|
ברית הזוגיות בגרסא ה"ליברמנית" הראשונה
מפלגת "ישראל ביתנו" מנסה לעשות קופה אלקטוראלית על חשבון הזכויות הדמוקרטיות של אזרחי מדינת ישראל. הצעת החוק שעמדה כתנאי לכניסה לקואליציה המכונה "ברית הזוגיות" נמכרת במסווה של נישואין אזרחיים. למעשה אלו אינם נישואים כלל. משמעות החוק היא רמיסת זכויותיהן של אוכלוסיות שלמות במדינת ישראל. הבעיות העיקריות בחוק הן:
- ויתור החילוניים על הנישואין והקידושין - הודאה בכך שנישואין וקידושין הינם נחלתה הבלעדית של הרבנות הראשית ושל הפלג השולי, האורתודוקסי, מבין הזרמים השונים בעם היהודי.
- ביטול מעמד הידועים בציבור - על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון ל 2007 3.4% מכלל הזוגות – כ-51 אלף זוגות הם בני זוג החיים כידועים בציבור2, שזכויותיהם יבוטלו במידה ולא יירשמו במרשם כבני זוג.
- החמרת הדיכוי לבני זוג מאותו מין - הפסיקה הכירה בבני זוג מאותו המין כידועים בציבור, אך לפי החוק המוצע לא תהיה להם האופציה להירשם במרשם כבני זוג משום שהחוק המוצע מתיר רישום רק ל"איש ואישה", ובכך יבוטלו כל זכויותיהם של בני זוג מאותו מין.
- אפליה מול זוגות הרשומים כנשואים – לא רק ש"בני זוג" לא ייחשבו כנשואים וספק אם זכויותיהם יוכרו במדינות אחרות, הרי שזכויותיהם של הנרשמים ייכנסו לתוקף רק לאחר שנה וחצי מזמן הרישום, בניגוד לרשומים כנשואים, שזכויותיהם נכנסות לתוקף באופן מיידי.
- נישואין אזרחיים בחו"ל - לא יוכרו יותר לצורך רישום נישואין, אלא יהוו אסמכתא לרישום במרשם הזוגיות.
ברית הזוגיות ל"חסרי דת" – הגרסא ה"ליברמנית" השניה
מכיון שהפשרות הנעשות בקואליציה ידועות מראש, היה ברור מצד אחד כי "ישראל ביתנו" תוותר על דרישתה לברית הזוגיות בתמורה לאתנן פוליטי. מצד שני, היה ברור שהמפלגות החרדיות לא תהיינה מוכנות לקבל את הצעת חוק כלשונה. מתוך שכך, הפשרה שעומדת על הפרק היא הצעת חוק הפותרת את בעייתם של "פסולי חיתון". או כפי שהיא מכונה באופן רשמי: "ברית הזוגיות לחסרי דת".
מהו אדם "חסר דת"?
הלוואי והיינו יכולים למסד את הקטגוריה של חסרי דת, כך שאנשים היו יכולים לבוא למשרד הפנים ולהעיד על עצמם כי מצפונית הם חסרי דת, ו/או אתאיסטים, ו/או לא מוכנים להיות חלק מ"עדה דתית", או נתונים לשיפוט של בית דין דתי. במדינת ישראל החוק אינו מאפשר בחירה רשמית ב"מצב אישי", או בזהות התרבותית האישית. לכן טעות לכנות זאת "חסר דת". ההגדרה הנכונה היא: "חסר סיווג דתי".
המדינה מקטלגת את כולנו על פי חוק מנדטורי, שמקורו עותומאני, הקרוי "דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922". החוק קובע בין היתר את סמכותם של בתי דין דתיים לדון בענייני מעמד אישי ומפרט מהם עניינים אלה ומהן סמכויות בתי הדין הדתיים השונים. בימי האימפריה העותומאנית, נמסר השיפוט בענייני המעמד האישי בידי ה"עדות הדתיות". המנדט הבריטי אימץ את השיטה, והחוק הישראלי המשיך אותה. בחוק נכתב כי כל ענייני המצב האישי מסורים לבתי הדין של העדות הדתיות. לצורך הוראות אלה, ענייני מצב אישי פירושם תביעות בענין נישואין או גטין, מזונות, ועוד.לבתי הדין הדתיים יש אם כן סמכות לדון רק במקרים בהם האדם מסווג על פי עדה דתית מוכרת בחוק: יהודים, נוצרים מוסלמים או דרוזים. אם אדם אינו בן עדה דתית – הרי הוא "חסר סיווג דת" במרשם האוכלוסין.
בתחום נישואין וגירושין. אם אדם לא יהיה מוגדר כבן עדה דתית מוכרת, הוא לא יוכל להתחתן במדינת ישראל. לעיתים, גם כאשר הוא נחשב כבן העדה הדתית היהודית, הרבנות אינה מאמינה לו ומבקשת הוכחות ליהדותו. הדבר הזה יצר מצב אבסורדי בו מאות אלפי אנשים שהם חסרי סיווג דתי, הרואים בעצמם יהודים לכל דבר, אינם יכולים להירשם כנשואים בארץ. מפלגת "ישראל ביתנו" הבטיחה את חוק "ברית הזוגיות" במסווה של נישואין אזרחיים לכולם, ללא אפליה, כלומר, גם ליהודים יהיה מותר להירשם כבני זוג. ואולם הפשרה הרקובה תאפשר מסלול רישום זוגיות בתנאי ששני בני הזוג "חסרי דת". בנוסף להונאה הבסיסית ב"ברית הזוגיות" יש פה כשלים נוספים:
- אפליה מול זוגות הרשומים כנשואים - יצירת מעמד של משפחות סוג ב' הרשומות במרשם נחות.
- פגיעה בפרטיות - הרישום בתעודת הזהות כ"בן זוג" חושף סיווג זהותי. למרות שהושמט סעיף הלאום מתעודת הזהות הוא חוזר בדמות רישום הזוגיות. בכל פניה למוסדות בהן נדרש להציג תעודת זהות, יוכלו המעיינים לדעת פרטים נוספים וחסויים, על פי רישום הזוגיות.
- הרבנות תקבע מי יירשם – בחוק המוצע לרבנות יש סמכות להתנגד לרישום אם בעיניה אחד מבני הזוג לפחות הוא יהודי, ואפילו ספק יהודי.
- מדובר רק ב"איש ואישה" שיכולים להירשם – זוגות הומואים ולסביות שהם חסרי סיווג דת מופלים לרעה.
מעלתו הגדולה והיחידה של החוק הזה - הוא אינו מבטל את מוסד הידועים בציבור. אבל, הכשל הגדול של החוק הזה הוא המחשבה ש"חסרי סיווג דתי" מתחתנים בעיקר אלה עם אלה. במאות טקסי נישואין יהודיים-חילוניים שערכתי, נפגשתי רק בזוג אחד כזה. אצל רב הזוגות אותם השאתי ואחרים שאני מכיר, רק אחד מהם חסר סיווג דת. הבחירה של בן או בת זוג אינה נעשית על פי הסיווג הדתי שלהם. האהבה עיוורת למרשם האוכלוסין. לכמה זוגות יכול החוק לתת פתרון, כביכול?
סיפורים אישיים של זוגות כדוגמה
יוליה ואלכס היגרו לארץ מרוסיה. יוליה הייתה תלמידת אולפנה כאשר הכירה את אלכס שליווה כחובש את הטיול של בנות האולפנה לחברון. הרבנות לא רצתה לחתן אותם משום שאחד מהם "חסר דת" ולכן התחתנו בארץ בנישואין קונסולאריים בקונסוליה הרוסית, ולאחר מכן בטקס יהודי-חילוני.
גלית היא צברית ויהודיה על פי מרשם האוכלוסין, וקוסטה, בן זוגה עולה ותיק שהתחנך בארץ, שירת בצבא אבל לא יכול להוכיח את יהדותו, כי המסמכים אבדו. הם נישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל ובטקס יהודי-חילוני בארץ. שני הזוגות לא יוכלו להירשם לזוגיות על פי החוק הזה. כדאי לעיין בנתוני סקרים ובנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:
העמותה לזכויות המשפחות המעורבות מדווחת בסקר שערכה כי מתוך 110,000 משפחות מחבר העמים שהן "מעורבות", רק ב-10% מתוכן שני בני הזוג חסרי סיווג דתי, כלומר רק כ 11,000 זוגות.
על פי נתוני המרכז לפלורליזם יהודי, המתבססים על דו"ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אחוז החתונות של שני בני זוג חסרי סיווג דתי מסך כל החתונות של ישראלים בחו"ל עומד על 3.8% בלבד. הנתון עליו הם מצביעים הוא 170 זוגות בשנה בלבד שיענו לדרישות החוק, וזאת בניגוד למספרים הכתובים בתזכיר הצעת החוק של משרד המשפטים, שם מדובר על אוכלוסיה של כ-300,000 איש שהם "חסרי דת".
בסיכומו של דבר מדובר בתרמית על תרמית – כמה יהודים כשרים ייאלצו להתכחש ליהדותם על מנת להירשם כבני זוג מדרגה נחותה, ו"ישראל ביתנו" תוכל להמשיך ולגחך כל הדרך אל הבנק, על חשבון מצביעיה.
וידוי אישי קורע לב
ראשית, אני מגדיר את עצמי כ"חסר דת", לא במובן הרשמי, משום שבמסמכים הרשמיים של מדינת ישראל אני רשום כיהודי. אני אדם שרואה ביהדות כתרבותו, אך לא אדם דתי אלא חילוני. אני גם "מנוע חיתון", אך לא ברבנות כי אם מבחינה מצפונית. למרות שיכולתי להתחתן ברבנות, או במדינה זרה, לא עשיתי זאת מטעמים מצפוניים. עד שלא יימצא פתרון ראוי לא אירשם לנישואין במדינת ישראל. אם הצעת חוק "ברית הזוגיות לחסרי דת" תעבור, אני קורא לכל מי שהוא חסר סיווג דת לא להירשם כבני זוג במרשם עוקף הנישואין, ולהמשיך לנצל את זכויותיהם כידועים בציבור.
הפתרון
הפתרון הוא חופש נישואין והקמת משפחה על פי אמנת זכויות האדם, וכפי שמיושם במדינות מתוקנות בעולם המערבי. לשם כך יש צורך בביטול הפקודה המנדטורית הקובעת כי ענייני אישות יידונו על פי "העדה הדתית", שינוי חוק נישואין וגירושין כך שיהיה כתוב בו כי כל אדם יוכל להינשא על פי אמונתו ובחירתו, ויצירת מסלולי נישואין שונים שיבטיחו בחירה חופשית וזכויות כנשואים לנישואין על פי הבחירה: נישואין אזרחיים, נישואין יהודיים מכל הזרמים וודאי לבני העדות והתרבויות האחרות במדינת ישראל.
|