המושג "יורד" נולד בסיפורו של אברהם. היהודי הראשון הוא העולה הראשון והיורד הראשון גם יחד. היהודי נושא בתוכו שתי מהויות אלו של עלייה וירידה לאורך כל ההיסטוריה".  א. ב. יהושע, (בזכות הנורמליות, תש"מ, עמ' 31)

אברהם אבינו הוא בנו של תרח ואביו של יצחק. ברשימה זו אבקש להראות כי השוואת אברהם לאביו תרח מזה, והשוואתו לבנו יצחק מזה, תזכה אותו בתואר הכפול, העולה והיורד הראשון.   
בטרם נדון בעלייתו ארצה  של אברהם אבינו ובירידתו ממנה, אבקש להקדים כמה מילים לעניין השימוש במונחים "עלה" ו"ירד" במקרא. כשאנו אומרים "יורד", או "עולה" עלינו להיות זהירים מאוד מפני הסכנה של השלכת משמעות ערכית (חיובית או שלילית) ממנו על הוראת מונחים אלו בסיפורים במקרא. יתרה מזאת, כבר במהלך חמישים שנות המדינה, עדים אנו לתמורות שחלו ביחס אל הפועל "ירד", ולשם הפעולה "ירידה" מן הארץ. רק לשם הדגמה אזכיר, למשל, את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, שכינה את היורדים בתואר "נפולת של נמושות" ולעומתו, יושב ראש הסוכנות אברום בורג, כמה שנים אחר כך, שהזהיר מפני הגישה הרואה בירידה "קטסטרופה", באומרו "תם עידן הציונות הקטסטרופלית". במסגרת מאמר זה אסתפק במעקב אחר שורשי ההוראה המטאפורית של הפעלים "עלה" ו"ירד". אבקש להראות כי שורשיה של העלאת ההגירה אל הארץ לכדי ערך חיובי (שהתבטא בבחירת המונח "עלייה"), ובהתאם - הגירה מן הארץ הנתפשת כערך שלילי (שמתבטא בבחירת המונח "ירידה"), שורשים אלו מצויים כבר במקרא.
המשותף לפעלים "עלה" ו"ירד" הוא ששניהם פעלי תנועה. ואילו השונה הוא שהם מציינים תנועה בכיוון הפוך. שימוש משותף נוסף לשני פעלים אלו במקרא הוא, המשמעות המטאפורית שנוספה להוראתם הטכנית הטופוגרפית. הפועל "עלה" מופיע 890 פעמים במקרא, והפועל "ירד" מופיע 380 פעמים. בדיקת הקונוטציות הניתנות לפעלים אלו במקרא מעידה, כי השימוש המטאפורי בהם נפוץ ביותר. בניגוד למשמעות המטאפורית החיובית של הפועל "עלה", הפועל "ירד" מופיע במשמעות מטאפורית בעלת קונוטציות שליליות.
כיצד נוצרה המשמעות המטאפורית ?
אם נקבל את ההנחה המשתקפת במקרא, לפיה האל שוכן בארץ המובטחת, הרי מנקודת תצפית זו כל הליכה בכיוון הארץ - שאינה אלא התקרבות לאל - תיחשב לפעולה חיובית, ותזכה לשימוש בפועל "עלה" בהוראתו המטאפורית החיובית. ואילו כל יציאה מהארץ - שאינה אלא התרחקות מהאל - תיחשב לפעולה שלילית, ותזכה לשימוש בפועל "ירד" בהוראתו המטאפורית השלילית. בריחתו של יונה מהאל, למשל, מתוארת באמצעות הפועל "ירד".
האם אברהם אבינו הוא אכן ה"עולה" הראשון  ?
תיאור מסלול הליכתו של אברהם אל הארץ וממנה פותח בדיווח על הליכתו ארצה כנען מאור כשדים (בר' י"א31/) ומיד אחר כך, עקב הרעב בארץ, יורד אברהם מצרימה (י"ב10/), ומשם שב ועולה ארצה (י"ג1/). קריאת הסיפור על אודות אברהם, מנקודת המבט העוקבת אחר כניסתו ויציאתו מן הארץ, עשויה להכתיר אותו בתואר: "אברהם אבינו, העולה והיורד הראשון" – האמנם ? נפתח בתיאור עלייתו ארצה.
