוד קשור ליהדות, אבל הוא התאהב בצעירה, ורוצה להתחתן, והיא מסכימה להתגייר; אבל הוא מפחד שאמו לא תסכים לכך, מפני שאחותו התחתנה עם קתולי, והאם זרקה אותם מהבית. שאלתי: מה בנוגע לאבא? התברר שהוא יותר פתוח וניתן לשכנוע. אז אמרתי: זה יהיה קשה אבל נתחיל. ראשית כל הוא את הבחורה, שהיתה כמובן יפהפייה וחכמה, למדה ביולוגיה באוניברסיטה. הסברתי לו שנתחיל ללמוד, היא תצטרך ללמוד עברית, תצטרך ללמוד היסטוריה, הרבה היא יכולה לעשות בעצמה, ואני אבדוק אותה מדי פעם; אבל בינתיים אני רוצה לראות את ההורים משני הצדדים. את ההורים היהודים כדי שהאם תקבל אותה, ואת ההורים הנוצרים, כדי שהם יוכלו להתמודד עם העובדה שהבת לא תהיה נוצרייה. אגב, בני הזוג הסבירו לי שלבת לא היתה חוויה נוצרית מיוחדת. ההורים לא היו אדוקים, הם היו ליברליים.
ראשית, ישבתי עם האב של הבן, והוא הסכים, ואז ביקשתי לראות את האם. אני זוכר עד היום, שכאשר פתחתי את הדלת היא באה אלי, ובלי לשאול שאלות היא אמרה You want to know what is my answer? אמרתי: בואי נשב לפני שנשמע את התשובה. לבסוף שכנעתי אותה שאם הצעירה תקבל עליה את היהדות, זה יהיה בסדר. לפני שיצאה, רצתה האם לדעת אם ההורים הנוצרים צריכים לעמוד תחת החופה; זה מה שהטריד אותה. בינתיים, ביקשתי לראות את ההורים שלה. אך הם לא באו. בתוך כך התחלתי לעבוד עם הבת, ומשהו הטריד אותי. לא יכולתי להבין מה בדיוק, ובכוונה הארכתי בכמה חודשים, והם רצו לדעת כמה זמן זה ייקח. עניתי: אינני יודע בדיוק, אבל אם אתם רוצים להתחתן, תתחתנו בנישואים אזרחיים, וכשנקיים את הגיור - אני מוכן לסדר את הקידושין. כמה ימים אחרי כן באה אמה של הבת, ובתוך כמה דקות ראיתי לפני אנטישמית ממדרגה ראשונה. בוודאי לא רצתה שהבת תתייהד-תתגייר, אבל אמרה: אם זה מה שהיא רוצה, אני אקבל את זה.
כמה שבועות לאחר מכן באה אלי הבת ואמרה שהיא יוצאת לחופשה של שבועיים עם האם, והיא רוצה לקבל את השיעורים כדי שהיא תעבוד עליהם במשך השבועיים האלה. נתתי לה את השיעורים. עד אז לא ראיתי את אביה. לפני סוף השבועיים בא אלי הבחור ואמר לי שארוסתו נפרדה ממנו. ואז התברר לי מה הטריד אותי. הצעירה הזאת, שהיתה חכמה, לא שאלה אותי אף שאלה, שום דבר. היא ענתה על כל השאלות שלי, אבל לא היתה מסוגלת לשאול דבר, מפני שמבחינה פסיכולוגית היא היתה תחת השליטה של האישה הזאת – האם.
הבחור התחיל לספר לי על הוריה. האישה התחתנה עם בעלה, כי חשבה שהוא עשיר, והנישואים לא היו נישואים. היא אהבה לצאת עם החברות שלה, והיתה משאירה לו במקרר את ארוחת הערב. כך היו החיים שלה. זאת אומרת, שהיה חשוב לי שהגיור יהיה גיור אמיתי ושלא יזיק לאף אחד מהמשתתפים.
