אינני הומניסט מאת ישעיהו ליבוביץ

נתאר לעצמנו שלעולמנו מגיע יצור מעולם אחר. יצור אינטליגנטי שאיננו מכיר את עולם המושגים שלנו, אך הוא אינטליגנטי דיו ומסוגל להבין את וללמוד מתוך ראית הדברים. והיה וישאל אותנו שאלת תם, מה פשר המונח יהדות, ננסה לתת לו תשובה שהיא אובייקטיבית ואין בה לא משום הערכה ולא משום קביעת נורמה.
מה פשר המונח יהדות?
נאמר לו: המונח יהדות מתייחס למרכיבים ותכנים באגזיסטנציה של הקיבוץ האנושי הנקרא יהודים, הן במובן של הריאליה של החיים והן במובן של התודעה שהם ספציפים לקבוצה זאת. יהדות הנה, אם כן, תכנים או מרכיבים ספציפיים של הקיבוץ האנושי המוחזק ומקובל להיות העם היהודי, בין עם זה מתייחס לריאלייה של החיים, בין אם זה מתייחס לערכים תודעתיים שבחיים. בזה לא נאמר מאומה מבחינת שיפוט על היהדות. השאלה הנשאלת היא מהם אותם תכנים שהם הנכס הספציפי של קבוצה אנושית זו.
מותר להגיד שרוב התכנים והמרכיבים של האגזיסטנציה היהודית הם תכנים ומרכיבים כללים לאדם באשר הוא אדם. הם קיימים במידה שווה במין האנושי כולו, ואין להם קשר ייחודי דווקא ליהדות.
מוכר לנו הסיפור על הלל העונה לגוי המבקש ללמוד על רגל אחת משהו על היהדות: "אל תעשה לרעך את השנוא עליך". והנה לאחרונה נתקלתי במקרה בספרון הכולל של דברים משל קונפוציוס. נאמר שם כי קונפיציוס נשאל על ידי אחד מתלמידיו כיצד עליו לנהוג בבני אדם זרים שאינו מכיר ואינו יודע עליהם דבר. ענה לו הפילוסוף הסיני, מילה במילה: " לא תעשה להם גבר שלא היית רוצה שהם יעשו לך". הדברים נאמרו 400 שנה לפני שהלל נולד, הוא עצמו לעולם לא שמע עליהם. כלומר, מה שאמר הלל איננו יהדות אלא דברים שנאמרו במסגרת היהדות, כשם שמה שאמר קונפוציוס איננו סינית כי הם דברים שנאמרו במסגרת התרבות הסינית מתקופת שושלת האן.
אם כן, תכנים כאלה, גם אם הם מופיעים ביהדות, אין המונח יהדות חל עליהם. המונח יהדות חל על פי הגדרתי על תכנים ומרכיבים ערכיים ספציפיים לקיבוץ האנושי הנקרא העם היהודי.
מיהו העם היהודי?
נשאלת השאלה מיהו העם היהודי? הרב סעדיה גאון אמר לפני 1150 שנים כי: "אומתנו אינה אומה אלא בתורתה". זאת לא הייתה קביעה נורמטיבית אלא דסקרפטיבית. האם יש לה תקף בימנו? אנחנו יכולים לעשות חלוקה ברורה בין שתי תקופות היסטוריות: האחת, ארוכה מאוד, התחילה לפני קרוב ל3500 שנים ונמשכה קרוב ל3300 שניה, בערך עד המאה ה19 ולא עד בכלל. התקופה השנייה מקיפה את 200 השנים האחרונות. עד המאה ה19 ניתן להציג את המונח יהדות, מבחינת תוכן, באופן קונסטנטטיבי. אפשר להצביע ולומר: זאת היא היהדות. בזה כמובן לא נאמר שבני כל אותם הרבה עשרות של דורות, שהיו מוגדרים ביהדות זו, הגשימו אותה, אלא שהיא הייתה הסטנדרטית והנורמטיבית. מי שלא קיבל אותה עליו היה בבחינת תופעה חריגה, והיו תופעות חריגות כאלה בכל הזמנים, בכל הדורות. 
