אובמה וייחודן של המהפכות האמריקנית והציונית
מאת יעקב מלכין

היבחרו של ברק אובמה, הנשיא השחור הראשון לנשיאות ארה‘’ב הוא מאורע היסטורי בהיותו סמל להישגיה של ארה‘’ב בדרך בת למעלה ממאתיים וארבעים שנה להגשמת מטרותיה של המהפכה האמריקנית. זו האחרונה ביקשה להבטיח חירות ושוויון לכל אדם מקרב תושביה. 
מאה וחמישים שנה עברו מאז מלחמת האזרחים ששחררה את העבדים השחורים תושבי ארצות הברית, ורק כארבעים שנה עברו מאז המאבקים בהנהגת מרטין לותר קינג, לביטול הקיפוח של התושבים השחורים בחינוך,  בפוליטיקה, בבתי המשפט ובאכיפת חוקי השוויון בתחומים אלה. 
בימי שלטונו של רוזוולט נהרגו עשרות שחורים על ידי כנופיות לבנות בשיטת הלינץ' מבלי לבא על עונשם, ובשנות החמישים והשישים עוד נדמה היה כי המשך מצב הנחיתות במעמדם של השחורים בארה‘’ב הוא חלק מהמרקם החברתי והתרבותי שלה. ואולם, בזכות ייחודה של המהפכה האמריקנית ששימרה והבטיחה את עמיות הדמוקרטיה שלה, עלו כוחות חדשים - באוכלוסייה השחורה והלבנה כאחת - אשר גרמו לשינוי המהפכני במעמדם של השחורים ולקידומם לקראת שחרור מנחיתות חברתית וחינוכית. נצחונו של אובמה מהווה אחד מסמלי ההישג של תנועה גדולה זו, שכל המשתתפים והתומכים בה נהנים בחייהם מפירות קרבנותיהם ומתרומותיהם.
 המהפכה האמריקנית במאה ה -18  איננה רק המהפכה הדמוקרטית הראשונה, שמטרתה המפורשת הייתה להגשים  זכויות אדם לכל. היא גם המהפכה האלימה היחידה שהצליחה להבטיח עמידות להישגיה ולבסס את הדמוקרטיה היציבה כדרך להגשמת מטרותיה. זו המהפכה האלימה היחידה נגד שלטון דיקטטורי שלא  הידרדרה לדיקטטורה. חוקתה היא זו שמנעה את הנצחת שלטון מנהיגיה ואת הנהגת משטר כפייתי על אזרחיה. חוקתה והמשטר החדש שביססה אפשרו תהליך הדרגתי ממושך, בן מאתיים וחמישים שנה, של הגשמת מטרותיה הראשוניות.
כל המהפכות האחרות שהלכו בעקבות המהפכה האמריקאית, ושהכריזו על חלק ממטרותיה נכשלו, כיון שלא הצליחו ליצור מסגרת חוקתית שאפשרה תהליך של קידמה  - לפעמים עקוב מדם, כמו מלחמת האזרחים בה נפלו למעלה מ 600- אלף אמריקנים - לקראת הגשמת מטרות המהפכה. 