עוד דוגמה אתן: באה אלי צעירה שרוצה להתגייר, ושאלתי מיד: יש לך בחור? כן. היא מאורסת. אמריתי: אני רוצה לראות אותו. היא הביאה אותו אלי, ואני נדהמתי – פסיכוטי גמור. ידעתי שאם היא תתחתן איתו, זה לא יצליח. לכן עודדתי אותה לשקול שוב את עניין הגיור ואז היא עזבה אותו. אמרתי לה: טוב, עכשיו את לא צריכה להתגייר. והיא ענתה: לא, זו לא הסיבה שרציתי להתגייר. והיא סיפרה לי שהיא בת למשפחה שלמעשה לא היו בה חיי משפחה; היא לא ידעה מה זה. עד שהיא נתקלה באיזו משפחה יהודית שהיא עבדה בביתם, היא הכירה כמה אנשים וראתה חיים יהודיים מלאים: האישה היתה פעילה ב"הדסה", הבעל בבית הכנסת, והיו שבת וחגים. וזה אופי החיים שהיא רצתה. אמרתי לה טוב, נוכל להמשיך, אבל אני אומר לך, אני מכיר את הצעירים היהודים באזור הזה, הם יפחדו ממך מפני שאת לוקחת את היהדות ברצינות; אני מכיר אותם, זה לא הסגנון שלהם... היא התגיירה, ואחרי שנתיים מצאה בן זוג. זה היה מוצלח.
כיום מדובר ב-300 אלף יוצאי חבר העמים החיים בישראל שאינם יהודים על פי ההלכה, ואם אנחנו רוצים לעשות למענם, עלינו לראות אותם כיחידים, ולא רק כגוף שבבת-אחת אנחנו מגיירים אותם.
זדוף: מה שמניע אותי בעניין הגיור הוא לאו דווקא בעיית אי-יהדותם - עם או בלי מירכאות - של העולים מברית-המועצות לשעבר. השאלה שלי היא השאלה של העם היהודי. זה מה שמניע אותי. אני לא בטוח שגם האחרים במהלך הזה חושבים כמוני. אני לא רוצה לפתור כאן בעיה נקודתית של אזרחות כלשהי במדינת ישראל, אלא להתמודד עם שאלה יהודית של כל העם היהודי. לכן, אחת השאלות האחרונות שהייתי שואל זה האם צריך להיות תהליך גיור שונה או נפרד במדינת ישראל ובתפוצות.
כהן: כן, זה חלק מהעניין. הגיור מובן שאי אפשר לעשות את זה רק עם יחידים. אני לא רציתי להיות רב דרשן – "pulpit rabbi", כי ידעתי שאקדיש הרבה זמן לדברים כאלה, ראיתי בכך חשיבות גדולה. רציתי להיות מעורב בענייני חינוך, לאו דווקא בעבודה עם יחידים.
זדוף: אבל עסקת בכך.
כהן: נכון. היו כשש שנים שעסקתי בגיור לפני שעליתי ארצה, כשלימדתי בבית המדרש בניו-יורק, אבל לא הקדשתי את חיי לתחום הזה. הבנתי שבסופו של דבר אם יהיה גיור, הוא צריך להיות קבוצתי; לא שאגייר כל אחד בנפרד, אלא שתהיינה כיתות, שתנוהלנה על-ידי איש או על-ידי מספר אנשים, שיידעו להציג באופן כן את האפשרויות השונות ביהדות; שלא ייאלצו לקבל דווקא את דעתי ועל-פיה יצטרכו לראות את התיאולוגיה היהודית או את המנהגים וכו' וכו'.
זדוף: זאת אומרת שאתה דוגל בזה שגם תהליך הגיור יהיה פלורליסטי.
כהן: כן, בוודאי. צריכים להיות כנים; זאת המציאות של העם היהודי. אני יכול בתוך שיחות לעודד אותם לקבל את היהדות ובכל זאת מגיע להם לדעת איך אני מרגיש. כן, אביע גם את דעתי, אבל אנסה להציג באופן הוגן את הדברים ביהדות שאינני מסכים איתם.
זדוף: בוא ננסה להיכנס עכשיו לעניינים ה"טכניים" של תהליך הגיור. סיפרת על מקרים מאלפים בישתך לאדם שבא ומבקש להתגייר. ובצורה רחבה יותר: אילו דרישות היית מעמיד בפני אדם שאומר לך "אני רוצה להתגייר". איך אתה בוחן אותו? מה היית דורש ממנו?
כהן: זו בעיה של העם היהודי. אתה ואני צריכים להחליט אילו אספקטים של המסורת היהודית אנחנו רוצים להעביר לילדינו. אילו מהם אנחנו רוצים לקיים, לא רק כיחידים – אתה או אני – אלא שיאפיינו את העם היהודי. באמריקה יש חגים, יש יום העבודה. יפה, אז אמריקאים צריכים באותו יום להבין מה זאת עבודה, צריכים לטפל באנשים, פועלים, איזה שכר צריכים לתת וכו'. יש חג שמציין את סוף מלחמת העולם הראשונה – Declaration Day. בהקשר זה צריכים לחשוב על מלחמה, איך העם האמריקאי צריך להיסטוריה שלו. איך עליו להתייחס לבעיית המלחמה, לעיראק, לאירן.
זדוף: איך זה מיושם בנושא שלנו?
כהן: לנו יש חגים. כל חג מייצג רעיון או מספר רעיונות. אם ניקח למשל את פסח: רעיון החירות. איך זה התפתח? מה זה יש לנו היום ומה חסר לנו היום. מה אנחנו עושים בסדר. הנה יעקב מלכין, מקיים סדר לפי הגישה שלו. גם אני משנה את תוכן הסדר, אבל זה עדיין פסח. בימים הנוראים, אלה ימים מאוד מיוחדים. קשה להאמין איך יהודים מתנהגים בהם מפני שהם ממלאים את בתי הכנסת שהם לא נמצאים בהם במשך כל השנה. למה? מה הם מחפשים שם? זה די מסובך. הרעיון של מלכות שמים שראש השנה כפי שהוא מתפרש למשל על ידי קפלן, שלום עולמי ואחדות עולמית, איך מגיעים לזה מתוך מציאות לאומית. (משפט לא מובן, במיוחד מקומן של המילים המסומנות. הוא קופץ, כנראה, בין עניינים, בלי להסביר)
עוד דוגמה מהניסיון שלי, רחוק ממה שסיפרתי לך עד כה. היה בחור שבא אלי מצרפת, ושהיה אמור לעבור לספרד, לאחר שקיבל משרה חדשה. הוא היה מאוד מסור ליהדות. התאהב בצרפתייה, והיא מוכנה להתגייר. הבעיה היא שהוא צריך להופיע במשרה החדשה שלו בעוד חודש-חודשיים, ואין לי שם מישהו שיכול ללמד אותה. היא רוצה, והוא רוצה שהיא תתגייר לפני שהם ייצאו לספרד. ישבתי איתה כמה פעמים, ומאוד התרשמתי ממנה. נתתי לה חומרי הוראה. עשתה כמה עבודות, קראה, והבטיחה לי שאם אתן לה סדרת ספרים היא תלמד אותם, ובכל פעם שזה יהיה אפשרי, היא תבוא לצרפת או שהם יחפשו איזה... (אז התחילו לבנות את הקהילה היהודית בספרד מחדש. זה היה לפני הרבה שנים) הבטיחה שהיא תיקח את זה ברצינות. ואני האמנתי לה, וסידרתי את הגיור לפני שהם יצאו.
זדוף: מה נתת לה כחומר קריאה?
כהן: נתתי לה ספרי היסטוריה, נתתי לה את הספר "Basic Judaism" של מילטון שטיינברג (Milton Steinberg), נתתי לה ספר של מרדכי קפלן, נתתי לה ספר בסיסי ללימוד עברית וספרים נוספים שאני לא זוכר בדיוק. לא מעט חומר. עד לפני שנתיים, הם היו בקשר איתי. הוא חזר מארצות-הברית, והיינו קשורים. הם הצטרפו לבית כנסת, ועד כמה שידוע לי עד עצם היום הזה הם חלק מהקהילה היהודית בעיירתם. I took a chance, (לקחתי סיכון,) נכון. לא הייתי עושה את זה באופן רגיל, הייתי דורש באמת ללמוד.
זדוף: כאשר אתה מדבר עם מישהו שעומד להתגייר, האם אתה אומר לו שהוא הולך לשנות במידה מסוימת את החיים שלו?
כהן: כן, בוודאי. ראשית כל, אני דורש ממנו או ממנה שתוך כדי הלימוד ישתתפו בפעילות בקהילה היהודית, בבית כנסת, ואם יש ארגונים אחרים בשטח שכדאי להכיר אותם - אני מפנה אותם אליהם.
זדוף: ארגונים יהודיים מכל סוג שהוא.
כהן: ככל האפשר, כן. ואני אומר להם שהם צריכים לבחור מהמלאי שיקבלו ממני או ממורים אחרים את אופי החיים שייראה להם. אני כרב מציע, כמובן, את בית הכנסת שבחו"ל זה מרכז חשוב, לא רק בשביל תפילות אלא גם בשביל קשרים עם יהודים.
זדוף: אתה מתייחס למצוות מעשיות ספציפיות?
כהן: אני מציג בפניהם הרבה מצוות.
זדוף: כשאני אומר "מצוות מעשיות", אני מתכוון לפי ההשקפה שלך, לא תרי"ג.
כהן: אני מבין, אבל זה לא כל-כך פשוט. מפני שיש מהמצוות שאני מוצא בהן ערך, ואני בעצמי אינני מקיים לפי הכתוב. למשל, אני בעד זה שבשבת בן אדם ימקד את תשומת ליבו למשפחה, לביתו, לא ייסע לאף מקום. היום אני נוסע לבית כנסת, מה שלא עשיתי בעבר, מפני שאני לא רוצה להתפלל כאן אצל האורתודוקסים.
זדוף: עוד 200 מטר נמצא בית הכנסת של הקונסרבטיבים.
כהן: כן, אני יודע, וגם אצלם אני לא מוצא את עצמי, אף-על-פי שהם החברים שלי, למדתי איתם, ולימדתי אחדים מהם.
איזה בית כנסת? גם זו גם שאלה כיום. לפעמים כשאני מתפלל, אני לא מתפלל מהסידור; אני קורא ספר שאולי יעורר בי מחשבות מעניינות. כשמדובר בתרי"ג מצוות, כשאני בא אל מועמד לגיור, אני מנסה לגולל לפניו את העושר שיש, עם התפיסות שלי. אתן דוגמה: תשעה באב - אני רואה ערך ביום הזה, שלא נשכח את תקופת המקרא, ואת מה שקרה, אבל אני לא רואה בצום כל היום וכל הקינות וכו' כצורך בתקופה שלנו. אני אולי אצום חצי יום, לזכר העניין; אבל יש מספיק ימי צום בעם היהודי, לא צריכים להגזים. אני רוצה שהגר יידע את המסורת הזו, עד כמה שאפשר. אם הוא מבין את התורה, הוא יוכל לקרוא. אם לא יבין, אין טעם להכביד עליו. התחלתי להגיד לך שזה חלק מההלכה הבסיסית, שאם הגר אומר אני רוצה להיות יהודי, אפשר לתת לו רק כמה הלכות קלות וכמה הלכות חמורות, וזה מספיק; ואז אפשר למול אותו ולהטביל אותו במקווה. וזהו, גמרנו. אין צורך בכל הרקע החינוכי הזה. זה יבוא בהדרגה.
זדוף: אתה מביא אותי בדיוק לשאלה הבאה. מבחינה טקסית, איך אתה רואה את גולת הכותרת, את הגושפנקא, את המעבר הסופי להיות יהודי מבחינה טקסית. מה אתה מבקש, מה אתה דורש, מה אתה עושה?
כהן: אני עשיתי את זה לפי המסורת. אם זה היה גבר: טיפת דם או מילה וטבילה.
זדוף: יש שתי אפשרויות: או מילה או טיפת דם?
כהן: במקרים של בעיה רפואית, הייתי מוותר על המילה.
זדוף: ואם לא היתה בעיה רפואית?
כהן: הייתי מבקש. היה ויכוח, ויש ויכוח על נושא המילה בכלל. לו היתה דעה אצל הרופאים, שזה טוב או רע, הייתי מקבל את זה, אך כנראה שאין דעה מקובלת.
זדוף: אז אתה בעד מילה.