לראשונה שומעים אנו על זיקתו של אברהם לארץ, כאשר נלקח על ידי אביו תרח "לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן". לאור תיאור זה, אברהם, שהיה כבר בוגר ונשוי, יצא את אור כשדים ביזמת תרח אביו. לאור תיאור זה יש מקום לטעון, כי תרח ולא אברהם הוא העולה הראשון. תרח הוא זה שיזם את היציאה לארץ כנען ולקח את אברהם בנו ואת כלתו אתו, שנאמר:  וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן (י"א31/). אולם, המשך הכתוב מדווח כי תרח הגיע רק עד חרן ומת שם, שנאמר:  "וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" (י"א31/), "וַיָמָת תֶּרַח בְּחָרָן" (שם, 32).  כלומר, תרח לא הגיע ארצה. נשאלת השאלה: מה הזיקה בין שלוש האמירות הללו?
ראשית, מה הזיקה בין האמירה  "וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן"  לבין  האמירה "וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" (י"א31/)?
ושנית, מה מה טיב הזיקה בין שתי אמירות אלו לבין הדיווח הבא: "וַיָמָת תֶּרַח בְּחָרָן" (שם32/)?
האם לפנינו תיאור  כרונולוגי בלבד, המדווח על השתלשלות המאורעות לפי סדר התרחשותם, לפיו, קודם "יצאו" (מאור כשדים ללכת ארצה כנען), אחר כך "באו" (לחרן) וישבו שם, ואחר כך תרח "מת" בשיבה טובה?  כלומר, האם הסיבה לכך שתרח לא הגיע ארצה כנען היא כי מת בדרך, בחרן? או שמא התיאור אינו תמים כל כך, והזיקה בין ההתרחשויות הללו אינה מקרית, וכי מותו של תרח בחרן אינה הסיבה אלא התוצאה. כלומר, מכיוון שיצאו כדי ללכת ארצה כנען, אבל הגיעו רק עד חרן וישבו בה מבלי להגיע לארץ כנען, מכיוון שכך - תרח מת. לו היה הולך כפי שתכנן ונכנס לארץ כנען - לא היה מת.
אמנם, "הקריאה השנייה" אינה נאמרת מפורשות, אולם, דומני, כי "קריאה" זו מתאפשרת מכמה טעמים: ראשית, מבחינה לשונית, ניתן לקרוא את ו"ו החיבור, ((and במילה "וַיָּבֹאוּ", גם כו"ו הניגוד (but):  וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן  וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם (י"א31/). כלומר,  אמנם תרח ובני ביתו יצאו כדי ללכת ארצה כנען, אבל באו רק עד חרן. ואם אמנם, מתאפשרת "הקריאה", המזהה נימה של בקורת על תרח על  שלא הגיע לארץ כנען, הרי הנחה זו עשויה להוביל למסקנה, כי זוהי הסיבה למותו בחרן. לפי פירוש זה, מות תרח בחרן יתפרש כעונש, על כך שלא "עלה" ארצה. דומני, שהשוואה בין תיאור יציאתו של תרח לתיאור יציאתו של אברהם לכנען תחזק את הקריאה הבאה בביקורת על תרח:
מה בין "יציאת תרח" ל"יציאת אברהם"?
יציאת תרח  (בר' י"א31/)     יציאת אברהם  (בר'  י"ב5/)
וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט
 וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ
וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים וַיֵּצְאוּ
לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן
וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן
על הדמיון בין שתי היציאות כדי "לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן":
1. שניהם - תרח ואברהם - לוקחים את בני משפחותיהם.
2. שניהם יוצאים מ... מתוך כוונה ללכת לארץ כנען.
3. בשניהם קיים אותו מבנה המתואר באותה הלשון:
א. וַיִּקַּח .... אֶת .... , וְאֶת…
ב. וַיֵּצְאוּ ...
ג. לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן,
ד. וַיָּבֹאוּ (למקום).
מהשוואה זאת למדים אנו, שיש דמיון לשוני, מבני ותוכני בין השניים. דמיון זה בא לרמז על זיקה סמויה ביניהם, המכוונת, כנראה, לקיומו של דיאלוג בין השניים.
על ההבדלים בין שתי היציאות כדי "לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן":
כל השוואה מטבעה מחייבת, לאחר בדיקת הדומה, לפנות לבחינת השונה. ההבדלים עשויים ללמדנו על טיבו של הדיאלוג בין הטקסטים:
א. מי יצא ראשון ומאין – בעוד תרח יצא מאור כשדים, ולקח עמו את אברהם בנו, הרי אברהם המשיך/יצא מחרן (הנמצאת בדרך בין אור כשדים לבין כנען) לאחר מות אביו.
ב. את מי ומה לקח עמו - תרח לקח את בני משפחתו בלבד, ואילו אברהם לקח בנוסף לבני ביתו גם: "אֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ …בְחָרָן".
