ברכת האירוסין הדתית אינה רלוונטית יותר
אחת הדילמות העולות בעריכת טקס הנישואין היא, מה עושים עם ברכת האירוסין? שהרי זוגות חילוניים היום, ודאי אינם נזקקים למעמד טקסי של אירוסין, לאחר שכבר חיו יחד תקופה. ולעיתים אף באים עם ילדיהם אל מתחת לחופה. בתהליך הלימוד לקראת עיצובו של הטקס מתגלה חוסר הרלוונטיות של הנוסח העתיק של ברכת האירוסין. לכן אציע נוסח חילוני לברכה, לרוצים לשמר את המבנה המסורתי של הטקס אך עם משמעות שאינה דתית.

ברכת האירוסין הדתית – ברכה על איסור קיום יחסי מין
הברכה הפותחת את טקס הנישואין הדתי אינה ברכה על הקידושין, אלא על איסורים ביחסי מין. מקורה של הברכה בתלמוד¹ ונוסחה:
"בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קְדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת. וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת לָנוּ, עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְקַדֵּשׁ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין"².
הברכה היא על שלושה דברים: על איסור עריות³, על איסור קיום יחסי מין עם הארוסות בתקופת האירוסין, על ההיתר לקיימם עם הנשואות לבני זוגן, וברכת שבח לאלוהים.
בעת שבה טקסי האירוסין והנישואין היו מופרדים הייתה זו תזכורת לחתן ולכלה על המחויבות הנורמטיבית הכללית, ועל המחויבות לחוקי ההלכה האוסרים על מגע בין בני הזוג עד לטקס הנישואין שנה לאחר האירוסין. מרגע שאוחדו הטקסים למעמד אחד, בערך במאה ה-15 או ה-16 בכל עדות ישראל, הברכה על האירוסין הפכה למנהג סמלי בלבד.
יתירה מכך, ברכה על איסור היא ייחודית בהלכה. את התמיהה הראשונה לגבי ברכת האירוסין מעלה הרמב"ן במאה ה-⁴13, ובעקבותיו רבים מפוסקי ההלכה הראשונים שפירשו זאת כ"ברכת הודאה על קדושת ישראל שקידשנו הקב"ה ונתן לנו מצוות יתירות"⁵, כלומר ההיתר הניתן ליחסי מין לאחר חופה וקידושין. פרוש סמלי לברכה יכול להיות שהאסור נותן ערך למותר⁶. על אף הפרוש הסמלי היפה הזה ברכת האירוסין, בנוסחה העתיק, היא ארכאית עבור זוגות חילוניים. האיסורים על קיום יחסי מין לפני הנישואים אינם נוגעים להם. 

ברכת אירוסין חילונית – התקדשות הדדית בכוס יין.
כוס האירוסין היא אקט סימבולי בעל עוצמה רבה. לזוג שירצה לשמור על המבנה של טקס הנישואין המסורתי, אך עם משמעות חדשה ורלוונטית, מוצעת כאן ברכה חליפית. הברכה הפותחת את טקס האירוסין היא הברכה על היין. חילוניים שאינם מאמינים שיש להציב את אלוהים במרכז הטקס מברכים את עמל הכפיים:
"בָּרוּךְ אַתָּה עָמַל כָּפֵּינוּ מְגַדֵּל פְּרִי הַגֶּפֶן, וְיוֹצֵר הַיַּיִן".
לאחר הברכה על היין ישנם שני חלקים לברכה המוצעת. החלק ראשון מחליף את הברכה על איסור יחסי מין:
"וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה".
הפסוק לקוח מתוך ספר הושע פרק ב', וזהו כמובן משל על הברית שאלוהים כורת עם עמו. בטקס הנישואין אנחנו מסבים את ההקשר לקשר שבין בני זוג. ניתן לשנות מלשון נקבה ללשון זכר על מנת להתאים לנסיבות.
החלק השני בנוי על המבנה המסורתי המסיים את ברכת האירוסין:
"בָּרוּךְ אַתָּה הָאָדָם, המִתְקַדֵּשׁ עִם זוּגוֹ, וּמְקַדֵּשׁ אֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין"
פעולת הקידושין עצמה היא פעולה אוטונומית של ייחוד. הייחוד הראשון נעשה בין בני הזוג, כלומר, בני הזוג מקדשים הדדית אחת את השני. והפעולה השנייה של הייחוד היא הבחירה בטקס יהודי. פעולתו של האדם בבחירת בן זוג, מלווה גם בייחוד תרבותו והתקדשותו לעם. כלומר, בחירת היותו חלק מהקולקטיב של התרבות היהודי.
מבחינה הכוריאוגרפיה ניתן לשמר את המנהג שבו האם משקה את הכלה. זה מסייע לשתף אדם נוסף במעמד המרגש ולתת כבוד לאם הכלה.
השימוש בברכת האירוסין החילונית מסייע אם כן, לפתור את דילמת המשמעות הארכאית והלא רלוונטית של הברכה הדתית.

נוסח ברכת אירוסין חילונית המלא:
"בָּרוּךְ אַתָּה עָמַל כָּפֵּינוּ מְגַדֵּל פְּרִי הַגֶּפֶן, וְיוֹצֵר הַיַּיִן. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה. בָּרוּךְ אַתָּה הָאָדָם, המִתְקַדֵּשׁ עִם זוּגוֹ, וּמְקַדֵּשׁ אֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין"