חבר הכנסת אופיר (פינס) פז, מבין הבולטים בעמדותיו העקביות למען האינטרסים של הציבור החילוני ונגד כפייה דתית בסיעת העבודה בכנסת היוצאת, מודה, שאין רבים כמוהו בסיעה ובמפלגה עקב עמדותיו הבוטות, "הפחד שלהם הוא, שמא המפלגות והבוחרים החרדים והדתיים הציוניים יתנקמו במפלגת העבודה בגלל עמדות אלו. דעתי היא אחרת, הן מבחינות ענייניות והן פוליטיות, ולכן אני מתמיד במלחמות, על העניינים האלו."
התמונה שמצייר פז מההתפלגות ביחס לנושאים אלו בסיעתו, היא כדלהלן: בערך 8-7 חכ"ים מתוך הסיעה בת 34 חברים הם בדעתו, ונוקטים בקו עקרוני ועקבי; בערך מספר דומה מתנגדים לעמדות אלו, ומאמינים שיש להמשיך במדינית של חיפוש פשרה, והיתר ­ כמעט מחצית הסיעה ­ נמצאים אי­שם באמצע, ונוקטים בעמדות נקודתיות, לפי הנושא.
פז, בן 38, משרת בכנסת קדנציה אחת, והגיע מרקע של פעילות נמשכת בתא הסטודנטים  באוניברסיטה העברית ובמשמרת הצעירה במפלגתו. הוא נבחר למקום טוב באמצע העשירייה השנייה, בבחירות המוקדמות לרשימת העבודה לכנסת הבאה. 
הטעות הגדולה של שמעון פרס
אין זה סוד, שלאחר מפלת מפלגת העבודה בבחירות 1977 ועד לבחירות האחרונות, דגל מנהיג המפלגה, שמעון פרס, בתיזה, שאם מפלגת העבודה לא תצליח ליצור הבנה עמוקה ואפילו ברית עם המפלגות הדתיות והחרדיות, לא יהיה לה סיכוי לחזור לשלטון.  
ש: האם אתה מסכים לניתוח ולהערכה זו, הן ביחס לעשורים שעברו והן לגבי העתיד?  
פז: אני מאד מעריך את שמעון פרס בתור מדינאי, אבל אני חושב שבשטח הנידון הוא טעה לאורך כל הדרך. המדיניות הזו גם לא הוכיחה את עצמה פוליטית. הקונספציה של פרס הייתה מבוססת על ההנחה, שיש רבנים וציבורים חרדיים שהם יונים בנושא המדיני. זו קונספציה תל­אביבית טיפוסית של אנשים שאינם חיים בקרב הציבורים החרדיים. אני טוען שאין חרדים יוניים; רוב רובו של הציבור החרדי הוא יותר ימני­ניצי מן המפד"ל ואפילו מאנשי חב"ד. בבחירות הקודמות כשפרס התמודד על ראשות הממשלה הוא הלך לכל רב ולכל אדמו"ר, וממש התחנן לזכות בתמיכתם. אני לא מכיר אף אדמו"ר שבסופו של עניין תמך בו. לכל היותר, היו שני אדמו"רים, מצאנז ומבעלז, שכביכול באו לקראתנו ונתנו לחסידים שלהם חופש הצבעה. אני טוען, שהשיטה לפיה אנחנו כל הזמן מוותרים, מבליגים, משלמים, ומסכימים לחקיקות ולשבירה טוטאלית של הסטטוס קוו בענייני דת, היא שיטה נפסדת שמסכנת את הרקמה של מדינת ישראל.
פז אומר שהייתה לו השפעה בעניינים אלו על מנהיגה החדש של המפלגה  ומועמדה לראשות הממשלה, אהוד ברק, שהביאו ליוזמות חשובות מאד. הוא חושב שהיזמה של ברק לגיוס תלמידי הישיבות הייתה מאוד חשובה בעיקר משום שהיא הצליחה למקד את תשומת לב הציבור לחריפותה של הבעיה.
בשביל החרדים ­ כל האמצעים כשרים
פז תמך בצירוף מימ"ד הדתית להרחבתה של מפלגת העבודה לרשימת "ישראל אחת". הוא מקווה שצירופה של מימ"ד יעזור למפלגת העבודה להלחם בסטיגמה שהדביקו לה החרדים, כאילו היא אנטי­דתית. "אני בעד דת סובלנית ופלורליזם דתי", הוא אומר, "יש לנו ויכוח עם אלו שרוצים להנהיג כאן מדינת הלכה. שלאף אחד מאתנו לא תהייה כאן אשליה בקשר לכוונתם זו. לצורך זה כל האמצעים כשרים, והכנסת היא רק כלי שרת בידם. המאבק מול הכוונה הזו היא מלחמה. זה כמו להיות במלחמה בסוריה כשרק הם יורים עלינו ואנחנו נמנעים מלירות בחזרה. הם מאד מרוכזים במאבק שלהם, אבל אנחנו, לצערי, נאבקים עם יד אחת בכיס.
ש: יש בציבור שלנו הרגשת אי נוחות מן הדמיון המדאיג בין שתי המפלגות הגדולות­: העבודה והליכוד ­בנכונותן להיכנע לדרישות החרדים בשטחים רבים של כפייה דתית.
פז: אני ממש מתקומם על עצם ההשוואה בין העבודה לליכוד בהקשר זה. הליכוד נכנע באופן טוטאלי; אין שם אפילו צדיק אחד בסדום, שהייתי יכול להגיד עליו שהיה אמין ועקיב במלחמה בכפייה הדתית. אצלנו בסיעה, לעומתם, יש לפחות 8-7 חכ"ים כאלו, שהיו עקביים לאורך כל הקו. אפשר גם להצביע על תפנית חדה שחלה אצלנו בקדנציה הזו לעומת הקדנציות הקודמות, במידת התקיפות והנחרצות במלחמה בכפייה הדתית. מה שחשוב במיוחד הוא, שמגמה זו מונהגת על ידי יו"ר המפלגה, אהוד ברק. זוהי התפתחות חיובית ללא תקדים בהיסטוריה של מפלגת העבודה.