כהן: כן. יש עוד סיבה לכך. אני חושב שאם תהיה אפשרות למצוא פתרון מקובל גם על הקיצוניים, לא רוצה לפסול את הקיצוניים, הם יהודים בעיני, אם תהיה אפשרות... אבל הייתי מקבל כאחד היסודות שנמשיך עם המסורת הזאת עד שנדע שזה באמת לא טוב, אולי כדרך לרכך את העמדה שלהם. אינני יודע אם זה אקטואלי או אם זה ייתכן. אינני יודע אם יש פתרון. יכול להיות שנתפלג בכלל. זו לא הפעם הראשונה. אבל עד אז, אני בעד שמירת המילה. אני שפינוזה בעניין הזה. הוא אמר ב"מאמר תיאולוג-מדיני" (Tractatus Theologico-Politicus), שאם העם היהודי ימשיך במילה, הוא יחזור לארץ ישראל. הוא ראה את זה כערך חשוב לשמירת האחדות. אם היהודים יהיו מסוגלים לשמור את המילה, היא תשמור על האחדות.
זדוף: הוא כן ראה את המילה כערך לשמירת האחדות?
כהן: כן.
זדוף: אם יש מילה או טבילה, אצל גבר שני הדברים, אצל אישה טבילה בלבד, בנוסף לזה היית מקיים בית דין שייתן תעודה?
כהן: אני חושב שזה טוב. הייתי מכין בית דין.
זדוף: בקהילה שלך היית מרכיב בית דין?
כהן: המשתתפים היו חברים ברבנות או אנשים מלומדים עד כמה שאפשר, יחד איתי.
זדוף: ומה הייתם עושים?
כהן: היינו שואלים שאלות בקשר לכל העניינים; אמרתי להם מה לימדתי, ומה היתה המטרה שלי, והם היו בודקים את המועמד ושואלים שאלות.
זדוף: מה עוד עשית כטקס?
כהן: הייתי מקיים טקס קצר בבית הכנסת בפני המשפחה, תלוי מי היה בא. הייתי אומר להם כמה מילים, ומבקש מהם ללמוד מה שהם יכולים ללמוד מתורת ישראל; זאת אומרת, מהתרבות היהודית, כדי שהיותם יהודים תהיה חוויה מהותית בחייהם. שהם יהיו יהודים, מפני שהם ימצאו בציוויליזציה הזאת גורם רוחני ומוסרי חשוב בחייהם.
זדוף: איך התייחסת, או אתה מתייחס, למקרה של בן גבר יהודי ואישה לא יהודייה שמזדהה כיהודי. בדיוק עכשיו אני מתכתב באי מייל עם מישהו מארגנטינה, שגר בספרד, מאוד מעורב ביהדות והתחיל לשאול אותי איך להתמודד עם זה. איך אתה מתייחס לזה?
כהן: הבן עבר מילה כשנולד?
זדוף: לא יודע.
כהן: כדאי לדעת. אם הוא עבר מילה, השאלה השנייה היא האם הוא קיבל חינוך יהודי.
זדוף: כן, כי הוא מזדהה כיהודי, הוא פעיל במסגרת יהודית.
כהן: אני הייתי מזהה אותו כיהודי. אני מקבל את הרעיון הפטרי ליניארי (יהדות לפי האב).
זדוף: ואם הוא לא עבר מילה?
כהן: הייתי דורש שיעבור מילה כיהודי. הוא יהודי.
זדוף: בעיניך, הוא לא צריך לעבור טקס של גיור; אם הוא עובר מילה - הוא יהודי.
כהן: כן, זו הדעה שלי. אני, כמובן, אסביר שהדעה שלי אינה מקובלת בארץ, אבל זה עניינו. אני לא יודע כמה דורות יעברו עד שיכירו את השטות הזאת של המטרי ליניארי (יהדות לפי האם).
זדוף: אתה חושב שיש סיכוי לשנות את זה?
כהן: "כן", עונה כהן ומחייך, "אבל... אני מתפלא שאנשים ממשיכים להאמין בדברים שבעיניי הם טיפשיים, אבל זה קורה בכל העולם בתוך כל העמים. כמה זמן נדרש לשנות דעות כאלה - אין לי שום מושג. אני יודע רק דבר אחד: אני צריך לעשות מה שאני יכול לעשות, אם אני מאמין בזה. אין לי אשליות, אני לא מצפה שהדעה שלי תתקבל. אני אפיקורוס, לא פחות מיעקב מלכין. אבל אפיקורוס בצורה אחרת. אני לא יודע מה זה אפיקורוס עכשיו.
זדוף: איזו עצה אתה נותן לי כצידה לדרך.
כהן: אתה צריך להגדיר בדיוק לאן פניך מועדות; מה אתה רוצה לעשות, מה אתה מחפש לעשות.
זדוף: אני מחפש הכרה בדרך שלי בתוך העם היהודי מתוך אחדות ישראל.
כהן: אתה תעבוד כמורה? איך תתפרנס? אתה צריך להחליט מתוך האפשרויות הקיימות, מהם הדברים שלפי דעתך יובילו את העם היהודי לכיוון האיחוד הזה או האחדות; לא האחידות, כמובן. איזה מין איחוד? אתה צריך לשאול את עצמך כישראלי, איך אני צריך לראות את היהודי בגולה או בתפוצות? מה הקשר בינינו? מה הם הדברים הקונקרטיים שאני רוצה, ושהוא רוצה, ושאני יודע שהוא רוצה והוא יודע שאני רוצה וזה מאחד אותנו? אני עדיין חושב שלמרות המשבר העמוק של בית הכנסת, עדיין לא מצאנו לו תחליף. בתוך בית הכנסת אנחנו זקוקים לשינויים כל-כך מרחיקי לכת, ש... לכל יהודי רציני יש כל-כך הרבה עבודה לעשות - תבחר בדבר אחד שישביע את רצונך. אתה לא תוכל... למשל אם תצטרף ולא תוכל לבוא כל שבת לתפילות, לחזור כל פעם על אותו הדבר ואותו הדבר, אז תבחר בחינוך של המוסד הזה ותנסה לשפר מה שיש שם, או שיתייחסו לענייני תיקון עולם וזה אולי המרכז. אתה צריך לבחור במשהו מאוד-מאוד קונקרטי; אי-אפשר לעשות הכל. אני יודע שאני לא הצלחתי בחיי בהרבה דברים שרציתי; אני, למשל, לא מרוצה מהתפילה בבית הכנסת שאני מתפלל בו.
זדוף: ערכת גיורים פה בארץ?
כהן: לא. ראשית כל, מפני שלא פנו אלי. הייתי רב של בית הכנסת, ואגב, בבית הכנסת שלנו קיימנו חוג לגיור. שם החלק החינוכי נעשה, בעיקר בשביל עולים מרוסיה, ויש לנו רב רוסי שעוסק בזה.
זדוף: רב מהזרם הרקונסטרוקציוניסטי?
כהן: הוא סיים את מכון שכטר כאן. הנטיות שלו הן המטרי ליניארי, והוא חבר בבית הכנסת. אינני יודע אם יש להם סטודנטים השנה.
זדוף: אתה חושב שתהליך הגיור שאנחנו מנסים לגבש תקף לכל העם היהודי, גם בישראל וגם בתפוצות, או שצריכים להיות הבדלים?
כהן: ההבדלים הם אולי בהרגשה. יש דברים, למשל, ששייכים לאזרח הישראלי שלא צריכים לעניין או לא יעניינו את היהודים בחו"ל.
זדוף: כמו מה?
כהן: למשל, הנסיעה בכביש בר-אילן בירושלים, שזה נושא רלוונטי מאוד לירושלמים בעיקר. אינני יודע אם זה כל-כך חשוב בשביל... אולי לאלה הגרים קרוב לוויליימסבורג או למונסיי שם בניו יורק. אבל בדרך כלל אני חושב שתוכנית הלימודים צריכה להיות כמעט אותו דבר. הייתי רוצה לראות את זה, מפני שמדובר בעם היהודי לאו דווקא במדינת ישראל, הקהילה היהודית בארצות הברית או בארגנטינה או במקום אחר: מה משותף לעם היהודי? כמובן, השאלות המקומיות תתעוררנה, אבל בזה צריכים לטפל היהודים המקומיים.
זדוף: תודה רבה.