הקיבוץ האנושי המוכר כעם היהודי, מוכר בעיני עצמו ובעיני העולם כעם למרות שמבחינה ביולוגית, טריטוריאלית, פוליטית, ובעיקר לשונית, הוא מוגדר אחרת מכל עם אחר המוגדר בלשונו, שהרי השפה העברית לא הייתה שפתו של העם היהודי במשך 2500 שנים. ובכל זאת לא ליהודי וגם  ולא לגוי, לא היה שום ספק שהשפה של העם היהודי היא עברית ודבר זה ידוע לכל היהודים שאינם מדברים עברית וידוע גם לכל הגויים היודעים שקיימת שפה עברית שהיא שפתו של העם היהודי.
יש בעולם היום קיבוץ אנושי המונה 12-13 מיליון בני אדם, המוכרים כיהודים. רובם הגדול מודעים בכנות לכך שהם יהודים. אבל אם נשאל מהו התוכן של יהדותם לא נוכל לתת תשובה משום שהיהדות שהייתה מוגדרת הגדרה ברורה מאוד במשך מאה דורות, ושאליה התכוון ר" סעדיה גאון, יהדות זאת איננה מהווה היום קריטריון ליהודיות. חלק גדול מהעם היהודי אינו מחפש כלל הגדרה ליהודיותו. הוא מודע לכף שהוא יהודי אך מעבר לתודעה זאת, אין לעובדה זאת שום משמעות.
חלק זה של העם היהודי לא ימשיך להתקיים לאורך ימים כחלק של העם משום שאת התודעה הזאת , היהודיות המבטאת בתודעה שאני יהודי ולא שום דבר אחר, קשה להעביר מדור לדור. במגעי המרובים עם יהודים אמריקאים, אשר הכנות שבתודעתם איננה מוטלת בשום ספק, נוכחתי, והם עצמם מודים בכך, שהם אינם יודעים אם יוכלו להעביר את התודעה הזאת לילדיהם.
אולם יש חלק בעם היהודי, ואינני יודע אם מדובר ברוב או במיעוט גדול, שעובדת היותם יהודים איננה מוטלת בשום ספק, והם שואלים את עצמם בכל הכנות: במה אנחנו יהודים? יש רבים נבוכים שלא יודעים את התשובה, אבל עצם העובדה שהם שואלים שאלה זאת מעידה על כך שיש בהם איזה שהוא תוכן ספציפי. וכמובן, יש רבים שיש להם את התשובה הברורה לשאלה זאת. מכאן אנו למדים שאין תשובה קולקטיבית. זאת אומרת, למונח יהדות אין היום יותר שום משמעות, שהרי לכל יהודי תשובה אחרת. כל אחד רואה את היהדות בתכנים ומרכיבים במציאות חייו, ואי אפשר להעדיף טרמינולוגיה אחת ולהעדיף אחרת. היהדות שלי מתבטאת בתופעות או עובדות מסוימות, בריאלייה של חיי או בתכנים הערכיים  של תודעתי הקיימים בי משום שאני יהודי. את אותה התשובה בדיוק ייתן יהודי שחי לידי, אולם הוא התייחס לתכנים וערכים אחרים לגמרי.
מי יותר יהודי?
כדי לסבר את האוזן הבה ניקח שלושה יהודים. שלושה טיפוסים שונים הרואים עצמם, במידה שווה ובאותה מידה של כנות, כיהודים. נציג לכל אחד מהם שאלה דומה: במה מתבטאת יהדותך?  הראשון הראשון ביניהם יאמר שהוא מעוניין ביותר- ולא במובן השטחי- ש-11 חוליגנים יהודים יטיבו לבעוט בכדור יותר מ11 חוליגנים מכסיקנים. כשהוא פותח את עיתון הבוקר הוא קודם כל רוצה לראות איך 11 הבחורים שלנו הצליחו במשחק, אי שם באקפולוקו או בבואנוס איירס. הוא גם מוכן לתרום ולסייע לפיתוח הספורט היהודי. אילו לא היה יהודי לא היה מעונין בדבר הזה בכלל. זו היא יהדותו וזו כמובן תשובה כשרה לחלוטין.