מנהיגי המהפכות האחרות שהלכו בעקבות המהפכה האמריקנית   הכריזו, כי הם מבקשים לשחרר את בני האדם מעול כפייה, להבטיח חירות וזכויות אדם,  שוויון והטבת החיים, שחרור מעול הדת ומנהיגיה המדברים בשם אלוהים שלהם, ובעיקר - שחרור משלטון דיקטטורי כלשהו. מנהיגים אלה, מרובספייר ועד סטלין והיטלר, למעשה לא עמדו בהבטחותיהם, אלא השליטו דת חילונית חדשה, ומינו עצמם כמנהיגיה ומפרשיה הבלעדיים של המהפכה ושל הדרכים להגשמת  מטרותיה. כאלה היו  המהפכה הצרפתית, הרוסית, הסינית, הקוריאנית והקמבודית; כולן הפכו עד מהרה למשטרי כפייה, רצח ועינויים  מחרידים לא פחות מאלה שנגדן הם התקוממו. שליטיהן לא קצבו זמן לשלטונם כפי שחייבו התקדימים של ושינגטון, מנהיג המהפכה האמריקנית. במהפכות שבאו בעקבותיה לא נשמרו  זכויות אדם, ננקטו אמצעי כפייה, ריגול אישי ועינויים נוסח האינקביזיציה, שהונהגה על ידי הדיקטטורה הקתולית למען תחזוקת השלטון והגנה בפני כל אופוזיציה אפשרית. מדינות המהפכה - מהצרפתית עד הקמבודית - היו לבתי כלא ענקיים ולעתים לבתי מטבחיים לבני עמם ולבני עמים אחרים.
המהפכה האמריקנית כללה את ביטול המושג "שלטון היחיד בזכות האלוהים". ניצחון המהפכנים האמריקנים על מלך אנגליה  אפשר להם ליצור חוקה דמוקרטית והומניסטית שאינה מכוונת לשרת שליט או אל, אלא את בני האדם,  וליצור משטר השולט בשם העם למען העם. אידיאל זה הוגשם, כפי שאמר אובמה בנאום השבעתו. 
הגשמה הדרגתית של האידיאל הדמוקרטי התאפשרה בזכות עמידות החוקה, המוסדות והמנגנונים החוקתיים שהקימו מייסדיה הגאונים של ארה‘’ב.  נשיאים כמו ג‘פרסון, ידעו, שהם מקימים לא רק משטר שונה מכל המשטרים האחרים בעולם, כולל הדמוקרטיה האתונאית, אלא את המשטר הראשון שמטרתו המפורשת היא לשרת את טובתו של האדם, כל אדם,  באפשרה לו  "לחתור לאושר", כפי שכתב ג‘פרסון האפיקוריאני במגילות היסוד של ארה‘’ב.
אידיאלים של זכות האדם למשול בעצמו, למען טובתו ולא למען אל או מנהיג או שליט או שלטון - היוו בפעם הראשונה בהיסטוריה מטרה ותפקיד של מדינה ושל כל ממשלה המושלת בה. יתר על כן. המדינות והמשטרים שקדמו לארה‘’ב של אמריקה לא קיבלו על עצמם להגשים אידיאל הומניסטי של הגנה על זכויות בני האדם כיחידים. מדינות שונות הציעו צורות חיים חברתיים הבאים להנציח את עצמם, תוך מחויבות מסוימת לביטחונם של יחידים, וקיפוח וגזילת ביטחונם של אחרים. זאת - למען המשך הקיום של החברה המסורתית, שמספר אנשיה אינו עולה  על זה של משפחה או שבט, אשר ירשו את סדרי השלטון של הקלאן המקורי של עדת החיות דמויות הקופים  (ההומינידים) לפני שהאבולוציה אפשרה לאחת מהן להתפתח למין האדם. 

“ככל שגדולה תרומתו של היחיד לחתירת בני האדם להטבת   חייהם ולאושרם, כך גדלה בעיניו המשמעות שהוא מייחס לחייו".
  
החיים האנושיים מקבלים משמעות נוספת לזו הנובעת מנטייתו של כל אדם לחתור להגברת הנאותיו והנאות הקרובים לו. כשזוכה אדם לחיות בקבוצה, במדינה ובמשטר המגשימים אידיאל באופן שיועיל לכל בני האדם במובן שהעניק ג‘ון סטיוארט מיל למושג "תועלת".“ ככל שגדולה תרומתו של היחיד לחתירת בני האדם להטבת חייהם ולאושרם, כך גדלה בעיניו המשמעות שהוא מייחס לחייו").
 החיים בחברה  שמטרותיה חורגות אל מעבר לקיום גרידא, אלא גם מכוונות לגרום לתמורה משמעותית בחיי היחידים שבה - על ידי הטבת חייהם והגנה על זכויותיהם כבני אדם -  החיים בחברה כזאת מעניקים משמעות נוספת לחיי כל פרט החי בקרבה ותורם להגשמת מטרותיה.
 
 החיים בכל מדינה ומשטר שקדמו לארה‘’ב עוצבו על ידי מסורת של שליטת מנהיגים בנתיניהם. כינון החוקה והמשטר בארה"ב אפשרו לאנשים לפעול למען הגשמת מטרותיה של המהפכה האמריקנית, כשם שהחיים בישראל אפשרו ומאפשרים לפעול למען הגשמת מטרותיה של המהפכה הציונית. גם המהפכה הציונית שכוננה והקימה את מדינת ישראל ,היא ייחודית בהצלחתה בהשוואה לרוב המהפכות שהקימו מדינות עצמאיות אחרי מלחמת העולם השנייה. המהפכה הציונית הקימה מדינה דמוקרטית יהודית שהצליחה למנוע  דיקטטורה והשתלטות הצבא, ולהימנע  משלטון המשרת את שליטיו ולא את עמו.
 המהפכה הציונית הייתה מהפכת שחרור לאומי ייחודי כמו ייחודו של העם היהודי. הציונות החילונית הקימה מדינה חופשית משלטון תיאוקרטי או שלטון "מלך בזכות אל", מדינה שבה ניתן ליהודים ליהנות משוויון, חירות וחתירה להטבת חיים והבטחת הזכויות של כל היהודים בעולם. יהודים לא יכלו ליהנות מאפשרויות אלה מאז בוטלו התנאים האידיאליים שהתנ"ך מתארם בניסוחו  "בימים הם אין מלך בישראל,  איש הישר בעיניו יעשה". בשלב מוקדם מאד של התקבצות והתגבשות העם היהודי, ובניגוד לעצת מנהיגים רוחניים כשמואל הנביא, הרשו היהודים למלכים להשתלט עליהם, לגזול  ולשעבד אותם, להתנהג
בעריצות כמתואר על ידי שמואל ובהתאם לתוכנית שהוצגה על ידי הכן והטיפש במלכי ישראל - רחבעם  בן  שלמה.  
מאז ועד תום עצמאות שלוש הממלכות הראשונות שהקים העם היהודי בארץ ישראל לא זכו בני אדם יהודים בחירות הבחירה של "איש הישר בעיניו יעשה", במובן של חתירה אישית להטבת החיים של כל אדם לפי רצונו ומושגיו, במסגרת חברתית לאומית שדאגה לרווחתו ובטחונו.
כאשר התפזרו היהודים בכל ארצות העולם והחלו לחיות בהן כמיעוטים נסבלים או נרדפים על ידי הרוב או על ידי השליטים המוחלטים של מדינות אלה - נגזלו מהיהודים אפילו הזכויות המעטות שהיו עדין בידי בני העמים שבקרבם ישבו.
 
"כמו ארה‘’ב של אמריקה,  מדינת ישראל היא מדינה שיש לה תפקיד: להגשים את מטרתה להיות מדינתה לאומית  יהודית דמוקרטית,  המבטיחה זכויות אדם לשוויון וחירות לכל  תושביה, ומאפשרת להם  לחתור לאושרם ולהיטיב את חייהם  כרצונם".

המהפכה הציונית הייתה מהפכת שחרור לאומי יהודי באפשרה לכל יהודי ש“ישר בעיניו"  לעשות זאת - להצטרף למדינה היהודית, להיחלץ ממעמד של בן מיעוט נרדף או נסבל, של אזרח מדרגה שנייה או שלישית, של מי שכל מספר שנים עלול להיות מגורש מביתו, או נרצח ונגזל על ידי תושבי המדינה הלאומית של עם אחר שבקרבו הוא חי. 
כמו ארה‘’ב של אמריקה,  מדינת ישראל היא מדינה שיש לה תפקיד: להגשים את מטרתה להיות מדינתה לאומית יהודית דמוקרטית, המבטיחה זכויות אדם לשוויון וחירות לכל תושביה, ומאפשרת להם לחתור לאושרם ולהיטיב את חייהם כרצונם.
במסגרת של מדינה לאומית יהודית המאפשרת לכל יהודי בעולם לחיות בארצו אם ירצה בכך, כמו כל צרפתי או הונגרי, מצרי או סורי, או בן  לכל עם אחר שיש לו מדינה לאומית משלו, והחייבת גם היא להבטיח זכויות כל המיעוטים הלאומיים החיים בה.  
גם בישראל כמו בארה‘’ב אין המטרה מוגשמת בבת אחת - עדין רחוקה הגשמת המטרה של הבטחת זכויות אדם לכל תושביה של ישראל, כשם שבארה‘’ב לא הוגשמה מטרה זו אלא בהדרגה ולאחר מאבקים רבים שנמשכו  שנים רבות. 
 