ג. לאן הגיע - בעוד תרח הגיע עד "חרן", הרי אברהם הגיע ל"ארץ כנען".
ד. חלום ומציאות (כוונה ומעשה) - תרח, אמנם, יצא כדי "לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן",
אבל, הגיע רק עד חרן, ואילו אברהם יצא "לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן", וגם הגיע אליה.
שני ההבדלים הראשונים מתייחסים לפעולת היציאה. ההבדל השני מעורר את השאלה, האם תרח, להבדיל מאברהם, השאיר את רכושו באור כשדים מתוך כוונה לשוב אליה ביום מן הימים? יתרה מזאת, אצל אברהם לא מסופר כלל מאין יצא, ללמדך הקורא, שפניו פונות רק קדימה, אל ארץ כנען. כה דבק היה במטרה זו. לא חשוב מאין יצא חשוב לאן מועדות פניו. ההבדל השלישי מתייחס לשאלה, לאן הגיעו.
וההבדל הרביעי, מתייחס למהלך כולו מנקודת המבט של "כוונה מול ביצוע". הבדל זה עשוי לחזק, לדעתי, את מגמתו הסמויה והעיקרית של הסיפור, הבאה בביקורת על תרח שלא "עלה", ובשבח לאברהם ש"עלה" ארצה.
לפנינו שני תיאורים המתייחסים זה לזה, כדמות ובבואתה במראה, המוכרות בספרות כ"תיאור בבואה". תרח, אמנם, יוצא מתוך כוונה ללכת לארץ כנען אבל, אינו מגיע. ואילו אברהם יוצא מתוך כוונה ללכת לארץ כנען - ומגיע.
"בואו", כלומר "הגעתו", של אברהם לכנען, בולטת על רקע "אי בואו"  ("אי הגעתו") של תרח, שהשתקע בחרן. השוואה זו מעודדת את הקורא לשפוט את מעשהו של אברהם לאור מעשהו של תרח ולטעון, כי מה שתרח לא עשה או לא הצליח לעשות, אברהם הצליח להגשים. כלומר, "עלייתו" של אברהם, מוערכת על רקע "אי עלייתו" של תרח, שאמנם השקיע מאמצים רבים לקראתה, אך "השתקע":  "וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" (י"א31/) בחרן ("חרן" harranu, באכדית, פירושה "דרך") בדרך לארץ. ולפיכך, זכאי אברהם אבינו לתואר המכובד: "העולה הראשון".
יש מקום לציין, כי השוואה זו בין אברהם לבין תרח אביו, מחדדת את ההבחנה המבדילה בין החולם והשואף לעלות ארצה לבין העולה והמגשים שאיפה זו. אם נצעד צעד נוסף לאורך ההיסטוריה של העם היהודי - על דרך עקרון "מעשה אבות סימן לבנים" - אוכל להפנות את תשומת הלב אל עבר אנלוגיה אפשרית לפיה ניתן לטעון כי בעוד היהודים - שבמשך 2000 שנות גלות התפללו במקומות גלותם "לשנה הבאה בירושלים" אבל לא הגיעו - משולים לתרח. (אם כי יש לכבד את הדרך הארוכה שעבר תרח, מאור כשדים עד חרן. ועוד יותר מזה - לזכותו של תרח ייאמר "שהחינוך הציוני" שנתן לבנו כנראה נתן את אותותיו). הרי, לעומתם, הציונים בעת החדשה - שלא רק חלמו אלא קמו, עשו מעשה ועלו ארצה - משולים לאברהם אבינו, כממשיכי דרכו.
א ב ר ה ם -  "ה י ו ר ד"  ה ר א ש ו ן  ( בר' י"ב10/)
אברהם אבינו, שזכה להיות "העולה" הראשון, היה גם "היורד" הראשון. עוד בטרם יבשה הדיו המדווחת על עלייתו (י"ב1/) כבר מסופר "וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה" (י"ב10/). כיצד מתמודד הסיפור עם ירידתו של אברהם? האם ה"ירידה מהארץ" הטרידה את מנוחתו של המספר? על ירידתו של אברהם נאמר:  "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ". (בר' י"ב10/)
דומני, שמתאפשרות "שתי קריאות" של הפסוק שלפנינו. כלומר, הפסוק טעון מתח סמוי בין שני כוחות, הנראים, במבט ראשון, סותרים זה את זה. כוח אחד - מנסה להסביר ולתרץ את ירידתו. ואילו הכוח השני בא בביקורת על ירידתו של אברהם את הארץ. שני הכוחות הללו, שזורים זה בזה.