היהודי השני ישיב כי יהדותו מתמצית ביכולתו לספוג לתודעתו כמות של ידע בש"ס ופוסקים. לכך הוא מקדיש את כל מרצו וכוחו. גם זו תשובה כשרה לגמרי. יש לו יהדות. השלישי איננו מעוניין בספורט היהודי, אפשר שמבחינה זאת הוא קרוב לרוחי, החושב שספורט הוא עניין בהמי ולא אנושי ואין לא שום שייכות ליהדות. הוא גם לא קרוב לש"ס ופוסקים, שעליהם אולי הוא איננו יודע מהומה, ואם הוא יודע עליהם, הוא ממש דוחה את זה. יחד עם זאת הוא בטוח שהיהדות שלו היא היהדות משום שהוא חותר בכל ליבו ומעשיו לכך שדגל ישראל  יוסיף להתנופף על קבר חמור אבי שכם בהר גריזים. על כך הוא מוכן למסור את חייו- זוהי יהדותו. שלושה יהודים. כל אחד מהם נתן תשובה כשרה שהיא אפשר לפוסלה, אבל הם לא נתנו תשובה אחת כי אם שלוש תשובות שונות שאין בהם שום דבר משותף. יש אם כן יהדות ספורטיבית, יהדות של ש"ס ופוסקים, יהדות של התמסרות לדגל, ועכשיו אנחנו שומעים על המצאה חדשה: יהדות הומניסטית . אין בכוונתי ללעוג, למרות שאני כמובן אינני מחשיב את זה, אבל אני מכיר שקיימת יהדות כזאת. יהודי באשר הוא יהודי יכול להיות מעוניין בספורט יהודי ולקרוא לכך יהדות. כך שבאותה מידה יכול יהודי להתמסר לש"ס ופוסקים או לדגל ישראל על קבר חמור, ולקרוא לכך יהדות. בה במידה רשאים אתם לכנות עצמכם כיהודים הומניסטיים.   
מיהו הומני?
רבים מערבבים בטעות בין הומניזם והומניות. אלא שני מושגים השייכים למישורים שונים של התודעה והמעשה האנושי. הומניות היא ציון להתנהגות מסוימת של  אדם. פלוני מתייחס ביחס הומני לזולתו. במובן הזה הומניות איננה ניתנת לספציפיקציה בכל הקשור לאומה, גזע, לשון, או תרבות, הוא עניין אנושי כללי שרוב בני האדם אינם מקיימים אותו. זה נאמר על כל האומות, על כל הלשונות, כל התרבויות, על כל הגזעים, , על כל התקופות בהיסטוריה.
הומניזם איננו ציון להתנהגות מסוימת אלא לתפיסה שיש קושי להגדירה באופן שיתקהל על דעת הכל. בראשית דברי הגדרתי את היהדות ההיסטורית – בצורה שנראית כאובייקטיבית  משום שאיננה כוללת בקרבה שום הערכה ושום שיפוט- כקבלת עול מלכות שמים ועול תורת מצוות. על פי קריטריון זה הומניזם הוא על פי הגדרתי: ראיית האינדיבידום האנושי כערך עליון. 
האכסניה המארחת נקראת יהדות הומניסטית חילונית. באשר ליהדות אין לי בעיה. אתם יהודים, בכך אין ספק כי יש לכם תודעה משותפת של יהודים. גם המושג חילוניות ברור לי. חילוניות במשמע של מי שאינו מקבל עליו עול מלכות שמים ויתר המצוות. לעומת זאת לא ברור לי בכלל מה פירוש המילה הומניזם כאן. אם הכוונה להתנהגות הומנית כלפי בני אדם אין בכך שום דבר יהודי ספציפי וראוי לדבר על אנושיות הומניסטית.