בניגוד לכל המדינות העצמאיות האחרות (מלבד הודו),  שקמו אחרי מלחמת העולם השנייה,  הצליחה המהפכה הציונית לשמור על אופייה הדמוקרטי: מתאפשר בה תהליך הגשמת מטרותיה ההומניסטיות של המדינה בנוסף למטרותיה הלאומיות, על אף תנאי המלחמה שבין העולם המוסלמי לעולם הדמוקרטי המערבי, ולמרות שמדינת ישראל נמצאת על קו העימות בין שני עולמות אלה. 
לחיים במדינת ישראל יש משמעות נוספת על זו של כל אדם החותר לאושר ולהנאה מחייו, זאת - כיון שבעצם חייו במדינה יהודית דמוקרטית, במילוי חובותיו כלפיה והנאה מהזכויות שהדמוקרטיה מעניקה לו,  תורם כל אחד  מהיהודים החיים בקרבה לקידומו של תהליך ההגשמה של מטרה הומניסטית נעלה: הבטחת תנאים לכל יהודי הרוצה בכך לחיות במדינתו הלאומית,  להיות חלק מהרוב הלאומי, לחיות בתנאים המבטיחים את תרבותו הלאומית, להיות חופשי מכל מגבלה או סכנה הנובעת מהיותו יהודי.
פירותיה של תרומה משמעותית זו להגשמת מטרתה של המהפכה הציונית,  והקמת מדינת ישראל, נראו בעליל בקליטת מיליוני יהודים שנאלצו או רצו לעזוב בתיהם במדינות שבהן חיו כמיעוטים נסבלים או נרדפים. עם מדינות אלה נמנות  תימן, אתיופיה, רומניה, ארצות צפון אפריקה, עירק, איראן וארצות ברית המועצות, שמשטרה האנטישמי של הדת החילונית הקומוניסטית המשיך את מדיניות משטרה האנטישמי של הדת הלאומנית הפרבוסלאבית והפן-סלאבית כפי שביטאה דוסטוייבסקי ביצירתו הספרותית.

בזכות הצלחתה של מדינת ישראל להמשיך ולהיות מדינה דמוקרטית,  יש סיכוי להמשך תהליך ההגשמה של מטרותיה האחרות, כפי שפורשו במגילת העצמאות של מדינת ישראל, ממש כשם שבזכות המשך קיומה של הדמוקרטיה בארה‘’ב התאפשר התהליך הממושך של הגשמת מטרותיה בתחום הבטחת זכויות האדם לשוויון וחירות. תהליך זה הוא שאפשר את היבחרו של אובמה לנשיא ארצות הברית הוא שהיה לאחד מסמליו, בצד מגוון גדול של סמלי השג אחרים בהגשמה הדרגתית של זכויות אדם לכל. בין אלה ניתן למנות את  ביטול המגבלות האנטישמיות על יהודים באוניברסיטאות אחרי מלחמת העולם השנייה, ביטול ההפרדה והקיפוח של שחורים בצבא, בבתי הספר ובאוניברסיטאות, קידום  כל אדם בעל כשרון - מכל גזע ועם - בעולם האקדמי והכלכלי של ארה‘’ב, כמו מינוי רון עמנואל, בנו של מהגר מישראל לראש סגל הבית הלבן של נשיא ארה‘’ב אובמה - בנו של מהגר שחור מקנייה.

"מטרה הומניסטית נעלה: הבטחת תנאים לכל יהודי הרוצה בכך לחיות במדינתו הלאומית,  להיות חלק מהרוב הלאומי, לחיות בתנאים המבטיחים את תרבותו הלאומית, להיות חופשי מכל מגבלה או סכנה הנובעת מהיותו יהודי". 
 
בכל מדינה יש אנשים הפועלים למען הגשמת מטרות הומניסטיות ,  העשויות  להביא תועלת לבני האדם ולהיטיב את חייהם, אך רק מדינות מעטות-  כארה"ב של אמריקה וכישראל - הוקמו למען הגשמת מטרות הומניסטיות כאלה, כפי שהגו מייסדיהן  וכפי שמפורש במגילות העצמאות שלהן.
המודעות למטרות אלה בישראל  מעלה את רמת איכות החיים, בזכות המשמעות והתפקיד החיוני שאנו ממלאים בעצם חיינו ופעילותנו במדינת ישראל למען הגשמת מטרותיה.
הישגים סמליים בתהליך ההגשמה הממושך של מטרות אלה - כמו היבחרו של אובמה לנשיא ארה‘’ב, כמו השלום בין ישראל למצרים וירדן, וכמו תנועת השלום והמאבק לזכויות אדם שוות לכל אזרחי ישראל – הם  הגורמים לרוב אזרחי ישראל  היהודים להבין את חיוניותם להמשך קיומה של המדינה היהודית והדמוקרטית.