במבט שני, שתי "הקריאות" הללו, סותרות זו את זו רק לכאורה, שהרי המשותף לשתיהן היא תחושת אי הנחת, הנובעת מירידתו של אברהם את הארץ. ההבדל ביניהן הוא באופן ההתמודדות עם הרגשת אי נחת זו.  בעוד הגישה הראשונה מנסה  לתרץ את הפעולה הבלתי רצויה, (אברהם ירד כי היה "רָעָב בָּאָרֶץ", "כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ", ורק כדי "לָגוּר שָׁם", כלומר באופן ארעי), הרי הגישה השנייה באה בביקורת על ירידתו מצרימה. חשיפת הביקורת על ירידת אברם מצרימה מתבהרת ומתבלטת על רקע דברי האל אליו בפתח הפרק "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בר' י"ב1/). המעשה שעשה אברהם, מנוגד לצו שקיבל מהאל ללכת אל הארץ הזאת. סמיכות הפרשיות הללו עשויה ללמד ולהאיר את עיני הקורא למגמתו של המספר.  בנוסף לכך, הביקורת על הליכתו של אברהם למצרים נחשפת, לדעתי, כבר מעצם הבחירה בפועל "ירד" (ולא "הלך", למשל).
דומה כי "הגישה המסבירה" באה לרכך את "הגישה הביקורתית" על ירידתו. יוצא אפוא, כי המספר מקרין אי נחת, ואולי אף בּוּשָה, מירידתו של אברהם מצרימה, אשר מולידה בו זמנית, הן את הצורך להצדיק ולתרץ פעולה לא רצויה זו, והן את תחושות הכעס והביקורת על  אברהם.
מה בין ירידת אברהם למצרים ויצחק, לו נאמר: "אַל תֵּרֵד" (כ"ו2/)
מן הדיון על פסוק 10 בבראשית י"ב - הפותח בסיפור הראשון מתוך שלושה, בהם מסופר על אב העוזב את מקומו, הולך לארץ אחרת עם אשתו. מספר שאשתו היא אחותו. האישה נלקחת ממנו. האמת נודעת, והיא מוחזרת, שניתן לכנותם "סיפורי אחותי היא" -  למדנו, כי משתקפת הרגשת אי נחת מירידתו של אברהם מצרימה.  ואמנם, בסיפור השני (בר' כ'), כבר לא מסופר כלל על ירידה. במקום הפועל "ירד" מופיעים פעלים אחרים: "וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר"  (בר' כ'1/). כנראה שמגמת המספר של בראשית כ' - בדומה להתייחסותו לבעיות אחרות שעולות בפרק י"ב 20-10 - הייתה לרכך ולעדן את חומרת מעשה הירידה של אברהם מהארץ. אם נכונה הצעה זו, הרי פרק כ' עשוי לסייע ל"קריאה הראשונה", המסבירה ומתרצת את ירידתו. יש מקום לציין בעניין זה, כי לא רק שאברהם בפרק כ' אינו עוזב את הארץ, אלא מעשיו תואמים את הציווי האלוהי: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ" (בר' י"ג17/).
ביקורת על ירידתו של אברהם מצרימה מתבהרת ומתחדדת לאור הסיפור השלישי (בר' כ"ו2/). בסיפור זה אומר ה' ליצחק במפורש: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה". ביטוי זה מקיים דיאלוג פולמוסי גלוי עם הביטוי "וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה" (בבר' י"ב10/). בדיאלוג זה נשמעת ביקורת על ירידתו של אברהם למצרים, כפי שמשתקף מן הטבלה שלפנינו: [...]

בראשית י"ב10/ (אברהם) בראשית כ"ו2-1/ (יצחק)
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ
 מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם
 וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה וַיֹּאמֶר
וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה…
לָגוּר  גּוּר
שָׁם בָּאָרֶץ הַזֹּאת
כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ 

ואמנם, האמירה המפורשת בסיפור השלישי, על יצחק (בר' כו) "מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם" (כו 1) מזמינה את הקורא להשוות בין השניים. מתגובת האל המצווה על יצחק "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה" ניתן לחוש בנימת ביקורת סמויה על אברהם, כאילו התכוון לומר: "אל תעשה כמו אברהם אביך'". כלומר, המסר ליצחק ברור, "גור בארץ הזאת ואל תגור שם (במצרים), כפי שעשה אביך".
הסיפור על יצחק בבראשית כ"ו2/ מתפלמס, ואף בא בביקורת סמויה, על ירידתו של אברהם מצרימה ובכך תורם ותומך במגמה הביקורתית-המשתקפת כבר בתיאור בבר' י"ב10/, על פי "הקריאה השנייה". דומה, שמתאים יהיה לומר כי יצחק, שנולד בארץ, "נעקד" לה, ולא יצא ממנה כל ימיו.

לסיכום, דומני שסביר לטעון, כי הביקורת על ירידת אברהם משתקפת במלוא עוצמתה מתוך דברי ה' אל יצחק בנו, שהיה בסיטואציה דומה של רעב בארץ. האמירה האלוהית "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה" מופנית לא רק אל העבר, כלומר, אל ירידת אברהם מצרימה, כי אם גם אל העתיד. כך למשל, הד לכך, מצאנו בדברי האל ליעקב לקראת ירידתו מצרימה (מ"ו2/).  שם מקבל יעקב מהאל "אישור אד הוק" לרדת מצרימה, באומרו "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה  (פס' 3), אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (פס' 4) ללמדך, שללא אישור, הירידה מן הארץ, כנראה, אסורה. כזכור, בפתח דברי הבאתי ציטטה המכילה שלושה משפטים מדברי א. ב. יהושע. עד כה בחנתי את שני המשפטים הראשונים בהן טען כי המושג "יורד" נולד בסיפורו של אברהם. היהודי הראשון הוא העולה הראשון והיורד הראשון גם יחד. לקראת סיום אבקש להתייחס להשתקפותו של המשפט השלישי של א. ב. יהושע במקרא: "היהודי נושא בתוכו שתי מהויות אלו של עלייה וירידה לאורך כל ההיסטוריה". ואמנם, תיאור "העליות" ו"הירידות" של האבות (אברהם ויעקב) אל הארץ וממנה, זכה במחקר ²  לרישום גרפי כסכמה גיאוגרפית-היסטורית סימטרית בצורת האות W (שתזכה, להלן, לכינוי  "דגם  W").³ דומני, כי אם ברצוננו לתאר את מסלול הליכתם של האבות מן הארץ ואליה - כך שעזיבת הארץ היא מהלך שלילי המנוגד לרצון האל, ואילו כניסה ארצה היא מהלך חיובי, התואם את רצון האל - עדיף יהיה להפוך את "דגם W"  על פניו, כך שיתקבל "דגם M", הממשיך לשמור על המבנה הסימטרי ומשמעותו, אולם, מבטא בצורה גרפית את היחס הערכי למסלול זה. "דגם “M המוצע,  מסמל בצורה גרפית את דרכם של האבות. בתרשים להלן כל "עלייה" ארצה תסומן בקו עולה, וכל "ירידה" - תסומן בקו יורד:

אברהם                                    יעקב                                "בני ישראל"
*
כנען  *
כנען  *
כנען
ל"ג 18  *
כנען
י"ג 1  *
לכנען
י"ב 4-5 

 *
מסופוטמיה  *
מצרים
מ"ו 5-1  *
חרן
כ"ח 22-10  *
מצרים
י"ב 10  *
מחרן

מכיוון, שדגם זה מסמל לדעתי לא רק את מסלול הליכתם של האבות, אלא גם את מסלול הליכתם של זרעם לדורותיהם, תהיה עדיפה צורה גרפית אחרת, של קוים עולים ויורדים חליפות, בצורת זיגזג.
א.ב. יהושע, כאמור, בהביטו אל ההיסטוריה של העם היהודי מימי המקרא ועד היום טוען: "היהודי נושא בתוכו שתי מהויות אלו של עלייה וירידה לאורך כל ההיסטוריה". דומני כי ניתוח ההתרחשויות במקרא מנקודת תצפית זו אכן מחזק את טענתו של א. ב. יהושע. 

לסיכום:  הענקת התואר הכפול לאברהם אבינו: ה"עולה" הראשון, ובו בזמן גם ה"יורד" הראשון, אכן, משקפת את מורכבות הנושא מאז ועד היום. ההשוואה בין אברהם לאביו תרח, ובינו לבין בנו יצחק מצביעה על כך, כי בעוד ההשוואה בין אברהם לאביו עסקה בשאלת "העלייה", הרי ההשוואה בינו לבין בנו עסקה בשאלת "הירידה" מהארץ. הניסיון לבחון את היחס ל"עלייה" ול"ירידה" מן הארץ כפי שהוא משתקף מן  המקרא, והשוואתו ליחסה לנושא זה של התנועה הציונית בעת החדשה, נועד לעודד דיאלוג מתמיד בין המקרא לבינינו, מתוך מגמה להדק את הזיקה שלנו למקורותינו כמקור השראה למחשבה פתוחה ולדיון פתוח ומתמשך.