מיהו הומניסט?
אינני יודע אם אלה אשר בכנות רואים את עצמם כהומניסטים יתנו את אותה התשובה לגבי פרוגרמת החיים המתחייבת מן ההכרה, התפיסה או ההכרעה הערכית הנקראת הומניזם. אבל אם אנחנו מבקשים לדעת מיהו הומניסט? ומקבלים את ההגדרה של האינדבידואום כערך עליון, עלינו לבחון זאת כנגד ארבעת מושגים:
הומניסט חייב שיהיה קוסמופוליט, ולכן יתכן שיהיה לאומי. אם יש לאדם תודעה לאומית והוא מעורה בתודעתו, בהוויתו ובחוויתו בקיבוץ אנושי מסוים, יהיה יחסו מושפע מאותה שייכות. כלומר עובדת היותו יצור אנושי לא תהייה הקריטריון העליון. מכאן שלאומי- ואני מטעים בכל לשון של הטעמה שבשום מובן אינני פוסל את הלאומיות- איננו הומניסט.
שנית הומניסט צריך להיות פציפיסט במובן העמוק ביותר של מילה זאת. פציפיזם, הנה תפיסה הגורסת שאין שום דבר שמצדיק הקרבת חיי אדם, שאין להילחם על שום דבר, כולל על דברים היקרים ביותר לאדם- מולדת, חרות, צדק, אמונה.
קיומו של האינדיבידום האנושי הוא הערך העליון ומכאן שאסור ללחום בכל דרך, בכל אופן ובכל צורה למען משהו, ויהיה נעלה ככל שיהיה.
שלישית, הומניסט הוא בהכרח אנרכיסט. הוא איננו מכיר בכל צורה של שלטון על האדם ומבקש להתנתק מכול תלות שמקורה בשלטון. במשטר דמוקרטי האדם איננו חופשי יותר מאשר במשטר דיקטטורי. בשני המשטרים הוא כפוף לשלטון. כלומר הוא איננו אינדיבידום אנושי חופשי. אדם המזדהה עם המדינה שלו מבחינת הכרתו הפנימית ורואה עצמו כאזרח המדינה- איננו אדם חופשי. מכאן שמי שאיננו אנרכיסט גם איננו הומניסט.
רביעית, וזה כמעט מובן מאליו, הומניסט הוא בהכרח אתאיסט משום שאיננו מכיר סמכות מעל לאדם.
אינני היסטוריון אינני סוציולוג, אבל במידת ידיעתי, דומני, שבכל התרבויות, בכל החברות האנושיות בכל התקופות, היו מעט מאוד הומניסטים. בתקופה העתיקה- אולי הסטואיקנים,  בתקופה החדשה – אולי עמנואל קנט, בתקופה הקרובה אלינו- בדור שלפנינו, אני מכיר רק איש אחד שניתן להגדיר אותו במובן זה כהומניסט, כוונתי ללב טולסטויי. שהיה קוסמופוליט, פציפיסט, אנרכיסט, ואתאיסט גם יחד.
ישנם רבים המאמינים בכנות שהם מאמינים בהומניזם, אבל הם או שאינם מבינים את משמעות המושג או שמרמים את עצמם.
אני שואל מזה הומניזם חילוני יהודי ואין לי על כך תשובה. אדם המגדיר את עצמו לאומי איננו הומניסט. לי עצמי אין אף אחד מארבעת הדברים האלה. אינני קוסמופוליט משום שאני קשור במולדת שיש לה גבולות שפה ותרבות משלה. אינני פציפיסט משום שאני מכיר בכך שיש דברים שמותר ואף חובה להילחם בעבורם. אינני אנרכיסט משום שאני מכיר בצורך ובהכרח של קיום שלטון, וכמובן אינני אתאיסט כי אני מאמין בבורא עולם. מכאן שברור הדבר שאינני יכול להיות שייך ליהדות ההומניסטית.